בפוסט זה אני מבקשת לההבליט את תפקיד תפיסות של אי נוחות שמנחים אותנו כשיקול מרכזי, ולדעתי מרכזי מידי, בתהליך קבלת ההחלטות היומיומיות והמקצועיות שלנו. בהיבט המקצועי אתייחס בעיקר לפרופסיית ההוראה. מטרת הפוסט להוביל לחשיבה מחודשת ולנכונות גדולה יותר להתגבר על שיקולי אי נוחות כדי לקבל החלטות שמביאות לשיפור בתנאיי החיים של המחליט ושל הסביבה. ספציפית, ברצוני לעודד עטיית מסכות בכלל, ובסמגרות החינוך(הפורמליות והבלתי פורמליות), בפרט ועבודה בקבוצות קטנות וקבועות בתוך מסגרות החינוך. וזאת כיוון שלהערכתי תרומתן גדולה הרבה יותר מאי הנוחות הכרוכה בהימנעות משתי פרקטיקות אלה.
לאחרונה מצאתי את עצמי שוב ושוב מזכירה שיקולים של אי נוחות כשמשפיעים על קבלת ההחלטות שלנו-החלטות שעשויה להיות להם השפעה מרחיקת לכת עלינו ועל הסביבה.
בפוסט זה אתייחס אפוא במיוחד: א. לעניין אי עטיית מסכות על ידי ילדים ומבוגרים מתוך כניעה לשיקולים של אי נוחות. לעתים שיקולי אי נוחות מוסווים באמצעות שיקולים של חוסר תועלת ונזקים בריאותיים ופסיכולוגיים לכאורה. ב. לעניין ההימנעות מעבודה בקבוצות קטנות וקבועות במסגרות החינוך למרות התועלת של סוג זה של עבודה הן לתפקוד הרגשי חברתי והלימודי של הילדים והן בשל תרומת דרך עבודה זו להפחתת סיכון ההדבקה בקורונה.
על ההימנעות מעטיית מסכות
מומחי בריאות הציבור בכל העולם הגיעו למסקנות די נחרצות בנוגע לעטיית המסכה:עטיית מסכה מפחיתה בצורה משמעותית את סיכון ההידבקות בקורונה ומן הסתם נגיפים וחיידקים נוספים. ככל ששני בני השיח עוטים מסכות, כך סיכון ההידבקות פוחת. לכן, ההמלצה שמחנכים ומורים יעטו מסכות בעיקר כשהם נמצאים בתוך חללים סגורים. בנוסף, ארגוני הבריאות העולמיים הגיעו למסקנה שמעבר לאי הנוחות, לא נשקפת כל סכנה בריאותית לילדים ומבוגרים שעוטים המסכה. ההמלצות מורות שעטיית המסכות אפשרית מגיל שנתיים ואילת. זאת ועוד, מומלץ לאנשים שסובלים ממחלות ריאתיות לא לעטות מסכה וכך לאנשים עם מוגבלויות שאינן מאפשרות להם להסיר את המסכה בכוחות עצמם.
בנושא עטיית המסכות על ידי תלמידים בכיתות א'-ד' ועל על ידי צוותי הוראה החל במעונות יום וכלה בכל דרגות החינוך בבתי הספר, מצאתי את עצמי מתווכחת עם אנשי חינוך, מציגה את הדברים בפורומים מקצועיים, כותבת בבלוג זה שוב שוב. שהרי ההתנגדות לעטיית מסכות על ידי ילדים בכיתות א' ד' ששבו בתחילת השבוע שעבר ללמידה פיזית בבתי הספר מגיעה ממקורות של אי נוחות ולא מסכנות פסיכולוגיות או בריאותיות שנשקפות לעוטי המסכות.
בנושא זה חשוב שהורים ומורים יתגייסו לתרום לעטיית מסכות בששלושה מישורים: 1. במישור הדוגמה האישית-עליהם לעטות מסכות למרות אי הנוחות שבדבר.; 2. באיתות לאנשים אחרים במרחב הציבורי שלא משלימים עם עטיית מסכות בחללים סגורים ציבוריים.; 3. בשכנוע ילדים פרטיים ותלמידים שעטיית המסכה הכרחית למרות אי הנוחותהכרוכה בדבר.
יש לציין שהכרחי להביא לכך שלא רק בגני הילדים ובבתי הספר יעטו מסכות. הכרחי שהצוותים בצהרונים יראו עצמם אחראים לכך ויעטו מסכות בעצמם. כנ"ל בהסעות: הכרחי שהנהג יעטה מסכה וחשוב מאוד שכל הילדים בכל גיל יעטו מסכות במהלך הנסיעה. חשוב שנזכור שהדבקה בצהרון או בהסעה מגיעה בסופו של דבר לגני הילדים ולבתי הספר. כך שהימנעות מעטיית מסכות בכל המסגרות האלו פוגעת בכולם גם באלו שבשעות הבוקר במסגרות החינוך הפורמליות עוטים מסכה.
אני חושבת שחשוב להביא מבוגרים וילדים להישמע להנחיית עטיית המסכה בחללים סגורים מתוך הבנת תרומת הפרקטיקה הזו ולא רק מתוך חשש מקבלת קנס.נתקלתי לא מעט במצבים שבחללים סגורים ציבוריים לא נשמרת פרקטיקת עטיית המסכה בשל אי החשש מקבלת קנס. יתרה מזו, בחלק מהמקומות מתייחסים לאנשים שמזכירים את הצורך במסכה כאל טרחנים. במובן זב רק שינוי נורמות עשוי לעזור.
הימנעות מעבודה בקבוצות קטנות וקבועות בשל אי הנוחות הכרוכה בדבר
עניין העבודה בקבוצות קטנות וקבועות במסגרות החינוך הוא עניין מורכב הרבה יותר מעניין עטיית המסכה. אף שתרומת העבודה בקבוצות קטנות וקבועות מוכרת משכבר והוכחה מחקרית וגם נכללת ברפורמת אופק חדש-פרקטיקה זו איננה מיושמת דרך קבע עם כל הילדים. עבודה עם קבוצות קטנות רצויה כפרקטיקת ליבה . וזאת כיוון שהעבודה בקבוצות קטנות תורמת הן לקשרים הבין אישיים בין הילדים, הן ללמידה שלהם ובמציאות משבר הקורונה היא מביאה להפחתת הסיכון להידבקות במידה ושומרים על קבוצות קטנות וקבועות מעל ומעבר לפעילות למידה. הכוונה היא לעודד פעילות בקבוצות קטנות וקבועות בגן ובבית הספר, במשחק, בשעת האוכל ולעודד ילדים והורים להיפגש בשעות אחה"צ עם ילדים המשתייכים לאותה קבוצה.
בגני הילדים לא מתחייבת מתוקף הנחיות הקורונה של שמרד החינוך ומשרד הבריאות עבודה מסוג זה . אלא שאימוץ של עבודה בקבוצות קטנות וקבועות עשויה להועיל מאוד.הטענה שלי היא שהימנעות מפרקטיקה זו נובעת מהימנעות להירתם למאמץ הארגוני הנדרש כדי ליישם סוג זה של עבודה. דהיינו, שיקולים של אי נוחות גוברים במקרה זה בעיניי על אימוץ פרקטיקה שעשויה לתרום מכל מבחינה לילדים. אני משערת שההימנעות מעבודה בקבוצות קטנות וקבועות נובעת גם מחוסר הבנה מעמיקה לגבי התועלת הכרוכה בה. גם במקרה הזה אני חושבת שחשוב לשכנע ולהדריך גננות ומורות ליישם פרקטיקה זו על מנת שיבצעו אותה לא רק בגלל שצריך אלא בגלל שהן משוכנעות בתועלת שבה.
מציגה בהמשך חלק מפוסט שכתבתי בנושא שמתמקד בעבודה בקבוצות קטנות וקבועות. הפוסט נקרא: "לעשות סדר בקבוצות ובבית הספר: קבוצות קבועות לעומת קבוצות "מזדמנות". פוסט זה הציג הגדרות ורציונל של קבוצות קטנות וקבועות במעונות, גנים ובתי ספר יסודיים. הודגש בו הצורך בקביעות המשתתפים כדי להתחיל "להתניע" תהליכים קבוצתיים. נאמר בו שהעבודה השיטתית בקבוצות קטנות וקבועות מהווה תשתית הן לבניית קשרים בין אישיים טובים עם ובין הילדים, והן להתנעת תהליכי למידה. הודגש ש"קבוצות מזדמנות" אינן קבוצות כלל.כמו כן, נעשתה אבחנה בין קבוצות שבאות לטפח מיומנויות ומושתתות על חשיבה פוזיטיביסטית לבין קבוצות שיתופיות שנשענות על חשיבה סוציו-קונסטרוקטיביסטית ומושתתות על ההנחה שהשיח המונחה עם ובין הילדים הוא זה שתורם לבניית הידע והכישורים של הילדים. בכל מקרה, נאמר שנדרשת העמקה באותו תוכן על מנת להעמיק למידה. הוצגה גישת הקריאה החוזרת כדוגמה של גישה שנשענת על ראיייה סוציו -תרבותית של למידה. הוצגו בו גם קבוצות חברתיות וולונטיריות והודגש הצורך במעקב אחרי התנהלותן בעיקר כדי לזהות קשיים ולהתמודד איתן. צוין שקבוצות קטנות וקבועות הינן חלק מרפורמת אופק חדש בגנים ובבתי הספר אבל דרך היישום שלהם איננו תמיד כזו שמבטיחה את השתתפותם של כל ילדי הכיתה או הגן. הודגש הצורך לבנות מערך ארגוני שיאפשר השתתפותם של כל הילדים והילדות בקבוצות למידה קבועות.
כאמור בתקופת הקורונה הצורך בבניית מערך ארגוני כזה חשוב אף יותר מאשר בימים כתיקונם. הפעלת הקבוצות בעת הזו של משבר הקרורונה עשויה להיות יותר קבועה ומוקפדת מאשר בימים רגילים כי נדרשת פעילות בהרכב קבוע של ילדים לא רק לצורכי למידה אלא גם לצורכי משחק ואכילה. הפעלת מערך שכזה מורכבת וכרוכה באי נוחות אבל תרומתה גדולה מהקשיים הכרוכים בהפעלתה.
לסיכום, בפוסט זה הוצגו הטענות הבאות: 1. א. אי עטייה עקבית של מסכות בחללים סגורים בכלל, ובהקשרים חינוכיים בפרט(במעונות יום וגני ילדים על ידי הצוות, בבתי ספר על ידי צוותים חינוכיים, צוותים מנהליים ותלמידים) בצהרונים על ידי הצוות החינוכי והתלמידים החל מכיתה א', בהסעות(על ידי הנהג והתלמידים), קורית בעקבות החלטה שאי הנוחות גוברת על חשיבות הפרקטיקה הזו; 1ב. הימנעות חלקי מיישום עבודה בקבוצות קטנות וקבועות בגני ילדים ובתי ספר תמיד ,ו בעת הזו של משבר הקורונה, נובעת אף היא מאי נוחות וקשיים שכרוכים בבניית מערך ארגוני שמאפשר את הפעלתן; 2. נדרשות פעולות של שכנוע והדרכת אזרחים וצוותים חינוכיים לקבל החלטות מושכלות שיש בהן התגברות על הנטייה להחליט לפי שיקולי נוחות וזאת כדי שאנשים יפעלו מתוך הבנה ולא מתוך פחד מסנקיות וקנסות; 3. התועלת הנובעת מעטייה עקבית של מסכות ושל עבודה בקבוצות קטנות וקבועות בגני ילדים ובבתי ספר גדולה הרבה יותר מהאי נוחות הנובעת מהימנעות מפרקטיקות אלו.