האם הפרדה בין תאומים בגן חובה מיטיבה איתם?

המציאות היום בגנים ובבתי ספר בישראל ובעולם היא שיש  ריבוי של תאומים. שיעורם  של תאומים באוכלוסיה הולך וגדל בעשורים האחרונים גם בשל ריבוי של טיפולי פוריות. בארה"ב נמצא שבשנת 2009 אחד מבין 30 ילדים בגיל הגן הוא תאום, לעומת אחד מבין 53 ילדים בשנת 1980(Gordon, 2014).

אחת השאלות המרכזיות שמעסיקה הורים וילדים ומחייבת קביעת מדיניות ברמת בתי הספר והגנים, היא שאלת התמיכה בהפרדת תאומים בין מסגרות חינוך שונות. לעתים קרובות נשאלת השאלה אם להפריד בין תאומים כבר בגן חובה או בכיתה א'?

לפני שתמשיכו לקרוא שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

1. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 3?
2. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 4?
3. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 5?
4. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 6-כיתה א'?
5. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 9?
6. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 12?
7. אתם נגד הפרדה בכל גיל?

כתיבת פוסט זה מונעת מעניין שגילו סטודנטיות בתואר הראשון ושני שאני מלמדת בסוגיית הפרדת  התאומים וניהול גנים וכיתות שיש בהן תאומים.

בפוסט זה אדווח על סקר חשוב ומאיר עיניים שנערך בארה"ב על ידי Lynn Melby Gordon בשנת 2014, ופורסם בכתב העת Educational Policy. לממצאי המחקר המדווח כאן עשויים להיות השלכות משמעותיות לגבי תהליך קבלת ההחלטות בנוגע להפרדה בין תאומים.

בממאמר של גורדון(Gordon, 2014)  מופיעה סקירה של מחקרים שעוקבים אחרי השפעת ההפרדה או אי ההפרדה בגיל הגן על תפקוד התאומים בגיל מבוגר יותר, הן בתחום הלימודי והן בתחום הרגשי.

באשר להפרדה והשפעתה על תפקוד התאומים

סקירתה של גורדון כללה מחקרים מאמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת עד העשור הראשון של המאה ה-21,. מהממצאים עולה שללמידה משותפת של תאומים באותו גן, ובהמשך הדרך באותה כיתת בית ספר, אין השפעה מזיקה על הישגיהם הלימודיים. יתרה מזו, בחלק מהמחקרים נמצא יתרון לימודי קטן לתאומים שלמדו באותה כיתה, לעומת לתאומים שהופרדו. להישארות באותה מסגרת חינוכית נמצאו השפעות מיטיבות על התפקוד החברתי, על המעמד הסוציומטרי ועל הרווחה הרגשית של הילדים, בהשוואה לתאומים שהופרדו. לאחוז מסוים של ילדים המופרדים בגיל הגן קשיים רגשיים משעותיים כפועל יוצא של ההפרדה. דהיינו, הממצאים שמקשרים בין הפרדה או הישארות באותה מסגרת חינוכית, לתפקוד רגשי ולימודי, מצביעים על כך שאין כל הצדקה למדיניות שמחייבת הפרדה של תאומים למסגרות חינוך שונות בכלל, וודאי לא מגיל חמש או פחות(גיל גן חובה). המדיניות במוסדות החינוך במערב היא של הפרדת תאומים בין מסגרות חינוך, גם במקרים שבהם הורי התאומים מתנגדים. מדיניות זו עומדת בסתירה לממצאי המחקר שנסקרו במאמרה של גורדון.  דהיינו, ככלל אין התחשבות בהעדפות הורי התאומים והתאומים עצמם בתהליך קבלת ההחלטה על הפרדה. לדוגמה, בארה"ב שהיא "שיאנית" של הפרדות בין תאומים,  בין 80%-ל84% מהתאומים לומדים בכיתות נפרדות.

מה חושבים מנהלי בתי ספר, גננות, הורים ותאומים על הפרדת תאומים?

במחקר המדווח במאמר של גורדון העבירו שאלון סקר קצר ל- 131 מנהלי בתי ספר(שבהם פועלים כיתות גן חובה), ל-54 גננות, ל-201 הורים(106 אימהות ו-95 אבות) ול-112 תאומים(כ-40% מתוכם בגיל גן טרום -חובה או חובה, חלקם בגיל בית ספר יסודי, חלקם האחר בגיל תיכון והנותרים תאומים בני 23-46.  61% מבין התאומים שהשתתפו בסקר היו בנות, ורק 39% היו בנים.

הסקר כלל שאלה מרכזית ישירה שבודקת הסכמה עם ההיגד ש"יש להפריד בין תאומים בגיל גן חובה."  בנוסף, נתבקשו הנבדקים הבוגרים לסמן שיקולים בעד ונגד ההפרדה מתוך רשימת שיקולים סגורה שהתגבשה על בסיס ראיונות עם קבוצות מיקוד. את ילדי הגן הצעירים שאלו שאלות פתוחות  שבהן נתבקשו לנמק את תשובתם אם הם מעונינם להיות בגן עם התאום או התאומה או בגן נפרד.  בסקר למבוגרים, נוספו גם  שתי שאלות שנוגעות למידת הסכמתם של המשיבים עם ההמלצה  להתחשב בדעת הורי התאומים והתאומים עצמם בעת קבלת ההחלטה אם להפריד בין מסגרות חינוך אם לאו.

בסקר שממצאיו כלולים במחקר המדווח בפוסט זה, נמצאו הנתונים המעניינים הבאים:
1. 71% מבין מנהלי בתי הספר[שבהם כיתות גן חובה] היו בעד הפרדה  בין התאומים בגיל הגן;

2. מנהלים רבים דיווחו שקיבלו את החלטת ההפרדה למרות בקשות של הורי התאומים להשאיר את התאומים באותה כיתה;

3. 49% מבין הגננות דיווחו שהן אינן מתנגדות שבכיתות הגן שלהן ילמדו זוגות של תאומים;

4. 38% מבין ההורים בעד הפרדה (רוב ההורים היו מעדיפים למידה משותפת לילדיהם התאומים, אבל למרות זאת, רוב ילדיהם התאומים לומדים במסגרות חינוך נפרדות).

5. 19% בלבד מבין התאומים היו בעד הפרדה;  בגיל הגן רוב הילדים היו רוצים ללמוד באותו גן עם אחיהם התאומים(100% הבנות וקצת פחות מכך בנים); ככל שגיל התאומים עלה, כך עלה שיעור ההעדפה של המשיבים ללמוד בכיתות נפרדות מהתאום.

6. דווח גם שלמיעוט קטן מאוד של תאומים(3%) נגרמה "טראומה קשה" כפועל יוצא של ההפרדה ולעוד 17% נגרמה טראומה בעקבות ההפרדה. דהיינו כ-20% מהתאומים שהופרדו בגיל הגן דיווחו על חוות טראומה עקב ההפרדה.

מהנתונים שהוצגו למעלה ניתן ללמוד שיש העדפה בולטת למנהלי בתי ספר של פתרון ההפרדה. לרוב, מדיניות זו באה לעודד עצמאות וגיבוש של זהות אינדיבידואלית. פחות משקל ניתן להרגשת הביטחון והתמיכה הרגשית שתאומים מספקים אחד לשני. מה מפתיע הוא שמדיניות ההפרדה איננה נובעת מממצאי מחקר והיא מתעלמת מבקשות ההורים והתאומים. ישנה גם התעלמות גם מנזקים רגשיים שההפרדה עלולה לגרום לחלק מהתאומים.  אני זוכרת מקרה שבו עמדתי בקשר עם הורים לתאומות בנות 12 ובו נכפתה עליהן הפרדה למרות התנגדותם הנחרצת של הנערות ושל הוריהן. התאומות בנות ה-12 עברו  דירה עם הוריהן לעיר חדשה  וביקשו ללמוד באותה כיתה. הוריהם צידדו בבקשת בנותיהן ואילו מנהל בית הספר בתמיכת היועצת החינוכית לא הסכים בשום פנים ואופן להיענות לבקשת התאומות וההורים. ההתעקשות הזו לא נראתה לי מובנת אז וגם לא עכשיו.  כשהתייעצו איתי אז, חשבתי שנכון להתייחס לגופו של כל מקרה. במקרה ההוא לא התרשמתי שהקשר בין הבנות בעיתי ומצדיק הפרדה לכיתות נפרדות למרות רצונן.

נזכור כי מטרת העבודה החינוכית עם תאומים היא להבטיח גיבוש זהות עצמאית לכל אחד מהתאומים לצד הבטחת רשת ביטחון רגשי שמוענקת על ידי נוכחות האח התאום באותה מסגרת חינוכית.  

המשתמע מהממצאים שהוצגו במאמר של גורדון הוא שהישארות באותה כיתה בגילים צעירים -גן חובה במקרה זה- עדיפה על ההפרדה. ניתן להסיק גם שיש מקום להעריך כל מקרה לגופו על היתרונות והחסרונות הייחודיים של כל מקרה. כמו כן, חשוב להתחשב ברצונות התאומים והוריהם בתהליך קבלת ההחלטות. חשוב שנפנים שברוב המקרים בני אדם מכירים את עצמם ויודעים להתאים לעצמם מסגרות ותחומי עניין יותר מאשר אנשים שנמצאים מחוץ לתודעה שלהם. אף שהכוונות של ממליצי ההפרדה טובות, חשוב לזכור שההמלצה הגורפת להפריד בין התאומים איננה מגובה על ידי ממצאי מחקר. 

איני חושבת עם זאת שפירוש ההחלטה להשאיר תאומים באותו גן או באותה כיתה הוא שכיתה שיש בה תאומים צריכה להיות מנוהלת כאילו תאומים לא למדו בה. אני בהחלט חושבת שהימצאות התאומים בגן או בכיתה מחייבת חשיבה שמתמקדת בשאלה איך לאפשר יצירת קשרים חברתיים עם ילדים נוספים, תוך ניצול בסיס הביטחון הרגשי שהתאום מספק לאחיו.

אני בעיקר מבקשת  לערער על האסטרטגיה המועדפת של הפרדה בין ילדים ואנשים בוגרים כל אימת שמתעוררים בעיה או קושי שנגרמים על ידי נוכחותם המשותפת באותה פעילות, מסגרת חינוכית, ישוב וכו'.  אני מערערת על ההפרדה גם במקרה של תאומים וגם במקרים אחרים(כמו ההצעה לכיתות נפרדות של בנות כדי לאפשר להן למידה יותר אפקטיבית במתימטיקה ומדעים).  אסטרטגיה זו איננה טובה תמיד כי היא איננה מעניקה לילדים כלים להתמודדות עם קשיים בעתיד. ההפרדה רק מונעת מהם ללמוד להתמודד עם מצבים מאתגרים. דעתי היא שבכל המקרים האלו כשמדובר בתאומים, או בבנות שלמידה עם בנים מפריעה להם להצטיין במתימטיקה או מדעים, או בצמדים של ילדים דומיננטים או בצמדים של ילדים דומיננטים וילדים כנועים,חשוב מאוד להשקיע בהתערבות שמלמדת את הילדים למצוא דרכים לתפקד יחד , למרות הקשיים. כמו כן חשוב ללוות את  המאמצים שתלמידים אלו להתמודד במצב של קושי. במקרה של תאומים חשוב מאוד להכיר אותם מקרוב, להבין מה כל אחד מהתאומים אוהב לעשות, לזהות מצבים שיש בהם פוטנציאל ליצירת קשר עם ילדים אחרים פרט לתאום. חשוב לעודד הורים לשלוח אח תאום לגן או לכיתה גם במקרים שהאח התאום נשאר חולה בבית. אני לא שוללת גם קיומם של מקרים מעטים שבהם יש מקום להפרדה, אבל וודאי שאין ביסוס מחקרי וטיפולי להמליץ באופן גורף על הפרדה. ובכל מקרה, ההורים והילדים צריכים  להיות חלק מהדיון שמוביל לקבלת החלטות. אין זה לגיטימי כפי שעולה גם ממחקרה של גורדון, לכפות על תאומים הפרדה במסגרות החינוך מבלי להתייעץ בהם ובהוריהם.

בפוסט שאכתוב בשבוע הבא אנסה להתייחס לשאלה איך מנהלים גן או כיתה שיש בהם זוג תאומים אחד או יותר?

לסיכום, בפוסט זה הוצגו ממצאי מחקר שמצביעים על קיומם של פערים בין מנהלי בתי ספר, גננות, הורים ותאומים באשר לעמדתם החיובית כלפי ההפרדה במסגרות החינוך בין תאומים. המנהלים הציגו העדפה ברורה של אסטרטגית ההפרדה, בעוד הורי התאומים, והתאומים עצמם, נוטים להעדיף הישארות באותה מסגרת חינוכית. הוצגו גם סיכומי מחקרים מתוך המאמר של גורדון שמצביעים על כך שההפרדה איננה מיטיבה קוגניטיבית ורגשית עם התאומים שהופרדו בגיל הצעיר. ממצאים אלו מובילים למסקנה הדי מתבקשת שיש לבחון כל מקרה לגופו ושיש לשתף את התאומים ואת הוריהם בתהליך קבלת ההחלטות. חשוב לזכור שהישארות אותו גן יש יתרונות בולטים לתאומים. הישארות באותו גן או כיתה מחייבת את המחנכים לנקוט בפעולות יזומות אשר יאפשרו לכל אחד מהתאומים להתפתח כאדם נפרד מתוך התבססות על רשת הביטחון הרגשי שמספק האח התאום הנמצא באותה מסגרת. בפוסט נוסף אכתוב על ניהול כיתה שיש בה זוגות תאומים.