בפוסט זה אני מבקשת לעודד גננות להיערך לניהול פרויקטים של חקר עם קבוצות ילדים בשאלות וסוגיות שהילדים עצמם מעלים. אני גם מבקשת להבחין בין ניהול פרויקט של חקר לבין שתי דרכי למידה נפוצות אחרות: תכנית "חבילה" שהכול בה ידוע מראש ו"מועבר" לילדים (כמו לדוגמה מספר פעילויות מתוכננות מראש בנושא פורים או בנושא ציפורים);או ניהול תהליך למידה שבו הכול זורם, מזדמן , ובו הרבה קצוות פתוחים מבלי לחקור שום דבר לעומק.
אני כותבת את הפוסט בשל התרשמות שמעט מאוד למידה של חקר מתנהלת באמצעות תהליכים שיטתיים של חקר בגני הילדים וזאת למרות שסוג זה של עבודה אפשרי ומטפח במיוחד את הילדים. זאת ועוד, גני ילדים רבים מצהירים על עצמם כגני יער או כגנים שבהם מתבצע חקר. בדיקה מעמיקה מעלה לעתים קרובות שבגנים אלה מאפשרים לילדים להתבונן ולהביע עצמם והסביבה מאורגנת כך שמתאפרת התבוננות וחקירה פעילה, אבל לא מבצעים פרויקט חקר של ממש מלווה בתיעוד . תיעוד שמתחקה אחר שלבי החקר השונים ומאפשר לבדוק השערות באופן שיטתי.
המצב היותר נפוץ הוא שילדים משמיעים הערות והתייחסויות במהלך טיול, משחק בחצר לגבי תופעות שהם עדים להן. למשל תופעה של התבוננות בגוזל שנמצא לבדו בקן. בהזדמנות זו ילדים מעלים השערות: כנראה הגוזל לבד בקן כי אימא ציפור עפה להביא לו אוכל; ילד אחר עשוי לומר שאימא הלכה לאיבוד ולא תחזור. ניתן להקשיב לאמירות אלה, להנהן ולהמשיך הלאה או אפילו להתלהב מהן ולדווח על כך לצוות ולהורי הילדים ולעבור הלאה. מנגד ניתן לעצור , לשבח את הילדים על השערותיהן ולהזמין אותם להתחיל תהליך של חקר שיבדוק את השערותיהם. כדי שתהליך החקר יהיה שיטתי חשוב לתעד את דברי הילדים ולעודד אותם לתעד באמצעות ציורים וכתיבה ילדית את השערותיהם. אימוץ אפשרות זו תתרום הן ללמידה משמעותית אודות ציפורים ודרכי התנהלותן ולא פחות מכך תלמד את הילדים דרך התנסותם, על גישה שיטתית לפתרון בעיות ובדרך זו תתרום לטיפוח חשיבה אנליטית, חשיבה ביקורתית ויצירתיות. אם החקר ייעשה בקבוצה קטנה וקבועה של ילדים המתעניינים בסוגיה , מפתחים הילדים גם כישורים של עבודת צוות. כל אלו הם כישורים שנחשבים לקריטיים לתפקוד טוב במאה ה-21.
ניהול פרויקט של חקר מחייב שילוב בין עידוד של בחירת נושא או שאלת או בעיית חקר על ידי הילדים ועידוד שהם ישמיעו באופן חופשי את השערותיהם ואת הסבריהם לגבי התופעות הנחקרות, לבין גישה שיטתית ומעמיקה של תהליך החקר.
תהליך החקר מחייב בדיקה שיטתית של בעיה, העלאת השערות לדרכי פתרונה, בדיקה של השערות באמצעות תצפיות, שיחות עם מומחים, עיון במקורות בספרים או באינטרנט בתיווך מבוגרים שיודעים לקרוא, עריכת ניסויים; בהמשך בעקבות הבדיקה השיטתית הסקת מסקנות האם ההשערה הייתה נכונה. אם כן זהו סיום שלב זה בפרויקט. אם ההשערה מופרכת ניגשים לבדיקה שיטתית של השערה חלופית. להלן תרשים שמדגים את שלבי פרויקט החקר.
ילדים נהנים ולומדים רבות בדרך זו. לשם ביצוע פרויקטים של חקר בגני הילדים חשוב שגננות וגננים יאמינו ביכולת הילדים לחקור, יעריכו את סקרנותם ובמקביל יבינו את חשיבות תהליכי החקר השיטתיים ותרומתם לפיתוח החשיבה של הילדים. אם הגננת לא מספיק בקיאה בנושא הנחקר היא עשויה ללמוד אותו יחד עם הילדים. אבל גננות צריכות לאפשר לעצמן פתח של סקרנות: סקרנות לגבי הנושאים הנידונים ולא פחות מכך סקרנות כנה ואמיתית לגבי דרכי החשיבה והלמידיה של הילדים.
המיוחד בילדים בגיל הגן הוא שהם סקרנים לרוב ובשל ידע עולם מוגבל ויכולת חשיבה מתפתחת, הם פתוחים להשמיע השערות מקוריות לגבי תופעות פיזיות, ביולוגיות, חברתיות . ילדי גן אינם מרגישים מחויבים לידע עולם, להסברים של מבוגרים. זהו פתח חשוב ביותר לאימוץ תהליכים של חקר. לשם כך על המבוגרים להקשיב לילדים-הקשבה מעמיקה-הקשבה אותנטית. בשבחה של הקשבה מסוג זה כך כתבה קרלינה רינלדי מהמנהיגות של רג'יו אמיליה:
על הקשבה לילדים ושיח איתם
" הקשבה היא ממאפייני העשייה הפגוגית במוסדות החינוך של רג'יו אמיליה. אנו מאמינים שהקשבה נמנית על היסודות המבנים את התקשורת האנושית ואת החינוך הנתפסים בינינו כיחסי גומלין. אנו מאמינים שההבנה , הן מצד המבוגר, הן מצד הילד, היא היכולת לפתח תיאוריות פרשניות שהן זמניות וכפופות ועיבוד ושכלול מתמידים, המסוגלות לספק הסבר מניח את הדעת לגבי העולם בו אנו חיים. על מנת לספק את צרכינו האינטלקטואליים, הרגשיים ואסתטיים, על תיאוריות אלה להיות לטעמנו. וגם לשאת חן בעיני אחרים, ולגרותם. במילים אחרות התיאוריות שלנו זקוקות להקשבה של זולתנו כדי להתקיים: כל הסבר או השערה, מן הגסים והכוללניים ביותר, וכלה בדקי האבחנה והספציפיים ביותר, זקוקים לתקשורת, להקשבה כדי להתקיים."
על תיעוד כרכיב הכרחי בניהול פרויקט של חקר
הדבר אותו אנו מכנים "תיעוד" , הוא איתור העקבות המעידים על תהליך הלמידה של הפרט ושל הקבוצה עדות על עצם התרחשות תהליך הלמידה והתפתחותו. בעיקרו של דבר, התיעוד הופך תהליכי חשיבה פנימיים לגלוים לעין עבור הילדים והמבוגרים כאחד וועל ידי כך התיעוד מאפשר להם להגיע לידי תובנת התהליכים המתרחשים בתוכם, לידי חשיבה עליהם ולידי עריכת שיפורים והתאמות בהם.. בו בזמן התיעוד, הופך את התהליכים האלה לברי תצפית בעיני הגננת, ומקנה לו כלי עזר בשעת הפרשנות, בשיחה והתפתחות ברמת המקצוע(רינלדי, 1999 ). תיעוד עשוי להיות ציור של תהליך, צילום של תוםפעה , תרשים.
העניין הוא שרק חשיבה ודיבור אינם מספיקים לחקר מעמיק כיוון שהתודעה דינאמית ואיננו זוכרים התרחשויות בדיוק. בהחלט סביר שבקרב המשפחות ילדים והורים יסתפקו בשיח ערני על תופעות שבהן מתענינים הילדים, תוך כדי התבוננות מבלי שיאמצו תהליך שיטתי של חקר. לכן, זהו בעיניי תפקיד הגן: ללמד את הילדים איך לגשת ולחקור תופעה שהילדים מתעניינים בה. התיעוד מאפשר "להקפיא חלק מהמציאות" ולהרהר בה ולשוחח עליה עם אחרים. בנוסף, תיעוד תהליכים במהלך פרויקט החקר מאפשר גם הערכה של הלמידה של הילדים ושל הקבוצה ללא צורך במבדקים.
להלן שני ציורים, תיעוד של האופן שבו הילדה שציירה אותם ראתה את המסלעה בגן בשתי נקודות זמן. בתחילת פרויקט שהתמקד בנוף. פרויקט בשם "האם הנוף זז" שנוהל בכישרון רב על ידי הגננת טלי וינטראוב בנתניה), ואחרי התבוננות חזורת יומיומית במסלעה ובשמיים.
התבוננות חוזרת ונשנית במהלך מספר שבועות בשמיים ובמסלעה אפשר לילדה להבין שהשמיים עוטפים אותנו(ולכן בציור השני צבעה את כל הדף בכחול) וגם להיטיב למקם את המסלעה בציור כמקבץ צפוף של צמחים שגדלים בין אבנים ולא כשורה סדורה. הייצוג השני מיטיב לייצג את המציאות.
על ניהול הכיתה הנדרש כדי לכלול בתוכנית פרויקטים של חקר
לעתים קרובות מושמעת הטענה שביצוע תהליכים של חקר מעמיקים בקבוצות קטנות וקבועות בלתי אפשרי בשל המספר הגדול של ילדים בגן. אני מעריכה ויודעת מתוך ניסיון שהדבר תלוי בסדר העדיפויות של הגננת ובניהול הגן. אם התהליך חשוב ביותר זה יהיה התוכן שיוצק בעבודה בקבוצות קטנות וקבועות. חשוב לחלק את הגן לקבוצות לפי נשואים שמעניין את חברי הקבוצה לחקור. ניתן לנהל למידה של חקר לא במקביל בכל הקבוצות אלא לפרוס את התהליך במהלך שנת הלימודים. חשוב לקבוע זמן ומקום לפעילות החקר-מקום וזמן שמתאימים לשאלה הנחקרת(בחצר הגן, בתוך הגן). נדרש שיתוף פעולה עם הסייעת על מנת לאפשר תהליך של חקר. אם מספר הילדים רב ייתכן שנאפשר לכל ילד להשתתף במהלך שנת לימודים אחת בפרויקט אחד או מקסימום שניים. אבל הלמדיה המשמעותית שניצתת במהלך השתתפות בפרויקט כזה תדרבן את הילדים "לדרוש" סוג כזה של למידה גם בעתיד. היא תלמד אותם איך לגשת ללימוד שיטתי של סוגיה שמעסיקה אותם.
לסיכום, בפוסט זה הצגתי את התהליכים הכרוכים בניהול תהליכי חקר בנושאים/סוגיות שמעניינים את הילדים. זאת ועוד, הצבעתי על ההבדלים בין ניהול למידה של חקר בקבוצה קטנה לאורך מספר שבועות לבין גילויי סקרנות ביומיום של הגן והבית, כל אימת שהילד מתבונן בסביבה ומתייחס אליה. וודאי אין זה מספיק לשיים תופעות ולהמשיך הלאה. הפרויקט מאפשר לנסות להבין תופעות, להבין סיבתיות, ללמוד לבדוק השערות ולקבל גם מצבים שההשערות שלנו מוטעות. בעוד שחשוב והכרחי להמשיך לעודד ילדים לטייל, להתבונן, לשיים תופעות, הכרחי שנבין שסוג זה של פעילות איננה מספיקה לניכוס למידת חקר שיטתית. בבית בקרב המשפחות היא מספיקה. בגנים יש לתכנן וליישם למידה פרויקטלית שכוללת את כל השלבים שהצגתי. חשוב ביותר ללוות את הפרויקטים בתיעוד של כל שלב בתהליך כדי לאפשר בדיקה מעמיקה של השערות וכדי לאפשר הערכה של הלמידה על ידי הילד ועל ידנו.
רינאלדי,ק, (1999). הקשבה גלויה לעין. בתוך: הד הגן ביטאון לבעיות חינוך בגיל הרך. נובמבר, גליון מיוחד רג'יו אמיליה ואנחנו.