התמודדות עם פחדים בגיל הרך

הטריגר לכתיבת פוסט זה הוא עלייה די דרמטית בשכיחות ובעוצמת הפחדים שנורית, נכדתי בת השנה ושבעה חודשים מתמודדת איתם. נורית ילדה סקרנית ופעילה מאוד ועד לא מזמן נראה שכמעט שום דבר לא מפחיד אותה. היא מתגלשת במגלשות של הגדולים, מתנדנדת, מתנסה בכל דבר, מלטפת כלבים בלי בעיה. עוצמת הפחד מזרים שלה הייתה מתונה למדי. היא גם מתמודדת די יפה עם פרידות מהוריה.

ופתאום בחודש האחרון היא בוכה ונראית מפוחדת מאוד מהדוש באמבטיה בשעה שחופפים לה את הראש. ו"משונה" מהכל הוא הפחד שלה ממזרקה מרהיבה בפארק קרוב לבית-פארק שאנחנו פוקדים  אותו לעתים קרובות. מאז שהיא נולדה מבקרים עם נורית בפארק זה, בחודשים האחרונים בתדירות גבוהה מאוד(כמה פעמים בשבוע) בשל נוכחותם המלבבת של ברווזונים שעד לפני כחודש וחצי נראו בבריכות וסביבן בפארק זה. בפארק אמת מים משופעת, מרשימה שכוללת גם מערכת מפלים ובריכות. בבריכה התחתונה מצויה מזרקה שפועלת ומופסקת לסירוגים. היא מגיעה לשיא הגובה שלה באופן הדרגתי.

מראה מרהיב כאמור. עד לא מזמן נורית התענינה בברווזים וביקשה לגעת במים. בשל חיבתי לברווזים  והעניין שאנחנו שתינו מגלות בהם, מייד עם היכנסי לביתה היא אומרת "גינה געגע" כהזמנה שנלך לפארק. ולא ממש קשה לשכנע אותי ללכת לפארק איתה. אלא שכאמור הברווזים והברווזונים שבקעו מהביצים בתחילת חודש יוני השנה נעלמו מהפארק לפני כחודש וחצי ואני מבקשת להכין את נורית למציאות שבה  ככל הנראה לא יהיו ברווזים בבריכה בפארק, כשנגיע לשם. יש סיכוי קטן שהם חזרו אבל רוב הסיכויים שהם אינם שם. יש בין נורית לביני משחק מילים שחוזר על עצמו בדרך לפארק. אני שואלת אותה "נראה ברווזים בפארק? כשבסופו של דבר נורית יודעת שהברווזים נעלמו מהפארק והיא אומרת בקול מודאג:"אוי אוי אוי- אין געגע". ולמרות הריטואל הנעים והקבוע שכולל טיול לפארק והתבוננות בבריכות ובמדשאות סביבן, לפני כשלושה שבועות נורית פרצה בבכי ברגע שהמזרקה "תפסה גובה" והגיעה למלוא עוצמת זרימת המים שלה. לקחתי אותה בידיים והיא נצמדה אליי חזק חזק תוך שהיא בוכה. סובבתי את העגלה כך שתוכל להתיישב בה כשהיא עם הגב למזרקה וכך התרחקנו ויצאנו מהפארק. מדי כמה צעדים סובבתי את העגלה כדי שנתבונן מרחוק על המזרקה וכל פעם נורית פרצה בבכי.למזלנו היא לא נמנעת מלהגיע לפארק, אבל בכל פעם שהמזרקה מתחילה לבנות גובה, נורית מתחילה להעלות את עוצמת הבכי שלה.

כמו נורית ילדים רבים ולמעשה כולנו מתמודדים עם פחדים ולכן החלטתי לכתוב פוסט זה.  לפני יותר משלושים שנה כשבתי הבכורה הייתה ילדה קטנה וחוותה פחדים ברמה גבוהה למדי, כתבתי חוברת בשם "התמודדות עם פחדים בגיל הרך"  בהוצאת שרה בץ. בתי פחדה שהרוח תיקח לה את הקוקיות והסתובבה חודש קיץ שלם עם מטפחת ראש כשהיינו מחוץ לבית כדי למנוע מהרוח לממש את האיום.

בכתיבת הפוסט בהמשך אשתמש כאן בחומרים מהחוברת להצגת  פחדים בגיל הרך ודרכי ההתמודדות האפשריות איתם. מומלץ גם להסתכל גם על המאמר באנגלית  מתוך ה-wiki How בנושא.

מה זה בעצם פחד ומהם תפקידיו?

פחד הוא רגש בסיסי-כזה שבני אדם ואף בעלי חיים  חשים.  הפחד הוא תחושה , הרגשה עמוקה אותה כולנו חווים במצבים , בעוצמות ובתדירויות שונות. הפחד נחווה על ידי כל אחד בדרך שונה )לחץ בחזה , מחושי בטן , תחושה של שיתוק , תחושה של אי שקט, קוצר נשימה וכו'. רגש זה כולל אי נוחות, עוררות שלילית, והוא מתעורר כשבאופן סוביקטיבי כשאנחנו(בכל גיל) מעריכים סכנה או איום. הסכנה או האיום עשויים להיות אמיתיים או מדומינים. הפחד הוא מהרגשות שמתפתחים כאמור כבר משנת החיים הראושנה.  ויש לו חשיבות הישרדותית אבולוציונית ברורה. וזאת כיוון שכשאדם חש פחד, הוא מגייס במהירות את משאבי הגוף כדי להתרחק מהמצב המוערך על ידו כמסוכן (Thompson, 1999; טל, 2005 ). יצוין גם שחשוב להכיר בדימיון ובשוני בין פחד לחרדה. בעוד הפחד  ממוקד באוביקטים או בתופעות מזוהים וממוקדים(פחד מחושך, פחד מכלבים, פחד מדברים בתנועה-כמו הפחד מהמזרקה של נכדתי), החרדה כוללת תחושות פיזיולוגיות דומות אבל במקרה זה מדובר בהרגשה עמומה במצבים מסוימים כשהגורם מעורר הפחד איננו מזוהה או ברור. החרדה היא דיפוזית יותר. הפחד בא בדרך כלל לידי ביטוי חיצוני בהתנהגותיות שונות : בריחה, בכי , צחוק, אחיזה חזקה באדם קרוב או חפץ, כיסוי הפנים ועוד.
הפחד כשלעצמו , איננו תופעה פתולוגית בהכרח . יתרה מזאת , במקרים מסוימים לפחד תפקיד נכבד בהישרדות שלנו כי הוא מחייב אותנו להיזהר.

חשוב שנגדיר בהקשר העבודה עם ילדים צעירים מהו "פחד התפתחותי". פחד התפתחותי מתייחס לתחושת חשש המופיעה אצל רבים מבני אותה שכבת גיל, וניתן להבין
אותו על רקע המאפיינים ההתפתחותיים של כל גיל. הפחדים ההתפתחותיים נוטים להיעלם ללא כל התערבות המקצועית , בתנאי שהתייחסות הסביבה הולמת ונכונה.
עם זאת , יש לזכור כי קיימים הבדלים בין-אישיים נרחבים בדרך הבעת הפחדים על ידי הילדים, בעוצמות הפחדים ועוד.הילד מעוות את המציאות במידת מה , על מנת להפוך אותה ליותר מושגת ומובנת . הסיבות לתופעות שונות בסביבתו של הילד אינן ברורות לו , ובמקביל אין לו כלים מחשבתיים להבינן . על כן , על מנת לשמור על דימוי עצמי חיובי , מייחס הילד סיבות לתופעות, לפי נוחותו.

לתחושת פחד ראשונית בגלל תופעות לא מוכרות , יש תפקיד של הגנה על הילד.
אילולא תחושה זאת, הילד החושב עצמו כל יכול, עלול להיקלע להרפתקאות העשויות לסכן אותו
בסופו של דבר ) כמו למשל ילד שקופץ מהחלון כשחושב שהוא סופרמן).  חשוב שנזכור שילדים הפוחדים מתופעות אלה ואחרות אינם "פחדנים". חשוב לא לייחס לילדים תכונות אופי של פחדנות שיש בהן מן הציפיה שהילד לא ילמד להתמודד בסופו של דבר עם הפחד. פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך , שהילד מפעיל שיקול דעת, הוא חושב, והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. ילדים נבונים עשויים להפגין יותר פחד מן הסוג הזה.
פחדים צומחים לעיתים גם על רקע רגשות של כעס, קינאה, או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה
לבטאם. דהיינו רגשות של פחד הופכים לחלק מ"חבילה" של רגשות מעורבים.

להלן[אחרי התיבה שמציגה רקע תיאורטי על רגשות באופן כללי], מוצגים הסברים לפחדים עיקריים המתרחשים אצל ילדים בגיל הרך ודרכי התמודדות עמם .
כמו כן מוצגים בהמשך אפיונים שונים של טמפרמנט הילד המשפיעים על תחושתו ותגובתו לפחד.
התייחסות למאפיינים אלה עשויים לעזור להורים בהבנת ילדם ובדרך למציאת התמודדות
המתאימה עבורו.

מעט על רגשות שהפחד נמנה איתם

חלקים מההגדרות נלקחו מתוך הספר "אינטליגנציה רגשית-תיאוריה ויישום" (עמ' 48-51) שכתבתי לפני יותר מעשור.

כדי להגדיר  מה זה רגש ננסה לחשוב מה "עובר עלינו" כשאנו מרגישים, לדוגמה : פחד משיחה עם ממונה; פחד מטיסה בכדור פורח; פחד מזריקה או מכניסה למקום עבודה חדש-לא מוכר; ומנגד התלהבות לקראת מפגש חשוב; פחד מזריקה, כעס על כך שמישהו נדחף בתור לסופרמרקט.

בכל אחד משלושת המקרים הללו אנו עשויים לחוש פיזיולוגית דופק מהיר או יובש בפה או קושי לנשום או שהדם עולה לנו לפנים; כל אחד מאתנו מכיר את  החוויות הסובייקטיביות המלוות את התחושות הפיזיולוגיות: חוסר יכולת להתרכז במשימה שעל הפרק, תחושה של עודף או חוסר אנרגיה; לכל אלו מתווספת הערכה קוגניטיבית: של  תקווה לחידוש של קשר, של   כאב צפוי שעלול למנוע הסתבכות בריאותית, של איום הנשקף מהאיש שעוקף אותנו במכונית וכו'; לכל אחד מהמצבים האלו אנו משייכים שם: התלהבות או התרגשות, פחד, כעס או זעם .

רגשות הם אם כן תגובות סובייקטיביות לגירוי כלשהו, המוערכות קוגניטיבית כנעימות או כבלתי נעימות, המלוות לרוב על ידי שינויים פיזיולוגיים והנוטות להיות מובעות על ידי התנהגות גלויה כלשהי (Thompson , 1999).

רכיבי הרגש העולים מן ההגדרה הם כדלקמן:

• תגובות פיזיולוגיות (שינויי בדופק; הזעה, יובש בפה);
• החוויה הסובייקטיבית של הרגש (הפרעה בריכוז, מיקוד הקשב, מוטיבציה גבוהה להצליח)
• הערכה קוגניטיבית של הרגש והמלווה אליו( החל בהבחנה ראשונית בין נעים לי או לא נעים לי וכלה בהערכות מורכבות יותר לגבי הנסיבות שחוללו את הרגש: באיום או בהפרת זכויות או מדובר באתגר חד פעמי, או יהיו עוד הזדמנויות וכו').
• הבעות הפנים או הביטויים הגופניים האחרים המבטאים את הרגש (כיווץ גבות, חיוך, כיווץ כפות הידיים, הפניית אצבע כלפי השותף לשיחה, התקרבות, התרחקות ועוד).
• הכינויים הלשוניים שאנו משייכים לכל רגש (פחד, שמחה, סלידה, זעם ועוד).

נציין עוד שסיבה אופיינית להופעתם של רגשות  היא תפיסה של שינוי משמעותי במצבנו (בן זאב, 1998 ). לדוגמה, שמחה מתעוררת בשעה של שינוי צפוי או אמיתי (התבוננות בתמונה חדשה, קבלת פרחים, גילוי שבתוך בובת "בבושקה" מסתתרת לה בובת "בבושקה" נוספת, מעבר לשאלת מבחן חדשה שנראית תחילה בלתי מובנת, וכו'. השינוי המחולל את הרגש עשוי להיות  מציאותי או דמיוני. לדוגמה: פחד מופיע עם שינוי פתאומי בסביבה הפיזית או כשמחשבה מטרידה חודרת לתודעתנו.

בן זאב (1988) מציג גם ניתוח פנומנולוגי של החוויה הרגשית. עם המאפיינים של המערכת הרגשית נמנים :

• אי יציבות של המערכת הפיזיולוגית והנפשית; רגשות גורמים לרוב לסערה וכל עוד הם נמצאים בתוכה, המערכת מאופיינת על ידי חוסר יציבות. בשל כך רגשות מדרבנים לעתים קרובות לפעולה שאמורה להביא את המערכת לאיזון מחודש.

• רגשות מלווים בעצמה חזקה של עוררות פיזיולוגיות, כל עוד המערכת הנפשית והפיזיולוגית לא הגיעה לאיזון מחודש. מאפיין זה מעלה קושי לגבי הגדרתן של תופעות כגון אדישות, המאופיינות על רמת עוררות נמוכה במיוחד. בן זאב מציע לראות באדישות ובדומיה סוג של רגשות לא טיפוסיים או כ"חוסר רגש".

• הרגשות מציינים חוויה חלקית בשני מובנים: א. הם ממוקדים במטרה צרה, לדוגמה באדם אחד או קבוצת אנשים, או במבחן או בפרח או בחוויה ספציפית; ב. הם מתייחסים לדברים מנקודת מבט אישית. הגישה הרגשית היא מעשית, אישית וסובייקטיבית.

• רגשות טיפוסיים נמשכים לרוב זמן קצר יחסית( ההערכה היא ממספר שניות עד לימים אחדים). חלוקת הזמן הטיפוסית של התגובה הרגשית כוללת  עוררות מהירה לזמן קצר מאוד  שבעקבותיה באה ירידה איטית ברמת העוררות עד אשר המערכת הרגשית חוזרת למצב של איזון.

ההתפתחות והתפקוד הרגשיים  קשורים אם כן באופן מורכב לתהליכים התפתחותיים אחרים: בשלות ביולוגית, הבנה עצמית והבנת הזולת, יכולותיהם המתפתחות של הילדים להעריך אנשים ורמזים סביבתיים אחרים, אינטראקציות בין-אישיות, שליטה עצמית ומודעות לקיומם של כללים ומוסכמות חברתיים (Thompson , 1999 ).  התפקוד הרגשי(לדוגמה הבעה, הבנה וויסות רגשיים) קשורים לתפקוד ביולוגי (לדוגמה, נטיות טמפרמנטליות מולדות של הילד), לתפקוד קוגניטיבי( זיהוי הבעות פנים והבנת הרגשות של הזולת, כמו גם מודעות לרגשות אישיים, הבנה של  נורמות המנחות את אופן הפגנת הרגשות), לתפקוד חברתי( ההבעה וההבנה של הרגשות מתגבשות במהלך אינטראקציות חברתיות עם הורים, מחנכים  וילדים אחרים ומשפיעות על איכותן) , לתפקוד הלשוני (היכולת להבין ולהשתמש באוצר מלים  המתאר רגשות ותחושות). על בסיס סיכום של  ידע תאורטי ומחקרי שהצטבר בעשרות השנים האחרונות Izard (2002) מצביע על התרומה של הידע שיש לילדים על רגשות לגיבוש יכולתם לשלוט ברגשות ובהתנהגות. יתרה מזו Izard  מדגיש את הקשר בין התפקוד הרגשי לבין איכות האינטראקציות בחברתיות  והתפקוד האקדמי של הילדים.

על פחדים אופייניים לילדים בגיל הרך ודרכי ההתמודדות איתם

פחד התפתחותי – מתייחס לתחושת חשש המופיעה אצל רבים מבני אותה שכבת גיל, וניתן להבין אותו על רקע המאפיינים ההתפתחותיים של כל גיל. הפחדים ההתפתחותיים נוטים להיעלם ללא כל התערבות המקצועית , בתנאי שהתייחסות הסביבה הולמת ונכונה.
עם זאת , יש לזכור כי קיימים הבדלים בין-אישיים נרחבים בדרך הבעת הפחדים על ידי הילדים,
בעוצמות הפחדים ועוד.
הילד מעוות את המציאות במידת מה , על מנת להפוך אותה ליותר נגישה ומובנת .
הסיבות לתופעות שונות בסביבתו של הילד אינן ברורות לו , ובמקביל אין לו כלים מחשבתיים
להבינן . על כן , על מנת לשמור על דימוי עצמי חיובי  ויכולת לשאת את החיים, מייחס הילד סיבות לתופעות , לפי נוחותו.
להלן התייחסות לפחדים התפתחותיים אופייניים לילדים בגילים השונים:

מהלידה עד גיל שנה וחצי

• פחד משינויים פתאומיים בסביבה (רעשים פתאמיים, אור/חושך)
• פחד מזרים (שיא עוצמתו בגיל 10 חודשים שנה)
• החל משנה וחצי פחד מתופעות לא מוכרות (כגון המזרקה) משולבת בשינויים ופעמים רבות בתנועה של דוממים

שנה וחצי-שלוש

• פחד מפרידה, פחד "נטישה"(ילדים מתקשים להיפרד מדמויות ההתקשרות)
• פחד מדברים לא צפויים
• פחד מחושך
• פחד מתופעות לא ברורות להם כמו ברקים ורעמים, סופות חול פתאמיות

ארבע עד שש

• פחדים דימיוניים (ממפלצות; מדמויות עמומות שרואים בחושך ומדמיינים אותן )
• התגברות של פחד לישון לבד על בסיס פחדים דימיוניים
• פחד מתופעות לא ברורות להם כמו ברקים ורעמים, סופות חול פתאמיות
• פחד שבן משפחה קרוב ימות
• לקראת סוף התקופה הזו פחד מגנבים

לתחושת פחד ראשונית בגלל תופעות לא מוכרות , יש  כאמור תפקיד של הגנה על הילד.
אילולא תחושה זאת, הילד החושב עצמו כל יכול, עלול להיקלע להרפתקאות העשויות לסכן אותו
בסופו של דבר) כמו למשל ילד שקופץ מהחלון כשחושב שהוא סופרמן ) . ילדים הפוחדים מתופעות אלה ואחרות אינם "פחדנים" , פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך , שהילד מפעיל שיקול דעת, הוא חושב, והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. ילדים נבונים עשויים להפגין יותר פחד מן הסוג הזה. פחדים נובעים לעיתים גם בשל רגשות של כעס, קינאה, או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה לבטאם. פחדים אלה לובשים צורה של מפלצות ויצורים דמיוניים המאיימים לפגוע בילד.
להלן מוצגים הסברים לפחדים עיקריים המתרחשים אצל ילדים בגיל הרך ודרכי התמודדות עמם .
כמו כן מוצגים בהמשך אפיונים שונים של טמפרמנט הילד המשפיעים על תחושתו ותגובתו לפחד.
התייחסות למאפיינים אלה עשויה לעזור להורים ומחנכים בהבנת ילדם ובדרך למציאת התמודדות
המתאימה עבורו.

מאפיינים של טמפרמנט הילד משפיעים על התחושה והתגובה לפחד

חשוב להכיר את מאפייני ההתנהגות של הילד שהם חלק מהטמפרמנט המולד שלו. הכרות זו יכולה לעזור להורים ולמחנכים להיטיב לקרוא ולפרש את התנהגותו , ולהתאים את התנהגותם לצרכי הילד.
– סף תחושה – לכל ילד סף תחושה משלו העשוי להיות שונים בחושים השונים )השמיעה ,
הראיה, התחושה, הריח (הסף מגדיר את עוצמת הגירויים שלה זקוק הילד כדי לקלוט את
הגירויים . ילד עם סף רגישות נמוך יבחין ברעשים הקלים ביותר. רעש בעוצמה חזקה יגרום
לו לרתיעה או פחד. אותו רעש לא יפעיל כל תגובה אצל ילד עם סף תחושה גבוה.
– עוצמת התגובה – יש ילדים המפעילים כוח רב בתגובותיהם: בוכים בקול רם, מפעילים כוח
פיזי בידיהם ורגליהם, צועקים. לכן הם גם יביעו פחד בעוצמה חזקה – דבר המאפשר להורים
לזהות מיד את תחושת הפחד שלהם. לעומתם יש ילדים שעוצמת התגובה שלהם חלשה יותר
גם כשהם נמצאים במצוקה הם מביעים זאת בדרך מתונה ולא כל כך בולטת . ההורים
לעיתים עלולים שלא להבחין ולהבין את תגובותיהם. הורים שלהם עצמם סף רגישות גבוה
יחסית יתקשו להבחין בתגובות החלשות של הילד. עליהם לכן להיות מודעים לכך ולהשקיע
מאמץ בזיהוי ופיענוח תגובות הילד.
– קצב ההתסגלות לשינויים – לקצב ההסתגלות לשינויים יש השפעה על תגובת הפחד של הילד. ילדים הממהרים להסתגל לשינויים יפגינו פחות חרדה במצבים חדשים או כאשר מפתיעים אותם, מאשר ילדים אשר הסתגלותם לשינויים איטית יותר .

– מידת ההתקרבות או הרתיעה מאנשים וחפצים חדשים – ישנם ילדים שבאופן בסיסי
מתקרבים לאנשים חדשים או נרתעים מהם פחות מילדים אחרים ולכן הם גם מראים פחות
פחד מזרים. כמו כן ילדים הרגילים שמטפלים בהם מספר רב של דמויות עשויות לפחד
פחות מילדים אחרים.

באופן כללי על התמודדות עם פחדים

התמודדות חיובית עם הפחד, העשויה לכלול הבנת הגורמים לפחד בכל מקרה ומקרה, והתקרבות הדרגתית, מתוכננת למצב המפחיד ועשויה לתרום לחישול האדם ולתחושה של הצלחה ויכולת .על כן , חשוב ללמוד על סגנונות התמודדות עם הפחדים, לחזק סגנונות התמודדות אפקטיביים, ולהציע תחליפים לסגנונות התמודדות בעיתיים עם פחדים. יחד עם זאת חשוב להבין את החשיבות של מתן לגיטימציה לתחושת הפחד ולאפשר הבעה ישירה של רגשות בכלל, ושל הפחד בפרט.  מחנכים צריכים לזכור שחווית הפחד של הילדים היא אמיתית וחשוב להכיר בה ולא להכחיש אותה. מנגד חשוב ללמוד וללמד ילדים לא "להיכנע" לפחד בצורה שמגבילה את התפקוד היומיומי באופן משעותי. זאת ועוד סגנון ההתמודדות עם הפחד תלוי באופיו, ובאופי האוביקט או התופעה שמהם מפחדים.

דרך התמודדות עם כל פחד מותאם על פי הגורמים הספציפיים לפחד ולמאפייני הטמפרמנט והעדפות של כל ילד. יחד עם זאת ניתן להתייחס למספר כללים מרכזיים המתאימים להתמודדות עם רוב מצבי הפחד:

• היו מודעים לכך כי פחדי הילד אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות ,אורך רוח ועקביות . התמודדות עם פחד השב ועולה  עשוי להימשך שבועות וחודשים.
• זהו את הפחד והכירו בכך שמדובר  בחוויה "אמיתית" עבור הילד; אל תקלו ראש ואל תזלזלו בהבעת הפחד של הילדים.
• תבינו שבנים פוחדים לא פחות מבנות והכרחי לעודד אותם להביע פחד  במילים והתייחסו לפחדים שלהם באותה אהדה ורגישות כמו שאתם מתייחסים לבנות שפוחדות. 
•  תנו לילד תחושת ביטחון כי אנו איתו בהתמודדות עם הפחד. נוכחות פיזית חשובה ביותר.
  – שוחחו עם הילד על תחושת הפחד ואפשרו ועודדו הבעה גם באמצעות ציורים או משחק לפי העדפות הילד.ניתן כאמור להיעזר בספרים , שירים ציורים , משחקי דימיון (פחדים דימיוניים).
• הגבילו את הצפייה בטלוויזיה ומשחק בי מחשב מפחידים לרבות צפייה בתכניות חדשות בעתות מתח ביטחוני והפנו את הילד לתוכניות ילדים בהן המפצלות מקבלות פן מעודן יותר בשל היותן מבולבלות ואף ידידותיות). ככלל חשוב מאוד לא לאפשר לילדים צעירים צפייה  ללא ליווי בטלוויזיה גם בתכניות "תמימות".  שבו עם הילד הצופה בתוכנית ושוחחו עימו על מה שראיתם .
• אם מדובר בפחד מאוביקט ממשי מזוהה שמעריכים שאינו מסוכן לילד (כמו המזרקה שהוזכרה למעלה שהנכדה שלי פוחדת ממנה) עודדו התקרבות הדרגתית ו"התיידדות"  עם האוביקא המאיים כך שהילד יווכח שהוא לא מסכן אותו.
• חזקו את הילד ושבחו אותו על זיהוי סכנות ממשיות והימנעות מכניסה למצבים מסוכנים(כמו מעבר בכביש; כמו פחד מנחשים).
• הסבירו לילדים תופעות כגון מקור הרעשים בגילים צעירים יותר וברקים ורעמים בגיל הגן;
• הציעו לילד לאמץ משפטים שיאמר לעצמו כדי לעודד את עצמו להתמודד עם הפחד;
• ענו לילדים בכנות על שאלות שנוגעות למוות. אל תבטיחו אף פעם שאנחנו והילדים נחיה לנצח אבל באופן עקבי ושיטתי תתייחסו לכך שתמיד יהיה משיהו שיטפל בילדים.
• באשר לפחדי לילה, ארגנו סביבה שהילד מרגיש בטוח בה שהם עצמם שותפים בעיצובה, ואמצו טקסי הליכה לישון קבועים. חשוב להיענות לקריאות בלילה כדי שהילד לא ירגיש בודד ולמצוא דרכים לאפשר לו תחושה של ביטחון מבלי לשחק או לשוחח איתו .
• באשר לפחד מעזיבה או נטישה, הכינו את הילד לפרידה ובנו איתו טקס  פרידה ששב וחוזר על עצמו. כאשר עוזבים את הילד הקפידו תמיד להיפרד ממנו גם אם פעולה זו גורמת לו לבכי . זאת כדי לאפשר לו תחושת וודאות ושליטה במצב ולמנוע תחושה שנעלמים לו במפתיע.

לסיכום פוסט זה התמקד בפחדים של ילדים צעירים. הפחד הוצג  כ"תופעה" טבעית ששומרת על הילד ומשקפת גם את האופן שבו מבין הילד את העולם. הוצגו פחדים שפוקדים רבים מהילדים בגיל הרך ושאותם ניתן להבין על רקע מאפייני התפתחותם. שכיחות ועוצמת הפחד תלויה גם בהבדלים בין אישיים שקשורים לטמפרמנט ולאופי ניסיון החיים של הילד. כדרך התמודדות עם פחדים הזכרנו שחשוב להכיר בפחד ולתת לגיטימציה לביטויה בקרב בנים ובנות כאחד. בנוסף חשוב למצוא איזון בין מתן הרגשת ביטחון לילד, בכך שהוא לא מתמודד עם העולם לבד ושאנחנו תומכים בו, לבין עידוד של התקרבות למצבים שנראים בעיניו מאימים וזאת על מנת לא לצמצם את טווח ההתנסות שלו. נזכור שליווי ילד פוחד מחייב אותנו לאמפתיה וגילוי סבלנות.

רשימת מקורות

בן זאב, א' (1998). ישר מהלב. תל אביב: זמורה ביתן.

בן זאב, א'(2000). בסוד הרגשות. תל אביב:זמורה ביתן.

טל, ק'(1990). התמודדות עפ פחדים בגיל הרך. עומר: הוצאת שרה בץ.

טל, ק'(2005). אינטליגנציה רגשית. תיאוריה ויישום. תל אביב וחיפה: מכון מופ"ת ואח.

IIzard, C. (2002). Translating emotion theory and research into preventive intervention. Psychological Bulletin, 128(5), 796-824.

Thompson, R.A. (1999).The individual child: Temperament, emotion, self and personality. In M.C. Bornstein & M.E. Lamb(Eds.). Developmental Psychology: An advanced textbook (4th edition).  New Jersey: Lawrance Erlbaum Associates.