לשמר קשרים חברתיים בין ילדים גם כשכולם נדרשים להישאר בבידוד

תקציר

נדרשת בימים אלו של "ריחוק חברתי" פיזי בין אנשים, חשיבה יצירתית לגבי האופן שבו הורים וגננות ומורים המצויים בקשר עם הילדים יעודדו הנכחה של ילדים אחרים ויעודדו אינטראקציות טלפוניות או דרך האינטרנט עם ילדים אחרים כחלק משגרת היום במצב הבידוד או החירום. האמור נכון לכולם ובמיוחד לילדים בישנים יותר וכאלו שרמת החרדה החברתית שלהם גבוהה שמצב הבידוד "נוח" להם. השקעה בשמירה על קשרים חברתית חשובה מאוד כהכנה לחזרה הצפויה לחיים רגילים אחרי משבר התפרצות הקורונה. ככלל חשוב בעיני לדבר עם הידלים גם על החיים אחרי הקורונה ולא רק על מה שקורה עכשיו. על כך בפוסט "לשמר קשרים חברתיים בין ילדים כשכולם נדרשים להישאר בבידוד".

המצב שבו נדרש מכולנו,לרבות מהילדים, לשמור על "ריחוק חברתי" כדי למנוע הידבקות בנגיף הקורונה מחויב המציאות, אבל במידה מסוימת מנוגד לטבע החברתי של האדם.

מציאות זו שעבור חלק מהילדים ומהמבוגרים היא בעיתית מאוד ומשרה עליהם הרגשה של בדידות ומחנק, עשויה להיות מאוד נוחה לילדים ומבוגרים בישנים מטבעם, לכאלו שסובלים מחרדה חברתית שהימנעות מקשר עם אנשים אחרים נוחה להם מאוד.

דעתי היא שבמציאות זו חשוב לחשוב על דרכים לשמר את הקשרים החברתיים של הילדים מהגיל הצעיר ביותר ועד בכלל. חשוב שכולנו נזכור ונזכיר גם לילדים שהמצב הדי חסר תקדים שאנו מצויים בו, כשאנחנו כולנו מתגוננים מחשיפה לנגיף קטנטן שמשתק את העולם, הוא מצב זמני. במוקדם או במאוחר נורשה לצאת מהבידוד, ונצטרך לחזור למצב נורמלי של אינטראקציות עם אנשים אחרים במרחקים קצרים משני מטר מאדם לאדם.

כישורים חברתיים היו ויהיו בעתיד חשובים לתפקוד תקין בחברה בכלל ובמסגרות החינוך בפרט. הימצאות בקשר קבוע עם ילדים אחרים היא אחד ממקורות הרווחה הרגשית של הילדים. סיפוק מהקשרים החברתיים מאפשר לילדים לתפקד טוב בלימודים. את הדברים האלו יש לזכור תמיד, גם כשאנחנו מצויים בבידוד.

הילדים הכשירים חברתית(social competent) בשל מאפינים טמפרמנטאלים מולדים והיסטוריה אישית של קשרים חברתיים טובים, אינם זקוקים במיוחד ליוזמות ההתערבות שלנו. לעומת זאת, ילדים שמתקשים לתחזק קשרים חברתיים מסיבות שונות, חייבים הדרכה והתייחסות גם בימים אלו, על מנת להיטיב להתמודד עם מפגשים חברתיים כאשר יצאו מהבידוד.

עם ילדים בגילים שונים נעשה דברים שונים. העיקרון בעיניי הוא להתמיד להנכיח ילדים ובני משפחה שעמם איננו מפגשים דרך קבע באינטראקציות המשפחתיות שלנו וכן ליזום אינטראקציות באמצעות מגוון אמצעים טכנולוגים(באמצעות טלפון, ומחשב) על בסיס יומיומי.

מה נעשה עם ילדים צעירים מאוד? חשוב ביותר להראות תמונות של ילדים אחרים מהמסגרת החינוכית(מעון, משפחתון, גן פרטי). אם יש לנו תמונות של הילד עצמו עם ילדים אחרים עדיף. חשוב לדבר איתם על הילדים האחרים ולעודד אותם לדבר איתם בטלפון או באמצעות סקייפ.

בנוסף, רצוי לתזחק קשרים מרחוק עם ילדים שכנים- גם קשרים מהמרפסות. אני חושבת שמנהג השירה ואינטראקציות בין מרפסות שראינו באיטליה והתפשטה גם אצלנו היא מקסימה. שירה ושיחות המרפסות יוצרות תחושה של קהילתיות שחשובה לכולנו.

את ילדי הגן המבוגרים יותר ואת הילדים בגיל בית הספר חשוב לעודד להיות מעורבים חברתית באמצעים טכנולוגיים: לעודד אותם לשחק משחקים באמצעות הניידים והמחשבים שלהם. לעודד אותם לדבר עם חברים על תוכניות שראו בטלויזיה, על שיעורי בית במידה וקיבלו אותם. בעיניי הכרחי ליזום פעילויות אינטרנטיות כאלו בעיקר כאשר מדובר בלדים בישנים או בילדים עם חרדה חברתית. ההנכחה של הילדים האחרים ביומיום ואינטראקציות וירטואליות יקלו עליהם את החזרה לשגרה.

אני חושבת שחלק מהתפריט היומי של ילדים בגיל הגן ובגיל בית ספר יסודי חייב להכיל אינטראקציה כלשהי עם ילדים מחוץ למעגל של המשפחה הגרעינית.

חשוב בעיניי שלא נטבע לגמרי במחשבות של כאן ועכשיו ושל הישרדות יומיומית ושנחשוב על התחזוקה של הבסיס החברתי הרגיל שהכרחי לתפקוד יומיומי תקין שהוא לא חלק משגרת החירום הזמנית שבה אנו מצויים כעת.