אני כותבת פוסט זה כתגובה לעמדתה של חגית פאר, יו"ר נעמת המוצגת בכתבה שפרסמה בעיתון גלובס, בתאריך 14.7.2019 (חדשות, עמ' 15). במאמר בגלובס, תומכת חגית פאר במעבר של הפיקוח על מסגרות חינוך לידה עד שלוש, למשרד החינוך. כמו כן, היא מבליטה, בצדק, את הבעייה של תנאיי העבודה של המטפלות(מחנכות לפי המלצתה) העובדות במעונות היום המפוקחים. היא מציעה גם, בצדק, תוספת תקינה, על מנת שכל מטפלת-מחנכת תהיה אחראית על פחות פעוטות. פאר מלינה על כך שמכנים את העובדות במעונות מטפלות ומציעה שנקרא להן מחנכות. באותה נשימה היא מציעה שתנאיי שכרן של המטפלות-מחנכות יושוו לאלו של הסייעות במשרד החינוך. בהצעה זו טמונה סתירה לוגית לטענותיה האחרות של פאר. שהרי תביעתה הקודמת של פאר הייתה שיש להתייחס אל המטפלות כאל "מחנכות".
מתוך כתבה של עמרי זרחוביץ בעיתון גלובס מתאריך 23.10.2018
ראו גם פוסט בבלוג זה חוק הפיקוח על מעונות היום חשוב אבל לא מספיק
דעתי היא שלא די בשינוי השם של העובדות במעונות היום ובמסגרות האחרות בחינוך לגיל הרך. דעתי היא שיש לדרוש שכל מי שעובד עם ילדים, קל וחומר עם תינוקות ופעוטות, יהיו פרופסיונאליים. דהיינו יהיו אנשים שישתייכו למקצוע ההוראה, ירכשו ידע ויטפחו כישורים אשר יהפכו אותם לאוטונומיים ובעלי שיקול דעת בכל הקשור להתמודדות עם תינוקות ופעוטות. במצבים יומיומיים ובמצבים מתסכלים. חינוכם של הפעוטות כולל חינוך וטיפול, הטיפול למעשה הוא רכיב של חינוך "טוב". וזאת כמובן במסגרת העברת האחריות על כלל המסגרות לגיל הרך(לא רק של המעונות) לאחריותו של משרד החינוך.
אני סבורה שגם הסייעות בגנים הציבוריים לילדם שלוש עד שש שנים, צריכות להיות גננות מוסמכות ולא פרה פרופסיונאליים. הגדרת התפקיד שלהן שונתה אבל לא שונו תנאי העסקתן והכשרתן לתפקיד. ישנה הכשרה אבל שונה מהמקובל במשרד החינוך.
הצעתי משכבר ואני מציעה כאן שוב "להחיות" את דרגת הביניים שהייתה מקובלת במערכת החינוך, "גננת מוסמכת". בעבר דרגת הגננת או המורה המוסמכת הייתה המדרגה הראשונה להפיכתן של מועמדות לתפקידי הוראה לגננות ומורות. אחרי הרפורמה של שנת 1985, נדרשה הכשרה אקדמאית מכל הגננות והמורות.
במשך עשור או יותר המשכנו במכללות להוראה להכשיר סייעות ומטפלות בגנים פרטיים ולעתים במעונות יום לתפקיד הגננת המוסמכת. בוגרות אלו קיבלו את ההכרה של משרד החינוך. התכנית שלהן הייתה תכנית דומה (חלקית כמובן) לזו של הגננות האקדמאיות. התכנית כללה קורסים ועבודה מעשית מונחית-חלקה במסגרות שבהן הן עבדו וחלקה בגנים ציבוריים. חלק לא מבוטל מהגננות שהוסמכו להוראה המשיכו בלימודיהן והשלימו אחר כך תואר אקדמי ראשון. חלקן הקטן השלים גם תואר אקדמי שני.
קבלה ללימודי הסמכה להוראה בגיל הרך(גננת מוסמכת) מותנית בתנאי סף שהוגדרו על ידי משרד החינוך, ובוועדות קבלה(גם למועמדות שעבדו בפועל). משך הלימודים ומספר ימי הלימודים הותאמו לנשים עובדות. המעקב אחרי העבודה המעשית של הסטודנטיות המשתלבות בתכניות אלו מאפשר לזהות את המעטות שאינן מתאימות לתפקיד.
אני סבורה אפוא שיש לחזור לפרקטיקה הזו. יש לעמוד על כך שבגני ילדים יעבדו גננות מקצועיות. בגנים ציבוריים גננת אקדמית וגננת מוסמכת(יש להסב את הסייעות לגננות מוסמכות) ובחינוך לידה עד שלוש יש להעסיק רק גננות מוסמכות ולהגדיל את שכרן בהתאם.
ברור שמדובר בתכנית יקרה אבל אין מנוס מלהפוך את החינוך לגיל הרך לנושא בעל עדיפות לאומית.