ביום העיון שהתקיים במכללת לוינסקי לחינוך ב-9.7 בנושא תקשורת עם הורי הילדים במאה ה-21, הרצו בין היתר מרצים מטעם עמותת מעברים , אחת העמותות שמייצגות את הקהילה הטראנסית בישראל. הרצאתם של דוברי העמותה נקראה: "הקהילה הטראנסית-נא להכיר". ואכן, כפי שאציג בפוסט זה היה מאוד מענין ויותר מכך חשוב כאנשי חינוך להכיר.
נשאלת השאלה מדוע הנושא רלוונטי לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים ובמה היא קשורה דווקא למאה ה-21?
מעט הגדרות לפני שאשיב לשאלה.
טראנסג'נדרים-"טראנסים"
טראנסג'נדרים (אשתמש בהמשך במונח טראנסים) הם אנשים שמרגישים אי הלימה בין זהותם המגדרית ( איך הם תופסים את עצמם ביחס למגדר כנשים או גברים; בנים או בנות) לבין המין הביולוגי שהם נולדו איתו. מידת העוצמה של תחושת אי ההלימה הזו בין זהותם המגדרית לבין המין הביולוגי שלהם, שונה אצל אנשים שונים. קבוצת הטראנסג'נדרים כוללת קשת רחבה של זהויות מגדריות. יש טראנסים שמבצעים ניתוחים כדי להתאים את גופם לזהותם המגדרית ויש אחרים שמסיבות שונות אינם מבצעים ניתוחים כאלו. הסיבות לביצוע או אי ביצוע הניתוחים קשורות לקשיי מימון או ברצון או אי רצון של האדם לעבור ניתוח ולמידת החשיבות, שהוא מייחס לשינוי האנטומי. הגופני. קודמים לניתוחים טיפולים הורמונליים. לעתים קרובות טראנסים בוחרים לבחור שם חדש שהולם את זהותם המגדרית במקום השם שהוענק על ידי ההורים-שם שמן הסתם הולם את המין הביולוגי המולד.
אנשים מביאים את זהותם המגדרית לידי ביטוי באמצעות ביגוד, התנהגויות, קול, טיפוח הגוף. אנשים שפוגשים אנשים אחרים בכלל וטראנסים בפרט, אינם יכולים תמיד לדעת מהי הזהות המגדרית של בני שיחם. המראה החיצוני עלול להטעות. הוא איננו מלמד על איך האדם מרגיש לגבי מיניותו. לכן, קיימת חשיבות לפנות לכל בן שיח לפי מה שהוא מציג כזהות מגדרית שלו, וגם אם מכירים אותו זמן רב, חשוב לפנות אליו בשם הוא מציג את עצמו באמצעותו ולא בשם ה"ישן". אם אדם משתמש לגבי עצמו במילים של "זכר" כך יש לפנות אליו. כנ"ל אם אנשים מזהים עצמם כ"נקבות". כל זאת כיוון שהזהות המגדרית, קרי איך אדם [מבוגר, נער, ילד או פעוט] רואה את עצמו מבחינת המגדר הוא ממד פנימי ואין איש מבחוץ יכול לדעת מה הזולת מרגיש יותר מהאדם עצמו. זאת בכל גיל. הורים יכולים להיות קרובים לילדיהם ולספק להם בסיס של ביטחון פיזי ורגשי-אבל הורים לא יודעים טוב מהילדים מה הילדים מרגישים לגבי עצמם וגופם. איך הילדים תופסים את עצמם. על ספר מענין, לגדל את רילנד, שמציג התמודדות אמיצה של משפחה עם ההילד בן החמש שלהם שנולד כילדה, ונכתב על ידי האם בפוסט קודם שכתבתי. בפטסט קודם זה, הפניה לסרטון והמלצה לספר ילדים בנושא.
קשה לאמוד במדויק את שכיחות הטראנסים באוכלוסיה הכללית. וזאת כיוון שלא כול הטראנסים מוצהרים. לא כולם יוצאים מהארון. ההערכות הן שמדובר בכ0.60-0.70% אחוז מהאוכלוסיה. זה אומר שכל גננת עשויה להיתקל בילד הנמצא בתהליך של פיתוח זהות טראנסית, כל כמה שנים. בבתי הספר זה אומר שיש ככל הנראה בכל בית ספר, מספר ילדים בתהליך של התפתחות זהות טראנסית, בדרגות הגיל השונות. בים אם הם מוצהרים ובין אם לאו.
בני אדם הם "חיות חברתיות". הרווחה הרגשית של טראנסים תלויה גם באופן שהם מתקבלים על ידי החברה. קודם כל, על ידי המשפחה הקרובה , על ידי חברים קרובים ולאחר מכן על ידי עמיתים במסגרות החינוך, וכן במרחב הציבורי הפתוח. מקור גדול למצוקה אצל טראנסים הוא דחייה על ידי החברה. אי קבלה של הזהות שלהם. העלבה. ייחוס של סטrיאוטיפים שליליים. ואף הפניית תוקפנות כנגדם כפי שהדבר קרה בימים האחרונים. כפועל יוצא מכך, טראנסים בוגרים סובלים לעתים קרובות מבדידות, מתקשים להשתלב בתעסוקה, ואחוז גבוה מהם מפתחים נטיות אובדניות. את כל אלו ניתן למנוע או לפחות להפחית באמצעות חינוך מהגיל הרך. תמיכה בטראנסים וחינוך לפתיחות וסובלנות בקרב הילדים האחרים!
כדי להבין את מהות הזהות הטראנסית מתחייבת הבנה לגבי האבחנה בין מגדר למין וצלילה לתוך הבנת מושג הזהות המגדרית. הקטעים הבאים לקוחים מפוסט קודם שכתבתי שהתמקד במשמעות המגדר בחינוך לגיל הרך.
הבחנה בין מגדר למין
המונח מין מתייחס בדרך כלל למאפיינים הפיזיולוגיים והאנטומיים (כרומוזומים ואיברי מין) שעומדים בבסיס ההגדרה של היות גבר או אישה. המונח מגדר , לעומת זאת הינו מונח חברתי או תרבותי מתייחס לתפקידים, לנורמות התנהגות אשר "צריכים" להנחות את התנהגות הגברים, הנשים , הילדות והילדים; ולמאפיינים הנחשבים על ידי החברה כיאים לבנים לעומת לבנות, לגברים לעומת לנשים (Devarakonda, 2013). עם מאפיינים אלו עשויים להיכלל ציפיות לגבי לבוש ותפקידים בבית והשתייכות לארגונים וולונטאריים או למקצועות בחברה ועם אלו צעצועים מותר או אסור לשחק. מאפייני המגדר אינם על כן נובעים באופן בלעדי מהמאפיינים הביולוגיים אלא מוכתבים במידה רבה תרבותית.
מגדר וזהות מגדרית
זהות מתייחסת כאמור לאופן שבו רואים ומאפיינים אנשים את עצמם. מדובר בתהליך שנמשך כל החיים אבל מצוי על פי אריק אריקסון (1960) במרכז העיסוק התודעתי של האדם בעיקר בגיל ההתבגרות. אריקסון מדגיש שמדובר בתהליך פעיל שכולל חקר והתלבטות בטרם מגבש כל פרט תפיסה לגבי מי הוא בעיני עצמו. גיבוש הזהות העצמית כוללת בתוכה התייחסויות של אנשים קרובים שעברו תהליך של עיבוד והפנמה. אחד המאפיינים הכלולים בזהות העצמית הוא הזהות המגדרית. בהקשר של גיבוש הזהות המגדרית מדובר על האופן שבו רואה כל אחד את עצמו כבן, בת, גבר או אישה או אף אחד מהם או שילוב כלשהו של שניהם. וכן מהם התפקידים שנתפסים על ידי הפרט שאופייניים לגבר ולאישה. אף שאצל רוב האנשים הזהות המגדרית עולה בקנה אחד עם הסיווג הביולוגי המולד, ישנם אנשים שמגבשים לעצמם זהות מגדרית שונה מהסיווג הביולוגי המולד. מה שחשוב לזכור כשעובדים עם ילדים צעירים הוא שהאדם עצמו בכל גיל וגיל הוא זה שמארגן בתוך תודעתו את התפיסה העצמית שלו ושגיבוש הזהות המגדרית הוא תהליך הדרגתי. מרצ'יה(Marcia,1973 ) מדגיש, בהתבסס על התיאוריה של אריקסון, שכשם שרצוי לאדם בסופו של דבר(בתום גיל ההתבגרות) אחרי תהליך חקר שיגבש תמונה ברורה שמאפיינת את דמותו בעיני עצמו, כך חשוב לאפשר תהליך של חקר והתלבטות ולא "לדחוף" ילדים ונערים להתחייב לזהות עצמית "שקרית", לא אמיתית, בטרם עת (מה שקרוי אצל מרצייה identity foreclosure) לפני שחקרו את האפשרויות הקיימות ואת אשר מתאים לאישיותם.
בכל מקרה תחילת ההתייחסות של הילדים והילדות למגדר שלהם עוד בהיותם פעוטות. בין גיל 18 חודש לגיל 3 שנים ילדים מזהים עצמם כבנים או בנות אבל התייחסות ראשונית זו איננה כמובן עדות לאימוץ זהות מינית מגובשת מודעת האופיינית לתום גיל ההתבגרות. בגיל 4-5 ילדים מזהים עצמם לרוב באופן עקבי כבנים או בנות מאמינים שמדובר במאפיין קבוע שלא הולך להשתנות. בגילאים צעירים אלו, ניתן לזהות ילדים וילדות שמביעים אי שביעות רצון מהמין הביולוגי שלהם ,ומתחילים לזהות את עצמם באופן שונה מהאופן שהם בנויים ביולוגית ומהאופן שבו מתייחסת אליהם החברה. תרומה גדולה של הורים ומחנכים היא להיות קשובים לקולות אלו של הילדים ולהבין, גם אם הדבר מפחיד וכואב, שזכותו הבסיסית של הילד והילדה להגדרה עצמית. שאי קבלה עלולה להביא למצוקה אצל הילדים שלא מרגישים בנוח עם הגוף ש"קיבלו" בלידה.
מה שחשוב כבני אדם איש לרעהו, הוא לקבל את אופן הצגת הזהות המינית של הילדים, הנערים או המבוגרים שמולנו כפי שהם מציגים אותה, ולפנות אליהם באופן שהם מציגים את עצמם.
רלוונטיות ההיכרות של הקהילה הטראנסית בתחום החינוך בכלל ובתחום החינוך לגיל הרך בפרט
היכרות טובה עם הקהילה הטראנסית, מאפייניה, וזכויות הפרטים המשתייכים אליה, הכרחית למי שעוסק בחינוך מכיוון שמה שלא יהיה, מחנכים ייתקלו בטראנסים במהלך שנות עבודתם: בין אם הם ילדים שמפתחים זהות טראנסית ובין שמדובר בהורים טראנסים.
תפקיד המחנכים, מטפלות, גננות ומורים הוא לבנות תנאים לרווחה רגשית וללמידה משמעותית לכל ילד וילדה במסגרות החינוך שלהם. יתרה מזו, "חינוך טוב" מתבסס על קשרים בין אישיים טובים עם ובין הילדים. בשל השונות הרבה שמאפיינת את הילדים הדבר מחייב היכרות טובה עם כל ילד וילדה. הרקע של הגננות ושל הילדים עשוי להיות שונה ולהקשות תחילה על יצירת הקשרים בין מבוגרים לילדים. קשרים טובים מחייבים היכרות מעמיקה בין האנשים הנמצאים בקשר אחד עם השני. אחד ממקורות השונות בין אנשים הוא הזהות המינית שלהם. על כן חשוב שמטפלות, גננות ומורים תכרנה בכך שישנה אפשרות שאחדים מהילדים שאיתם הן עובדות הם בתהליך של פיתוח זהות טראנסג'נדרית. על כן, אין מנוס מלהכיר את מאפייני האוכלוסיה ולבחון באופן כן ומעמיק את העמדות האישיות כלפי גיוון בביטוי הזהות המינית של אנשים. עבודה חינוכית טובה עם ילדים מחייבת סוג כזה של בחינה עצמית וניסיון כן לשנות דעות קדומות וסטריאוטיפים.
במקרים שבהם מחנכים ומחנכות נתקלים בילדים בתהליך של פיתוח זהות טראנסית, תפקידם לסייע לילדים ולהוריהם לבנות תשתית של קבלה בקרב הילדים האחרים והורי הילדים. בכל מקרה חשוב לקבל את הילד כמו שהוt ולהבין שזו זכותו המלאה להרגיש לגבי עצמו כפי שהוא מרגיש.
חשוב להכיר בכך שההחלטה לשנות את הלבוש ואת אופן הצגת הגוף יכולה להתקבל לפני שמחנך או מחנכת כזו או אחרת מקבלות את הילדים או במהלך השנה כשהילד נמצא במשמרת שלה. במקרה הראשון חשוב, לבנות קשר מספיק טוב עם ההורים והילדים כדי שהללו יידעו את הצוות החינוכי כדי למנוע פגיעה בילד כשילדים או מבוגרים "מגלים" סתירות בין איך הילדים נראים כלפי חוץ לבין איך הם נראים מתחת לבגדים. וזאת כיוון שבחינוך לגיל הרך מחנכות מעורבות עדיין בחינוך לניקיון של הילדים שזקוקים לעזרה בתחום זה. במקרה השני של שינוי המראה החיצוני במהלך שנת הלימודים נדרשת הכנה של הילדים בגן ותמיכה בילד או בילדה שעושים את הצעד של שינוי המראה החיצוני. אין זה מובן מאליו שמהיום למחר מי שהיכרנו אותה כילדה מופיע בגן עם לבוש של ילד או מי שהכרנו כילד מופיעה במראה של ילדה. אף שהשינויים התודעתיים הם איטיים ותהליכיים המראה החיצוני משתנה באופן די פתאומי ונדרשת הכנה של הילדים והצוות לכך. היתרון של אפשור הביטוי של הזהות הטראנסית כבר מהגיל הרך הוא במניעה של קשיים נפשיים שמתלווים לחיים בתוך זהות "לא אמיתית", או עם ההרגשה של דחייה מצד החברה של מי שאתה.
נציין גם שעל המחנכים להכיר בכך שייתכן שמקצת הורי הילדים הם טראנסים. טראנסים שיצאו מהארון משכבר או כאלו שעשו זאת מזמן. טוב יהיה לאמץ חשיבה פרו-אקטיבית מפוקחת כגננת או מורה ולהניח שקיימת אפשרות בכל קבוצה חדשה של הורים, יהיו גם הורים טראנסים. הפנמה של ה"נתון" הזה עשויה להנחות את דרך הפניה להורים, לכל קבוצת הורים, בצורה שבכל מקרה כל האנשים ירגישו קבלה. בחלקו האחרון של הפוסט, אתייחס להיבטים פרקטיים שמשתמעים מהכרת העובדה שהורי הילדים בגן עשויים להיות טראנסים. חשוב מאוד כחלק מההתנערות מסטריאוטיפים להניח שהורים אלו הם הורים טובים ומסורים לילדיהם בדיוק כמו הורים סיסג'נדרים.
ילדים צעירים עשויים לדבר הרבה יותר בטבעיות על טראנסיות ממה שחשבתם
עוד משהו מעניין שעלה ביום העיון שהתקיים במכללת לוינסקי ושיש לתת עליו את הדעת, הוא שילדים בגיל הגן מושפעים פחות מדעות קדומות נגד טראנסים וחוקרים את סוגית הזהות המגדרית באופן "ענייני" וישיר. ילדים בגיל הגן הם סקרנים ועל כן מרגשים חופשיים לשאול שאלות, לומר אמירות שנוגעות לזהותם המגדרית או לזהות המגדרית של חבריהם לגן, ושל המבוגרים שאיתם הם נמצאים בקשר. הם שואלים שאלות ישירות ולרוב עונים שאלות ישירות. ביום העיון הוצג סרטון(שלא הצלחתי למצוא ברשת) של שיחה פתוחה (בעברית) כזו בין גננת טראנסית לחבורה של ילדים. הגננת מספרת להם שפעם הייתה ילד ושהרגישה שהיא רוצה להיות ילדה. היא תיארה תהליך של קבלה על ידי אימה והפגינה ביטחון רב בזהותה המגדרית העכשuוית, לצד הזמנה פתוחה שהילדים ישאלו אותה "מה שבא להם". הילדים שאלו בישירות ובטבעיות שאלות והגננת השיבה בפתיחות. הם הביעו בפתיחות מבוכה ראשונית, התפעלות, התלבטות. אין ספק שילדים אלו שנראים מאוד קשורים לגננת שלהם, יהפכו למבוגרים מקבלים ופתוחים יותר מילדים שלא נתקלו במבוגר משמעותי טראנסי.
ילדים ונערים[ילדות ונערות גם] על הספקטרום האוטיסטי עשויים להרגיש פחות מועקה סביב יציאתם מהארון
עוד עלה ביום העיון שילדים ונערים על הספקטרום האוטיסטי מפתחים זהות טראנסית בדיוק כמו כל יתר הילדים והנערים. אלא שהושמעה ההתרשמות שייתכן שהם מקבלים את הטראנסיות שלהם ושל חבריהם ביתר קלות מילדים אחרים. ייתכן שהאנשים הטראנסים שהם על הספקטרום האוטיסטי מרגשים פחות מחויבים לנורמות חברתיות. הרגשיות והמחויבות הנמוכות למה שאנשים אחרים חושבים ומרגישים, עשויות לסייע להם במתן ביטוי לזהותם המגדרית. ובקבלה ללא הסתיגות של זהות מגדרית טראנסית של אנשים אחרים.
מה הרלוונטיות למאה ה-21?
אין ספק שאנשים בכלל ומחנכים(מטפלות, גננות ומורים) בפרט, נתקלים בילדים והורים טראנסים יותר ויותר בשנים האחרונות. לטראנסיות יש הרבה יותר ביטוי במרחב הציבורי: ברחוב ובמדיה. לא נתעלם מזה שמדובר בהשפעות מעגליות. הנוכחות הטראנסית במרחב הציבורי עשויה לעזור לילדים ונערים שמתלבטים לגבי זהותם המגדרית להגדיר את עצמם מעל ומעבר לקבלת לגיטימציה לזה שהם"בסדר". אפשר היה לטעות, ושמעתי גננות ומורות אומרות את זה, שמדובר בטרנד של המאה ה-21. לא כך הוא. אחוז האנשים שמרגישים פערים בין איך הם מרגישים לגבי המגדר שלהם, לבין האנטומיה הגניטלית של הגוף שלהם, סביר שהיה אותו אחוז תמיד. אגב, תופעה זו מאפיינת את מגזרי האוכלוסיה: חילוניים ודתיים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, והינדים וכו וכו. מה שהשתנה הוא בכל זאת עמדות החברה לגבי השונות והגיוון של הזהות המינית.
מה שהשתנה הוא תפיסות האנשים לגבי מגדר. התפיסות לגבי המגדר היום הן הרבה יותר נזילות. אם פעם[פעם – זה אך לפני עשרות אחדות של שנים!] היה ברור שהגיוון של הזהות המינית כולל שתי קטגוריות מובחנות-זכר ונקבה-ואין בלתם-היום ישנה הכרה רחבה בקיום רצף של זהויות מיניות שנשענות במידה רבה על שונות ביולוגית שייתכן שאיננו מבינים אותה לעומקה.
מה שהשתנה גם -נושא שעדיין נתון למאבק-הוא התפיסה לגבי זכויות אדם והאוניברסליות המוסרית שלהם והתייחסות למגדר בעיני החוק. נזכור שעד סוף המאה ה-20 במדינות רבות הומוסקסואליות נחשבה עבירה על החוק! אמנת זכויות הילד נחתמה על ידי ארגון האומות המאוחדות בשנת 1989 ואושררה על ידי ישראל בשנת 1991. בין זכויות הילדים נמנות זכויות של ביטוי עצמי. אחד מערוצי הביטוי העצמי הוא ערוץ הביטוי של הזהות המינית.
ביום העיון במכללת לוינסקי נשמעה אמירה שהמאבקים של הטראנסים היום על הכרה ציבורית דומים למאבדקים דומים של הומואים ולסביות לפני עשור וא שניים.
בל נטעה. אף שהמעמד החוקי של הגיוון המגדרי השתנה הדבר לא נחל אחיזה רחבה מספיק בממסד ובציבור. עדיין נדרשת מלחמה על מימוש זכויות האדם של כולם, של הילדים בפרט ושל ילדים ונערים טראנסים כמקרה פרטי של כל אלו. רק לאחרונה נחקק חוק הפונדקאות שאיננו מכיר בזכויות אבות הומואים לממש את זכות ההורות שלהם. המחאה הציבורית הרחבה נגד החוק המפלה והתמיכה הגדולה בהורים הומואים שמבקשים לממש את זכויות ההורות שלהם, מעודדת.
מספר הנחיות פרקטיות של ניהול גן או כיתה כדי לאפשר רווחה רגשית לכל הילדים-כולל ילדים המצויים בתהליך של פיתוח זהות טראנסית
אני חושבת שהבסיס ההכרחי לגבי טיפול וחינוך נאות במערכות החינוך ביחס לטראנסים-ילדים או הורים-נעוץ באמונות ובתפיסות של המחנכות והמחנכים. לכן הצעד הראשון כאמור, הוא למידה על ה"תופעה", וגיבוש עמדה פתוחה לגבי המגדר. הכרה בקיומה של טראנסיות ומתן לגיטמציה לביטוי מגדרי מגוון. ההבנה שהמטרה היא לאפשר לכל ילד וילדה מרחב פתוח של ביטוי אישי בכלל ובנוגע לזהות המגדרית שלו בפרט. להבין שאין זה מתפקיד המחנכים לחזק זהות מגדרית קונוונציונלית של ילדים, או להבדיל לדחוף ילדים לגיבוש זהות מגדרית שהם אינם חפצים בה.
את התפיסות האלו יש לתרגם לפרקטיקות חינוכיות שאת מקצתן אנסה לפרט כאן. חלקן נידונו ביום העיון במכללת לוינסקי וחלקן נוספו למה שנידון שם.
- לפנות בעל פה לילדים והורים באופן שהם מציגים את עצמם. דהיינו, להקשיב מקרוב לאופן שבו ילדים והורים מאפיינים את עצמם(בזכר או בנקבה) ולפנות אלים בדרך זו.
- לא לשאול ילדים והורים שאלות חודרניות לגבי אורחות חייהם בבית. לקבל את אופן הצגתם העצמית ולכבד אותה. לא לשאול הורים טראנסים אם עברו ניתוח לשינוי מין ולא לרכל עם מכרים בנושא.
- להנחות את הצוות לגבי צורת פניה לילדים והורים ולא לאפשר שאלות חודרניות שנובעות מסקרנות אישית של אנשי צוות.
- בפניות בכתב להורים חשוב לחשוב על הפניה הפתוחה ביותר: למשל הורים יקרים ולא אימהות ואבות.
- בפעילויות שונות בגנים הכרחי להימנע מלבקש תמונות של חתונות, לא לציין ספציפית שמבקשים צילומים של אימא ושל אבא וכו'. אם מבקשים צילומי משפחה, דבר מבורך כשלעצמו, חשוב לבקש באופן פתוח צילומי משפחה ושהילד וההורים יבחרו להביא לגן לפי ההגדרות שמתאימות להם.
- חשוב בכלל לאפשר ציור חופשי והבעה חופשית בחומרים. הכרחי לא לכוון את הילדים איך לצייר את עצמם[כבים או כבנות] ואיך לצייר והיכן למקם בציור שני משפחה. לא להעיר להם שציירו את עצמם או את בני משפחתם לא נכון. לא לבקש שינויים ותוספות לציורים עצמיים ולציורי משפחה שלהם. חשוב לקבל באופן מוחלט את הביטוי העצמי של הילדים באמצעות ציורים וחומרים אחרים.
- לאפשר פרטיות בשירותים לכל הילדים ואנשי הצוות ולשמור עליה בקפדנות.
- לכלול בספריית הילדים של הגן ספרי ילדים שמייצגים מגוון של משפחות ומגוון של זהויות מגדריות. לקרוא ספרי ילדים אלו בקבוצות קטנות ולהקשיב לשיח בין הילדים.
- לא להבנות קבוצות למידה על בסיס מגדר: בנים לפה ובנות לשם. לאפשר פעילות בגנים לפי בחירת הילדים. יצירת קבוצות הטרוגניותצ מבחינצת המגדר תאפשר לילדים להרגיש בנוח בהשתיכותם לאותן הקבוצות.
- לעקוב אחרי האינטראקציות החופשיות בין הילדים דרך קבע בכל מרחב הגן, החיצוני, הפנימי, השירותים. להשגיח על כל הפינות ה"נסתרות" במרחב הגן. לזהות מוקדם ככל האפשר הצקות בכלל ועל רקע מגדרי בפרט ולהתערב מייד. ללא שימוש עונשים דרקונים. אבל באמצעות דרישות תקיפות ועקביות לכבד כל ילד באשר הוא ולא לפגוע בו מילולית או פיזית.
- להיות ערים לפעילויות שלהם חשופים הילדים במדיה ובציבוריות הקרובה לגן ולגלות פתיחות לשוחח על אירועים אלו. הכוונה לדוגמה לאפשר שיח על פגיעה באישה טראנסית במרחב הציבורי ולדבר על זה אם הילדים מעלים את הנושא.
- לכלול במידת הצורך באסיפות ההורים, בתיאום מלא עם הורי ילדים טראנסים, הנחיות התייחסות לילדים טראנסים בגן. להנחות הורים לילדים איך לפנות ולנהוג בילד טראנסי.
- להיות פתוח תמיד לשאלות הילדים ולהשתדל לנהל שיח רגיש ביחידות או בקבוצות קטנות ולא במליאת הגן.