איך מתווכים לילדים צעירים את המצב הבטחוני הקשה ?

שלום רב,

הפוסט האחרון עסק בדילמות שמתמקדות במפגש בין ילדים צעירים לבין טכנולוגיה דיגיטאלית. התכוונתי לכתוב על האופן שבו,  בהיעדר ידע מחקרי מספיק על השפעת החיים לצד הטכנולוגיה הזו, רצוי שנלמד על דרכים לתווך את הטכנולוגיה על ערוציה הרבים לילדים צעירים. תכננתי להתעמק בתיווך ומשמעות התיווך.

אלא שהמצב הבטחוני בארץ טרף את הקלפים. את הפוסט הזה אני מקדישה לנושא: תיווך המצב הבטחוני לילדים צעירים.

המונח תיווך מתייחס,בהתבסס על התיאוריות של ויגוצקי ופורשטיין, לניסיון המכוון הנעשה על ידי הורים ומחנכים לחצוץ בין העולם  הפיזי והחברתי לבין הילדים ו"להנגיש" להם אותו בצורה שתאפשר להם להיטיב להבין אותו, ללמוד ממנו ולהגמיש את היכולות הקוגניטיביות שלהם. דהיינו, במילים פשוטות יותר הכוונה היא ש"מבוגרים אחראיים" מציבים עצמם בין העולם לילד כדי לאפשר התמודדות יותר טובה של הילד עם העולם בהווה ובעתיד.  אף שבדרך כלל מדובר  בתיאוריות אלו על תהליכים שמביאים לגמישות שכלית ולהבנה משובחת יותר של העולם, בהקשר  התיווך של המצב הבטחוני לילדים  צעירים ,אנחנו מדברים קודם כל על תיווך שמטרתו העיקרית היא שמירה על ביטחון פיזי ורגשי. הכוונה לפעולות שננקטות בטווח הקצר כדי לאפשר לילדים להרגיש בטוחים, במצב שבו בלאו הכי הם לא יכולים לעשות בעצמם דבר לשיפור מצב הביטחון הכללי. הרגשת ביטחון  רגשי בעולם בגיל צעיר ופיתוח יכולת לתת אמון באנשים שפועלים באמת לטובתנו מניחה את התשתית הנחוצה(חלק מהתשתית הזו…) להבנת המצב הפוליטי, מדיני, היסטורי המורכב שאנו מצויים בו,בעתיד, כשהילדים יגדלו. דהיינו, הכוונה היא שילדים צעירים אינם יכולים  לנסות להבין את הטרור השוטף את המדינה מבלי להרגיש חרדה עצומה. לכן ההמלצה היא שבגיל הצעיר נתמקד בהבטחת תנאים-עד כמה שאנחנו המבוגרים המקיפים את הילדים יכולים-כדי שירגישו שאנו שומרים עליהם!

מה אני מציעה שנעשה ולא נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים בטווח הקצר?

נבין שגל הפיגועים הנוכחי מחייב היערכות והתמודדות שונות מאלו שהורגלנו אליהן במבצעים הקודמים שבהם נדרשה התמודדות עם טילים ואזעקות. כשמדובר בהתגוננות נגד טילים קיים הכרח להכין את הילדים להיענות לתסריטים קבועים שנקבעו כדי להגיע למרחבים מוגנים. המצב הבטחוני הנוכחי שכולל פיגועים של יחידים במקומות שונים בארץ איננו מאפשר בניית תסריטים שכאלו ועל כן המטרה היא שילדים הצעירים ידעו כמה שפחות על המצב-כשמדובר כמובן בילדים שלא נחשפו בעצמם לפיגועים.

הנה כמה דרכים מומלצות  להתמודדות:

להמעיט בחשיפה לחדשות

ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל  שהרדיו לא יהיה דלוק  כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב. שהטלויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית. חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות למעיט בשיחות על המצב הביטחוני בגן מעל הראש של הילדים. וחשוב שגם בגנים ימנעו המבוגרים מלהיצמד לניידים שלהם.

הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם

עם זאת , חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם . יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דימינותיהם גם בצורות לא מילוליות. כמו לדוגמה במשחק דימיוני (שימו לב מה הם אומרים בשיחות דימיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.

שמירה על שגרה

שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים  חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו  "התמוטט". זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון.

חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני

לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון : המשטרה והצבא. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ.  חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.

לא לשקר

אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.

לא להסית ולא לזרוע שנאה 

פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים(במצב בארץ האוכלוסיה הערבית בכללותה).המטען הנפשי  שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ  לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה  בחפים מפשע וב"לא מעורבים" יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.

מקווה שהדברים מציעים מסגרת התייחסות. אשמח אם קוראים יוסיפו משלהם לכתוב כאן ומתכוונת להמשיך לכתוב על תיווך: תיווך טכנולוגיה, תיווך ספרי ילדים בעתיד ועוד.

קלודי טל

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. עידית צולמן

    משפטים מחזקים לילדים קטנים במצבים מיוחדים וקשים
    בימים קשים אלו, ילדים קטנים צריכים מחנכים: רגועים, מכילים וקשובים.
    "הרופאים מטפלים בפצועים ויעזרו להם להבריא"
    "הצבא שלנו חזק"
    "החיילים והשוטרים שלנו גיבורים"
    "החיילים והשוטרים שלנו מגנים עלינו"
    "ראש הממשלה שלנו מסביר לכל המדינות בעולם למה אנחנו מתגוננים!"
    "אנחנו מגנים על עצמנו"
    "אנחנו רוצים לחיות בשלום ובלי מלחמות"
    "אני בוכה כי עצוב לי, אבל אני תכף נרגע/ת" – אם הילד/ה רואה אותנו בוכים…אפשר להסביר אך אין צורך להציף ולפרט
    "לא כל הערבים רעים"!, יש הרבה ערבים שרוצים לחיות אתנו בשלום
    זכרו:
    1. מחנכים בטוחים= ילדים בטוחים
    2. להדגיש שיחד עם הקושי והרוע יש דברים טובים
    3. לתת לילדים הרגשה שיש להם על מי לסמוך!
    4. להסביר בקיצור ובלי להציף – ילדים לא יכולים להתמודד עם הצפה של ידע
    5. לנהוג ברוגע ובלי פניקה
    6. למנן אינפורמציה- אין צורך שילדים יראו תמונות של פצועים, הרוגים, צרחות ובכי
    7. להקשיב לילדים ולענות להם בדיוק על מה ששאלו
    8. לשמור על שיגרה

    1. clodietal

      עידית,
      אני מודה על התייחסויותייך שמצד אחד מחזקות את הנאמר בפוסט טמתקפות אותו ומצד שני מוסיפות הגדמות ופרשנות נוספת שעשויה לעזןר להנגיש את הנאמר לעוסקים עם ילדים צעירים מאוד.
      קלודי

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.