בפוסט זה אני מבקשת להציג התייחסות לפרקטיקה השכיחה לשלוח להורי הילדים במסגרות חינוך לגיל הרך(גנים פרטיים וציבוריים) צילומים וסרטונים מרובים של הנעשה בגן. לעתים "בזמן אמת". בבתי ספר נוהגים לעתים לשלוח להורים מסרונים או הודעות וואטס- אפ שבהם מצויים עדכונים לגבי תפקוד הילדים. לעתים מדובר בעדכונים על התנהגויות שליליות(פטפוטים, מעשי תוקפנות, אי הכנת שיעורי בית (.. שליחת החומרים האלו נעשית לכאורה כדי להעמיק את מעורבות ההורים בנעשה במסגרות החינוך ולהביא ליתר "שקיפות". הכוונות מאחורי פעולות אלו הן ללא ספק טובות. אלא שהתוצאות עלולות להיות בעיתיות.
אצא מאמירה שהיא אולי מובנת מאליה: מעורבות הורים בנעשה בגנים ובבתי ספר הכרחית להתפתחות ולתפקוד של הילדים. כמו כן שקיפות היא דבר חשוב. חשוב שההורים יקבלו דיווחים מהימנים על הקורה לילדיהם בתוך המסגרות החינוכיות.
ערוצי התקשורת בין מחנכים להורים מגוונים הרבה יותר ממה שהיו בעבר. פעם התקשורת כללה שיחות פנים-אל פנים, לוחות הורים ושיחות טלפון. בשנים האחרונות התווספה התקשורת הדיגיטאלית על גווניה למפת ערוצי התקשורת בין מחנכים להורי הילדים. תקשורת שכוללת כתיבת הודעות טקסט, הקלטות קוליות, וצילומים חזותיים. התקשורת הדיגיטאלית מאפשרת אפוא שיתוף הורים בצילומים וסרטונים שמציגים סיטואציות מורכבות בנוסף למסרים מילוליים קוליים וכתובים.
http://mybag.ebaghigh.cet.ac.il/content/player.aspx?manifest=%2Fapi%2Fmanifests%2Fitem%2Fhe%2F19b10871-8e7a-4cd6-9b25-3eeef4c5f4cb%2F#?page=content-1
הטכנולוגיה הדיגיטאלית מאפשרת גם תיעוד של הנעשה במסגרת החינוכית עם מינימום מאמץ, וגם תקשורת דיגיטאלית מידיים. אלא שלדעתי המידיות והזמינות במקרים שאינם בהכרח דחופים הן בעוכריה של תקשורת מקדמת שותפות בין הצוות החינוכי לבין ההורים, לטובת הילדים. מידיות נדרשת במקרים דחופים שאין ברירה אלא להשיג את ההורים(בשל בעיות בריאות, תאונות וכו')גם במקרים אלו, נדרשת שיחה עם הורים על ידי הגננת או המחנכת שבה יש אפשרות של שיח. אין להסתפק במקרים כאלו עד כמה שהדבר ניתן, בהודעות חד-כיווניות שהרי אין מדובר במסירת מידע "יבש" . תזכורות לגבי כיבוד, לבוש וכו' יכולות לעבור כהודעות טקסט חד כיווניות. אבל לא פרטים רגישים על התנהגות, תפקוד, בריאות הילדים.
השיגור המידי של חומרים נעשה לעתים ללא מחשבה מספקת על האופן שבו ייתפס המסר על ידי הנמען: הורי הילדים. ללא חשיבה מספקת על תכלית הפעולה הזו של שיגור חומרים. במיוחד מורכב מצב שבו סרטונים של מצבים שהם תמיד חברתיים בגן(קטעי פעילות למידה או משחק) נשלחים לקבוצות של הורים דרך אפליקציות חברתיות(כגון פייסבוק או ואטס-אפ). וזאת מבלי לתת את הדעת מי הילדים שמוצגים בסרטון, מי הילדים הנעדרים מהתמונה או מהסרטון. באיזו מידה סרטון מיטיב לייצג את ליבת הפעילות או שמא סרטון זה או אחר תופס תמונה שולית ולא מייצגת של הפעילות?
אתן דוגמה של סרטון שנתקלתי בו.
סרטון שנשלח בקבוצת ואטס-אפ לכל הורי הילדים באותה כיתת גן. משחק בחצר. קבוצה של ילדים בני שנתיים-שלוש. תחילת השנה. חלק מהילדים עדיין בשלב של הסתגלות. משחקים בחול. בכי חזק קורע לב בשמיעה ראשונה, נשמע ברקע, כשילדה נמצאת בחזית הפריים. ברקע נשמעת הילדה אומרת "אימא-אימא" בקול שניתן להתרשם שמלווה בבכי. בשלב הראשון אי אפשר לדעת מהו מקור הבכי החזק. התבוננות חוזרת ונשנית בסרטון מגלה שאחרי כחצי דקה הילדה איננה בוכה אך עדיין נשמע בכי ברקע. אחת המחנכות קוראת בשם שני ילדים ומבקשת שייגשו אליה. מכך מסיקים שכנראה אלו הם שני הילדים שבכו.
דוגמאות נוספות. צילומים של פעילות הגן שבהם ילד מסוים איננו מופיע במשך שבוע בשעה שילדים אחרים מופיעים, נשלחים לכל ההורים. צילום של פעילות קבוצתית שבו ילדים מרכיבים פאזלים. כל הילדים נראים באמצע העבודה בעוד שילד אחד נראה שטרם נגע בפאזל-מתבונן בילדים האחרים. הורים של ילד בכיתה ג' שלרוב מתנהג בסדר גמור בבית ספר(מעולם לא הושמעה תלונה על התנהגותו) מקבלים מסרון שבו נכתב על ידי המחנכת שיחד עם חבר זרק אבנים לכיוונה של קבוצת בנות ונקרא למנהלת. או בבית ספר הורי ילד בכיתה ו' מקבלים הודעה מהמחנכת שהילד הפריע פעמיים בשיעור-וזאת תחת מדיניות של שקיפות מרבית בין בית הספר למסגרת החינוכית.
מבקשת לציין שבעיניי אין בהכרח שום דבר בעייתי בתוכן הפעילות המוסרטת או המצולמת שהוצגה למעלה. כדי להחליט זאת יש להכיר את ההקשר הרחב יותר שבו התנהלו הפעילויות לאורך זמן. דבר שלא ניתן להעביר בשיגור יומיומי של חומרים להורים. הבעיה בעיניי היא שלא ברורה התכלית של השיגור המידי של צילומים, סרטונים, מסרונים באמצע יום העבודה שלא בהקשר של שיח ותיאומים עם הורי הילדים. מעבר למראית עין של שיתוף. בדוגמאות מהגנים של הילדים הצעירים לא נלקח בחשבון שהבנה של המתרחש בחלק מהסיטואציות המוסרטות מחייבת צפייה חוזרת ונשנית וזאת כאמור באמצע יום פעילות של הורי הילדים. בחלקם האחר, ישנה התעלמות מכך שהורים עורכים השוואות בין הפעילות של הילד שלהם לפעילות של הילדים האחרים ועלולים להגיע למסקנות עגומות ולא מבוססות לגבי יכולתו של הילד שלהם. הדבר אף עלול לעורר עוינות כלפי חלק מהילדים או כלפי מסגרת הגן. במקרים שמתייחסים להתנהגויות מפריעות של ילדים בבית ספר נראה שטיפול רציני בתופעות, מחייב שיח עם הילדים וההורים ביחד, למציאת פתרון חינוכי. סתם יידוע של ההורים לא יעזור. אינני חושבת שיידוע לגבי פרטי ההתנהגות של הילד היא מטרה מספיק ראויה לעבודה ושותפות עם ההורים. תמיד יש לשאול יידוע לשם מה?
ההצפה שחומרים שמועברים באמצעות אמצעי התקשורת הדיגיטאליים עלולים להביא : א. להתעלמות של ההורים מהמסרים; ב. לעוינות והתרחקות מהמסגרת החינוכית. הורים עלולים להירתע לשתף את הצוות החינוכי בפרטים חשובים על הילד והמשפחה אם יתרשמו שייעשה שימוש לא נאות בחומרים אלו.
אני גם לא חושבת שאיסור גורף על מורים של משרד החינוך להשתתף בפלטפורמות חברתיות הוא במקום. אני חושבת שגננות ומורים הם אנשים תבוניים. מה שכן חשוב הוא ייזום של השתלמויות עומק למורים כדי להפוך אותם למשתמשים מקצועיים באמצעי התקשורת הדיגיטאליים. למידה מבוססת אירועים ממשיים מהשדה ולא הרצאות שמפיצות סיסמאות והכללות. למידה שמעודדת את המורים והגננות להתעמק בתפיסות, בעמדות בידע ובפרקטיקות שלהם ולנסות להציב כיעד של הלמידה את שיפורם ההדרגתי .
לסיכום, נראה לי שכמו תמיד הזמינות של הטכנולוגיה גורמת לשימוש לא מושכל בה. לעתים שימוש נחפז ולא מחושב בטכנולוגיה עלול להביא לתוצאות הפוכות לאלו שהתכוונו להשיג. שיתוף הורים בנעשה במסגרות החינוך אמור להביא לקירוב שלהם למערכות אלו. כדי להתמודד עם הבעיה, אני חושבת שיש ליזום השתלמויות בית ספריות, של קבוצות גננות להעמקת ההבנה של ההשלכות של שימוש בטכנולוגיה דיגיטאלית כחלק מהתקשורת עם הורי הילדים. לא השתלמויות שהן שופר לשיגור סיסמאות והכללות, אלא השתלמויות שמעודדת חקר מעמיק של כל גננת ומורה את העשייה החינוכית שלה. השתלמויות שמדרבנות להבין סיטואציות בצורה מורכבת. לקחת את נקודת המבט של ההורים ולהצמיח פרקטיקות החינוכיות מבוססות תקשורת דיגיטאלית משופרות על בסיס החקר של הפרקטיקות הקיימות ומה לא עובד בהן היטב. הנחיות מנהליות פורמליות ללא חקר מעמיק בדבר שימוש בטכנולוגיה לא תעזורנה לדעתי.