זיהוי פחד אצל הזולת בינקות מנבאת אלטרואיזם בגיל מבוגר יותר-ממצאי מחקר והשלכות חינוכיות

מטרת פוסט זה לשתף לגבי ממצאי מחקר מעניין שפרסמו גרוסמן ושותפיו (2018,Grossmann et al) לפני ימים אחדים שמצא קשר בין יכולת של תינוקות בני 7 חודשים לזהות ולהתייחס לרגשי פחד של הזולת, לבין התנהגות פרו-חברתית בגיל 14 חודשים. ממצאים אלו מתבססים על מדידה של מעקב עיניים ותגובות מוחיות בקורטקס באזור ה-dorsolateral prefrontal cortex (dlPFC) באמצעות בדיקתfNIRS  (functional near-infrared spectroscopy). מערך המחקר  מוצג בתרשים שמוצג בהמשך, נלקח מתוך המאמר שפורסם בכתב העת  Plos/Biology.

החוקרים בדקו  מעקב עיניים ותגובות מוחיות של תינוקות בני 7 חודשים שהתבוננו בצילום שהציג פנים מפחדות, פנים כועסות, פנים שמחות ופנים ניטרליות-ללא הבעת רגש מיוחדת. התינוקות הקדישו באופן מובהק זמן ממושך יותר לצילום הפנים מביעות הפחד בהשוואה לצילומים האחרים. בנוסף להתנהגות זו נמצאה פעילות מוחית מיוחדת בבדיקת fNIRS. המשתתפים במחקר זה נבדקו שוב בגיל 14 חודשים. ככל שהתנהגות המעקב אחרי הפנים מביעות הפחד בגיל 7 חודשים הייתה מודגשת יותר, כך בגיל 14 חודשים הפעוטות הפגינו יותר התנהגויות פרו-חברתיות. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם ממצאים קודמים שמצאו קשר בין תגובה למצוקת הזולת, לבין התנהגות אלטרויסטית אצל ילדים בגיל הגן ואצל אנשים מבוגרים. המחקר המדווח כאן, מדגיש את השורשים ההתפתחותיים המוקדמים של ההתנהגות האלטרויסטית.

מערך המחקר מתוך 2018,Grossmann et al

חשיבות המחקר

ממצאי המחקר המדווח כאן חשובים מכמה טעמים: 1. הם מצביעים על מקורותיה המוקדמים של ההתנהגות האלטרויסטית-קרי זיהוי והתייחסות ממוקדת ברגשי פחד בגיל 7 חודשים-ולא לרגשי כעס או שמחה; 2. מספקים הסבר  להבדלים בין אישיים ב"מידת האלטרויזם" בין בני אדם. מי שבגיל צעיר רגיש יותר לפחד של הזולת יפגין התנהגות יותר אלטרויטים בגיל מבוגר יותר. ממצאי המחקר מצביעים אפוא על המקורות הביולוגיים המולדים של האלטרויזם לרבות הבדלים בין אישיים במידת האלטרויזם המופגן על ידי ילדים ואנשים בוגרים.

ממצאי המחקר אינם מבטלים את הצורך בחינוך מטפח התנהגות פרו-חברתית מהגיל הרך

לי חשוב להדגיש בעקבות עיון בממצאי מחקר,  שגילוי מקורות נוירו ביולוגיים של ההתנהגות הפרו-חברתית איננו מבטל את חשיבות החינוך מטפח התנהגות פרו חברתית החל מהגיל הרך ביותר. זה שיש הבדלים בין אישיים ביולוגיים במידת האוריינטציה הפרו-חברתית הראשונית, מלמד לדעתי על כך שיש ילדים שיש להשקיע בחינוך לאלטרויזם שלהם יותר מאשר בחינוכם של ילדים אחרים שנולדים רגישים יותר למצוקות הזולת.

מספר דרכים שבהם יכולים לנהוג מבוגרים לטיפוח התנהגות פרו חברתית מופיעות בהמשך:

1. לשים לב לביטויי הפחד של התינוק והפעוט ולהתייחס אליהם. גם באופן מילולי (את/אתה מפחד) וגם על ידי יצירת מגע קרוב ומנחם. בדרך זו: א. התינוק והפעוט חשים ביטחון ומילוי הצורך שלהם בהגנה נוכח הרגשת מצוקה; ב. הם לומדים באמצעות השתתפות באינטראקציה שבה נענים לצורכיהם, שכדאי להביע רגשות לצד זה שלומדים שיש להתייחס למצוקת הזולת;
2. להבחין אצל פעוטות בוגרים יותר בהתנהגות פרו חברתית מנחמת כלפי ילד או מבוגר שמביעים פחד, ולשבח אותה;
3. להוות מודל של התייחסות נענית ורגישה לביטויי פחד ומצוקה כלפי ילדים ומבוגרים אחרים בסביבה. על המחנכים להבין שתינוקות ופעוטות לומדים מתוך התבוננות בהתנהגות של המבוגרים סביבם. אם המבוגרים עצמם יתייחסו דרך קבע למצוקות אנשים אחרים בסביבתם הטבעית(בני משפחה, אנשי צוות, וכו') הילדים עצמם ייטו לחקות את התנהגותם הפרו-חברתית.
4. להבחין במקור הפחד ולנסות לעמעם עד כמה שאפשר  את עוצמתו.

לסיכום, ממצאים שמצביעים על הבסיס הנוירו ביולוגי של האלטרואיזם אינם מייתרים את הצורך שלנו כמחנכים לעודד ולהדגים התנהגות רגישה כלפי ביטויי פחד ומצוקה של הזולת. יתרה מזו -ממצאי המחקר מצביעים על דרכי התערבות שמתמקדות בהתייחסות לביטוי הפחד ולא רק להתנהגות הפרו חברתית עצמה.