למה לא קמה מהומה בנושא המצוקה במסגרות חינוך לגיל לידה-שלוש?

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

אני כותבת פוסט זה מתוך דאגה ומתוך הפתעה מסוימת על כך שלא קמה במדינת ישראל  מהומה בנושא החינוך לילדים בני לידה עד שלוש. לפני כחודש  ארגוני הנשים והעמותות שמפעילים את מסגרות החינוך החליטו לא לחדש את ההרשמה לשנת תשע"ז בשל מצוקת תקציבית בכלל ושקשורה למיעוט מבני מעונות בפרט. בראשית חודש מאי 2016, התקיימו משמרות מחאה של צוותי המעונות ושל הורי הילים. ההדים בתקשורת היו לדעתי מינוריים ביחס לחומרת מצב החינוך לגיל הרך מאוד(לידה עד שלוש) במדינת ישראל.

כתבה ב"דה מרקר" על  תנאיי עבודתן המחפירים של המטפלות במעונות היום נשארה אף היא ללא תגובות וללא הדים משמעותיים.

אני שבה ושואלת את עצמי מדוע מחירי הקוטג' והעגבניות מצליחים להביא לדיון ציבורי סוער הרבה יותר ומאשר מחאת מעונות היום, ולרתום משרדי ממשלה לפעולה? זכורה מחאתו הקולנית של שר האוצר משה כחלון כנגד התבטאות רעיה שטראוס בדבר העלאת האפשרות שאנשים לא יאכלו עגנביות במהלך 12 חודשים בשנה, אם מחירם מאמיר. עם זאת, ויתור עצמי על עגבניות בחלק משבועות השנה הוא בהחלט אפשרי וההקרבה הקשורה בכך איננה ענקית. לעומת זאת, התנזרות ממעונות יום או מסגרות אחרות לילדים צעירים היא בלתי אפשרית. ולמרות זאת, לא שמענו שר שמרים קולו כנגד המצב הקשה של המעונות ובעד הסדרה משמעותית של החינוך לגילאי לידה עד שלוש בישראל. 

בפוסט זה אני מנסה לשתף במחשבותיי על גורמים אפשריים מאחורי השקט ששורר בארץ בעניין מה שקרוי "משבר המעונות", אף שעניין החינוך לילדים בני לידה עד שלוש לא רק שלא הוסדר-הוא אפילו לא נמצא במסלול של טיפול. הצהרות נשמעו בחודש ינואר על מעבר קרוב של החינוך לגיל הרך למשרד החינוך. אלא שהמעבר בפועל לא התבצע.

שלוש מטרות הפוסט הן: 1. לשתף במחשבות שנוגעות למיעוט ההדים שמשבר מעונות היום מעורר; 2. להבליט שוב ושוב את המצב העגום של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש בישראל;3. לדרבן הורים ואזרחים שאכפת להם לפעול ללא לאות למען החינוך לגילאי לידה עד שלוש-עד אשר ייעשה ניסיון רציני לבנות תכנית ארוכת טווח לפתרון שורש של בעיית החינוך בשלוש שנות נחיים הראשונות של הילדיםבמדינת ישראל.

אין ספק שמשבר המעונות יחייב נקיטת צעדים גם לטווח קצר , אבל היסטוריה במדינת ישראל תיעשה באמת, אם הממשלה תירתם גם באמצעות המועצה לחינוך לגיל הרך לתכנון מושכל ולתקצוב הולם של החינוך לגיל הרך בישראל. כחלק מהרקע על הנאמר, מתוך אחריות אישית , אבהיר שוב, כפי שעשיתי בפוסטים בעבר, שלדעתי פתרון מושלם קצר טווח, מיידי לכל משפחות התינוקות והפעוטות לא נמצא מעבר לפינה. אבל אם מדינת ישראל לא תתחיל באופן מיידי לבנות תכנית מקיפה, ארוכת טווח מערכת החינוך לגיל הרך(לילדים בני לידה עד שלוש) תקרוס.

מחאת ההורים ומחאת צוותי המעונות עברה בשקט מדאיג

בתחילת חודש מאי התקיימו משמרות מחאה של צוותי המעונות והורי הילדים בחלקים שונים בארץ.

להלן צילומים ממחאת המעונות באדיבות אוסי קרן, מנהלת במעונות יום ויצ"ו רעננה וסטודנטית לתואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך.

d79ed797d790d7aa d794d79ed7a2d795d7a0d795d7aa 2

d79ed797d790d794 d797d791d7a8d7aad799d7aa d79ed7a2d795d7a0d795d7aa d79ed790d799 2016 1

וגם ממה צריך להזהר בתהליך קבלת החלטות. יש לנו היסטוריה של החלטות שמתקבלות מהיום למחר והיישום מנציח בעיות מבניות שמאפיינות את  מערכת החינוך בישראל.

בעקבות מחאה זו פורסמה כתבה במאקו על משמרות המחאה אתמול.  מחאות אלו הוזכרו לדעתי פעם או פעמיים במהדורות החדשות וזהו פחות או יותר.

גורמים אפשריים לשקט המטריד באשר למחאת המעונות

השקט המטריד בנוגע למחאת המעונות נובע לדעתי משתי סיבות עיקריות. מצד אחד -גם בעקבות וועדת פראוור שרים שמצויים בפרטים ומבינים שמדובר בתכנית מורכבת שעלותה עצומה. העלות הגבוהה נוגעת מהצורך להשקיע בהמרת משרות המטפלות במעונות למשרות הוראה עם כל המשתמע מכך; והקטנה מתחייבת של שעות עבודתן של המחנכות במקביל להעלאה משמעותית של שכרן והארכת חופשותיהן; מהגדלת מספר המבוגרים ביחס למספר התינוקות והפעוטות; מהגדלת מספר המעונות או המסגרות האחרות ללילדים בני לידה עד שלוש; מהשקעה בהכשרת כוח האדם: הן לאלפי המטפלות המצויות עתה בתוך המערכות והן בהכשרתן של גננות מומחיות לגיל לידה עד שלוש. מצד אחר-בהיעדר פתרונות חלופיים לחינוך ילדיהם הצעירים-ציבור ההורים והציבור הרחב נוטה לדעתי להדחיק את חומרת הבעיה של החינוך לילדים לידה עד שלוש בישראל. נראה כי עבור המוני בני אדם פתרון חלקי וגרוע טוב יותר מהיעדר פתרון.

האמת היא שאני מבינה לליבם של ההורים. מה יעשו? הם הרי חייבים לעבוד ולפרנס את ילדיהם. התעמקות בבעיית החינוך לגיל הרך והבנת בעיות היסוד שלו יגרמו לחרדה מיותרת. אלא ש"מאזן האימה" הזה בין רשויות השלטון לבין הציבור הרחב דוחה את הטיפול הנדרש בחינוך לידה עד שלוש.

מהם הבעיות המרכזיות בחינוך לידה עד שלוש?

אני חושבת שהבעיות העיקריות נוגעות לכך שהיסטורית, מייד אחרי קום המדינה, לא הייתה מודעות מספקת לחשיבות העצומה של איכות הטיפול והחינוך בילדים הצעירים. הפתרונות הראשוניים הומצאו בעיקר כדי לאפשר לנשים לעבוד. כיום כולם מבינים את חשיבות החינוך לגיל הרך-מבינים אבל כנראה לא מספיק מפנימים שהמצב הקיים חושף את הילדים הצעירים לסביבה שאיננה הולמת את צריכהם. חוקית, החינוך לילדים בני לידה עד שלוש איננו מוסדר. מעונות היום של ארגוני הנשים- שנמצאים בעין הסערה-הם ה"הילטון" של מסגרות החינוך לגיל הרך כיוון שיש בהם פיקוח הדוק על היבטים מסוימים של פעולתם(בריאות, תזונה, הגיינה). לצדם פועלות מסגרות לא מפוקחות שמסכנות את הילדים. אבל גם במעונות היום : המטפלות לא קיבלו הכשרה מעמיקה, יש תחלופה של מטפלות בשל תנאי עבודה  ירודים; היחס מבוגר: ילד איננו עונה על כל סטנדרט תקין המקובל במערב. ויש מחסור חמור במבנים. אני מבינה גם שהקש האחרון ששבר את הנהלת המעונות הוא אי הזרמה של כספים ממשרד הכלכלה. על המצב העגום של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש בארץ פורסמה כתבה בעיתון הארץ כבר בחודש נובמבר 2015. מצוין בכתבה זו שהצפיפות במעונות כפולה מאשר במדינות OECD ואילו העלות להורים כפולה מאשר במדינות אלו. מצוין בכתבה גם שדו"ח של שיפורים נדרשים וסטנדרטים שחובר על ידי ועדה שבראשה עמדה פרופסור מיקי רוזנטל  מעולם לא יושם.

מה נדרש לעשות ?

נדרשת תכנית מקיפה  וארוכת טווח. יש לזכור שהחינוך והטיפול בבני לידה עד שלוש כולל ילדים המצויים במעונות יום מפקוחים; ילדים שנמצאים בבתים בטיפול ההורים, בני משפחה או מטפלות פרטיות; ילדים שנמצאים במשפחתונים מפוקחים;וילדים הנמצאים במסגרות חינוך פרטיות שהבדלים גדולים פעורים ביניהן ביחס לאיכות הטיפול בהן. חלק מהילדים המצויים בסיכון הרב ביותר בשל טיפול בלתי הולם אינם נמצאים בהכרח במעונות היום. לכן חשוב בכל החלטה להחיל את האחריות  על כלל הילדים בני לידה עד שלוש ולא רק על הילדים שמבקרים במעונות היום של ארגוני הנשים.

אכן החינוך לגיל הרך צריך לדעתי להיות נושא בעדיפות לאומית ולא פרויקט חד פעמי .

לכן, מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות.

יש צורך בהגדרת תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך

  • הכרחי בעיניי שייקבע מה טווח הגילאים הנכנסים תחת ההגדרה "גיל רך": לידה עד 6? לידה עד 8?
  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • השלמת חקיקה ששקשורה להקמת מועצה לגיל הרך; הבטחת ייצוג לכל חלקי האוכלוסיה במועצה זו ולכל בעלי התפקידים תוך קיצוב אורך כהונתם של בעלי התפקידים במועצה; הגדרה ברורה של  תנאיים להכללתם של נציגים במועצה זו; הבטחת שקיפות מלאה של דיונים והחלטות של המועצה;
  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • מחקר שמתחקה אחרי סוגי מסגרות מגוונים שעשויים לתת מענה  לילדים  בני לדידה עד שלוש עם צרכים שונים ולמשפחות עם העדפות מגוונות; מעונות יום גדולים אינם מתאימים לכל הילדים; הורים שונים עשויים להעדיף  סידורי טיפול וחינך מגוונים(בין היתר תשלום לאחד ההורים שנשאר תקופה ממושכת בבית כנגד סבסוד של חינוך תינוק אחר שמקבל טיפול במעון;
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרךבשיתוף עם הרשויות המקומיות.

אנא חתמו על העצומה למען החינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

אני בעד לשלב כוחות בין כל הגופים והאנשים שהחינוך לגיל הרך קרוב לליבם. ולכן חתמתי בעצמי גם על העצומה של קואליציית אנו; כל דבר ובלבד שנדרבן את הרשויות לקבל החלטות אמיצות למען החינוך לגיל הרך.

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. עידית

    אירגוני הנשים הינו גוף מנופח שהעומדים בראשו מקבלים שכר מנופח, שההחלטות נעשות לטובת המערכת ופחות לטובת הילדים, הם הגוף שבמשך שנים עשו הכל כדי להכשיל את חוק הפיקוח… כי פחדו מתחרות. זה הגוף שההורים שיש בכיסם מעט כסף בורחים ממנו ומוצאים לילדים מסגרות חינוך איכותיות יותר. כאשר המחאה מגיעה מגוף שכזה נדמה לי שאין לה הרבה תומכים….לקחת מאירגוני הנשים את המנדט על מעונות היום!

  2. אני כסטודנטית שנה ראשונה במכללת ספיר לקחתי את הפרוייקט להכין עבודה אקדמאית על נושא החינוך לגיל הרך במעונות היום, עשיתי זאת כי עבדתי לא מזמן 6 שנים במעון יום ואני מטפלת מוסמכת סיווג 2 , המשכורות מאוד נמוכות לעומת העבודת קודש שהבנות עובדות. הפערים בין מספר הילדים לבין מספר המטפלות עצום , יש להגדיל את מספר המטפלות מול מספר הילדים .

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.