מצב החירום הוסר מרוב חלקי המדינה בבוקרו של יום ה', 14.11.2019 ובעוטף עזה ביום ו', 15/11/2019. נזכור שאחרי השגת הסכם הפסקת האש נשמעו אזעקות בעוטף עזה וילדים ומבוגרים שם המשיכו את שגרת החירום. חשוב שנכיר בכך שהשיבה לשגרה המבורכת מלווה אצל חלק מהאנשים בפחדים וחרדות. חשוב שניתן את הדעת כהורים וכמחנכים לאופן הטיפול בפחדים של הילדים ובני הנוער כיוון שדרך ההתמודדות בהווה תשפיע על הההתמודדות עם מצבי החירום בעתיד. בפוסט זה אני מתמקדת בדרכי התמודדות עם פחדים וחרדות אצל ילדים צעירים. הפוסט מתמקד בהתמודדות עם פחדים וחרדות באופן כללי ובאופן ספציפי כשמדובר בפחדים שקשורים למתח ביטחוני.
מבקשת להפנות לפוסט של ד"ר רוני ברגר מנט"ל בנוגע להתמודדות עם פחדים וחרדות שקשורים למצב של מתח ביטחוני בקרב ילדים ובני נוער. חשוב להדגיש שנט"ל הוא ארגון מקצועי שמהווה במשך שנים רבות כתובת מקצועית אמינה לטיפול בנושא התמודדות במצבי חירום בקרב האוכלוסיה.
מה זה בעצם פחד ומהם תפקידיו?
פחד הוא רגש בסיסי-כזה שבני אדם ואף בעלי חיים חשים. הפחד הוא תחושה , הרגשה עמוקה אותה כולנו חווים במצבים , בעוצמות ובתדירויות שונות. הפחד נחווה על ידי כל אחד בדרך שונה )לחץ בחזה , מחושי בטן, תחושה של שיתוק , תחושה של אי שקט, קוצר נשימה וכו'. רגש זה כולל אי נוחות, עוררות שלילית, והוא מתעורר כשבאופן סוביקטיבי כשאנחנו(בכל גיל) מעריכים סכנה או איום. הסכנה או האיום עשויים להיות אמיתיים או מדומינים. הפחד הוא מהרגשות שמתפתחים כאמור כבר משנת החיים הראושנה. ויש לו חשיבות הישרדותית אבולוציונית ברורה. וזאת כיוון שכשאדם חש פחד, הוא מגייס במהירות את משאבי הגוף כדי להתרחק מהמצב המוערך על ידו כמסוכן .
חשוב להכיר בדימיון ובשוני בין פחד לחרדה. בעוד הפחד ממוקד באוביקטים או בתופעות מזוהים וממוקדים(פחד מחושך, פחד מכלבים, פחד מדברים בתנועה-כמו הפחד מרעש האזעקות), החרדה כוללת תחושות פיזיולוגיות דומות אבל במקרה זה מדובר בהרגשה עמומה במצבים מסוימים כשהגורם מעורר הפחד איננו מזוהה או ברור. החרדה היא דיפוזית יותר. הפחד בא בדרך כלל לידי ביטוי חיצוני בהתנהגותיות שונות : בריחה, בכי , צחוק, אחיזה חזקה באדם קרוב או חפץ, כיסוי הפנים, אטימת האוזניים ועוד.
חשוב מאוד שנזכור שהפחד כשלעצמו , איננו תופעה פתולוגית . יתרה מזאת , במקרים מסוימים לפחד תפקיד נכבד בהישרדות שלנו כי הוא מחייב אותנו להיזהר. במקרה של התמוגדות עם מצבי חירום ביטחוני ומלחמות מדובר ב"מצב לא נורמאלי" שמאיים פיזית על הקיום. פחדים וחרדות במצבים כאלו הם הדבר המתאים, למרות הקושי.
יש לזכור כי קיימים הבדלים בין-אישיים נרחבים בדרך הבעת הפחדים על ידי הילדים, בעוצמות הפחדים ועוד.הילד מעוות את המציאות במידת מה , על מנת להפוך אותה ליותר מושגת ומובנת . הסיבות לתופעות שונות בסביבתו של הילד אינן ברורות לו , ובמקביל אין לו כלים מחשבתיים להבינן . על כן , על מנת לשמור על דימוי עצמי חיובי , מייחס הילד סיבות לתופעות, לפי האופן שבו הוא מבין את המציאות.
עם ההבדלים הבין אישיים בין הילדים נמנה גם הנסיון או ההתנסות שלהם במצבים מפחידים. ילדים צעירים שמתגוררים בדרום הארץ, בסמוך לרצועת עזה (בדומה לילדים שגדלו לפני שנים בגבול הצפון וחוו קטיושות) מנוסים הרבה יותר מהילדים במרכז בכל הקשור להתמודדות עם איומים ביטחוניים. מצד אחד התנסותם זו מביאה לרמות חרדה ופחדים גבוות יותר, אבל מצד שני נראה שהם הרבה יותר "יעילים" בהתמודדויותיהם היומיומיומיות עם האיומים. ניתן לומר שהיעילות בהתמוגגת להם עם מצבי החירום גובה לעתים מהם מחיר כבד שמתבטא ברמות חרדה גבוהות יותר ביומיום.
לתחושת פחד ראשונית בגלל התמודדות עם תופעות לא מוכרות, יש תפקיד של הגנה על הילד.
אילולא תחושה זאת, הילד עלול להיקלע להרפתקאות העשויות לסכן אותו. חשוב שנבין שילדים הפוחדים מתופעות אלה ואחרות אינם "פחדנים". חשוב לא לייחס לילדים תכונות אופי של פחדנות שיש בהן מן הציפיה שהילד לא ילמד להתמודד בסופו של דבר עם מושא הפחד. פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך , שהילד מפעיל שיקול דעת, הוא חושב, והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. ילדים נבונים עשויים להפגין יותר פחד מן הסוג הזה.
פחדים צומחים לעיתים גם על רקע רגשות של כעס, קינאה, או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה
לבטאם. דהיינו רגשות של פחד הופכים לחלק מ"חבילה" של רגשות מעורבים.
ביטויי הפחד
לפחד כמו לכל רגש אחר יש ביטויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים ,רגשיים והתנהגותייים. להלן פירוט הביטויים של הפחד. חשוב להכיר בכל הביטויים כדי שנוכל להתרשם כהורים וכמחנכים מהאופן שבו חווה הילד הצעיר את המציאות המאיימת.
- תגובות פיזיולוגיות(שינויי בדופק; הזעה, יובש בפה, רעד);
- החוויה הסובייקטיבית של הרגש( הפרעה בריכוז, מיקוד הקשב, מוטיבציה גבוהה להצליח )
- הערכה קוגניטיבית של הרגש והמלווה אליו( החל בהבחנה ראשונית בין נעים לי או לא נעים לי וכלה בהערכות מורכבות יותר לגבי הנסיבות שחוללו את הרגש: באיום או בהפרת זכויות או מדובר באתגר חד פעמי, או יהיו עוד הזדמנויות וכו').
- הבעות הפנים או הביטויים הגופניים האחרים המבטאים את הרגש (כיווץ גבות, חיוך, כיווץ כפות הידיים, הפניית אצבע כלפי השותף לשיחה, התקרבות, התרחקות ועוד).
- הכינויים הלשוניים שאנו משייכים לכל רגש( פחד, שמחה, סלידה, זעם ועוד). חשוב שנשים לב לאופן שבו מביעים ידלים רגשות(לא נעים לי; אני פוחדת וכו).
באופן כללי על התמודדות עם פחדים
התמודדות חיובית עם הפחד, העשויה לכלול הבנת הגורמים לפחד בכל מקרה ומקרה, והתקרבות הדרגתית, מתוכננת למצב המפחיד ועשויה לתרום לחישול האדם ולתחושה של הצלחה ויכולת .על כן , חשוב ללמוד על סגנונות התמודדות עם הפחדים, לחזק סגנונות התמודדות אפקטיביים, ולהציע תחליפים לסגנונות התמודדות בעיתיים עם פחדים. יחד עם זאת, חשוב להבין את החשיבות של מתן לגיטימציה לתחושת הפחד ולאפשר הבעה ישירה של רגשות בכלל, ושל הפחד בפרט. מחנכים צריכים לזכור שחווית הפחד של הילדים היא אמיתית וחשוב להכיר בה ולא להכחיש אותה. חשוב להבין שבנות ובנים פוחדים באותה מידה ואין לצפות מהבנים לכבוש את הבעת הפחד. מנגד חשוב ללמוד וללמד ילדים לא "להיכנע" לפחד בצורה שמגבילה את התפקוד היומיומי באופן משמעותי. למרות הפחד ללכת לגן או לבית הספר או לרופא שיניים, חשוב להמשיך ללכת למקומו האלו. זאת ועוד סגנון ההתמודדות עם הפחד תלוי באופיו, ובאופי האוביקט או התופעה שמהם מפחדים.
דרך התמודדות עם כל פחד מותאם לגורמים הספציפיים לפחד ולמאפייני הטמפרמנט והעדפות של כל ילד. יחד עם זאת ניתן להתייחס למספר כללים מרכזיים המתאימים להתמודדות עם רוב מצבי הפחד. זכרו שכשמדובר בילדים צעירים תפקיד ההורים והמחנכים לבנות עבורם סביבה אמינה ובטוחה שתאפשר חקר והתמודדות עם מצבים. להלן עקרונו התמודדות:
- היו מודעים לכך כי פחדי הילד אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות ,אורך רוח ועקביות . התמודדות עם פחד השב ועולה עשוי להימשך שבועות וחודשים.
- זהו את הפחד והכירו בכך שמדובר בחוויה "אמיתית" עבור הילד; אל תקלו ראש ואל תזלזלו בהבעת הפחד של הילדים.
- עודדו ילדים לעסוק בפעילויות שמאפשרות הבעה ועיבוד סימבוליים של הפחד: ציור, עבודה בחומר, תנועה למשמע מוזיקה מדוונת, משחק סוציו דרמטי שמערב בובות וחפצים נוספים שלהם יכולים הילדים לייחס מאפיינים ודמויות שונים על פי דימיונם.
- תבינו שבנים פוחדים לא פחות מבנות והכרחי לעודד אותם להביע פחד במילים והתייחסו לפחדים שלהם באותה אהדה ורגישות כמו שאתם מתייחסים לבנות שפוחדות.
- תנו לילד תחושת ביטחון כי אנו איתו בהתמודדות עם הפחד. נוכחות פיזית חשובה ביותר. בהקשר המתח הביטחוני חשוב לטעת אמון ברשויות: במחנכים, בפיקוד העורף, בצבא , במשטרה.
- התאתימו הכוונה לגבי דרכי התמודדות למצב. במצבים שבהם יש לכם ולילד שליטה על המצב, עודדו אימוץ של פעולה אקטיבית בהתמודדות עם הפחד.לעומת זאת, במצבים שבהם אין לנו או לילד שליטה במצב(כמו במצב מלחמה או במצב של מחלה קשה של בן משפחה), עודדו הבעה רגשית הולמת של הפחד.
– שוחחו עם הילד על תחושת הפחד -הקשיבו לתיאור תחשותיהם, שתפו ברגשות שלכם ודברו תמיד על דרכים פעילויות להתמודד עם מצבים מאיימים. - הגבילו את הצפייה בטלוויזיה ומשחק מחשב מפחידים ואלימים לרבות צפייה בתכניות חדשות בעתות מתח ביטחוני והפנו את הילד לתוכניות ילדים בהן המפצלות מקבלות פן מעודן יותר בשל היותן מבולבלות ואף ידידותיות ). ככלל חשוב מאוד לא לאפשר לילדים צעירים צפייה ללא ליווי ותיווך בטלוויזיה גם בתכניות "תמימות". שבו עם הילד הצופה בתוכנית ושוחחו עימו על מה שראיתם .
- אם מדובר בפחד מאוביקט ממשי מזוהה שמעריכים שאינו מסוכן לילד(כמו המזרקה שהוזכרה למעלה שהנכדה שלי פוחדת ממנה) עודדו התקרבות הדרגתית ו"התיידדות" עם האוביקא המאיים כך שהילד יווכח שהוא לא מסכן אותו.
- חזקו את הילד ושבחו אותו על זיהוי סכנות ממשיות והימנעות מכניסה למצבים מסוכנים(כמו לא לדעת בחפצים לא מזוהים ברחוב)).
- הסבירו לילדים תופעות כגון מקור הרעשים בגילים צעירים יותר וברקים ורעמים בגיל הגן; למדו את הילדים להבחין בקולות של אזעקה לבין קולות של רכבי חירום(מכבי אש, אמבולנסים).
- הציעו לילד לאמץ משפטים שיאמר לעצמו כדי לעודד את עצמו להתמודד עם הפחד; כמו אני לא לבד, ההורים איתי, הגננת יודעת מה לעשות במצב כזה וכזה וכו')
- ענו לילדים בכנות על שאלות שנוגעות למוות. אל תבטיחו אף פעם שאנחנו והילדים נחיה לנצח אבל באופן עקבי ושיטתי תתייחסו לכך שתמיד יהיה משיהו שיטפל בילדים. במצב הביטחוני הקיים אי אפשר להבטיח לילדים שאיש ממשפחתם לא ייפגע. כן אפשר להבטיח שאנחנו עושים את הכל כדי להתגונן ושתמיד מבוגרים יטפלו בילדים.
- באשר לפחדי לילה, ארגנו סביבה שהילדים מרגישים בטוחים בה – סביבה שהם עצמם שותפים בעיצובה, ואמצו טקסי הליכה לישון קבועים. חשוב להיענות לקריאות בלילה כדי שהילד לא ירגיש בודד ולמצוא דרכים לאפשר לו תחושה של ביטחון מבלי לשחק או לשוחח איתו .
- באשר לפחד מעזיבה או נטישה, הכינו את הילד לפרידה ובנו איתו טקס פרידה ששב וחוזר על עצמו. כאשר עוזבים את הילד הקפידו תמיד להיפרד ממנו גם אם פעולה זו גורמת לו לבכי . זאת כדי לאפשר לו תחושת וודאות ושליטה במצב ולמנוע תחושה שנעלמים לו במפתיע.
לסיכום פוסט זה התמקד בפחדים של ילדים צעירים. הפחד הוצג כ"תופעה" טבעית ששומרת על הילד ומשקפת גם את האופן שבו מבין הילד את העולם. שכיחות ועוצמת הפחד תלויות גם בהבדלים בין אישיים שקשורים לטמפרמנט ולאופי ההתנסויות של הילדים. ילדים צעירים המתגוררים בדרום הארץ מנוסים הרבה יותר מהילדים במרכז בכל הקשור להתמודדות עם איומים ביטחוניים. מצד אחד התנסותם זו מביאה לרמות חרדה ופחדים גבוהות יותר, אבל מצד שני נראה שהם הרבה יותר "יעילים" בהתמודדויותיהם היומיומיות עם האיומים. כדרך התמודדות עם פחדים הזכרנו שחשוב להכיר בפחד ולתת לגיטימציה לביטו מילולי ישיר של הפחד בקרב בנים ובנות כאחד. בנוסף חשוב למצוא איזון בין מתן הרגשת ביטחון לילד, בכך שהוא לא מתמודד עם העולם לבד ושאנחנו תומכים בו, לבין עידוד של התקרבות למצבים שנראים בעיניו מאימים וזאת על מנת לא לצמצם את טווח ההתנסות שלו. נזכור שליווי ילד פוחד מחייב אותנו לאמפתיה וגילוי סבלנות.