התמודדות עם בעיות התנהגות ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת גננות ומורים

מטרת פוסט זה היא להציע שהתמודדות עם בעיות התנהגות תוגדר ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת גננות ומורים. התמודדות טובה עם בעיות התנהגות כוללת: 1. נכונות של הגננות והמורות להכיר מצד אחד בחשיבות הכישורים החברתיים ומצד שני בקיומן של בעיות התנהגות אצל ילדים שהן תוצר של שילוב של נטיות הילדים וגורמים סביבתיים שקשורים בבית ובמסגרת החינוכית; 2. מחויבות ליצירת תנאיי רווחה רגשית לכל ילד וילדה בכיתות שלהן; 3. אמון ביכולת שלהן להתמודד עם בעיות התנהגות ואמון ביכולת של הילדים לשפר את ההתנהגות שלהם אם עובדים איתם בצורה "נכונה"; 4. ידע וכלים שנוגעים לגישות ושיטות התמודדות עם בעיות התנהגות; 5. ידע ונכונות לבנות תכניות התערבות אישיות במקרה הצורך; 6. יישום שיטתי של תכנית ההתערבות בתיאום עם צוות המסגרת החינוכית והורי הילדים. יישום כישורים אלו מחייבת קיומה של תרבות גנית ובית ספרית.

אסביר בפוסט מדוע נחוץ שגננות ומורות יהיו בעלות כישורים להתמודד עם בעיות התנהגות. בנוסף, אטען שכדי להפוך את ההתמודדות עם בעיות התנהגות לכישור ליבה בהוראה, נדרש להפוך אותו לכישור ליבה בהכשרת גננות ומורים. משמעות הדבר, שעל סטודנטיות להוראה וגננות ומורות להתנסות פעם אחר פעם, תחילה בליווי הנחיה ואחר כך בצורה עצמאית, בבניית ויישום תכניות התערבות שמתמקדות בהתמודדות עם בעיות התנהגות.

המצב בשטח

ההתמודדות עם בעיות התנהגות תובעת מגננות ומורות משאבי נפש רבים, מעוררת חשש ומלווה לא אחת ברגשות של כעס על הילד וחוסר אונים לגבי המצב. לעתים גננות או מורות שמתמודדות עם בעיות התנהגות מרגישות שהן די לבד במערכה ולא אחת כחלק מתמונת הקושי העולה תוך כדי ההתמודדות עם התנהגות מתריסה ומאתגרת של הילדים, מתפתחות אמונות שבעיית ההתנהגות של הילד בלתי פתירה ושלילד "אין הרבה סיכוי" להיחלץ מהמעגלים השליליים שיוצרים את בעיית ההתנהגות ומביאים להסלמתה.

ואכן בעיות ההתנהגות הן לרוב תוצר של שילוב של נטיות טמפרמנטליות-גנטיות שמעלות את הסיכוי שהילד יפתח בעיות התנהגות לבין גישות חינוך של הורים(למשל, חינוך נוקשה שנשען על עונשים וקשר לא חם עם הילד), מאפייני השכונה שבה גר הילד,  וגורמים שקשורים לסביבת הגן או הכיתה. ברור גם שהילדים מגיעים לרוב לגן או לכיתה עם הפוטנציאל לפתח בעיות התנהגות, לעתים גם עם היסטוריה לא טובה של קשרים בין אישיים  ולעתים עם היעדר כישורים חברתיים.

אבל

עדויות מחקריות מראות שניתן לשפר באמצעות התערבות שיטתית את ההתנהגות של הילדים ולהביא להשתלבותם הקונסטרוקטיבית בנעשה בגן ובכיתה. יתרה מזו בלסקי (Belsky, 2015) ניתח מחקרים רבים ומצא שילדים שנולדו עם טמפרמנטים קשים  ועם סיכון לפתח בעיות התנהגות, הם אלו שנוטים להיות מושפעים מהסביבה לטוב ולרע, יותר מאשר ילדים שנולדו עם חוסן ביולוגי. משמעות ממצאים אלו היא שקיימת יכולת(מוכחת) להשפיע לטובה באמצעות התערבויות מותאמות על התנהגות הילדים. חשוב שנפנים שניתן לטפח התנהגות פרו חברתית ולהפחית בעיות התנהגות  באמצעות גישה שמושתתת על קשר טוב עם הילדים, הצבה עקבית  של גבולות, חיזוקים חיוביים על התנהגות פרו חברתית ועל היענות לכללים, וחניכה של התנהגות חברתית הולמת. 

המידע שמציג דרכים להתמודד עם בעיות התנהגות קיים

בפוסטים קודמים הצגתי באופן נרחב גישות, עקרונות וכלים למניעה והתמודדות עם בעיות התנהגות.  בפוסט קודם הצגתי שילוב של גישה מערכתית אקולוגית ומערכתית וגישה התנהגותית להתמודדות עם בעיות התנהגות. להלן לתקציר של עקרונות וכלים שנגזרים מגישות אלה.

עקרונות התערבות

• יש להבטיח קשרים טובים עם ובין הילדים כבסיס לבניית תכנית ההתערבות;
• יש להבטיח ריבוי של מפגשים חברתיים רציפים בין הילדים;
• יש להבליט את החוזקות של הילדים המאתגרים בפני עמיתיו לגן או לכיתה ובאינטראקציות בין המחנכות לביניהם;
• יש לבנות סביבה חברתית מקבלת, עם גבולות ברורים ועם אפשרויות של ביטוי עצמי;
• יש לשקוד על פיתוח של כישורים חברתיים הנחוצים לתקשורת בין-אישית(הקשבה, פעילות בתורות, אמפתיה, אסרטיביות, כניסה לתוך קבוצה שפועלת, שיתוף פעולה עם בקשה);
• יש לטפח יכולת של שליטה עצמית בכעס לצד הבעה מילולית של רגשות;
• יש להתאים את הצעדים למערך הגורמים הסביבתיים שנמצאו משפיעים על קשייו של הילד שעבורו אנו בונים את התכנית.

כלים שניתן לשלב בתכנון ויישום תכניות ההתערבות

תצפיות ושיחות עם הילדים,  עם אנשי הצוות ועם הורי הילדים

• תצפיות חופשיות פאסיביות בזמן משחק חופשי, בזמן פעילות מובנית בקבוצה קטנה, בזמן מפגשי מליאה;
• תצפיות ממוקדות-במוקדים מרכזיים שקשורים לתפקוד חברתי: א. היענות לכללי התנהגות; ב. אינטראקציות עם ילדים ועם מבוגרים; ג. באופן שבו מתמודד הילד עם קשיים תפקודיים, לימודיים וחברתיים; ד. האופן שבו מביע, מבין ומווסת הילד את רגשותיו;ה. איך נוהג הילד להיכנס לתוך קבוצת ילדים שפועלת.
• שיחות עם הילד עצמו ועם ילדים אחרים כדי להבין איך הם רואים את החיים בגן או בכיתה ואת מקורות בעיות ההתנהגות;
• שיחות קבועות בתחילת היום, לפני פעילות כזו או אחרת ואחריה
• ראיונות ושיחות שוטפות עם הגננת המשלימה, עם הסייעות, עם הורי הילדים
• האופן שבו מתייחס הילד לסיפורים על קשרים בין ילדים או לצילומים אוציורים שמתמקדים בקשרים בין ילדים(הסיפורים והצילומים עשויים להציג מצבים של בדידות, תוקפנות, דחיה חברתית וכו'.

כלים התנהגותיים וכאלו שאמורים להביא לשיפור אינטראקציות בין אישיות

• צפייה באינטראקציות חברתיות
• שבחים עקביים של התנהגות פרו-חברתית
• עידוד של משחק סוציו-דרמטי ללא הפרעות
• עזרה מזדמנת לילדם “תקועים” תוך כדי הפעילות החברתית ה"טבעית"
• בניית הסכם עם הילד תוך ניהול מו"מ איתו
• יצירת קבוצות משימה מעורבות גיל, מורכבות מילדים בוגרים ביישנים עם ילדים צעירים מהם
• עידוד של אינטראקציות שוויוניות, רציפות בין ילדים במהלך פעילות קבוצתית
• הבלטת נקודות חוזק של ילדים במהלך פעילות קבוצתית

• דחייה של מלשינים; היענות לפניות אמיתיות לעזרה
• עידוד יוזמות של ילדים
• הטלת תפקידים ואחריות על כולם
• חניכה אישית בעת מפגש קבוצתי של ילדים עם קשיים
• זיהוי מוקדם על ידי הגננת או המורה של התנהגות תוקפנית וטיפול שיטתי ומיידי להפחתתה
• הדרכה ליישום קונפליקטים בדרך של מו”מ בקרב הילדים

• משחקי תפקידים וסימולציות של מצבים חברתיים טיפוסיים שבהם משתתפים הילדים

הבעיה

בעיה בגנים ובכיתות

אלא שלפני ואחרי כתיבת הפוסט התגבשה אצלי יותר ויותר התובנה שלמרות הימצאותם של שיטות וכלים שמוכיחים את עצמם ולמרות השיפור בהתנהגות הילדים בעקבות יישום שיטתי, אינטנסיבי וארוך טווח של עקרונות וכלי ההתערבות, יישום שיטתי של תכניות התערבות להתמודדות עם בעיות התנהגות בגנים ובבתי ספר נדירים. בעיקר נדיר מאוד למצוא תכניות התערבות כתובות שמטרתן להביא לשיפור שיטתי של ההתנהגות של הילדים. מה שנפוץ הוא "טבלאות חיזוקים". אבל שימוש בטבלאות ללא זיקה לתכנית שמושתתת על תצפיות ושיחות עם הילד שמפגין בעיות התנהגות, איננה מספיקה. שימוש בטבלאות כאלו איננו מאפשר הערכה של התכנית כדי לעדכן או לשפר אותה במקרה של חוסר הצלחה. תכנית של ממש מתבססת על היכרות טובה עם התנהגות הילד בגן ובכיתה, עם מאפייני ההקשר בגן ובבית וכוללת מטרות ברורות. תכנית טובה מותאמת למה שידוע על הילד: על חוזקותיו, העדפותיו לצד הבנה מצוינת של הנסיבות בגן שתורמות לשימור בעיית ההתנהגות או להסלמתה.

מקור הטבלה

בנוסף, לעתים קרובות מידי, מסתפקים במסגרות חינוך ביישום של תכניות מוכנות(מה שנקרא באנגלית packed programs) כגון מפתחות הלב, שפת הגירף, דוסו, מעגל הקסם, ללמוד לחיות ביחד.   תכניות אלו באות לטפח כישורים חברתיים בקרב כל הילדים, לאו דווקא אלו שמפגינים בעיות התנהגות ומהוות, אם הן מיושמות נכון, תשתית טובה  שתורמת לאקלים כיתה חיובי ולמניעה של חלק מבעיות ההתנהגות. עם זאת, תכניות אלו אינן תחליף לתכניות מותאמות לילדים שמפגינים בעיות התנהגות. אני חושבת שמתפקיד הגננות והמורות לבנות תכניות מותאמות עבור ילדים שמפגינים בעיות התנהגות. וזאת כיוון שלהן פוטנציאל ליצור קשר אישי עם הילדים ופוטנציאל ותנאים להיטיב להכיר את הילדים. יתרה מזו, המפגשים היומיומיים בין גננות ומורות לילדים בכיתות מאפשרות יישום יומיומי אינטנסיבי של אותן תכניות בהקשר האינטראקציות הרגילות של הילדים בגן או בכיתה.

בעיה בהכשרת גננות ומורות (גננים ומורים גם)

הכשרת הגננות ומורות אינה כוללת בהכרח התנסות מונחית שמתמקדת בהתמודדות עם בעיות התנהגות. בהכשרה עצמה ניתנים לעיתם קרובות קורסים שמתמקדים בפסיכולוגיה התפתחותית, סוציולוגיה, לעתים פסיכולוגיה חיובית או תיאוריות באישיות. לא תמיד נדרש מהגננות והמורות כתנאי לקבלת התואר התנסות בבנייה ויישום של תכניות התערבות מתמקדות בהתמודדות עם בעיות התנהגות. בהגיען לשדה, גננות ומורות לא תמיד חושבות שזה מתפקידן לבנות תכניות התערבותש מתמקדות בהתמודדות עם בעיות התנהגות. לעתים יש ציפייה שתכניות מעין אלו ייבנו על ידי יועצות, פסיכולוגיות ומנתחות התנהגות. בעלות תפקידים אלו עשויות להנחות באופן כללי את סגלי ההוראה. אבל הגננות והמורות מיטיבות להכיר את הילדים ולהימצא במחיצתם ולכן הם בפוזיציה הטובה ביותר לבנות וליישם בעיות התנהגות.

ניסיונות לכלול התמודדות עם בעיות התנהגות בהכשרת גננות ומורות ובלימודי תואר שני שלהן

בהיותי ערה לבעיות אלו,  ניסיתי בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, בהתחלה כפיילוט להנחות גננות ומורות במסגרת הכשרתן לתואר ראשון בהוראה במכללת לוינסקי לחינוך, לבנות וליישם תכניות להתמודדות עם בעיות התנהגות. ניסיונות אלו הובילו לכתיבת הספר:"כשירות חברתית, התפתחות, הערכה, טיפוח והתמודדות עם קשיים". ספר זה שימש אותי(ועודנו משמש אותי) כטקסטבוק בקורסים שמתמקדים בטיפוח כישורים חברתיים והתמודדות עם בעיות התנהגות.   בנוסף במכללת לוינסקי לחינוך הפכנו את הקורס כשירות חברתית והתמודדות עם בעיות התנהגות לקורס חובה בהכשרת הגננות והמורות לכיתות א-ב. קורס זה מוצג במאמר בכתב העת דפי יזמה. במסגרת מילוי חובותיהן בקורס זה, נדרשות הסטודנטיות להוראה לבנות במהלך שנת הלימודים השניה שתי תכניות התערבות וליישם אותן. עבודותיהן של הסטדונטיות (תחת הנחיה של מרצות שונות) מראות שסטדונטיות מצליחות להביא לשיפור של ממש בהתנהגות הילדים במקומות האימון שלהן, בשיתוף עם הגננות והמורות המאמנות. במהלך הלימודים בתואר השני, אני מנחה גננות ומורות מנוסות ואף הן מצליחות להביא לשיפור בהתנהגות הילדים.

אני משערת שניסיונות מעין אלה נעשים במכללות נוספות. אבל המציאות היא שהתנסויות כאלו אינן חובה בהכשרת הגננות והמורות ואינן שכיחות. לכן, אין זה מפתיע שגננות ומורות אינן מרגשיות לעתים קרובות  שיש להן את הכישורים הנדרשים להתמודד עם בעיות התנהגות.

הצעה לסיכום

בהמשך למה שכתבתי בפוסטים קודמים על ההכרח להגדיר כישורי ליבה מחייבים בהכשרת גננות ומורות אני מציעה שהתמודדות עם בעיות התנהגות תיכלל בין כישורי הליבה בהוראה ועקב כך ככישור ליבה שהכשרת הגננות ומורות צריכה להביא לטיפוחו. התנסות מונחית במהלך שנות ההכשרה עשויות לבנות את תשתית הידע והכישורים הנדרשים למילוי משימה חשובה זו. יתרה מזו, גננות ומורות עשויות בתנאים אלו להגיע לשדה עם תחושה של מסוגלות עצמית למלא את התפקיד החשוב של התמודדות עם בעיות התנהגות. בנוסף נדרש שתרבות בתי הספר והגנים תהפוך לכזו שבניית תכניות התערבות מותאמות אישית לכל ילד וילדה  שזקוקים לכך, ויישומן היא נורמה במסגרות החינוך. הדבר מחייב הקצאת זמן לתצפיות כחלק מסדר היום, בניית שגרה של שיחות אישיות עם ילדים וילדות ועם הוריהם ובניית תכניות התערבות מותאמות בשיתוף הצוות. הדבר מחייב שמי שעומד בראש מערכות החינוך יצפו מהגננות ומהמורות לבנות תכניות התערבות עבור הילדים, יספקו תמיכה לכך והדרכה. במקרים קיצוניים שבהם התנהגותם של הילדים מפריעה להתנהלות תקינה של המסגרת החינוכית נדרשת נוכחות זמנית של איש צוות נוסף שיאפשר  מעקב צמוד אחרי הילד שמפגין בעיית התנהגות, מצד אחד, והתנהלות תקינה של הכיתה כולה, מצד שני. עם שילובם במערכת החינוך הרגילה של ילדים רבים יותר שמפגינים התנהגות מאתגרת, הצורך בפיתוח כישורי התמודדות עם בעיות התנהגות בקרב גננות ומורות הופך לאקוטי.