לפני ימים אחדים התבשרנו על האישור בקריאה שניה ושלישית של חוק הפיקוח על מעונות היום. החוק עבר בסופו של דבר כחוק ממשלתי אליו הצטרפו מגישי חוקים פרטיים בנושא (בהובלת ח"כ שאשא ביטון). חוק זה מתמקד בתנאים לפתיחת מסגרות חינוך לגיל הרך שבהם נמצאים 7 פעוטות או יותר. הרגולציה מתמקדת בבדיקת הרקע של המטפלות(ללא עבר פלילי ורקע נפשי) ולטיב ומיקום המבנה שבו תשוכן המסגרת החינוכית. רוב הכסף (280 מיליון שקלים) יוקדש לפיקוח וחלקו להקמת מעונות יום. נזכיר גם שהמוטיבציה להעביר את החוק מהר ככל האפשר נבעה מהשלכות המקרה המזעזע של גרימת המוות של הפעוטה יסמין וינטה על ידי מטפלת במסגרת פרטית(שבה במקרה הייתה מותקנת מצלמה).
הידיעה על קבלת החוק הייתה מלווה בהצהרות דרמטיות[ "עשינו היסטוריה"] מצד האנשים שהביאו לחקיקתו. הציבור הגיב בצורה די מאופקת כהרגלו לחדשות אלו. כרגיל יש משהו לא מובן לי בניגוד בין חשיבות ודחיפות הטיפול בחינוך לידה עד שלוש במדינת ישראל, ובין העובדה שאיכות החינוך בגילאים אלו נוגעת לכולנו, לבין היעדר המעורבות המאסיבית של הציבור בקידום חינוןך איכותי של ממש לתינוקות ולפעוטות.
במקביל להעברת החוק התבשרנו באמצעות כתבה בעיתון גלובס על הפעלת פיילוט שמתמקד בחינוך לגיל הרך במספר ישובים-פיילוט שמסתמנת אפשרות של בדיקת יעילותו על ידי האוניברסיטאות. נראה שלצורך הפיילוט נבחרו מעונות היום שתנאיי העבודה בהם הכי קרובים למה שהמליצה וועדת הסטנדרטים שפרופ' מיקי רוזנטל עמדה בראשה. הפייילוט ילווה ככל הנראה במחקר אורך. להלן טבלה שהופיעה בכתבתו של עמרי זרחוביץ בתאריך 23.10.2018 וכוללת פרטים מרכזיים על התכנית: כגון משכה של התכנית, עלותה, הישובים שבהם היא תפעל ומקורות מימון של התכנית. עד כמה שידוע לי תכנית הפיילוט יצאה לדרך לפני מאמצי החקחקה של החוק לפיקוח מעונות היום.
הפיילוט לפי רותם עזר-אליהו, מנהלת מיזם הינקות בשותפות קרן רש"י, אשלים והאגף למעונות יום ומשפחתונים, אשר התראינה לכתבה "מבוסס על תפישה לפיה לרשות המקומית יש תפקיד משמעותי, יחד עם הממשלה, באספקת שירותים מקיפים"… "כיום ברוב הרשויות, הרשות מכירה את הילדים לראשונה בגיל שלוש, כשהם נרשמים לגן, ולא ביום שהם נולדים. אין חובה לרשויות להכיר את המשפחות ולעקוב אחר התפתחות הפעוטות". בפיילוט יש כוונה לשתף את הורי הילדים.
שני מיזמים אלו-חוק הפיקוח על המעונות ופיילוט הישובים-יתרמו כתוצאת לוואי שלהם, למיפוי מסגרות החינוך לגיל הרך-דבר חשוב כשלעצמו כיוון שהיום אין איש יודע היכן מתחנכים תינוקות ופעוטות במדינה. חשוב גם לחשוב על האפשרות שהחוק יביא לסגירה של גנים פרטיים, בשל עלות תהליכי הרישוי. מה שישאר הוא מצד אחד מעונות גדולים ומצד שני ריבוי של מסגרות פרטיות של עד שישה ילדים שיפעלו מתחת לרדאר הפיקוח. לא ברור אם התפתחות זאת תיטיב עם הילדים.
ברקע מצוי גם חוק המצלמות שטרם הועבר בקריאה שניה ושלישית אבל סביר שגם הוא יעלה לדיון ויאושר בכנסת.
לכאורה הכל נהדר. אנחנו בכיוון הנכון. ובאמת אני חושבת שטוב שהממשלה מתחילה לטפל בבעיות היסוד של חינוך ילדים לידה עד שלוש. מבקשת, עם זאת, להזכיר את בעיות היסוד, את המחלות הכרוניות של החינוך לילדים בגיל לידה עד שלוש במדינת ישראל. נזכיר את ממצאי דו"ח ה-OECD שמוזכר הן בכתבה בגלובס ועליו כתבתי גם בבלוג זה: חוסר השקעה בתשתיות, איכות ירודה של החינוך שלו זוכים ילדים בני לידה עד שלוש. החוק שנחקק וגם המצלמות לא יעשו דבר לשיפור איכות החינוך במסגרות החינוך לגיל הרך. לא יתרמו כלל לצמצום הפערים בין אוכלוסיות שונות במדינת ישראל-אחת מבעיות היסוד שמוזכרת פעם אחר פעם בדוחות ה-OECD. פינלנד מובילה עולמית בחינוך בזכות איכות הגננות והמורים שלומדים בה. יש לזכור שהזרמת כספים למפקחים ומצלמות לא הביאו בשום מקום בעולם לחינוך איכותי ולהישגים טובים.
עמיתתי עידית צולמן היטיבה לתאר בכתבתה לכלכליסט את היתרונות ואת החסרונות של חוק הפיקוח על המעונות כפי שהוא חוקק. החשש הוא שהחוק מרבה בפיקוח וזונח את המהות: מה שנזנח לדבריה של צולמן הוא ההון האנושי. חוק המעונות לא יביאו לשיפור איכות החינוך שהטיפול הוא חלק ממנו . חשוב מאוד שלא נסתפק עבור התינוקות והפעוטות במינימום ההכרחי. חשוב לבנות תנאים אשר יביאו לחינוך איכותי. כדי שזה יקרה הכרחי שהמחנכות שעובדות עם תינוקות ופעוטות יהיו בעלות רקע והכשרה לבנות אינטראקציות מטפחות למידה וחשיבה על רקע הבטחת הביטחון הרגשי והפיזי של הילדים. החוק אמור לספק רק את הביטחון הפיזי של הילדים ולא לתרום דבר לביטחון הרגשי וללמידה שלהם. לא מספיק לצפות כתנאי סף לכניסה למקצוע היעדר רקע פלילי ונפשי! מזכירה שברוב המקרי ההתעללות שעלו לדיון בתקשורת לא היו מעורבות מחנכות עם רקע פלילי או נפשי מוכר. כפי שכתבתי שוב ושוב, ברוב המקרים היעדר הכשרה ותנאי עבודה קשים בהובילו להתעללות. כדי שמחנכות ומחנכים במסגרות החינוך יעשו את עבודתם נאמנה נחוצים הכשרה הולמת וגם תנאיי עבודה סבירים (הקטנת הקבוצות והתאמת המשרות לאלו של עובדי הוראה). גודל המשרות של המטפלות במעונות היום הוא כשל פקידים ולא כשל אנשים שעובדים בחינוך ובטיפול.
הפיילוט בישובים מבורך בעיקר בשל הפניית הזרקור לרשויות המקומיות כמי שאמורות ליטול אחריות על חינוכם של הילדים בתמיכת תקציבים שמתקבלים מהמדינה. חשוב באמת לעקוב אחרי התפתחותם של הילדים שמשתתפים בפיילוט לאורך שנים. אין היגיון רב להמתין לתוצאות הפיילוט על מנת לשאוף בהדרגה ליישום מסקנות וועדת הסטנדרטים במסגרות השונות. שהרי אם בפילוט יבחרו מראש במסגרות שתנאי התקינה שלהם משופרים, תוצאותיו לא יקרינו על כלל מסגרות החינוך לגיל הרך.
את הנעשה אין להשיב. לכן אני מציעה במקביל להחלת החוק ולניהול הפיילוט, יש להפנות את המחנכות שעובדות עם ילדים לידה עד שלוש ללימודים מסודרים של "גננת מוסמכת בכירה". מדובר בתעודה שעברה מהעולם עם הפיכת פרופסיית ההוראה לפרופסיה אקדמית ועם החלת רפורמת אופק חדש. היו מצבים בעבר שבהם צוותים של מעונות וסייעות הופנו להכשרה של גננות מוסמכות בכירות ששמורה זכותם להמשיך לתואר ראשון בחינוך. אני מציעה שבמקום השתלמויות שונות ומשונות יידרש מהמחנכות -גם כאלו שעובדות-להשלים מסלול של הכשרת גננות מסומכות בכירות שמשלבת בין היבטים תיאורטיים לפרקטיים. הכשרה מסודרת שנמשכת שנתיים, שלוש תלוי באינטנסיביות שלה, על פי תכניות שמצויות בידי מכללות להוראה מן העבר הלא רחוק. כשם שגננות ומורים נדרשים להשלים הכשרה מסודרת, כך גם מחנכות שעובדות עם תינוקות ופעוטות זקוקים לסוג זה של הכשרה. מדוע לא מסתפקים בכמה עשרות של שעות השתלמות כשמדובר בגננות ומורים? תפקיד המחנכות של התינוקות והפעוטות איננו פחות חשוב או תובעני. עבודה עם תינוקות ופעוטות מחייבת משאבי נפש ושיקול דעת. באמת אין סיבה לדרוש פחות הכשרה מהם. הצעתי היא להתחיל מהכשרה של גננות מסומכות בכירות עם דגש על חינוך לילדים בני לידה עד שלוש היא סוג של שלב ראשון בדרך לדרוש, בהמשך, תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, בדומה לנדרש מגננות ומורים.
לסיכום, חוק הפיקוח על מעונות היום הוא צעד רגולטורי חשוב להכרה בחשיבות חייהם של תינוקות ופעוטות בני לידה עד שלוש. החוק, הפילוט והתקנת המצלמות (מהלך שיושלם וודאי בקרוב) אינם פותרים את בעיית האיכות הירודה של החינוך לגיל הרך במדינת ישראל-איכות ירודה שזוכה לאזכורים בלתי מחמיאים בדו"חות ה-OECD. שיפור האיכות של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש מחייב הכשרה מסודרת של המחנכות ומחנכים שעובדים עם תינוקות ופעוטות ושינוי דרסטי של תנאי העבודה שלהם. בפוסט זה הצעתי לחייב מחנכים ומחנכות בהכשרה של גננת מוסמכת בכירה. הדבר אפשרי כיוון שבמכללות להוראה ישנה תשתית של ידע וארגון לקיום הכשרות אלו. מסלול זה של הכשרה עדיף על קיום השתלמויות על ידי גופים שונים בהיקפים קטנים ולא מחייבים. באשר להסתכלות מאקרו על המערכת שווה שקובעי המדיניות יחשבו על יצירת תיעדוף והשקעת משאבים גדולים של המדינה באיכות החינוך. נדרשת הבנה שפיקוח ומעקב אינם פותרים את בעיית איכות החינוך!