התחפשות בפורים ובכלל שונה מההסוואה בטבע. תיהנו מפורים ולמדו על הסוואה בהזדמנויות אחרות

בפוסט זה לרגל חג פורים-אחד החגים המעטים במקומותינו שמתלווה אליו שמחה(אף שסיפור מגילת אסתר איננו סיפור קל !) אני מבקשת להציע לא לקשור את תהליך ההתחפשות אצל אנשים לתהליך ההסוואה בטבע-בייחוד כשעובדים עם ילדים צעירים. אני מבקשת כמובן גם לנמק את דעתי זו!

הנוהג ללמד על הסוואה סביב חג הפורים הוא נוהג שכיח בגני ילדים רבים ומצאתי ברשת  לא מעט חומרים שהמציגים  את ההסוואה ותופעות נוספות של שינוי צורה בטבע כ"התחפשות". אף שפעמים רבות השוואות בין תופעות עשויות לתרום לטיפוח החשיבה אצל הילדים- במקרה של ההשוואה הנפוצה בין התחפשות בכלל והתחפשות ילדים בגיל הרך בפרט, לבין הסוואה בטבע אני חושבת שההשוואה עלולה לבלבל ילדים ולהביא לטעויות (misconceptions).

הסוואה בטבע שכוללת לעתים שינוי צבע וצורה נעשית לצורך הישרדות, בין כדי להימנע מטורפים ובין כדי להגיע להתאמה טובה יותר לתנאיי הסביבה והאקלים.

כשבנותיי היו צעירות גידלנו באהבה רבה מקלונים (אותם קיבלתי מנח רוטרי ששימש אז כראש חוג מדעים במכללת לוינסקי). בנותיי ואני היינו מרותקות למקלונים, דאגנו לספק להם מזון ואף התקשרנו במיוחד לפרט שהצליח לשרוד אצלנו זמן רב אותו כינינו בשם החיבה "פייר". הדימיון שלו לזרדים ולענפים ריתק אותנו כל פעם מחדש.

לעומת ההסוואה בטבע, ההתחפשות- שמקושרת ביהדות לחג הפורים ובנצרות לחג "ליל כל הקדושים", או הלואין מתחברת לזהות אישית, לשינוי הזהות האמיתית או להתחזות. יש המתחזים לצורך הישרדות או הטעיית הזולת ,ללא קשר לחג הפורים או לחגים אחרים. אלא שבעוד אנשים בוחרים להתחפש-בדרך כלל לצורך הנאה ושעשוע ובמיוחד סביב חגים-בטבע ההסוואה מווסתת באופן ביולוגי ונשלטת על ידי מנגנונים גנטיים. המקלון איננו בוחר להידמות לזרדים או לענפים. הוא נולד עם היכולת המופלאה להתאים עצמו לסביבה כדי לשרוד.

לעומת תופעת ההסוואה, ההתחפשות היא תהליך שהאדם בוחר בו. כשתהליך ההתחפשות מתחבר לפורים ביהדות, (על מנהג התחפושת בפורים) במסורת היהודית ,התחפשות הקלאסיות מייצגות דמויות ממגילת אסתר: אסתר, אחשוורוש, המן, מרדכי היהודי, ושתי וכו'. נוהג ההתחפשות בפורים מזמן לילדים- אם ההורים והגננות מאפשרים להם-לבחור להתחפש לדמויות על פי בחירתם. מניעי ההתחפשות עשויים לכלול הזדהות עם דמויות, אמצעי התמודדות עם פחד, או רצון להרשים ילדים אחרים… כל אחד לפי צרכיו ורצונותיו. ילדים יודעים שהם יכולים לבחור תחפושות רבות ושונות. יש ילדים שאוהבים להתחפש כל השנה -לא רק בפורים. נכדתי בת השלוש וחודשיים מקדישה חלק ניכר מזמנה החופשי בשנה האחרונה(מאז פורים אשתקד) להתחפשות. יש לה מגירת תחפושות ולעתים קרובות עם שובה מהגן היא בוחרת תחפושת , מעמידה פנים שהיא הדמות ונהנית מאוד מהתהליך.

הנוהג להשוות בין התחפשות להסוואה עלול להביא ילדים לתהליך של האנשה של בעלי חיים; לייחס לחרקים ולבעלי חיים אחרים רצון לשנות את זהותם. איני חושבת שילדים בגיל הגן ערוכים להבין יחד עם ההתרגשות של חג הפורים את ההבדל המהותי בין תהליכי הסוואה מווסתים גנטית לבין תהליכי התחפשות נשלטים  על ידי רצון האדם ובמידה מסוימת נשלטים על ידי נורמות תרבותיות. בכל מקרה ההצעה שילדים יזהו את ההסוואה בטבע כ"התחפשות" היא הזמנה ללכת שבי אחרי מראית העין ולהתרחק מהסברים מדעיים מעמיקים. ההשוואה אולי "חמודה" אבל חינוך טוב חותר להביא להבנה ולא להישאר ברובד של  התייחסות למראית העין של התופעות בטבע.

על הסוואה בטבע בעיניי יש ללמוד במיוחד סביב גילוי של תופעה מעין זו על ידי הילדים בגן שלהם או בסיבתם הקרובה. סביב צילומים או סרטונים שהם מביאים מטיולים שבמהלכם נחשפו להסוואה בטבע. נכונותם ללמוד על התופעה גדולה ביותר כשעולה סקרנותם לגבי תופעה בטבע שבה הבחינו.

במידה סביב חג פורים עשירה ומשמעותית כשלומדים את מגילת אסתר וכשיש ילדים בגן שמגיעים מארצות שבהם חוגגים חגים אחרים שמתלווה להם התחפשות רצוי בהחלט לערוך השוואות בין תרבותיות מהסוג הזה (על הלואין, ליל כל הקדושים). חשוב מאוד בעיניי לאפשר לילדים לבחור את תחפושותיהם ובמידה מסוימת להרכיב אותן בעצמם. חשוב להימנע מלכפות על הילדים תחפושות שאנחנו בוחרים עבורם. כיוון שתהליך ההתחפשות קשור לשאלות של זהות חשוב מאוד שהילדים יהיו אלו שינהלו את תהליכי ההתחפשות. תחפושת טובה היא תחפושת שהילד מרגיש שהוא זה שבחר אותה ושכזו שהוא מרגיש שהיא מייצגת משהו ממנו.

על כן, אני מציעה לא לחבר באופן מלאכותי בין הסוואה לבין התחפשות והעיקר שיהיה לכולם פורים שמח!