לפני שבוע פרסמתי פוסט שמתמקד בהתייחסיות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך בצל משבר הקורונה שאותו אנו חווים השנה-שנת 2020.
גיליתי שהייתה התעניינות רבה בפוסט זה ואני מקווה מאוד שהוא הועיל למי שקרא אותו.
במהלך השבוע שעבר בניתי מצגת ששימשה אותי בהרצאה שנתתי בנושא התייחסות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך לקבוצה של הורים ואנשי חינוך בהובלת רכזות החינוך והרווחה בקיבוץ נען. ד"ר סיגל טיש, מדריכה פדגוגית בתוכנית לחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך הייתה למעשה היוזמת של ההרצאה הזו.
בימים אלה, אנחנו מצויים אחרי יום השואה ולפני יום הזיכרון לחללי צה"ל וקורבנות פעולות האיבה. חשבתי שהמצגת שבניתי, על בסיס מספר פוסטים שכתבתי בנושא (לרבות זה שכתבתי ופרסמתי בשבוע שעבר) עשויה לסייע לעוסקים בחינוך לגיל הרך הן בעבודה ישירה עם הורים וילדים והן בהדרכה של הורים, גננות ומורות.
במצגת ישנה גם התייחסות לאופן שבו מבינים ילדים צעירים את העולם בכלל ואירועים קשים בפרט. מתוך כך התמקדתי בהשלכות העבודה עם ילדים צעירים בנושא השואה ובנושא ימי הזיכרון.
להלן לינק(קישור) למצגת ומקווה שהיא תביא תועלת למשתמשים בה.
התייחסות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך בצל משבר הקורונה-המצגת
מועילה מאוד, חכמה מאוד ותודה רבה לך. גם בשם בתי [ שמגדלת 4 ילדים ]. תודה
היי קלודי, תודה על הפוסט ועל המצגת. לטעמי, בגיל הרך (שזה לפחות עד כיתה ב' או ג') הכיוון של טקסטים לקריאה צריך להיות לכיוון של זכויות אדם, זכויות החיות, זכויות הילד. בעצם מהות יום הזיכרון לשואה היא לעודד ילדים צעירים לבנות לעצמם עולם טוב יותר – כי העולם יהיה שלהם בעוד רגע ממש. אז עולם של שיוויון, של זכויות שוות, של שמירה על כדור הארץ, של אמפתיה וחמלה כלפי כל יצור חי או קיים. כשהם יגיעו לגיל בו יכולים להכיל את מה שהיה שם, אז אפשר לעודד חקר, לעודד קריאה היסטורית או חברתית או מוסרית. וכדאי להתחיל – כי כמו שהארץ שלנו נראית היום – שלא יהיה מאוחר מדי…
מסכימה מאוד. פחות או יותר בגלל זה אני כותבת על הנושא כל שנה…