בפוסט זה בכוונתי להצביע על זיקות הגומלין בין מושגי ההנגשה והתיווך בהקשר החינוך ועבודת המחנכים. יתרה מזו, אצביע על השלכות הנובעות מתפיסת הגדרותיהן, לחינוך ולהכשרת מורים. בפוסט זה אני טוענת ש:
- בבסיס התיווך ישנה הנגשה, תוך התאמת המסר, חומר הלמידה אליו. כרכיב הכרחי אבל לא מספיק ללמידה ולהשתנות קוגניטיבית. ללא הנגשה של החומר, מבלי שלומד יוכל לגשת אל המסר ואל החומר אין כל אפשרות של תקשורת או למידה.
- עם זאת, הלמידה המתווכת כוללת מלבד הנגשה גם כוונה של שיפור יכולות הלמידה של הנמען ושל השירות הניתן לו. דהיינו, הנגשה היא תנאי הכרחי להשתתפות ולמידה, אבל איננה תנאי מספיק ללמידה.
- פעולות הנגשה הן חלק מהמרחב הציבורי והחינוכי; כוונתם לאפשר השתתפות של כמה שיותר אנשים ללא קשר לקשייהם או מגבלותיהם או מאפייניהם הייחודיים במרחב הציבורי בכלל, ובמרחב החינוכי בפרט. פעולות ואביזרי הנגשה מתוכננים ונבנים על ידי אנשי מקצוע שונים ומגוונים-מהנדסים, אדריכלים, מעצבים, תכניותנים לעתים בהנחיית מורים. פעולות הנגשה מיושמות בין היתר במוסדות חינוך כדי לאפשר שייכות למוסדות אלו ולמידה. לעומת זאת, תיווך-או למידה מתווכת היא פעולה מכוונת המצויה בלב ליבו של מקצוע ההוראה-זה כישור ליבה שמגדיר את המקצוע; מורים אמונים על יצירת אינטראקציות תיווך עם תלמידיהם ואיכות הלמדיה תלויה במידה רבה בפעולות אלו;
- כפועל יוצא מכך עולה שהנגשה ותיווך אמורים להיות רכיבי ליבה בחינוך ובהכשרת גננות ומורות ומורים. בעוד עניין ההנגשה נוגע למורים ברמה של מודעות ויישום של אמצעים שמתוכננים לרוב על ידי הרשות המקומית או שמשרד החינוך,בעניין התיווך, לעומת זאת, המורות, המורים והגננות הם הם אמונים על טיפוח אינטראקציות מתווכות מקדמות חשיבה ומבססות ביטחון ושייכות בקרב מגוון של תלמידים על מאפייניהם הייחודיים. על כן התיווך אמור להיות בלב הכשרת ההגננות והמורים ובלב השיפור העצמי המקצועי שהם עוברים.
- בעוד אביזרי ההנגשה מותאמים לקבוצות שונות של אנשים ולעתים לפרטים כדי לאפשר נגישות למרחב הציבורי ולמוסדות החינוך למרות מגבלות וקשיים, התיווך על מאפייניו הוא אוניברסאלי. כפי שהוצג בבלוג זה בעבר, וייכתב בהמשך, תיווך איכותי הוא תיווך מותאם ללומדים. ככלל, הנגשה ותיווך רלוונטיים הן לחינוך ה"רגיל" והן לחינוך המיוחד באותה מידה. יישום איכותי של הנגשה ותיווך, מייתר את הצורך במסגרות של חינוך מיוחד. כיוון שבתנאים אידיאליים כל תלמיד ותלמיד מקבל את מה שהוא צריך וממש את זכויותיו במסגרות החינוך הרגילות.
אציין גם שהרעיון לכתוב פוסט זה נבט במוחי בעקבות "שיחת מסדרון" עם קבוצת סטודנטיות שמשלימות תואר שני בחינוך מיוחד במכללת לוינסקי לחינוך. פגשתי אותן שבועות אחדים אחרי סיום קורס בנושא התלמידה המתווכת שסטדונטיות אלו למדו בהנחייתי. בשיחה איתן דיברו על חשיבות ההתעמקות בנושא ההנגשה ואז חשבתי שיש מקום להשוות בין הנגשה לתיווך. חלק מהסטדונטיות מסיימות את לימודיהן השבוע ולהן אני מקדישה פוסט זה.
נגישות
נגִישׁוּת מוגדרת בויקיפדיה כ"מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים בעלי יכולות גופניות, נפשיות ושכליות מגוונות ככל האפשר, לרבות אנשים שהיכולות שלהם באחד מתחומים אלה נמוכות עד כדיל קויות (לדוגמה: התאמת המערכת לקצרי רואי, כבדי ראייה או עיוורים היא שיפור בנגישות המערכת)." מצוין גם כיהנגישות היא תת-תחום של השמישות – התחום העוסק בהתאמת המערכת לשימושם של אנשים רבים ככל האפשר.
תיווך ולמידה מתווכת
תיווך הוא פעולה מכוונת שחוצצת, מתווכת בין הילד לבין העולם שמטרתה להביא ללמידה משמעותית, לטיפוח היכולת לפתור בעיות בצורה טובה יותר, ושל היכולת להיטיב להסתגל לדרישות ה"עולם". תיאורטית, התיווך מתייחס בעיקר לנעשה על ידי מחנך או ילד אחר, בעל יכולת גבוהה יותר, במטרה להביא ללמידה אצל הלומד; מטרת הפעולה היא שדרוג החשיבה של הלומד באמצעות אינטראקציות עם הורה, מחנך, ילד אחר בעל יכולת גבוהה יותר בשילוב אינטראקציה עם הסביבה הפיזית. בפוסט זה אתייחס בעיקר לאינטראקציות שבאות להביא להשתנות קוגניטיבית. הגדרות אלו מתבססות על התיאוריות של ויגוצקי ופוירשטיין.
בבלוג זה התיווך מוגדר ככישור ליבה של מורים וגננות והורים שמשמעותו גיבוש היכולת הנגשת העולם לילדים תוך הכנסת ההתאמות הנדרשות כדי שהגירוי, התופעה בעולם יהיו משמעותיים לכל לומד ספציפי. הנגשה שאמורה להביא להבנה ולא להתייחסות שטחית או שולית לתופעה(מה שקורה לעתים קרובות). אציין עוד שמדובר באינטראקציה מותאמת לכל אורך השיח ולא להתאמה בסיסית של ה"חומר" ללומד. דהיינו חשוב שנחשוב על משחק, ספר, טקסט, פעילות שהילדים יתעניינו בהם. אבל בזה לא די. עלינו ללוות את הפעילות , המשחק, הספר, הטקסט, הפעילות , תכנית הטלויזיה, לעורר שיח לגביה, להתייחס לאמירות ושאלות של הלומדים, לארגן את הנאמר בשיח.כיוון שלמידה מצויה בלב ליבו של מקצוע ההוראה אינטראקציות תיווך מגדירות את המקצוענות של המורים.
השוואה בין הנגשה לתיווך
מהתיאור כאן עולה שתקשורת וחומרי למידה חייבים להיות מונגשים ללומדים. ללא הנגשה ראשונית אין כל אפשרות של למידה. אם אדם כבד ראייה לא רואה טקסט כלשהו, או את צבעי הרמזור, הוא לא יכול לתפקד במרחב החינוכי או במרחב הציבורי. אם אדם שאיננו שומע איננו יכול להיוודע לתכנים מושמעים , אין עבורו כל אפשרות של תקשורת או למידה. אם אדם שאיננו מבין עברית נתקל בשלטים בעברית בלבד הוא די אבוד. אם אדם בעל יכולות קוגניטיביות נמוכות שומע טקסט מורכב מידי(נניח בהנחיית האירוויזיון) הוא איננו יכול להינות מהמופע. לשם כך נבנות פעולות הנגשה. תקרה אקוסטית לתלמידי כבדי שמיעה ולעתים מכשירי שמיעה שמגבישרים את עוצמת הצלילים. הגדלת אותיות לכבדי ראייה או הקלטת ספרים על מנת שיוכלו להנות מהם. ולעתים שימוש בכתב ברייל. למשל בניית מערכות של תקשורת חלופית(באמצעים "מיכניים" או באמצעיפ דיגייטאליים(טבלטים או מחשבים אחרים ) לאנשים עם קשיי תקשורת (למשל אנשים שניתנה להם אבחנה של הימצאות על הספקטרום האוטיסטי או ואנשים עם ניוון שרירים, שיתוק מוחין וכו'. אבל זה שאנשים שומעים, רואים, מבינים הוראות פשוטות איננו מבטיח תפקוד מיטבי בסביבה. תפקיד מוסדות החינוך להביא ללמידה אופטימאלית. במאה ה-21 למידה זו חייבת לצייד את הלומדים ביכולות למידה בסביבה משתנה תדיר. על כן בבסיס מקצוע ההוראה יכולות משופרות להביא ללמידה. יכולות אלו זוכות למונח תיווך בתיאוריה של פוירשטיין ושל ויגוצקי. יש לזכור שתכנון למידה הכרחי אבל ללא שכלול אינטראקציות ההוראה שיש בהן התאמה של כל רגע ורגע ללומד, אין אפשרות ללמידה. לכן ההמלצה שהנגשה ותיווך ייחשבו לכישורי ליבה בהוראה ויהוו תכני ליבה מחייבים בהכשרת גננות ומורים.
