הדרה ממסיבת פורים בגלל נכות – איך אפשר וצריך לנהוג אחרת

You are currently viewing הדרה ממסיבת פורים בגלל נכות – איך אפשר וצריך לנהוג אחרת
Created using Midjourney
running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

בפוסט זה אני מתייחסת לאירוע מטלטל מאוד בעיניי שהתפרסם בתקשורת אודות בקשה מצד בית הספר שבו למדה ילדה שעברה תאונה והפכה סיעודית במהלך טיול בית ספר, שלא תשתתף במסיבת הפורים של כיתתה על מנת לא להפעיל סימפטומים פוסט – טראומטיים בקרב ילדים אחרים שהשתתפו בטיול וחוו את התאונה. אציג את המקרה ככל שידוע לי ואנתח לפי קריטריונים של חינוך מכיל וניהול מוסרי של כיתה' שאמור לפי דעתי לשרת פדגוגיה של הכלה או כמו שנכון לכנות זאת בעברית -הכללה.

עדכון לתיאור האירוע ופרשנות שלי התווספו בתאריך 31.3.2024!

תיאור האירוע

מרץ 2024

בשנת הלימודים תשפ"ג ארעה תאונה קשה במהלך טיול להרי ירושלים שלכיתות ג' מבית ספר באבן יהודה. כתוצאה מהתאונה היו מספר פצועים קל והייתה ילדה, מעיין, שנפצעה קשה מאוד וחייה היו בסכנה. היא הייתה מאושפזת חודשים רבים בבית החולים וחזרה לביתה במצב סיעודי. היא משתמשת מאז בכיסא גלגלים. אמה מציגה את מעיין כילדה שמחה שמרבה לחייך ולצחוק. נאמר גם שמעיין מגיבה להתייחסויות של בני משפחה וילדים מכיתתה המרבים לבקר אותה בביתה. בגלל שמעיין אינה מדברת, קשה לדעת, לדברי אמה, מה היא מבינה על הנאמר לה והמתרחש סביבה. יצוין גם שלמעיין אחות צעירה הלומדת באותו בית ספר באבן יהודה.

לקראת פורים תשפ"ד אימה של מעיין ביקשה שמעיין תשתתף במסיבת הפורים של כיתתה שאמורה להיערך בין כותלי בית הספר.  קבוצת הורים התנגדה לכך שמעיין תגיע לבית הספר בטענה שנוכחותה תהווה טריגר (תזכורת לתאונה) לילדים אחרים מהכיתה החווים פוסט טראומה מהתאונה ותפגע בהם. הנהלת בית הספר ומשרד החינוך החליטו שמעיין לא תורשה להשתתף במסיבת הפורים על מנת לשמור על הבריאות הנפשית של ילדים אחרים מהכיתה. אמה של מעיין התרעמה על כך והתראיינה לתקשורת כמחאה על חוסר ההתחשבות של בית הספר ומשרד החינוך בבתה. היא גם טענה שהוסרו מחצר בית הספר שלטים שהוצבו אחרי התאונה ובהם כתוב ש"אנחנו מחכים למעיין". בעקבות הסערה שהתעוררה לאחר הריאיון עם אימה של מעיין, הגיב ראש המועצה במכתב לתושבים שבו הצהרה כללית האומרת שהמושבה אבן יהודה ובית הספר רואים לנגד עיניהם את טובת כל הילדים ושמדובר במקרה מורכב ונמנעים מלמסור פרטים כדי לא לפגוע בפרטיות הילדים. גם וועד ההורים של בית הספר הגיב וכתב שאף אחד לא מתכוון למנוע בכוח את כניסתה של מעיין לבית הספר, אבל שיש להבין שחלק מהילדים נפגעו בתאונה נפשית ונוכחותה של מעיין עשויה להזכיר להם את התאונה ותהווה מעין טריגר שיזכיר להם את טראומת התאונה. במכתב ראש המועצה וההורים מצוין גם שהצוות הטיפולי של בית הספר מטפל בכל הילדים לרבות באחותה הצעירה של מעיין.

עדכון לאירוע מתאריך 31.3.2024 ופרשנותי לגבי הפתרון הלכאורה משמח שנמצא!

בעקבות הסערה שהתעוררה עקב הדרתה של מעיין ממסיבת הפורים בבית ספרה באבן יהודה, עקב התנגדות חלק מהורי הילדים שגובתה על ידי הנהלת בית הספר ומשרד החינוך, אורגנה ביום ה' מסיבת פורים חלופית שבה הופיעה מעיין מחופשת למלאכית. מסיבת פורים חלופית שאורגנה בשיתוף המועצה המקומית וכוכבי הילדים קווין רובין וגיא איתן. מדובר במסיבת פורים מונגשת אליה הוזמנו מעיין וילדים אחרים עם מוגבלויות מהשרון לצד תלמידי הכיתה והשכבה של מעיין(שרבים מהם הגיעו למסיבה). התעקשותה של אימה של מעיין נשאה פרי. מעיין וכל יתר המוזמנים למסיבה שמחו מאוד ולא דווח על התפרצות סימפטומים פוסט טראומטיים בקרב בני כיתתה והשכבה של מעיין שנראה ששמחו להשתתף במסיבה.לינק לכתבה ב-ynet אודות מסיבת הפורים החלופית.

פרשנותי על הפתרון שנמצא: המסיבה החלופית היוותה פתרון עבור מעיין; המסיבה החלופית לא שינתה את העובדה שבית הספר בגיבוי משרד החינוך הדירו את מעיין

אכן מבחינת הילדה מעיין נמצא פתרון מספק עקב השתדלות של המועצה ושל אמנים וכנראה גופים ואנשים טובים רבים נוספים-שלא לדבר על אימה שנלחמה בשום שכל ובאהבה גדולה למענה. מבחינת בית הספר ומשרד החינוך נשאר לדעתי כתם בכך שהם הכשירו את ההדרה של הילדה מבין כותלי בית הספר. דעתי היא שחובת בית הספר למצוא דרך לאפשר מפגש בין מעיין לבין ילדי כיתתה או השכבה שלה בין כותלי בית הספר וזאת כדי שבית הספר יוכיח מניהגות מוסרית ויכולת לתקן את דרכיו באשר ליישום מדיניות של השתלבות של ילדים עם צרכים מיוחדים בפעילויות בית הספר.

אציג בהמשך בקיצור הגדרות של הכללה\חינוך מכיל וניהול מוסרי של כיתה, ולבסוף אתייחס לניתוח האירוע הזה לפי המאפיינים של מודל ההכללה ושל ניהול מוסרי של כיתה.

מהי הכללה\חינוך מכיל

אציין שנדרשת חשיבה הנוגעת להכללה ולניהול של כיתה בעקבות ההבנה שגני ילדים וכיתות בית ספר מאוכלסים על ידי מספר רב של ילדים השונים מאוד אלה מאלה. ילדים שונים במגדר שלהם ובזהות המגדרית שלהם, בגובה, משקל, תווי פנים, צבע העיניים השיער והעור, בטמפרמנט שלהם, ביכולות המילולית, האורייניות, ו\או המתמטיות שלהם, בתחביבים שיש להם, בזיקה העדתית והדתית שלהם, בסוג המשפחות שהם משתייכים אליהן, במצב הסוציו אקונומי של המשפחות וגם במגוון של צרכים מיוחדים, ביניהם גם האם יש להם או אין להם נכות פיזית, או מגוון בעיות או קשיים תפקודיים, התפתחותיים, תקשורתיים.

מודלים פדגוגיים שונים עוסקים בהנחיות הנוגעות להתנהלות הרצויה של הצוות החינוכי, קובעי המדיניות, בעלי תפקידים שונים במסגרות החינוך כדי ליצור תנאי למידה נאותים לילדים המאופיינים על ידי השונות שהוצגה למעלה. מודלים פדגוגיים מונחים על ידי ערכים כמו גם על ידי ידע פדגוגי ומחקרי זמין והפרשנות של קובעי המדיניות והמחנכות והמחנכים של הידע הזה. חשוב לציין שבמהלך השנים חל שינוי באופן שבו החברה וקובעי המדיניות החינוכית בתוכה מתייחסים לשונות בין אנשים. המודלים הפדגוגיים שהתפתחו עם השנים משקפים בין היתר את התפיסות השונות האלה. הדבר נכון בארץ ובעולם. אציין גם שתמיד וגם היום ישנם פערים בין תפיסות מוצהרות לגבי עמדות חינוכיות לבין דרכי פעולה של בתי ספר, גני ילדים ומחנכים ביומיום של החיים במסגרות החינוכיות.

לדוגמה, עד שנות ה-70 של המאה ה-20 למדו מרבית הילדים העיוורים במסגרות חינוך נפרדות לעיוורים. מציאות זו השתנתה עם התפתחות תפיסות הרואות בזכויות הילד באשר הוא ובזכויות הילד העיוור לחינוך ראוי ושוויוני קו מנחה בחינוך. כיום הרוב המוחלט של הילדים העיוורים לומדים במסגרות חינוך רגילות כשעל מערכת החינוך חלה החובה להנגיש להם את חומר הלימוד באמצעות תרגום לברייל ו\או באמצעות הקלטות.

inclusion diagram

בתרשים המופיע למעלה ניתן לראות מודלים פדגוגיים שונים המייצגים את היחס של מערכות חינוך כלפי השונות בין תלמידים- כשהדבר נוגע במיוחד למה שקרוי ילדים עם "צרכים מיוחדים"- ילדים שיש להם קשיים, ומוגבלויות שונות. מודל ההכללה (inclusion) המופיע למעלה רואה כמטרה השתלבות מלאה של הילדים עם הצרכים המיוחדים בתוך המרקם החברתי והלימודי של הגן או הכיתה. הדבר נעשה באמצעות מאמצים של מערכות החינוך להתאים את דרכי ההוראה ואת הסביבה ללומדים ולא רק לצפות מהם להשתנות ולהתאים עצמם למסגרת הרגילה. לעומת מודל ההכללה (המוכר יותר כהכלה) ניתן לראות בצד השמאלי ביותר בשורה השנייה את מודל ההדרה (exclusion) המותיר את הילדים עם צרכים מיוחדים מחוץ למערכת, מעין ביטוי מעשי לטענה "הם לא משלנו". מודל נוסף נפוץ הוא מודל הסגרגציה (באמצע) המייצג דאגה לרווחת הילדים עם הצרכים המיוחדים והשמתם במערכת נפרדת מתאימה עצמה לצרכיהם (זהו מודל החינוך המיוחד). המודל האחרון המוצג בתרשים הוא מודל האינטגרציה (integration-mainstreaming). במודל זה , הילדים עם הצרכים המיוחדים לומדים במסגרות הרגילות אבל בקבוצות הומוגניות נפרדות לילדים עם אותו מאפיין או קושי, לדוגמה, ילדים עולים ממוצא אתיופי לומדים עברית בקבוצה הומוגנית של עולים מאתיופיה, במסגרת בית ספר רגיל; ילדים עם לקויות למידה לומדים בקבוצות נפרדות של ילדים עם לקויות למידה באותה מסגרת חינוכית וכך הלאה. מדובר במודל נפוץ מאוד.

בהקשר החינוך המכיל, ההכללה, שהוא סוג של אידיאל מזוית ההסתכלות של חתירה למימוש זכויות הילד, מוצע על ידי ארגון UNESCO ומוזכר על ידי החוקר המקדם חינוך הוגן ומכיל Mel Ainscow "שכל ילד שווה ושווה במידה שווה (every learner matters and matters equally). הכללה או חינוך מכיל מוגדרת על ידי UNESCO כ"הסרה של מחסומים מפני למידה והשתתפות של ילדים שמצויים בסכנה להיות מודרים או ממוקמים בשולי החברה. מדובר בגישה אסטרטגית שמטרתה לאפשר הצלחה לכל הילדים… מדובר בהגדלת ההנגשה, ההשתתפות והצלחה בלימודים באמצעות השתתפות בחינוך איכותי לכולם" (UNESCO, 2000 ). התוצר הרצוי של החינוך המכיל (ההכללה) הוא רווחה רגשית, תחושת שייכות למסגרת ותנאי למידה הולמים עבור כל הילדים.

איך ניתן לפרש את המקרה של מעיין מפרספקטיבה של חינוך מכיל או הכללה?

המקרה של הילדה מעיין שתואר בראשית הפוסט הוא לדעתי מקרה בולט של הדרה, של התנערות של בית הספר מאחריות על ילדה שהייתה תלמידת בית הספר בעת התאונה. ההנמקות של הממסד החינוכי ושל וועד ההורים הרואים בבקשה שמעיין לא תשתתף במסיבת הפורים של הכיתה בין כותלי בית הספר, נוגעות לכך שמלבד מעיין ישנם ילדים נוספים שחוו את התאונה ולפי התיאורים הם חווים פוסט טראומה. לתפיסת ההורים והממסד המפגש עם מעיין בין כותלי בית הספר עלול להוות "טריגר" לסימפטומים פוסט טראומטיים. דהיינו, מה שנאמר הוא שרווחתם של חלק מהתלמידים חשובה יותר מרווחתה של הילדה האחת שנפגעה קשה גם פיזית באותה תאונת דרכים. את ההנמקות מכסים בטיעונים של מורכבות המקרה ושמירה על פרטיות הילדים. אבל בשורה תחתונה מה שנאמר הוא שחלק מהילדים "שווים" יותר למערכת מילדה אחת שהפכה לסיעודית ויושבת על כיסא גלגלים- מראה שעלול להרתיע ולהפריע. דהיינו, אין כל התייחסות לעקרון המנחה של חינוך מכיל: "כל ילד שווה ושווה במידה שווה". במקרה הזה (אני רק מכירה את הפרטים מהתקשורת) מצטיירת תמונה של התנערות בית הספר ומשרד החינוך מאחריות על רווחתה הרגשית של מעיין. איני מכירה את הפרטים ה"טכניים": לדוגמה, האם מעיין רשומה בשנת תשפ"ד כתלמידה בבית הספר והאם היא רשומה בבית ספר אחר כלשהו. מהכתבות שקראתי הבנתי שאת החודשים שחלפו מאז התאונה הקדישו מעיין ומשפחתה למלאכת השיקום.

אני מבקשת להבחין גם בין אחריות ההורים שעוררו את העניין והתנגדו להגעתה של מעיין למסיבת הפורים בבית הספר לבין אחריות בית הספר ומשרד החינוך. יוזמת ההורים להדיר את הילדה כדי לכאורה להגן על בריאותם הנפשית של ילדיהם עלולה להתפרש כ"לא יפה" אבל תפקיד ההורים להגן הכי טוב שהם מבינים על ילדיהם הפרטיים. לעומת זאת, התגובה של בית הספר ושל משרד החינוך בעייתית הרבה יותר כיוון שהם אמורים להתבונן על המערכת מלמעלה וליטול אחריות על הלמידה והרווחה הרגשית של כל ילד וילדה מתוך התפיסה שש"כל תלמיד שווה ושווה במידה שווה". הם אחראיים על הרווחה הרגשית של מעיין באותה מידה שהם אחראים על הרווחה הרגשית של יתר הילדים שהיו בטיול וסובלים מפוסט טראומה. עליהם לתכנן תוכנית חינוכית המתייחסת לצרכים של כל הילדים.

במסמכי התגובה של הממסד שקראתי אכן מצוין שבית הספר על אנשי המקצוע עוטפים את כל הילדים בטיפול להתמודדות עם השלכות התאונה ומציינים במיוחד שבמסגרת זו מטפלים גם באחותה הצעירה של מעיין הלומדת באותו בית ספר שנה מתחתיה. לא ברור מדוע הטיפול העוטף הזה איננו כולל את מעיין עצמה. צוין בכתבות שילדים רבים מבקרים את מעיין בביתה במהלך החודשים שחלפו מאז התאונה. לא ברור לי ממה שקראתי אם מדובר בביקורים ביוזמת הילדים המבקרים והוריהם או האם הביקורים הם גם חלק מהתוכנית של בית הספר.

כאן נכנס לתמונה מודל הניהול המוסרי של כיתה שעשוי להנחות את דרכי ההתייחסות של בית הספר ומשרד החינוך למקרה של השתתפותה של מעיין בפעילויות שונות בבית הספר שבו למדה בעת התאונה מייד אחרי התאונה ובמהלך החודשים שאחריה, לא רק בקשר להשתתפות במסיבת הפורים.

ניהול מוסרי של כיתה כתומך בחינוך מכיל\הכללה

האמת היא שניהול כיתה הוא כישור (אני טוענת מעין כישור-על) המיוחס לגננות ומורות ומורים המנהיגים את הגנים והכיתות שלהם ואיננו מתייחס ישירות לניהול בתי ספר או ניהול חינוכי של מערכת חינוך עירונית או ארצית. בדיווחים בתקשורת בנוגע למקרה של מעיין לא ראיתי כל התייחסות לעמדות או לפעולות שננקטו על ידי מחנכת הכיתה וצוות המורים של הכיתה של מעיין. אני מזכירה ניהול מוסרי של כיתה כדי להתייחס ברמה עקרונית כיצד ניתן היה לפעול אחרת ברמת הממסד החינוכי ובית הספר כך שניהול מוסרי של כיתה היה מתורגם ברמה של פעולות קונקרטיות פרואקטיביות בנוגע להכללתה של מעיין בפעילויות בית הספר. החלק הזה הוא יותר "תיאורטי" וזאת מתוך חוסר ידע בפרטים הנוגעים להתנהלות בית הספר.

כדי להציג את טיעוניי בנושא זה אציג בקצרה את מודל ניהול מוסרי של כיתה. ניהול כיתה מוגדר כ"פעולות הננקטות על ידי מחנך כדי ליצור סביבה שמאפשרת ותומכת הן בגדילה אקדמית והן בצמיחה רגשית-חברתית של כל ילד וילדה בכיתה או במסגרת החינוכית (Evertson and Weinstein, 2006, p. 4). אני מגדירה ניהול הכיתה כמעין כישור-על  שמבטא את היכולת של המורה\הגננת להנהיג את הכיתה\גן שלה, על הילדים ועל אנשי הצוות העובדים לצדה, תוך ניצול תנאי המקום הפיזי והזמן הנתונים, להשגת רווחה רגשית, הכוונה עצמית ותנאי למידה טובים ומותאמים לכל ילד וילדה . זאת ועוד, ניהול כיתה נתפס ככישור-על שעשוי להשפיע על תהליך ההתבוננות והבנת הכיתה, התכנון, קבלת ההחלטות במצבים בלתי צפויים ומשתנים, וברפלקציה על העשייה שאמורה לשפר באופן מתמיד את האופן שבו גננת או מורה מנהלות את כיתותיהן. ניהול הכיתה כמו החינוך המכיל הוא תהליך דינמי המתייחס לשינויים בסביבה החינוכית. לכן ניהול כיתה אפקטיבי מתבטא ביכולת לשנות החלטות ודרכי עבודה בעת התמודדות עם קשיים, לאור רפלקציה על פעולות העבר, וזאת במגמה להבטיח רווחה רגשית, הרגשת שייכות ולמידה של ילד או ילדים מבלי להפריע לאווירה הכללית של הכיתה (טל,2010; Tal 2016).

המודל המוצע כולל מספר תפיסות וכישורים המובילים לבניית תוכנית סוציו-מוסרית לניהול כיתה החותר לכך שכל ילד וילדה בכיתה יזכה לתנאיי רווחה רגשית, לתחושת שייכות ולתנאיי למידה הולמים. כדי לממש זאת, כולל המודל מנגנונים של בקרה עצמית הנשענים על רפלקציה מתמדת על הצעדים הננקטים לרבות הכנסת פעולות תיקון למימוש מטרות הניהול המוסרי של הכיתה. אני מזכירה את המודל כי יישום שלו בניתוח האירוע ובביצוע התוכנית עשויים להוביל את הנהלת בית ספר ומשרד החינוך וגם מחנכות ומחנכי כיתות לבניית תוכניות המיטיבות עם כל ילד וילדה. במקרה של מעיין מאבן יהודה להיטיב גם עם מעיין וגם עם יתר הילדים הלומדים בכיתתה וחוו את התאונה וגם עם יתר התלמידים בבית הספר.

הרכיבים הכלולים במודל הם : 1. מנהיגות מוסרית שהיא גם תפיסה של אחריות לטובתם של כל הילדים והילדות הלומדים בכיתה ובבית הספר וגם כישור הנוגע לרתימת מורות ומורים (או גננות ונשות צוותן), תלמידים והוריהם למען הבטחת שייכות, רווחה רגשית ותנאי למידה עבור כל ילד וילדה; 2. תפיסה פרואטקטיבית, חשיבה מראש על תרחישים אפשריים של החלטות שונות ושל אירועים והיערכות לאפשרויות שונות; התפיסה הפרואקטיבית מנוגדת לתגובתיות, לתגובה בעקבות אירועים או להיגררות עקב אי חשיבה על תרחישים שונים. במקרה של מעיין נראה כי מערכת החינוך פעלה בצורה ריאקטיבית לבקשת אימה של מעיין שהיא תשתלב במסיבת הפורים של כיתתה בבית הספר; 3. חשיבה מערכתית אקולוגית הנוגעת לפעולות שמערכת החינוך המביאות בחשבון זיקות בין אנשים ובין אירועים שונים העשויים להשפיע על החלטות ועל ילדים; במקרה של מעיין מתבקשת התייחסות למעיין ולמשפחתה, ליתר ילדי הכיתה, לתפיסות של הורים שונים כמו גם לתפיסת התפקיד של המערכת החינוכית לעומת תפיסת תפקיד ההורים; 4. ניהול מוסרי של כיתה מתבסס על בניית תשתית של קשרים בין אישיים טובים עם ילדים, הורים וצוות. במקרה שלפנינו נציגי בית הספר היו אמורים לבנות קשר אישי עם מעיין, הוריה עם אנשי צוות כמו גם עם עם הילדים האחרים שחוו את התאונה ועם הוריהם לאורך זמן ולא באופן נקודתי סביב מסיבת הפורים; 5. ויסות עצמי -רכיב במודל ניהול הכיתה האחראי על בחינה עצמית מתמדת של צעדים כנגד מטרות חינוכיות (טובת כל הילדים), זיהוי בעיות ותיקון עצמי מתמיד; ברכיב זה מדובר גם בשליטה וויסות על רגשות המתעוררים במפגשים עם ילדים, הורים וצוות לטובת התנהלות אחראית לטובת כולם).

איך ניתן להתבונן על המקרה של מעיין מהפרספקטיבה של ניהול מוסרי של כיתה?

כבר בחלק הקודם שנגע להצגת הרכיבים של מודל ניהול מוסרי של כיתה רמזתי על האופן שבו פעולות שדווח שנעשו בבית הספר נוגעות או מנוגדות לתפיסה של מודל ניהול מוסרי של כיתה.

לכאורה על בסיס מה שפורסם נראה כי בהחלטת בית הספר המגובה על ידי משרד החינוך להמליץ על אי השתלבותה של מעיין במסיבת הפורים בבית הספר נפלו פגמים בכל הקשור למנהיגות מוסרית. באופן בולט נשקלו כאן שיקולים לכאורה של חלק מהילדים ולא של כולם. התקבלה החלטה שתחושת השייכות של מעיין ורווחתה הרגשית פחות חשובות מרווחתם לכאורה של ילדים אחרים הלומדים בבית הספר וחוו את התאונה.

ייתכן שמעיין איננה רשומה כתלמידה בבית הספר בשנת תשפ"ד אבל מנהיגות מוסרית מחייבת אחריות על שלומה ורווחתה הרגשית עקב התאונה בהיותה תלמידת בית הספר במהלך טיול שנתי שאורגן על ידי בית הספר. ההחלטה לפסול את השתתפותה של מעיין במסיבת הפורים לוקה בחוסר חשיבה מערכתית אקולוגית ובתגובתיות במקום בחשיבה פרואקטיבית. חוסר חשיבה מערכתית אקולוגית – כיון שלא כל ההיבטים, לרבות אי התקפלותה של אימה של מעיין, לא הובאו בחשבון. חוסר פרואקטיביות זאת זועקת לדעתי לשמיים. לדעתי בית הספר לא היה צריך להמתין לבקשתה של האם שמעיין תשתתף במסיבת הפורים. הוא היה צריך ליזום סגירת מעגל על ידי הכשרת הקרקע לביקור מעיין בבית הספר ומפגש בינה לבין תלמידי כיתתה. הכשרת הקרקע לסגירת מעגל שכזה לנוכח תאונה קשה שממנה סבלו כולם עשויה להיות גורם מרפא הן עבור מעיין והן עבור הילדים האחרים. אם היו פועלים מתוך תפיסה מערכתית אקולוגית ומתוך תפיסה פרואקטיבית הכפופות להבנה שבית הספר אחראי לרווחה הרגשית של כל ילד וילדה, היה בית הספר בונה יחד עם אנשי מקצוע ובשיתוף נציגות של הורים לרבות אימה של מעיין תוכנית הדרגתית לקביעת מפגש בין מעיין ליתר ילדי כיתתה בבית הספר. מפגש כזה הוא לטובת כולם. איני חושבת שתלמידים שחוו את התאונה יוכלו במהלך כל חייהם להימנע ממפגש עם אנשים נכים עקב תאונות. חשוב לעבוד עם כל ילד וילדה על הפרשנות שלהם את התאונה ועל ההבנה שכל בן אדם שווה ושהילדים עצמם לא היו אחראים או אשמים בתאונה אבל הם כן יכולים לגלות התנהגות חברית ולעזור אחד לשני להתגבר על הפצעים הנפשיים שנגרמו עקב התאונה. תוכנית כזו עשויה לכלול שיחות עם הורי הילדים המתנגדים להגעתה של מעיין לבין הספר ולשכנועם שלא מקריבים טובת ילדה אחת לטובת ה"כלל" וגם שהמפגש עשוי להיות מרפא. אציין גם שבעיניי מפגש מתוכנן היטב בפורים כשכל הילדים כולל מעיין מחופשים עשוי דווקא להקל על עיכול הנכות של הילדה.

אף פעם לא מאוחר מידי- אפשר לתקן

בעיניי, למרות הרעש התקשורתי סביב האירוע יש מקום לתיקון. ראיתי מכתב של וועד ההורים הבית ספרי שבו הם אומרים שהם דואגים לכולם ולא ימנעו בכוח את כניסתה של מעיין לבית הספר. אני חושבת שנחוץ הרבה יותר מזה. נחוצה כבר עכשיו בנייה של תוכנית חברתית-מוסרית המסייעת למעיין וליתר ילדי כיתתה שחוו את התאונה לסגור מעגל באמצעות מפגשים ביניהם בין כותלי בית הספר. בתחילה מפגשים חברתיים ולכן פורים וההתחפשות עשויים לשמש תפאורה טובה למפגש ראשוני. אבל חשוב לציין שהמפגש הוא חלק מתוכנית ולא ויתור על עמדה ראשונית כדי לצאת לידי חובה. בהמשך חשובים מפגשים נוספים שבהם מעיין תוזמן לפעילויות מיוחדות של בית הספר, כמה פעמים עד סוף השנה. חשוב ליצור תנאים שמעיין ויתר הילדים ירגישו שייכים לקהילת בית הספר למרות התאונה. יקל על כולם- על מעיין ועל יתר ילדי הכיתה- לצאת לדרך חדשה כאשר הפרק העגום של התאונה והיעדרותה הכפויה של מעיין מבית הספר ושינוי קיצוני של תנאי חייה עקב ההיפגעות בתאונה, יהיו מעובדים רגשית טוב יותר על ידי כולם. הימנעות מהתמודדויות רגשיות איננה אג'נדה חינוכית ראויה.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. אשר וינשטיין

    פרופ' קלודי יקרה, מצטרף לניתוח הנוקב ולהמלצותייך החשובות לטיפול באירוע רגיש זה, בהתייחס לפרטיו שהופצו בתקשורת.
    גם לדעתי "מוקד הכשל" הנו "במנהיגות המוסרית", הן של הנהלת ביה"ס, והן של מובילי / ועד הורי התלמידים בכיתתה של מעיין המקסימה.
    ואכן כל "בעלי העניין" המעורבים בנושא, נדרשים להתייחס למסר החשוב המוצג בהמלצותייך, לתיקון הכשל המערכתי; כאשר גם הפעם, קרוב לוודאי "שלא מאוחר מדי ואפשר לתקן"!.
    ובגילוי נאות: בילדותי מסוף שנות
    ה 50' עד אמצע שנות ה 60', זכיתי כילד "עולה חדש", ללמוד עם כל חבריי, בביה"ס היסודי "בכר" במושבה אבן יהודה, דאז במערכת מעולה ותומכת לימודית וערכית. בתקווה שגם אירוע זה, יבוא על פתרונו הראוי בהקדם, לטובת כולנו.
    בברכת חברים✍️ אשר וינשטייו
    משורר עברי ויזם חברתי

    1. clodieta

      תודה רבה אשר על ההתייחסות. אני באמת חושבת שהמצב בר תיקון לטובת הרווחה הרגשית והלמידה של כל הילדים המעורבים גם מעיין וגם בני כיתתה.
      קלודי

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.