המסע המופלא במרחב שמחבר ומפריד בין המציאות לדימיון

פוסט זה נכתב בעקבות צפייה בסרט "חברי הדרקון אליוט" עם נכדיי בני הרבע לשבע ורבע לארבע ואימם במהלך חול המועד סוכות. סרט מרגש שהצפייה בו  מאפשרת להימצא ולנוע במרחב המעניין והמופלא שבין מציאות לדמיון.

petes dragon new edited

הסרט עצמו הוא גרסה מחודשת של סרט האנימציה של וולט דיסני משנת 1977: Pete's dragon.

petes dragon original edited

על עלילת הגרסה העכשווית של הסרט (יצא לאקרנים באוגוסט 2016)

שני מוקדים בעלילה: העלילה הראשית מתמקדת בילד פיט בן החמש שאיבד את הוריו בתאונת דרכים קשה במהלך נסיעת נופש  הרפתקנית ביער, תוך שהוא קורא ספר ילדים על כלב ושמו אליוט. הילד המוגן והאהוב על ידי שני הוריו , שרד את התאונה, ונזרק למציאות קשה של חיים ביער שבו מסתובבות להקות טורפים. אליוט הדרקון האימתני, הבלתי נראה לרוב בני האנוש, מתגייס לשמור עליו וכך פיט ואליוט נהפכים לחברי נפש. פיט גדל כ"ילד פרא" שאוצר המילים שלו נשאר כשל ילד בן חמש. במקביל אנו עדים למר קראבר,אביה של גרייס שומרת היער ומי שתאמץ בסופו של דבר את פיט יחד עם בן זוגה ג'ק-נהנה לספר לילדי העיירה סיפור על דרקון שמסתובב ביער שמקיף את העיירה. קראבר הוא מספר סיפורים מופלא וסיפוריו על הדרקון שלפי עדותו צפה בו מספר שנים קודם לכן משכנעים למדי. למרות הספקנות שגרייס מנסה  לייחס לסיפורי הדרקון של אביה, נראה שילדי העיירה מבקשים להשתכנע לגבי הממשות של הדרקון והסיפורים אודותיו. שתי העלילות הללו נפגשות בשעה שהעולם הממשי הנתפס כאלים בצורה מסוימת חודר ליער ומפר את שלוות חייהם  של פיט ואליוט-כשש שנים אחרי התאונה שבה איבד פיט את הוריו. חוטבי העצים מהעיירה נכנסים ליער ברגל גסה, ממוטטים  בין היתר את העץ שמשמש ביתו ל פיט ופיט עצמו  מתגלה, נפצע ומובא לבית החולים המקומי בלווית נטלי-בתו בת גילו של בן זוגה של גרייס. באותה הזדמנות  אחד מחוטבי העצים מגלה גם את אליוט הדרקון ובעקבות מאבק מרדים אותו ומביא אותו לתצוגה במחסן בעיירה. פיט בורח מבית החולים(כדי לחפש את חברו אליוט)  ומגייס את ידידתו החדשה נטלי כדי לשחרר את אליוט מהמחסן(בין המעצר שלו). קראבר מתגייס לסייע לשני הילדים לשחרר את אליוט. כך שחוטב העצים שרצה להציגו לראווה  מציג לכל באי העיירה הספקנים מחסן ריק ומצטייר כדי פאתטי. במהלך המרדף אחרי אליוט, אליוט מתעצבן ומגייס את כוחות הדרקון שלו תוך שיורק אש על רודפיו, ממוטט גשר שעליו נסעו גרייס ובן זוגה וגם מציל את השניים(וודאי אחרי מאבק נפשי פנימי בינו לבין עצמו). בהמשך גרייס ובן זוגה מאמצים את פיט שאחרי התלבטות קשה ועידוד של אליוט נשאר איתם וחי איתם ועם נטלי. אליוט עוזב את היער ליער אחר ונפגש במקרה עם בני המשפחה מספר שנים מאוחר יותר כשהוא מאוחד עם בני מינו הדרקונים.

על המרחב המפריד ומחבר בין מציאות ודימיון בסרט ובכלל

היפה בעיניי בסרט הוא המשחק המתמיד שמפגיש דימיון ומציאות. יש דרקון? אין דרקון? מי יכול להוכיח ש"דרקון אין דבר כזה?". הדרקון הוא ממשי למדי עבור פיט  וקיומו האמיתי או הדימיוני עוזר לו כמו לילדים רבים בעולם להתמודד עם טרגדיה משפחתית. הוא גם עוזר כנראה לקראבר להתמודד עם מות אישתו והצורך לגדל מגיל שש לבד את גרייס. הדימיון והתודעה נוכחים נוכחות משמעותית וממשית עבור כולנו. הדרקון הדימיוני הוא אפוא מאוד ממשי עבור מי שהוגה אותו-בין כיצור מפחיד או בין כיצור מגונן. ההשפעה שלו על הרגש ועל המחשבה של מי שהוגים בו  ממשית למדי.  הסרט הזה מיטיב מאוד להציע מרחב גדול שבו לגיטמי להטיל ספק באי קיומם של הדרקונים. בעשותו כן הסרט עצמו כמו דמויות נבחרות הכלולות בו(מר קראבר למשל) משקפים הבנה של אופן החשיבה של ילדים בגיל הגן וקצת מעבר לזה אולי עד כיתה ג ועד בכלל): הילדים הללו חכמים. יש להם היכולת להטיל ספק במוסכמות ואמיתות נחרצות של מבוגרים ובכלל זה להשאיר בתודעתם ערוץ פתוח לאפשרות שלמרות שהדבר איננו סביר, אולי בכל זאת יש דרקונים בעולם ובסביבה שלהם. הסרט מחלק כמדומני את הטובים ואת הרעים  בעולם בצורה שונה מהמקובל. הטובים באופן הכי בולט הם אלו שאינם מטילים באופן  נחרץ ובלתי מתחשב ספק בקיומו של הדרקון ומאמינים בזכותו להתקיים. מר קראבר למשל. מה שהופך דמויות ניטרליות לטובות באמת הוא היכולת להזדהות עם הדרקון ולראות בו יצור שזכותו להתקיים. כמו גרייס ונטלי לדוגמה. חוטב העצים שרודף את אליוט לומד להאמין אומנם בקיומו של הדרקון אבל מנסה להעלים אותו לכן הוא "רע". אבל "רע" בינוני כזה לא רע קיצוני: כי הוא מתעשת להציל את אחיו שבו כנראה הוא מאוד מקנא.

כהוכחה לאי היכולת  לטעון שאין דרקונים, אספר שאחרי הסרט הנכד שלי ואני הוצאנו את זריזי הכלבה לסיבוב. באחת החצרות נדמה היה לי שאני רואה צללית של דרקון וכסבתא  שמנסה ללמד את הנכד שלה על אמיתות העולם, הזדרזתי להפנות את תשומת ליבו של נכדי לצללית של הדרקון. הנכד ביטל אמנם את טענתי שמדובר בצללית של דרקון, אבל הגביר את אחיזתו בידי. מי יודע|(נראה לי שהוא חשב) רוב הסיכויים שדרקון אין דבר כזה אבל אולי, אולי ישנה אפשרות קטנטנה שהוא מסתרר מאחורי השיחים? מי יודע?

נכדי הגיב באותו אופן  כשבוע לפני זה כשקראתי לו ואיתו פרק מתוך הספר "מכשפות" של רואלד דאל. בספר סבתא "גזעית" ולא שגרתית נורווגית מספרת לנכדה  שאיבד זמן קצר לפני זה את הוריו בתאונה, אמיתות על מכשפות והיא מרחיבה בטון ענייני למדי על הקושי להבחין בין מכשפה אמיתית לסתם אישה(להרחבה ראו גם פוסט שפרסמתי על סיפורי מכשפות). נכדי בדומה לילד בסיפור אמר: "די סבתא. אין מכשפות" אבל בכל זאת קולו רעד ושנתו לא הייתה ממש טובה באותו לילה. כיוון שהערכתי שבבניין שלנו ובסביבה הקרובה אין כרגע כנראה מכשפות אמתיות זולת בובות המכשפה הרבות המאכלסות את ביתנו, החלטתי כדי לשפר את השינה של כולם לדחות את  הקריאת המשך הסיפור של דאל בכמה ימים או שבועות. אבל אני די נחושה להשלים את קריאת הספר (אולי לא ממש לפני שינה) בתקופה הלא ארוכה שנותרה לנו שבה עדיין קיימת אצל הנכד שלי היכולת להטיל ספק באי קיומן של מכשפות ודרקונים.

דאל ערוך

הסרט "חברי הדרקון אליוט" מומלץ לדעתי כמקום מפלט מהעולם הפוסט מודרני המנוכר. רק הדיבוב בעברית קלקל מעט את ההנאה מהסרט. גם ספרו של דאל מומלץ מאוד!

לפוסט הזה יש תגובה אחת

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.