בפוסט זה אני מעוניינת להתייחס לבעיה שבפערים בין תוכניות ליישום פרקטיקות חינוכיות חשובות שאמורות לתרום לרווחה וללמידה של הילדים, ולשיפור מערכת החינוך. נראה שעיקר הדגש במשרד החינוך מושם על הצגת תוכניות (יש לומר, תוכניות ראויות ביותר המתבססות על תפיסה מערכתית אקולוגית, על תאוריית למידה סוציו קונסטרוקטיביסטית ועל מודעות חברתית). אכן , במסמך "ארגון הלמידה בחינוך לגיל הרך לקראת שנת תשפ"ז" מוצגת תפיסה פדגוגית מורכבת המנסה להציג זיקות בין תפיסה חינוכית, תכנים, דרכי למידה והתייחסות להיבטים ארגוניים. יש בתוכנית ייצוג לפדגוגיה של אהבה -של יחסים, למידה וצמיחה הבאה לידי ביטוי בגן העתידי, ראייה של הוראה אינטגרטיבית של תוכן, התייחסות לאוריינות, הישענות על טכנולוגיה, רב תרבותיות. ישנה גם התייחסות להיבטים ארגוניים הנוגעים ליישום.
יישום נאמן לתפיסות התוכנית מחייב מצד צוותי החינוך הפועלים בשדה לרבות המדריכות הפדגוגיות, הבנה ואימוץ של התפיסות העומדות בבסיס התוכנית, הבנה מעמיקה שלמידה והתפתחות מחייבות בקיאות בחומר, נכונות לבסס את הלמידה על דיאלוג עם הילדים, התבוננות בהתנהלות הילדים והיכרות מעמיקה עם תחומי העניין שלהם ועוד ועוד.
ניסיוני מלמד אותי כי יישום של תוכניות מורכבות מסוג זה אפשרי אם לגננות וצוותים יש מוטיבציה לשנות דרכי עבודה קיימות ולאמץ תפיסת למידה סוציו תרבותית, אם נבחרים מוקדים ברורים של יישום (וודאי לא רואה אפשרות שבבת אחת אלפי גננות יישמו את התוכנית במלואה), אם העשייה החינוכית מלווה בהדרכה מצמיחה והיישום מלווה במחקר פעולה. הנחיצות בליווי היישום של תוכניות חינוך על ידי מחקר פעולה נובעת מההבנה שבמהלך היישום מתעוררים קשיים, שיש לצפות שהיישום מלווה בעיות ומנהלת גן עם צוותה אמורות להבין את מקור הקשיים, לתכנן דרכים להיחלץ מהם ולהמשיך ביישום. כדי שהיישום יהיה איכותי נדרש תיעוד של שלבי היישום. זאת ועוד, תהליך ההפנמה של גישות למידה המקודמות בתוכנית של משרד החינוך ופרקטיקות המתרגמות אותן, אמור להימשך שנים אחדות. אני לא מכירה מקרים שצוותים חינוכיים קוראים תוכנית מצוינת ככל שתהיה ומיישמים אותה כלשונה. בתהליך היישום נדרש שיתוף פעולה הדוק בין צוות הגן, ההדרכה והפיקוח, הרשות המקומית וההורים.
אני חייבת תודה על ההיכרות שלי עם מחקר הפעולה בחינוך לפרופסור מיכל צלרמאיר שנפטרה לאחרונה. היא ופרופ' אילנה מרגולין, בזמנו ראש תוכנית הנה"ר (נתיב הכשרה רב מסלולי הניסיונית שנערכה במכללת לוינסקי) חייבו את הסטודנטיות להוראה לבצע מחקרי פעולה בפרקטיקה שלהן. מי שמתעניין בתהליכים שליוו את יישום תוכנית יכול לעיין בספר "מעבר לנה"ר" שערכה פרופסור אילנה מרגולין. אני מוכרחה להודות שבהתחלה התנגדתי למהלך. בעיקר בגלל שלא אהבתי את הנחרצות של הטענות בדבר החובה ליישם מחקר פעולה. עם הזמן, בעקבות עבודת הצוות והלמידה המשותפת כחלק מצוות תוכנית הנה"ר, השתכנעתי בפוטנציאל מחקר הפעולה ביישום פרקטיקות חינוכיות מורכבות. יתרה מזו, הנחיתי פרויקטים מחקריים של גננות ומורות בכיתות א'-ב' בתוכנית תואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי (מרכז אקדמי לוינסקי-וינגייט היום) להטמעת פרקטיקות חינוכיות. לדוגמה, להטמעת קריאה חוזרת בגני ילדים עם אוכלוסיות ילדים מגוונות ביכולותיהם. פרק שכתבתי יחד עם שלוש גננות שהשלימו משכבר את התואר השני שלהן המציג את מחקרי הפעולה האלה, יתפרסם בחודשים הקרובים כחלק מספר המתמקד בחינוך לגיל הרך. הספר בתהליכי עריכה אחרונים בהוצאת הספרים "רכס" וערכו אותו אלונה פלג, מיכאלה כדורי שלזק, נועה לאור ואני.
מקורות שעליהם אני מסתמכת בהסקת המסקנה בדבר הפערים בין הצהרות ליישום פרקטיקות
אציג בחלק זה התייחסויות הנוגעות להתנסויותיי אף שראיות לכך קיימות כמובן מעל ומעבר לניסיון האישי שלי שהוא מצומצם מטבע הדברים.
באופן אישי חקרתי בשנים האחרונות תפיסות ודיווחים של גננות על עבודה בקבוצות קטנות וקבועות, קריאה חוזרת בקבוצות קטנות וקבועות ובניית ויישום תוכנית התערבות עבור ילדים שנמצא שמפגינים בעיות התנהגות או קשיים חברתיים מגוונים (ילדים דחויים, ילדים בודדים וכו'). אציין שהנתונים במחקרים אלה נאספו לרוב במהלך כמה שנים (משנת 2020) כחלק מהעבודה שלי עם קבוצות גננות וסטודנטיות להוראה. אספתי נתונים על תפיסות גננות לרוב כדי להבין מה הן חושבות ועושות וכדי להתכוונן אל כל קבוצה בצורה מיטבית בהרצאות עצמן. במחקרים אלה שבתי ומצאתי פערים בין הערכת פרקטיקות כגון קריאה חוזרת ובניית תוכניות התערבות פרטניות עבור ילדים שמפגינים קשיים התנהגותיים וחברתיים לבין היישום של פרקטיקות אלה בעבודה השוטפת במסגרות החינוך. מצאתי שגננות מעריכות את חשיבות העבודה בקבוצות קטנות, את חשיבות הקריאה החוזרת של ספרי הילדים כמו גם את ההכרח לבנות תוכנית שיטתית להתמודדות עם בעיות חברתיות ובעיות התנהגות באמצעות התמקדות בתפיסות של הגננות אינטראקציות של הילד עם ילדים ומבוגרים. מנגד אותן גננות דיווחו על מיעוט היישום של פרקטיקות אלה ביומיום בגני הילדים. מעניין שאחד החסמים המוזכרים המונע את יישום הפרקטיקות הוא מספרם הגדול של ילדים בכל קבוצה. לטעמי, וזה מה שאני אומרת בהרצאות, אף שמספר הילדים בכל גן גדול מידי, ריבוי הילדים מחייב עבודה בקבוצות קטנות ויישום שיטתי של תוכניות התערבות כדי להכיר טוב יותר כל ילד, כדי לעודד למידה דרך גיאלוג שאפשרית רק בקבוצה הקטנה. במליאת הגן לא מתאפשר לכל הילדים להתבטא. ובשיחות אחד על אחד עם ילדים שחשובות כאכיב נוסף, לא ניתן לחזק קשרים בין הילדים וגם לא מתאפשר מעקב שיטתי אחרי התקדמות הילדים. השיחות האישיות הינן ספורדיות.
אזכיר בקשר זה שמדיניות משרד החינוך בשנים האחרונות היא לעודד קריאה חוזרת שיתופית דיאלוגית לטיפוח כישורי שפה גם בחינוך לגיל הרך וגם בחינוך היסודי. ד"ר לימור קולן מפמ"רית העברית מצדדת באסטרטגיה פדגוגית זו לטיפוח השפה והיא יחד עם ד"ר בתיה אפלפלד מרבות לכתוב בנושא. הן מציעות על יישום קריאה דיאלוגית בכיתות א'-ב' ובחינוך היסודי. יישום קריאה חוזרת ועבודה בקבוצות קטנות וקבועות בגני ילדים היא חלק ממדיניות משרד החינוך שנים רבות. רכיב זה-קריאה דיאלוגית מופיעה בתוכנית של האגף הקדם יסודי לשנת תשפ"ז.
יתרה מזו, אני יודעת משנות העבודה הארוכות שלי שפרקטיקות אלה ניתנות ליישום בגני ילדים. במהלך לימודיהן במכללה סטודנטיות בנו ויישמו בהצלחה רבה שוב ושוב תוכניות התערבות עבור ילדים המפגינים קשיים התנהגותיים וחברתיים. זאת ועוד, במהלך שנות עבודתי במכללת לוינסקי עבודה בקבוצות קטנות וקריאה חוזרת יושמו על ידי הסטודנטיות שלנו באופן שיטתי.
בנוסף בתחילת שנות האלפיים במסגרת "פרויקטים" עירוניים מה שאני מציעה תלת שנתיים יושם בהצלחה: עבודה בקבוצות קטנות וקבועות, קריאה חוזרת בקבוצות קטנות ויישום תוכניות התערבות עבור ילדים המפגינים בעיות התנהגות וקשיים חברתיים. תוכניות התערבות יושמו דרך קבע על ידי כל הגננות בישובים שהשתתפו באותם פרויקטים עירוניים (בירושלים, דליית אל כרמל ונצרת עילית \ נוף הגליל) . המיוחד בפרויקטים העירוניים הללו היה שדובר על תכנון ויישום משותף שבו לקחו חלק האגף הקדם יסודי, הפיקוח המקומי, ההדרכה על הגנים מטעם משרד החינוך, נציגת האגף לגיל הרך ברשויות הרלוונטיות וקרן רש"י באמצעות פנימיות יום שמימנו את הפרויקט. במהלך שנות העבודה בישובים יושמו פרקטיקות אלה על ידי כל הגננות בישובים, תוך שצוותי החינוך מקבלים הדרכה שוטפת על ידי המדריכות מטעם משרד החינוך. במהלך שנות ה"פרויקט" נערכו ביקורים בגני הילדים על ידי צוות שכלל כאמור נציגות של כל הגופים השותפים, נערכו מפגשים צוות בכל יום השתלמות (אחת לשבועיים לרוב), נעשו הערכות משותפות וקוימו מפגשי השתלמות עם כל גננות אותם ישובים (בנצרת עילית\נוף הגליל ובירוחם למדו יחד גננות מהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי ביחד). במהלך שנים אלה הוטמעו פרקטיקות חינוכיות ושונו דרכי עבודה. על הפרויקטים האלה כתבתי בזמנו בהרחבה ב"הד הגן".
מה אני מציעה?
אני מציעה שכל צוות גן יחליט אחרי היכרות עם הילדים הלומדים בשנת תשפ"ז באותה מסגרת חינוכית, בשיתוף המדריכות ונציגות או נציגי הרשות מקומית על תוכנית ספציפית לשנים הקרובות על בסיס התוכנית "ארגון הלמידה בחינוך לגיל הרך בשנת תשפ"ז". בכל צוות תיבנה תוכנית הדרגתית (בעיניי לא רק לשנת תשפ"ז אלא לשנתיים-שלוש). בתוכנית חייבת להתקבל החלטה מהן הפרקטיקות שיקודמו, מה הידע הנדרש לצוותים החינוכיים כדי ליישם את הפרקטיקות הכלולות בתוכנית, על אלו דרכי עבודה יצטרכו הצוותים לוותר. על הצוות לתכנן סדר יום וארגון סביבה אשר יכילו את הפרקטיקות שייושמו בתוכנית. כמו כן מתחייבת הסכמה על חלוקת אחריות בין נשות הצוות. לצורך יישום מקצועי של התוכנית, הכרחי לתעד באופן מסודר: את ישיבות הצוות, את התוכנית עצמה, את היישום בפועל (במילים ובתצלומים והסרטות). אם נהיה נאמנים לתפיסת הלמידה הסוציו תרבותית (ויגוצקי מנציגיה הבולטים של גישה זו) המוזכרת במסמך "ארגון הלמידה בחינוך לגיל הרך לקראת שנת תשפ"ז", הכרחי לתעד ולנתח תמלילי שיח בין מחנכות (גננות ותומכות למידה) לילדים בעיקר בקבוצות הקטנות. וגם אינטראקציות בתוך ישיבות הצוות. ניתוח האינטראקציה, התיווך, בתוך הקבוצות המונחות חייב להיות מוקד ללמידה ולשיפור מתמיד. תמיכה בילדים וקידום הלמידה נשענים על האינטראקציות בין ילדים למבוגרים ובין הילדים לבין עצמם. לכן הכרחי לאסוף תיעוד של אינטראקציות בקבוצות קטנות וקבועות ולשאוף לשיפור מתמיד שלהן. לשם כך הכרחי בעיניי ללמד או לרענן למידה על תיווך בתוך הצוות (אני מפנה למאמר שכתבתי ופורסם בכתב העת "דפים" המציג באופן מפורט את חשיבות התיווך לטיפוח אוריינות (טל, 2004) לצד הגדרות של רכיבי תיווך שיש להשתמש בהם בניתוח (על בסיס התיאוריות של ראובן פוירשטיין ופנינה קליין) ודוגמאות מעשיות של ניתוח. אני חושבת שיש לבנות מעין תלקיט המציג את פרופיל התיווך המתפתח של כל מחנכת (ומחנך) ולעמוד באופן מתמיד על שיפורו. חשוב מאוד לזכור שהאינטראקציות עם הילדים הם "חומר הפעיל" בבניית קשרים בין אישיים לצד קידום הלמידה. חשוב שכל מי שעובד עם ילדים ידע לזהות חוזקות ומוקדים לשיפור באינטראקציה עם הילדים. בעצם מה שאני מציעה הוא מעין מחקר פעולה בכל גן שייבנה על ידי הצוות בהובלת מנהלת הגן . במסגרת מחקר הפעולה הצוות עצמו יבחן את תהליך היישום של התוכנית יגדיר בעיות וקשיים ויתכנן דרכים להתמודד עם אותם קשיים וימשיך הלאה עד הקושי הבא. לצד מחקר פעולה לגן טוב היה לעודד כל אשת צוות לעקוב אחרי האינטראקציות עם הילדים וגם כאן להגדיר חוזקות ומוקדי שיפור (שהרי האינטראקציות של כל אחד מאיתנו מתאפיינות בשילוב שמאפיינים מקדמים קשרים טובים עם ילדים ועם אנשים בכלל לצד "באגים" וקשיים בתקשורת עם ילדים ואנשים בכלל שעלולים להפריע לנו. התהליך המתמשך הזה של בדיקת האינטראקציה האישית עם ילדים (אך גם עם הורים וצוות) ושיפורה המתמיד עשוי לתרום לשיפור האוירה בגן שיפור הלמידה של הילדים ולסלילת הדרך לשיתופי פעולה לשיפור מתמיד של העבודה בגן.
חשוב לצד מה שכתבתי להזכיר היבטים אתיים מרכזיים ביישום תוכנית המתבססת על איסוף תיעוד על אינטראקציות. מתחייבת הסכמה מדעת של כל אשת צוות ושל מנהלת הגן על שימוש אתי בתיעודים אלה. ללא הסכמה והתחייבות לשימוש אתי בתיעודים המתמקדים באינטראקציות של הצוות עם הילדים ובכלל- לא ניתן לדעתי ליישם את המוצע באופן מקצועי. חשוב שמי שמשתפת פעולה בתוכנית כזו תבין לעומק את האחריות המוטלת על כתפיה של שימוש בחומרים רק לטובת קידום העבודה עם הילדים וקידום הפעולה המקצועית של הגן.
בעצם מה שאני מציעה הוא שלצד יישום פרקטיקות באופן מדורג ומוסכם על ידי הצוות נבחן אינטראקציות שבאמצעותן אנחנו מנסים לקדם את הלמידה של הילדים ואת עבודת הגן. אם רוצים ליישם את תפיסת ה"גן העתידי" המקודמת על ידי האגף הקדם יסודי במשרד החינוך חייבים לדעתי להביא לכך שכל צוות גן יבחר את דרך ותוכני היישום בכלולים בתפיסת ה"גן העתידי" וילווה את היישום במחקר פעולה.
חשוב שבפיקוח משרד החינוך ובקרב מדריכות יבינו שיישום מקצועי של התפיסות המוצגות במסמכי המשרד לוקח זמן רב. על כן יש לראות באג'נדה החינוכית המקודמת תוכנית פעולה רב שנתית ולא רק תוכנית לשנה אחת. התוכנית לכל שנה עשויה להיגזר מהתוכנית הרב שנתית אבל הקווים המנחים חייבים להיות אותם קווים מנחים. אני מתרשמת שאכן המסמך "ארגון הלמידה בחינוך לגיל הרך בשנת תשפ"ז", עולה בקנה אחד לקווים המנחים של תפיסת הגן העתידי. חשוב שקובעות וקובעי המדיניות במשרד יצהירו שהם מבינים שהיישום היה בדרגתי ויארך זמן רב. לסיום אני מציעה שאחד הצעדים הראשונים שיינקטו בשנת תשפ"ז ובכלל בתחילת כל שנה הוא למפות את תחומי העניין המיוחדים של כל ילד וילדה בכל גן. מיפוי תחומי העניין של הילדים וביסוס הלמידה על תחומי למידה אלה עולה לדעתי בקנה אחד עם כל תוכנית חינוכית טובה, ועם והתוכנית "ארגון הלמידה בחינוך לגיל הרך בשנת תשפ"ז". ניתן לבסס למידה בקבוצות על תחומי עניין משותפים של קבוצות ילדים, ניתן לבחור ספרי ילדים לקריאה משותפת המייצגים את תחומי העניין של הקבוצות השונות, ניתן ליזום תצפיות בחצר הגן על בסיס מה שמעניין את הילדים. עצם העבודה בקבוצות קטנות וקבועות מאפשרת שתהיה שונות בתוכני הלמידה של הקבוצות השונות (בחלק מהמפגשים לפחות).
לסיכום, מטרת פוסט זה להצביע על פערים בין הצהרות הנוגעות לחשיבות פרקטיקות מקדמות רווחה רגשית ולמידה בקרב ילדים לבין היישום של הפרקטיקות הללו בפועל במסגרות החינוך לגיל הרך. חשוב לדעתי לא להמשיך להשלים עם קיום הפערים האלה. קיום הפערים בין הצהרות ליישום היא בעיה שניתן להתמודד איתה לטובת הילדים והמערכת. לשם כך חשוב להבין שפרסום תוכנית טובה (כמו לדוגמה "ארגון הלמידה בחינוך לגיל הרך בשנת תשפ"ז") איננו מספיק. הרצאות ופרסומים אינם מספיקים גם. חשוב באמצעות צוותי ההדרכה להגיע להסכמה בכל מסגרת חינוך על תוכנית פרטנית מותאמת לאותה מסגרת ליישום רב שנתי של התוכנית. הצעתי לראות באיכות האינרטאקציות בין המחנכות לילדים מוקד ללמידה ולשיפור בכל תוכנית. הצעתי גם להנהיג במסגרות החיוך לגיל הרך בהסכמת כל הצוות מחקרי פעולה שילוו את היישום כמנגנון הבא להבטיח את שיפור הפרקטיקה החינוכית באמצעות תיעוד תהליכי העבודה, זיהוי בעיות וקשיים ותכנון של דרכים להתמודד עם כל קושי וקושי. הצבעתי גם על הכרח להתחייב לשימוש אתי של התיעודים השונים ובניית קשר שלא מון בתוך כל צוות ובין הצוות להדרכה ולפיקוח. לבסוף הצעתי להתחיל בכל גן במיפוי תחומי העניין של הילדים לביסוס חלק מהלמידה על תחומי הלמידה של מה שמעניין את הילדים ללמוד. כל תוכנית חינוכית טובה המביאה בחשבון את תחומי העניין של הילדים. למידה מותאמת ילדים וקהילות מגבירה את המוטיבציה ללמוד.
