בפוסט זה אני קוראת לרשויות לאפשר זמן היערכות למסגרות החינוך לידה עד שש: הן למעונות היום, והן לגני הילדים הציבוריים. במקביל, חשוב שהורי הילדים יבינו שעיכוב קצר שנוגע לחזרת הילדים חמסגרות החינוך, עשוי למנוע מקרים של בידודו בעתיד.
מבקשת לפתוח ולומר שאני בין אלו שחושבים שעבודה בחינוך לגיל הרך ובחינוך המיוחד היא עבודה חיונית. יש כמובן לצדה סיכון הידבקות. אבל כמו שצוותי רפואה עובדים כל הזמן כעובדים חיוניים, כך גם המחנכות לגיל הרך. מגפת הקורונה היא מגפה ממושכת ואי אפשר לשתק את המשק ולהשאיר את הילדים בבית במשך תקופות ארוכות.
עם זאת, ברור לגמרי שהכרחי להגיע למצב שמה שהיה זה לא מה שיהיה. דהיינו, על מסגרות החינוך לגיל הרך לגבש דרכי עבודה שיקטינו עד מאוד את אפשרוית ההידבקות של הצוותים החינוכיים ושל הילדים.
קשה להתאפק ולא להביע אכזבה עמוקה על כך שתקופת הסגר הממשוכת לא נוצלה להיערכות והכשרת הצוותים החינוכיים לעבודה פנים אל פנים בצל המגפה. אני חושבת שהשקעה של הכשרת הצוותים הייתה תורמת למערכת יותר מלמידת זום עם ילדים צעירים.
אבל אין מה לעשות! אנחנו ניצבים מול מצב שיש החלטה על החזרת הילדים למסגרות החינוך מבלי שהצוותים בשטח שותפו בפרטי המתווה.
לכן כדי שלא נעמוד במצב של השבתת המערכת בשל גל של גנים שישלחו את הצוותים והילדים (וממילא גם את ההורים) לבידוד , עלינו להיערך.
ההיערכות כוללת את הרשויות שיקבעו סטנדרטים ישימים של פעילות חינוכית במסגרות החינוך לגיל הרך, ואת הצוותים עצמם. חשוב במיוחד שהרשויות יקבעו סטנדרטים בריאותיים ולא ייכנסו לפרטים ברזולוציה של איך יחולקו הילדים לקבוצות ומה בדיוק יאכלו הילדים. היינו עדים לכך שרשויות ומנהלות ומנהלי מסגרות השכילו ליזום פעילות משעותית במרחב הפתוח ולאפש רמפגשים פנים אל פנים בין התלמדים במרחבים פתוחים.
הכרחי גם שבסופו של דבר כל אחד מאיתנו ינהג לפי ההנחיות. תופעה מדהימה שאני נתקלת בה היא שאנשים מבוגרים שאומרים שפוחדים מהדבקה בנגיף, אינם מקפידים לעטות מסכה במפגשים עם אנשים אחרים במרחבים סגורים (שבהם יש פחות פקחים). חשוב להיגמל מהרגל מגונה זה של אי שמירה על כללים. לא מספיק לעטות מסכות בחוץ במרחב הפתוח שבו מסתובבים פקחים. הכי חשוב שבמרחבים סגורים אנשים יעטו מסכות.
חזרה לעבודה במסגרות החינוך לגיל הרך מחייבת לדעתי כמה דברים ברמה של פעילות המערכת וכמה עקרונות עבודה שעל הצוותים החינוכיים לאמץ:
- בדיקות קורונה לצוותים החינוכיים שחוזרים לעבודה, ובהמשך בדיקות תקופתיות של כל המבוגרים שנכנסים לגן[אני יודעת שכמה רשויות אימצו את העיקרון הזה]. השתמעות הדבר היא שבמקומות שבהם יימצאו עובדות נשאיות לא יוכלו להיפתח חלק מהמסגרות.
- לכן חשוב שרשויות וארגונים יבנו מאגרי כוח אדם מתאימים וזמינים לעבודה במסגרות החינוך לגיל הרך.
- ריבוי של פעילות בחצר הגנים והמעונות-באויר הפתוח. חשוב שהילדים יבלו את רוב היום בחוץ. וישחקו, ילמדו ויאכלו בחוץ. כן כן-אני חושבת שיהיה זה יותר בטוח לארגן את הארוחות וההתכנסויות[מה שקרוי מפגש-בעיניי בנוכחות חצי מהגן בכל פעם] בחוץ!בחצר!
- חלוקה לקבוצות קבועות על בסיסי קרבה חברתית רגשית וגיאוגרפית בין הילדים. דהיינו החלוקה לקבוצות קטנות (כחמישה ילדים) תיעשה על בסיס היכרות בין הילדים. וזאת כדי שתהיה להם מוטיבציה לשחק ביחד, ללמוד ביחד ולהיפגש בשעות אחר הצהריים רק עם ילדים מהקבוצה הזו.
- חלוקת גן הילדים לשני חצאים (שיורכבו משלוש ארבע קבוצות) וניסיון לקיים כמה שיותר פעילות בהרכב חצאי הגנים: מפגשים, חלוקה של השטח הפיזי של הגן לשניים וסימון החצאים האלו על ידי צבעים. הדבר הוצע אחרי הסגר הראשון ובמקומות שהגננות התמידו זה עבד.
- ריחוק פיזי יותר גדול בין מבוגרים לילדים מאשר בין הילדים לבין עצמם.
- ובמקביל גיבוש דרכים להביע חיבה כלפי הילדים ובין הילדים שאינן כרוכות במגע. זהו נושא רצוי לפעילות עם הילדים שבמרכזה השאלה :" איך נביע חיבה מבלי לגעת?" . אחרי גיבוש השפה הסימבולית הזו יש להרעיף על כל הילדים ביטויי חיבה ללא מגע (לרבות אזכור תכוף של שמותיהם הפרטיים).
- חשוב שהמבוגרים יעטו מסכות רוב הזמן; וודאי באופן קבוע כשנמצאים בתוך הגן.
- בעיניי חשוב שילדים בגיל הגן יעטו מסכות במפגשים קרובים מאוד עם מחנכות (למשל כאשר מקבלים עזרה בשירותים). חשוב שילדים יקבלו עזרה כזו אבל אין מניעה שיעטו מסכות. חשוב לבקש מהורי הילדים להכניס לתיקי הילדים מסכות אחדות.
- להקפיד שהורים לא ייכנסו לגן ולהרגיל את הילדים לפרידה כמו שהורגלו בתחילת השנה (ראו מצגת חזרה לעבודה בגנים לקראת שנת תשפ"א).
- הכרחי להכין את הילדים עצמם לפרוטוקול החזרה שייקבע. לשם כך נדרשת שיחה של הגננת או מנהלת המעון והמחנכות בכיתות עם הורי הילדים.
- הכרחי שההורים יכינו את הילדים לחזרה למסגרות החינוך: בגן טרום חובה וחובה מספיק לשוחח עם הילדים. כשמדובר בילדים צעירים, חשוב להראות לילדים סרטונים של הגן, צילומים של הצוות החינוכי ויעשו טיולים תכופים בסביבת הגן או המעון כדי שהילדים יתרגלו לרעיון של החזרה למגרות החינוך.
- חשוב לגבש עם הורי הילדים כמה הסכמות: דיווחי אמת על מצב בריאותי כדי שהגן לא יושבת, בקשה שיפגישו את הילדים עם ילדי הקבוצה ובחוץ, ובכלל שיפגישו בין ילדיהם וילדים אחרים על בסיס קבוע אבל תמיד בחוץ ולא בבתים. בקשה שהורים יעטו בעצמם מסכות גם במפגשים בגן וגם בכלל .
- הכרחי שהצוות החינוכי יפגוש את הילדים ואת ההורים בתחילת ובסוף היום כאשר הוא עוטה מסכות.
לא נכנסתי כאן לסוגיית הגננות והסייעות המלשימות והחוגים שהיא סוגיה סבורה שקשורה לבסיס האגוני של גני הידלים הציבוריים בישראל. אני לא מאינה בניתן למצוא לסוגיה זו פתרון בכמה ימים. זו סוגיה מוכרת. אבל לא הוקדש זמן ולא הוקדשו המשאבים הדרושים לפתרון הבעיה הזו.
לסיכום: חשוב מאוד שמסגרות החינוך לגיל הרך תשבנה לפעילות סדירה; עם זאת נדרש זמן להכין את הצוותים ואת המסגרות עצמן לקראת שובם של הילדים למסגרות החינוך. חשוב שרוב הפעילות(משחק, למידה, אוכל, התנכנסות) תיערך במרחב הפתוח; חשוב שהילדים יעבדו בקבוצות קטנות וקבועות שיאפשרו מפגשים חברתיים באותו הרכב בשעות אחה"צ. חשוב שמבוגרים יעטו מסכות ובמפגשים קרובים בתוך הגן גם הילדים יעשו כן. חשוב לשמור על ריחוק פיזי רב יותר בין מבוגרים לבין ילדים מאשר בין הילדים בינם לבין עצמם. יש לגבש עם הילדים שפה "פרטית" של הגן של הבעת חיבה ולהשתמש בה לעתים קרובות. לשם כך יש לאפשר לצוותי מסגרות נחינוך כמה ימים להיערכות.