מטרת הפוסט הזה להאיר על האפשרות של שימוש בהיעלבות כאמצעי לשלוט על הסביבה. יתרה מזו אצביע על האופן שבו מתוך כוונות טובות למדי, הורים, מורים ולפעמים ילדים רגישים אחרים מחזקים אצל הנעלב או הנעלבת את הנטייה להשתמש בהיעלבות ככלי רב עוצמה לשלוט בסביבה. הכתוב בפוסט עשוי לאפיין אינטראקציות בין ילדים לילדים, בין ילדים למורים או להורים, בין מורים בינם לבין עצמם ובין מורים להורים.
עלבונות הם חלק מהחיים וכולנו מכירים את ההרגשה של חרטה על זה שהעלבנו ושל פגיעה כשמעליבים אותנו. ניתן להיזכר גם במצבים שניסיונות העלבה לא הצליחו לפגוע בנו. הבנה משופרת על האופן שבו פועל ומופעל העלבון באינטראקציות בין אישיות עשויה להוביל להתמודדות טובה יותר עם מצבים שיש בהם הטחת עלבונות באחרים או שימוש בהיעלבות כאמצעי שליטה בזולת.
אתחיל בהצגה של הגדרות ומשמעויות אפשריות של העלבון
עלבון מתייחס להתנהגות או אמירה שמראה חוסר כבוד כלפי מישהו-שיש בו משהו שנתפס על ידי האחר כפגיעה. מילים או מעשים אין בכוחם לפגוע ללא הפרשנות של האדם שכלפיו הופנה במתכוון או לא במתכוון העלבון. נזכור אפוא שפעולת ורגש העלבון כוללים מעליב ונעלב. המעליב לא תמיד מתכוון לפגוע בנעלב. ישנה אפשרות שהאדם הנעלב מפרש דברים שנאמרו או נעשו על ידי המעליב כעלבון. לדוגמה תלמיד עשוי לומר למחנכת שמחנכת אותו בכיתה ה' שהמנחכת שלו מכיתות ג'-ד' הייתה הרבה יותר טובה ומתחשבת. יהיו מקרים שהתלמיד יבטא את הרגשתו מבלי להתכוון להעליב ויהיו מקרים אחרים שבהם אמירה כזו באה לפגוע במורה שמלמדת בשנה הנוכחית. בכל מקרה, המורה עשויה לפרש את אמירתו של התלמיד כעלבון גם אם הוא לא התכוון לכך. לעתים ילדה עשויה בכוונה להעליב ילדה אחרת על ידי האמירה שעוגת יום ההולדת שלה ממש מגעילה.
נציין גם שהעלבון עשוי לבוא לעתים לידי ביטוי בהדרה, התעלמות מכוונת או בלתי מכוונת ממישהו. לדוגמה, ציון על ידי המורה של עבודות מצטיינות בכיתה שמתעלמות מעבודה מצטיינת של ילד זה או אחר; התייחסות לשמות של דתות או השתייכויות אתניות בקרב קבוצה, מתוך התעלמות מנוכחותו של ילד שמשתייך לקבוצה שלא הוזכרה. התייחסות לחלק מילדי הקבוצה תוך התעלמות מופגנת מילד או ילדה. הזמנת מרבית ילדי הכיתה -זולת שניים-ליום הולדת.
האדם שנעלב עשוי להחזיר בעלבון נגדי, להתעלם מהעלבון, לסגת ולוותר, לקחת פסק זמן לחשיבה (לאן נוביל את העלבון) ,להגיב בהומור ואף לשקול ולקבל חלק מהדברים שהוטחו נגדו(בורטון) תוך ניסיון(וודאי כשמדובר במבוגר נעלב מול ילד פוגע לגלות אמפתיה עם הפוגע(לאן נוביל את העלבון).
מהטמה גנדי על עליונות הרוח בהתמודדות עם עלבונות
מציגה למטה אמירות חכמות של מהטמה גנדי על התמודדויות נפשיות עם עלבונות-אמירות שמדגישות את חשיבות החוסן התודעתי של האדם; את הכוח שיש לו לא לאפשר לעלבונות לפגוע בו. האפשרות לא להיעלב למרות נסיונות ההעלבה, מוצגת על ידי גנדי ככוח, כשליטה עצמית.
לא ארשה לאף אחד להתהלך עם רגליים מלוכלכות בתודעה שלי
אף אחד לא יכול להעליב אותי ללא קבלת רשות ממני
מאבקי כוח ושליטה באמצעות העלבונות
מקריאת פוסטים( קורוין, בורטון) ומעט מאמרים( לאן נוביל את העלבון) בנושא העלבון מצטיירת תמונה כללית שבה לעתים קרובות המעליב הוא המנסה לפגוע ולשלוט באנשים אחרים באמצעות העלבונות המוטחים בהם. הדבר נכון בין אם מדובר בילדים או במבוגרים שמעליבים או נעלבים. האימון וההנחיות המוצעות בספרות המקצועית שסקרתי (לאן נוביל את העלבון) מתמקדות אפוא באימון הנעלבים להתמודד טוב יותר עם העלבון בצורה שמחלישה את הכוח של המעליב. על אפשרות הפגיעה של עלבונות אין ויכוח: במיוחד כשהללו קורים באופן פומבי במפגשים פנים אל פנים או ברשת(שיימינג הוא אחד הביטויים האכזריים ביותר של ההעלבה). דוגמה מחרידה של עלבון פוגע בילד בן 6 וחצי ממוצא אתיופי אפשר למצוא בכתבה עלבון ילד קטן לא ברא השטן שהתפרסם בפתח תקווה עכשיו. בכתבה זו דווח על ילד חרדי שהוריו יוצאי אתיופיה שעבר סדרה של העלבות ציבוריות סביב הסירוב לקבלו כתלמיד במספר בתי ספר. מדובר במקרה בולט של עלבון שכולל הפעלת כוח ושליטה של מוסדות כנגד ילד והוריו.
הנעלב לפעמים הוא זה שמנסה לשלוט בסביבה
בפוסט זה אני במבקשת להעלות אפשרות נוספת והיא שהנעלב הוא לעתים (לא תמיד!) זה שמנסה בצורה מודעת יותר או פחות להפעיל כוח על הסביבה. להשיג תשומת לב או ויתור על דרישות באמצעות ההיעלבות. רגישות וחוסר הבנה מסוימת של המצב עשויות לחזק את הנטייה של הנעלב לשלוט בסביבה באמצעות ההיעלבות. הדבר איננו טוב לילד, ליתר הילדים או לסביבה. זכור לי מקרה של סטודנטית להוראה שעבדה עם ילדה בכיתה ג' או ד' שלנוכח דרישותיה או הערותיה קשורות למשימות למידה או קשר עם ילדים אחרים הייתה קמה, בוכה ועוזבת את הכיתה. הסטדונטית שלי, בחורה רגשיה ואכפתית נהגה לרוץ אחריה ולנסות לרצות אותה. בשיחה משותפת שכנעתי אותה שהריצה אחרי התלמידה רק מחזקת את נטייתה של הילדה לברוח מהתמודדות. פירשתי את התנהגותה של הילדה כניסיון לשלוט בסטודנטית להכתיב לה מהלכים תוך ניצול הרגשיות שלה.
ניסון לשלוט בילדים אחרים באמצעות עלבון נפוץ בקרב קבוצת השווים. ילדה או ילד עשויים להיעלב על כך שילד אחר משחק עם ילדים נוספים ולפרוש מהמשחק. ילדים עשויים לפרוש מהמשחק כשהם מפסידים או עומדים להפסיד. במקרים אלו נסיגה או ויתור של ילדים אחרים עלולים, למרות הכוונות הטובות, לחזק את השימוש של הילדים בהיעלבות כאמצעי שליטה באחרים.
גם מבוגרים עשויים לנסות לשלוט בסביבתם באמצעות ההיעלבות. לעתים אנשים מבוגרים(גם ילדים) מפרשים ביקורת לגיטימית על דברים שעשו או כתבו כעלבון. העלבון עשוי להיות מובע באופן מילולי וישיר או בדרך עקיפה. של ניתוק קשב או קשר או החמצת פנים. אם סגנון זה של תגובה מביא אנשים אחרים להפסיק לבקר, להרגיש אי נוחות נראה כי תגובת העלבון שלטה בהתנהגות של הזולת.
קורה שילד או סטודנט נעלב מציון שקיבל גם אם הייתה הצדקה מלאה להורדת הציון. נשאלת השאלה אם אנחנו עומדים על שלנו או מתקנים את הציון כדי למנוע הרגשה של עלבון? שינוי הציון משמש כמובן כחיזוק טבעי על היעלבות עתידית במצב דומה.
לסיכום
מעשה, דיבור והרגשת עלבון הם חלק מהחיים של כולנו-חלק בלתי נמנע מאינטראקציות בין בני אדם שחושבים, מרגשים ופועלים בצורות שונות ויש להם אינטרסים שונים. נשאלת השאלה איך אנחנו מתמודדדים עם מצבים שיש בהם עלבון ? איך אנחנו מתמודדים כנעלבים או כמעליבים. אף שכל דרכי ההתמודדות הן לגיטימיות כמובן יש דרכי התמודדות מועילות לרגשת הרווחה הרגשית שלנו ושל הזולת ולהמשך התקשורת הבין אישית עם אנשים אחרים, ויש כאלו שפחות מועילות לרווחה הרגשית ולקשרים טובים עם הזולת. בפוסט זה ביקשתי להפנות את הזרקור למצבים שבהם הנעלב מנסה לשלוט במעליב או בסביבתו באמצעות ההיעלבות. ההתמודדות עם היעלבות והעלבה כוללת אמצעים התנהגותיים(למשל שלילת חיזוקים חיוביים על העלבה או היעלבות) לצד הצורך לשוחח ולהבהיר כוונות, לבטא רגשות ולחשוב על פעולות מתקנות. נראה לי שאף שמניעת חיזוקים טבעיים מהמעליב ולעתים מהנעלב בעיקר על ידי מניעת אפשרות של שליטה באחר, היא הכרחית בשלב הראשון, חשוב לא פחות במיוחד כשמדובר בילד שמשתמש בהיעלבות לצורכי שליטה, לשוחח עם הילד ולנסות להבין מה הביא אותו להשתמש בהיעלבות לצורך שליטה. להסביר שנמשיך להתעקש לא לוותר לנוכח העלבון. וחשוב מכל הוא ללמד את הילד -וגם את עצמנו – להשתמש באסטרטגיות מועילות ומקדמות יותר להשיג דברים במקום ההיעלבות. דהיינו , בפוסט זה התייחסנו בקצרה לדרכי התמודדות עם תחושת העלבון שלנו ובהרחבה יותר בחשיבה על חלופות לשימוש בעלבון כאסטרטגית התמודדות עם תסכולים.