בימים אלו נחגג שבוע הספר העברי ברחבי הארץ. ברבות מחנויות הספרים מדובר בחודש הספר העברי. לפני שנים רבות כשבנותיי(היום בשנות השלושים לחייהן) היו ילדות שבוע הספר העברי נמנה עם חגי המשפחה.
בשנים האחרונות אני פחות פוקדת את דוכני הספרים בשבוע הספר, כיוון שאני קונה ספרי ילדים במהלך כל השנה. מודה ומתוודה שבנושא זה אני לא יודעת לדחות סיפוקים ומהרגע שמתעורר אצלי עניין בספר ילדים זה או אחר אני מרגישה דחף שספר זה יהיה בבעלותי. אני נוהגת לשתף את נכדיי ואת הסטדונטיות שלי ב"מציאות" החדשות. במקביל אני לומדת מהם על ספרים שמענינים אותם.
הדיאלוג בין איורי הילדים לטקסט המילולי מרתק ויוצר עולם מלא קסם וחידות. אני לא מפסיקה להתלהב מכך שסימנים גראפיים מגוונים שחלקם הם כתיבה וחלקם איורים מצליחים[כשהקסם עובד] לברוא כל פעם מחדש עולם ומלואו.
אני חושבת שחשוב ביותר לעודד ילדים להתעניין בספר ולא פחות חשוב לקחת בחשבון את העניין שלהם בבחירת ספרי הילדים שאנחנו מציעים להם.
אני מודה שאני לא מחבבת את הקניה של ספרי ילדים לפי הנוסחה "שלושה במאה", למרות שמדי פעם [לא רק בשבוע הספר העברי] אני מתפתה לקנות ספרים שלא התכוונתי לקנות אותם בגלל שהיו במבצע. מוכרחה להודות שאני לא במיוחד מרוצה מעצמי כשאני עושה זאת.
בפוסט זה מבקשת להציג את הספרי הילדים שמסיבות שונות מונחים על שולחני לאחרונה. בשבוע הספר העברי. רוב הספרים המוצגים הגיעו לשולחני במהלך חודש יוני. אציין גם שהתאמצתי לא מעט להשיג אחדים מהם! בסוף הפוסט אציג תובנות שקשורות לבחירת ספרי הילדים.
הנעליים הישנות של אדון מינאסה מאת רונית חכם, איורים שחף מנאפוב
ספרית פיג'מה
מדובר ב"סיפור עממי אתיופי, שעבר מאם לבת, עד שהגיע לישיטו אסלו, שסיפרה אותו לרונית חכם. אימא של נעה ויובל מספרת להם על אדון מינאסה, איש מיוחד שלמרות מאמציו להיפרד מנעליו הישנות, הנעלים סרבו להיפרד ממנו. לבסוף , אדון מינאסה הגיע לפשרה עם נעליו ההישנות והעקשניות:" כל יום אחרי העבודה אלך אתכן על הידיים, ואצחיק את הילדים כמו פעם, בארץ הישנה. אבל במשך היום אנעל את הנעליים החדשות שלי."
נתקלתי בספר זה כחלק מעבודתה של יאלם דראס, סטדונטית תואר שני שלי יוצאת אתיופיה . במסגרת קורס שמתמקד בניתוח תיווך הגננות והמורות במהלך קריאה חזורת של ספרים, בחרה יאלם בספר הזה לעבודה עם ילדי הגן שבו היא עובדת. אהבתי את הסיפור ולא פחות מכך את ההתלהבות של הילדים שהשתתפו בקריאה החוזרת ולא פחות מכך את ההתלהבות של יאלם מדברי הילדים. ספר זה יצא לאור בשנת תשע"ג כחלק מספרית פיג'מה והתקשיתי למצוא לי עותק שלו. בסופו של דבר רכשתי אותו באמצעות המפעל המבורך "סיפור חזור". ביד המקרה שמה של הילדה שהספר היה בבעלותה הוא נועה כשם הילדה בסיפור המסופר בספר. מצפה לעבודת הסיום של יאלם כדי ללמוד מה היו התובנות של ילדי הגן שלה בעקבות השלמת מחזור שלם של קריאה חוזרת. בתיווכה המתחלהב של יאלם נחשפים הילדים לסיפור- עם חביב ומצחיק שמכיל ברבדיו העמוקים מתחים טבעיים אין סופיים בין ישן וחדש, בין תרבות המקור לתרבות החדשה. איך יפרשו הילדים את הסיפור בכלל וכשזה מוקרא להם על ידי גננת יוצאת אתיופיה בפרט-מסקרן מאוד!
אני זה אני ואני מיוחד מאת אן מיק, איורים שרה מסיני
תרגום צביה ולדן
אגם הוצאה לאור, 2007(בעברית)
יצא באנגלית בהוצאת המחברת והמאיירת בשנת 2005, וזכה בפרס ביכורים.
רועי ילד ג'ינג'י, מרכיב משקפיים, גיבור הספר מנסה בדרכים שונות ומגוונות להתקבל לחברת הילדים בגן שלו, אבל פעם אחר פעם, זוכה לתגובות בלתי מעודדות מצד עמיתיו למשחק. למשל התנדב רועי להיות אריה במשחק, אבל יובל עמיתתו לגן אמרה: "אתה לא מספיק חזק בשביל להיות מלך החיות.". אז רועי הסתפק בתפקיד הקוף ונהיה עצוב. בהמשך הציע רועי לחבריו להיות רב-חובל במשחק שודדי ים. התגובה הבלתי מעודדת של חבריו לא אחרה לבוא: רועי נמוך מידי מכדי למלא את תפקיד רב החובל. רועי הסתפק בתפקיד נער הסיפון במשחק זה. בהמשך בקשתו של רועי להיות נסיך נדחתה גם והיה עליו להסתפק בתפקיד האביר; כמו כן לא נמצא מתאים להיות אסטרונאוט ומצא עצמו בתפקיד החיזר הקטן. פעם אחר פעם חזר רועי מאוכזב ועצוב הביתה ופעם אחר פעם אימו הטובה והחכמה מצאה דרך לחבק אותו, לנחם אותו ולהצביע על היתרונות הממשיים בתפקידים שרועי קיבל במסגרת משחקיו בקרב לקבוצת השווים. לבסוף, הילדים קיבלו בשמחה ובהתלהבות את הצעתו של רועי להיות "טריגון קוצני, כזה שמתחבא על קרקעית הים, ואז פתאם הוא מגיח מן החול, וכל האנשים קופצים מרוב הפתעה!". באותו יום כשרועי חזר הביתה והתבונן במראה, הפעם לבד, ללא הליווי האוהב החיצוני של אימו, הגיע רועי למסקנה:"אימא צדקה…אני יכול להיות כל מה שאני רוצה-כי אני זה אני!".
הכרתי את הספר המקסים הזה בתיווכה הנבון של סטונדטית נוספת שלי בסמינריון התיווך, דנית אייזלנד, שהיא מורה לכיתה א. היא קראה קריאה חוזרת את הספר הזה עם קבוצתה ומה שהקסים אותי וגרם לי לרוץ ולהזמין את הספר[משימה לא פשוטה שהוכתרה בהצלחה!] הוא ההתלהבות של דנית והפרשנות שלה על הספר. דנית לא הפסיקה להתלהב מהספר והאופן שבו תלמידי כיתתה חוקרים ומפרשים את איוריו. בסופו של דבר היא התלהבה מדמות האם בספר והסיקה שהאם נהגה שונה ממורות וגננות רבות שנוהגות כדי להתמודד עם קשיים חברתיים בין הילדים להרחיק ביניהם. מה שהיא לקחה מהספר הוא האופן שבו אמו של רועי ניסתה להעצים אותו בסבלנות ובעקביות תוך שהיא מנסה לקרב בינו לבין עמיתיו לגן שלו. דנית התלהבה מכך שאימו של רועי שיבחה את רעיונות הילדים דבר אשר הוביל בסופו של דבר את רועי לפתח מסוגלות עצמית ויזמה משלו.
משגעת פילים מאת אורי אורלב, איורים אורה איתן , הוצאת כתר
ומר טיגריס מתפרע מאת פיטר בראון, הוצאת המחבר באנגלית והוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר
תרגום שהם סמיט ואמנון כץ
אני חייבת את הבחירה בשני ספרים מוצלחים אלו לנכדתי איה שהיא בת ארבע וחצי. לפני כחודשיים איה עברה גל של התנהגויות "דווקאיות". היא התנהגה ממש כמו רחלה בספר משגעת פילים של אורי אורלב שמעידה על עצמה: " כשאני רוצה להיות ילדה רעה , צרה צרורה , בלתי נסבלת כול היום אני מתהלכת פרועה , אני לא שותה ולא אוכלת . בכונה אני עושה שיהיה לי קר , משתדלת לחלות , לקבל נזלת, ."…"כול הזמן יש לי רק תשובה אחת : אני לא רוצה אני לא
יודעת". עקב כך הבאתי לאיה יום אחד את הספר "משגעת פילים"-עותק מיוחד שהיה לי שנקנה כמתנת חנוכה לאימה של איה בהיותה בת ארבע על ידי סבא שלי. ביקשתי מאיה שתשמור על הספר . ואכן הוריה של איה על בסיס יומיומי וגם אני לעתים קראנו לה את הספר הזה שוב ושוב ושוב. היא אהבה אותו מאוד. יש בספר סדרת איורים שמציגה את רחלה עוברת ממצב של כעס בלתי מרוסן למצב של רוגע. איה מרבה לשאול אותי כשאני מגיעה לביקור לאיזה מצב מצויר מתאימה התנהגותה/מצב רוחה באותו יום. בקיצור הספר הזה הפך עבורה לידיד ועבורנו במידה מסוימת ל"כלי עבודה".
בתקופה זו נחשפתי לספר מר טיגריס מתפרע של פיטר בראון. אהבתי את האיורים ואת הטקסט. ספר זה עוסק בדומה לספר של אורי אורלב, בכורח הקיומי לאמץ התנהגות פרועה כהוכחה לייחודיות של הקיום שלנו. ספרים אלו נותנים לגיטימציה למרדנות כחלק הכרחי מן ההתפתחות- תהליך שמוביל בסופו של דבר את הילדים לגיבוש זהות עצמית.
בקיצור:
" מר טיגריס השתעמם. נמאס לו להתנהג יפה תמיד…
הוא רצה להשתחרר.
הוא רצה לכיף.
הוא רצה…להתפרע."
"מיומיום ליום נעשה מר טיגריס פראי יותר ויותר."
קניתי לי את הספר והבאתי אותו לאיה בשמחה ובהתלהבות. הייתי בטוחה שתאמץ אותו לליבה כמו שאימצה את משגעת פילים(שעדיין נמצא אצלה ונקרא מדי פעם). אבל בשלב זה איה דבקה במשגעת פילים ומסרבת לקרוא על עלילותיו של מר טיגריס. ובכל זאת, ספר מומלץ, שנון ואיוריו מעניינים ביותר.
מעשה העז מתוך הספר שי ועגנון שלושה סיפורים
סיפר: ש"י עגנון צייר שי צ'ירקה, הוצאת שוקן
את הספר הזה קניתי לנכדי דורי בן השבע וחצי בתחילת חודש הספר העברי. מיכל אימא של דור, שלה דוקטורט בספרות התכוונה ללמד את מעשה העז בחטיבת ביניים שבו היא מתנסה. שיתפה אותי בכוונותיה והראתה לי את הספר ומיכל, דורי ואני הוקסמנו מהפרשנות החזותית שנתן שי צ'רקה ל"מעשה העז". פורמט הקומיקס שבה את ליבו של דורי שהתלהב מהספר, למרות שהוא אומר לי לאחרונה שאני צריכה להבין ש"ספרים אינם התחביב שלו". מדובר במעשיה קצרה (עיבוד של עגנון למעשיה עממית) שעוסקת בעז שמצאה מערה פילאית שמאפשרת "שיגור" מהיר מפולין לארץ ישראל.
במעשה העז מסופר על זקן חולה, הגר בפולין, שרשמו לו רופאיו שתייה של חלב עזים. הוא קנה עז וזו נעלמה מפעם לפעם וכל פעם שבה עם תנובת חלב מרשימה בכמותה ובטעמה. אלא שתנובת החלב העשירה והמיוחדת הגיעה אחרי היעלמות של העז למשך מספר ימים. הזקן ביקש מבנו לעקוב אחרי העז כדי לגלות את סוד היעדרה ואת מקור החלב העשיר. הבן קשר את העז ועקב אחריה. נכנסה העז למערה, והבן אחריה, "וכך היו הולכים שעה או שתים, ואולי יום או יומים" ויצאו מהמערה במקום הרים וגבעות. שאל הבן עוברי דרכים היכן הוא, ונענה שהוא סמוך לצפת. אף שהתכוון לשוב לאביו הזקן נשאר הבן בארץ ישראל ושלח את העז חזרה לביתו מלווה במכתב שבו מודיע שהגיע בשלום לארץ ישראל , סיפר על הדרך הפלאית שהעז הוביל אותו והציע לאב ללכת בעקבות העז ולהצטרף אליו לארץ ישראל. אלא שעז הגיעה אחרי זמן רב אל הזקן בפולין. הזקן לא גילה את הפתק ושיער שבנו נטרף. החליט לשחוט את העז כדי לא לזכור את הצער שכרוך בהיעלמות בנו. אחרי השחיטה התגלה לזקן הפתק , הבין את טעותו וליבו התמלא צער על העז ועל החמצת ההזדמנות להגיע בקפיצה אחת לארץ ישראל.
הטקסט הקצר אפשר את גרסת הקומיקס שצוירה על ידי שי צ'רקה. דורי התלהב מהפרשנות הייחודית של צ'רקה למערה הפלאית רווית הסמלים. למד לפרשם ונגרר לקרוא עם אימו את הספר שוב ושוב.
ביקור בבית של הדר (ששם כמעט הכל מותר)-כתבה: דנה רייך אירה: שחר ליבוביץ
הוצאת הקוסמת, נדפס במפעלי דפוס כתר
ממש בימים האחרונים הגיע אליי בדואר(למען באמת באמצעות שליח) – הספר של דנה רייך ושחר ליבוביץ "ביקור בבית של הדרי" שמציגה את ביתה של הילדה הדרי ואת המתרחש בו ביומיום בטיפולן האוהב והמסור של אימא יעל ואימא רונה שהדר מרשה לשתיהן" לשבת לידי עד שארדם, מותר".
רכשתי את הספר לפני מספר חודשים כחלק ממבצע הדסטארט שתמך בהוצאתו לאור. הספר הושק ביום ו' האחרון (9.6.2017) בדוכן הספרים כחלק מאירועי יום הגאווה בתל אביב. ספר זה מצטרף לספרי ילדים שמציגים מודלים שונים של משפחות-ספרים שהוצגו בפוסט קודם. אהבתי את הגישה הפלורליסטית של הספר באופן שבו הוצגו על כריכתו האחורית הכותבת והמאיירת. דנה רייך, הכותבת…גרה בתל אביב עם בת זוגה ושני ילדיהן וגם ,שורפת עוגיות באופן קבוע-מאוד שמחתי שיש עוד מישהו כזה מלבדי. שחר לבוביץ, מאירת ספרי ילדים ועיתונים גרה בתל אביב עם בן זוגה שני ילדיהם ולילי הכלבה…
הסיר של לולו-מאת קמילה ריד איורים: איילי בזבי, הוצאת מטר
הספר הסיר של לולו הוא חלק מסדרה פופולארית שכתבה קמילה ריד והוא מספר על קורותיה של הפעוטה לולו. סדרה שמזכירה את ספריה של אלונה פרנקל(ספרים שאלונה פרנקל גם איירה בכשירון ובהומור רב) על נפתלי. בהמשך נבנתה סדרה משלימה ברוח ההתאמה(המיותרת לדעתי) של סדרות ספרים למגדר הילדים (הכוונה לסדרה ורודה לרוב לבנות וכחולה לרוב לבנים!). הסדרה על לולו מטפלת בסוגיות מגוונות שנוגעות לפעוטות. הסיר של לולו , כמו כל הסדרה, כוללת הפעלות ומשחקים. לדוגמה, בספר הסיר של לולו, הילדים הקוראים מתנסים בפתיחת החיתול של לולו בהתחלה ב"תלישת" ניר טואלט, בהזזת החצאית של לולו בסוף כדי לגלות שהיא לובשת תחתונים ולא נעזרת יותר בחיתול.
ספר זה נקנה לנכדתי נורית בת השנה וחצי על ידי הוריה באחד מדוכני שבוע הספר העברי ברמת גן, עיר מגורינו. נורית יזמה בימים האחרונים עשיית פיפי בסיר והוריה מיהרו לקנות לה את הספר הזה שבו היא מגלה עניין רב. הספר עוסק בתהליך החינוך לניקיון ושמוביל את לולו משימוש בחיתולים לעשיית צרכים עצמאית באסלה.
השונה בין הספר הזה לספר הפופולרי סיר הסירים של אלונה פרנקל שעוסק באותו נושא (יש גם סיר הסירים שמרכזו עומדת הילדה ציונה) בגישת החינוך לניקיון שמשתקפת בו. בעוד בסיר הסירים יזמת ה"גמילה" מגיעה מאימו של נפתלי ונעשית בשיטה מסורתית של "הושבה על הסיר". ונפתלי יושב ויושב ויושב עד שיוצא משהו; בספר הסיר של לולו, הילדה היא זו שיוזמת דברים והוריה "זורמים איתה". שני הספרים מייצגים גישות ואופנות שונות ל"גמילה" או "חינוך לניקיון". מפנה כאן למאמר שכתבתי על גישות "גמילה" בשנת 2000(מאמר בשם יש לי פיפי, ופורסם בהד הגן).
לסיכום, בפוסט זה הצגתי רשימה אקלקטית של ספרי ילדים שמונחים מסיבות שונות על שולחני במהלך שבוע הספר העברי. רשימה זו שונה לגבי גילאי הילדים שלהם מיועדים הספרים. החל מהסיר של לולו וסיר הסירים שמיועדים לפעוטות וכלה במעשה העז שמיועד לילדים בבית ספר יסודי. חלקם של הספרים הם ספרים מקוריים בעברית(סיר הסירים, משגעת פילים, מעשה העז, ביקור בבית של הדר, הנעליים השינות של אדון מינסה) וחלקם מתורגמים(מר טיגריס מתפרע ואני זה אני ואני מיוחד!). הנושאים שבהם מטפלים הספרים שונים ומגוונים: כמיהה לארץ ישראל (מעשה העז), סוגיות פסיכולוגיות-חינוכיות (בספרים סיר הסירים והסיר של לולו, אני זה אני ואני מיוחד!, משגעת פילים ומר טיגריס מתפרע) וסוגיות סוציולוגיות-חינוכיות(הנעלים הישנות של אדון מינסה וביקור בבית של הדרי). מה שהפך אותם לספרים משמעותיים עבורי הוא לעתים קרובות התייחסיות מתלהבות מצד אחד ופרשנויות חכמות מצד שני של הספרים על ידי אנשים שאיתם אני מצויה באינטראקציה אינטנסיבית. אילולא הסטדונטיות, הבנות והנכדים שלי לא הייתי מתעניינת בחלק גדול מהספרים המוזכרים. כמו שבארת(1981, Barthes) אמר :" משמעות הטקסט איננה נמצאת בתוך הטקסט עצמו, אלא היא נבנית אצל הקורא לא רק ביחס לטקסט הנקרא (ספר הילדים) אלא למכלול הטקסטים העולים לתודעה בתהליך הקריאה". בעיניי ראוי לעודד ילדים לקרוא על ידי היענות ליזמותיהם וטעמיהם של הילדים וניהול של קריאה דיאלוגית חוזרת של הספרים-קריאה שבה למה שיש לילדים להגיד יש משמעות. לא כל מה שמענין אותנו מענין את הילדים. לא פחות חשובה פרשנותן של מורות וגננות את הספרים ואכן אחדים מהספרים מככבים ברשימה המוצגת בפוסט זה בזכות עבודתן עם גננות ומורות ותובנותיהן. שבוע הספר העברי הוא סוג של חג הספר. שבוע הספר מבליט אפוא את חשיבות הספרים והקריאה. עם זאת חשוב ביותר שנגלה עניין בספרי ילדים במהלך כל השנה וגם בשבוע הספר העברי וגם בימים אחרים נבחר בקפידה ספרי ילדים ונתחשב בעניין, בצרכים ובטעם של הילדים ובזה של המורות והגננות. לא נקנה ספרי ילדים רק בגלל המבצעים!