מה עושים כשכועסים?

פוסט זה מתמקד בהבנה, הבעה ותגובה לכעס. דברים שמיוחסים לאריסטו בנושא הכעס מציגים בצורה תמציתית, עניינית וחכמה את מה שעלינו ללמוד בנוגע ל"טיפול" בכעס שלנו: "כל אדם עלול לכעוס וקל הדבר, אולם לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון, במטרה הנכונה ובדרך הנכונה-זה אינו בתחום של כל אחד וזה לגמרי לא קל". אנסה בפוסט זה לדבר על דרכים לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון במטרה הנכונה ובדרך הנכונה.

מה פתאום פוסט בנושא הכעס ?

את הפוסט בנושא הכעס החלטתי לכתוב בעקבות שני אירועים מהשבועות האחרונים: 1. הקושי של הנכדה שלי בת הארבע לעכל את המשפט "אני כועסת עלייך" שאני אמרתי לה באחד הימים אחר הצהריים כשלא הסכימה ללבוש בגדים ארוכים אחרי האמבטיה ביום די קר-יום שבו גם אני לא הרגשתי טוב במיוחד. האמת היא שכעסתי עליה יותר מפעם אחת בעבר[לא יותר מידי פעמים] אבל נראה לי שזו הפעם הראשונה ששמתי את ההרגשה במילים. נורית נכדתי פרצה בבכי וביקשה שלא אכעס עליה. מאוחר יותר כשהלכה הביתה סיפרה לאימה שסבתא כעסה עליה. התגובה הקשה של נורית לכך שכעסו עליה, גרמה לי להרהר די הרבה בנושא. עברה לי בראש המחשבה שחשוב לעבוד איתה על העקרון שכעס הוא רגש קיים ולגיטימי ושמותר לה לכעוס ומותר שיכעסו עליה. אלא שבהמשך חשבתי שבעצם גם לאנשים מבוגרים לא קל להתמודד עם כעס. בקיצור האירוע הזה ליווה אותי זמן מה וגרם לי לכתוב משהו בנושא; 2. הטריגר השני היה השתתפות בהרצאתה של דר' ענת מועד מאוניברסיטת בר אילן על אימון רגשי במסגרת יום העיון השנתי של תכנית הריס-יום עיון שהתקיים בסוף נובמבר 2019 . בהרצאתה טענה מועד שיש לנו נטיה להתעלם מרגשות שליליים ושחשוב לאמן ילדים לקבל ולהביע רגשות שליליים. באופן כללי הסכמתי עם הטענה, אלא שבעקבות יום העיון חשבתי שלצד הקבלה של הרגשות השליליים היה צורך להתייחס גם לכישורים של ויסות עצמי ולתרומתם לקשרים בין אישיים טובים. מועד התבססה בהרצאתה על חוקר שמתמקד בזוגיות-Gottman ). חיפוש באינטרנט גילה שאנשי מקצוע שונים מבססים את הסדנאות/ההרצאות שלהם במה שקרוי היום "אימון רגשי" על חוקרים ותיאוריות שונים. בכל מקרה נראה שגוברת המודעות לצורך לשים לב לתחום הרגשי חברתי בהתנהלות שלנו בכלל ובהקשר הוראה וחינוך בפרט. להתמודדות עם רגשות שליליים בכלל ועם כעס בפרט נשמר מקום חשוב מאוד בטיפוח הרגשי חברתי של הילדים. הבעת רגשות ותגובה לרגשות שליליים משפיעות ומושפעות מקשרים שיש לנו עם אנשים אחרים. לי הרגיש נוח להתייחס לנושא חשוב זה דרך הפרספקטיבה של גישת האינטליגנציה הרגשית.

כך חזרתי לספר שכתבתי לפני יותר מעשור אינטליגנציה רגשית: תיאוריה ויישום(טל, 2005, בהוצאת אח ומכון מופ"ת). בספר זה נכלל פרק בנושא הכעס: "הכשרת מחנכים-פיתוח כשירות רגשית כאמצעי להתמודדות עם כעס".פוסט זה מתבסס גם על מה שכתבתי שם. מטרת הספר כולו ושל הפרק שמתמקד בכעס הייתה להביא מחנכים להבנה מעמיקה של האופן שבו רגשות משפיעים על האינטראקציות ועל התפקוד שלנו ולהביא לשיפור ההבנה של עולם הרגשות כמו גם לשיפור הויסות העצמי ולשיפור מתמיד של ההתמודדויות שלנו עם הרגשות שלנו והרגשות של אנשים אחרים שאיתם אנחנו באים במגע.

על אינטליגנציה רגשית

התוכן המופיע כאן לקוח מתוך הספר(אינטליגנציה רגשית: תיאוריה ויישום, שכאמור פורסם בשנת 2005. העניין הגובר בכישורי SEL(למידה חברתית רגשית-Social emotional learning) בשנים האחרונות עולה בקנה אחד עם גישת האינטליגנציה הרגשית. גישה זו מצביעה על הצורך להדגיש טיפוח כישורים רגשיים וחברתיים של הורים, מחנכים וילדים כבר מהגיל הרך מתוך הבנה, שהבנה של הרגשות שלנו ושל הזולת, והיכולת לנהל את הרגשות ולקבל החלטות "טובות" בסיטואציות חברתיות, היא בסיס לתפקוד תקין בחברה.

האינטליגנציה הרגשית עוסקת בשילוב ההכרחי בין המערכת הקוגניטיבית לבין המערכת הרגשית בכל הקשור לפתרון בעיות בחיי יומיום.  עם הופעתו והתפשטותו, תרם מושג האינטליגנציה הרגשית  להפקעת הבלעדיות מהאינטליגנציה האנליטית המוכרת  כ- IQ .

השפעתו של התפקוד או הויסות הרגשי על ההישגים הלימודיים, כמו גם על הצלחה בתחומי חיים מגוונים וה-well being הכללי, הוכרה משכבר.תורנדייק( Thorndike)  הגדיר כבר ב- 1920 את ה"אינטליגנציה החברתית" כיכולת המנחה גברים ונשים, בנים ובנות—להבין אחד את השני ולהתנהג בחכמה בקשרים שלהם עם אנשים אחרים. בסוף המאה ה-20, עם פרסום סיפרו של גולמן (1996) והמאמרים של מאיר וסאלובי (Salovey & Mayer , 1997, 1990) גברה המודעות לצורך לטפח את הויסות הרגשי-חברתי של הילדים בנוסף לטיפוח החשיבה המופשטת שלהם.

אינטליגנציה מתייחסת ליכולת לתפוס, להבין ולהשתמש בסמלים, דהיינו לחשוב באופן מופשט כדי לפתור בעיות מורכבות. האינטליגנציה הכללית מקיפה יכולות כמו עיבוד של מידע מילולי, מרחבי ולוגי. האינטליגנציה הרגשית מוגדרת לפי אותם קריטריונים המקובלים בפסיכולוגיה בהגדרת האינטליגנציה בכלל, כיכולת להבין ולהשתמש במידע רגשי כדי לפתור בעיות מורכבות בתחום הרגשי והבין אישי   (Mayer, Caruso & Salovey, 2000 ; Mayer, 2001). האינטליגנציה הרגשית היא :"היכולת  להבחין, להתחבר ולהפיק רגשות בדרך שתומכת בחשיבה, להבין רגשות וידע רגשי, ולווסת רגשות בדרך מחושבת על מנת להביא לגדילה רגשית וקוגניטיבית" (Mayer & Salovey, 1997, עמ' 5 ).

הכישורים הכלולים בתוך האינטליגנציה הרגשית (על פי  Mayer & Salovey, 1997 )

מאייר וסאלובי (1997, עמ' 11 ) הציגו מדרג התפתחותי של ארבע קטיגוריות של כישורים הכלולים באינטליגנציה הרגשית.

ארבע הקטיגוריות של יכולות ( (שכלולות כמצוין קודם בהגדרת האינטליגנציה הרגשית) (abilitiesמה"נמוכה" או הבסיסית ביותר עד המפותחת , המורכבת ביותר הן:

1. היכולת להבחין ברגשות של עצמך ושל זולתך ולהעריך כמו גם להביע רגשות; 2. היכולת להטמיע רגשות בתהליכים פיזיולוגיים וקוגניטיביים ולהיות מודע להשפעת הרגשות על החשיבה; 3. היכולת להבין ולנתח רגשות ומידע רגשי; 4.  היכולת לוסת רגשות באופן שמוביל לגדילה רגשית וקוגניטיבית.

כשמדובר ברגש הכעס המטרות הן אפוא:

1. להיות מודע לרגש הכעס שלך או של הזולת שאתה נמצא בקשר איתו ,ולחפש דרכים מסתגלות להביע כעס;
2. להיות מודע לאופן שבו משפיע הכעס על קשרים בין אישיים ועל החלטות שאתה מקבל;
3. ללמוד להביע כעס באופן שמעביר מסר לזולת, ומשאיר אותך שלם עם עצמך ועם ההתנהגות שלך.

הבעיות המרכזיות שקשורות להתמודדות עם כעס כמבוגרים או כילדים הן:

א. הפנמת הכעס והימנעות והבעה ישירה וגלויה של הרגש מתוך תפיסה שהכעס הוא רגש שאיננו לגיטימי;

ב. מנגד, קושי לווסת את ביטוי הכעס; ואז הכעס מתבטא בהתפרצות קולנית או לעתים בתוקפנות פיזית או מילולית.

כדי לטפל בצורה טובה בכעס, הורים ומחנכים חייבים לתת את הדעת לשני מישורים: המישור של ההתמודדות שלהם עצמם עם כעס; המישור של טיפול בכעס של הילדים.

מה חשוב שנעשה כמבוגרים(הורים ומנחכים) ביחס לכעס שלנו?

חשוב שנהיה מודעים לכעס עצמו ושנבין מה באמת מכעיס אותנו. האם התנהגות הילד? האם רגישות מיוחדת שלנו בגלל משהו שלא קשור לילד. בדוגמה שאיתה פתחתי את הפוסט שהתמקדה בנכדה שלי די ברור לי שהכעס שלי עליה נבע גם מהסרבנות שלה וגם מכך שהרגשתי לא טוב והייתי פחות סבלנית איתה מאשר בדרך כלל. ברור לי שבמצב אחר, הייתי מצליחה למצוא "סולם" שיוריד אותה מהעץ, איזו דרך לשכנע אותה ללבוש בגדים ארוכים מבלי לכעוס עליה. עם זאת, אינני חושבת שזה כל כך רע שילד מבין שלפעמים כועסים עליו ושהוא יכול להתמודד עם הכעס.

חשוב שנביע כעס בצורה מווסתת שמציגה בפני הזולת מצב שבו אנחנו מעריכים שהגבול שלנו נחצה ועל הזולת לשנות התנהגות כלפינו. הדרך העדיפה להבעת כעס במצבים של תקשורת בין אישית היא הבעה מילולית , הבעה שבה אנחנו מצהירים על כך שאנחנו כועסים וגם מסבירים מה הביא אותנו לכעוס. חשוב לקחת בעלות על הרגש ולא להשליך אותו על הזולת. הרס רב למערכות יחסים נגרם עקב חוסר יכולת של אחד הצדדים לשםלוט בביטוי הכעס שלו. בשעת הכעס הפגיעה בזולת יכולה להיות מילולית(האשמות שוא, העלבה מכוונת, מילים פוגעניות) או פיזית(דחיפות ואף ביטויים יותר תוקפניים של כעס).

אם מביעים כעס מוצדק ככל שיהיה על ילדים-חשוב שנהווה מודל של הבעת כעס מילולית ושההתנהגות שלנו תהיה מווסתת . חשוב שנכיר את הילדים שאיתם אנחנו בקשר ושהבעת הכעס כלפיהם תהיה כזו שאיננה מאיימת עליהם.

לפעמים חשוב להגיד באינטונציה מודגשת ונשלטת לגמרי שאנחנו כועסים על מעשה של הילד(כמו פגיעה מכוונת בילד אחר או השלכת חפצים) . אמירה כזו באה להציב גבול להתנהגות הילד.

מה נעשה כמבוגרים ביחס לכעס של הילד?

ילדים מרגישים כעס לעתים קרובות כשהם מעריכים וחשים שחוסמים אותם ואת דרכי הביטוי שלהם. הם כועסים כשהם מרגישים שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים באינטראקציות שלהם עם מבוגרים ועם ילדים. הם כועסים כשמרגישים באופן סוביקטיבי כי זכו ליחס לא הוגן מצד מבוגרים או ילדים אחרים. ילדים כמו מבוגרים מרגשיים את הכעס בגוף שלהם: מרגישים עצבנות, שינוי בדופק ולעתים הזעם משתלט עליהם.

כמבוגרים חשוב ביותר לזהות את הרגש של הכעס ולשיים אותו. ילדים מרגישים כעס בכל מקרה. אך ילמדו שלרגש הזה שהם חשים קוראים כעס רק אם ייחשפו באינטראקציות בין אישיות לשם הרגש. אז מצד אחד חשוב לזהות ולשיים את הרגש הכעס אבל מצד שני חשוב לא פחות לא להתנשא מעל הילדים ולשקף את שם הרגש כסוג של טכניקה שמשדרת לו שאנחנו יודעים טוב יותר ממנו מה הוא מרגיש.

חשוב לקבל את ביטוי הכעס של הילד באמת. לא רק מהפה אל החוץ. להשתכנע שרגש הכעס לגיטימי. באינטראקציה עם ילד כועס חשוב להישאר רגועים ולנסות להבין מה היו המחוללים של הכעס של הילד. לעתים נוכחות בוטחת ליד הילד, מגע קרוב ללא מילים מרגיעה יותר מאשר ריבוי של מלל. אני חושבת שיש לדבר עם הילד במינון שמתאים לו. השיחה עשויה להוביל לזה שהילד ישיים את הרגש בעצמו וינסה להתייחס למה הכעיס אותו.

\חשוב מאוד לזכור שהיכולת לווסת רגשות היא יכולת שמתפתחת עם הגיל. ילדים בני 5, 6 מגלים יכולת הרבה יותר מרשימה לווסת את רגשותיהם בהשוואה לפעוטות. זאת ועוד, ככל שהילדים הם צעירים יותר כך הם זקוקים לנוכחות הפיזית של המבוגר כדי שיוכלו לווסת את עצמם. הם מתקשים לווסת את העוררות הרגשית, שכוללת כעס בין היתר, בכוחות עצמם.

בעבר האמינו שעידוד הילד "להוציא את הכעס", מה שקרוי קטרזיס, על חפצים בצורה מבוקרת עוזרת. לפני מספר עשורים התפתחה פרקטיקה של "פינות כעס" שכללו חפצים כגון כריות מתנפחים. מחקרים גילו עם זאת שעידוד של הוצאת כעס על חפצים איננה משחררת את הילדים מהרגש ולעתים מביאה להלמת ההתנהגות, לתוקפנות. על כן היום ההמלצה היא לא לעודד הוצאה פיזית של כעס אלא להפנות את הכעס לערוצים סימבוליים כגון ציור או כיור ולביטוי מילולי.

חשוב מאוד לגלות יחס הוגן וענייני כלפי ילדים. לא אחת יוצא לילד או לילדה שם של ילד בעיתי ואנחנו כמחנכים ממהרים לכעוס עליהם ולהאשים אותם גם בדברים שלא הם עצמם עשו. גישה כזו תורמת ליצירת מעגלים שליליים אינסופיים שרק מסלימים את הכעס ואת הניכור.

בנוסף, הכרחי ללמד את הילדים להציב גבול להתנהגויותיהם. ישנם ילדים שיש ללמד אותם אסטראטגיות של ויסות עצמי(לגשת למבוגר כשמתרתחים, לצייר, לכתוב כשהם בוגרים יותר מה הכעיס אותם, לספור עד 10 או עד 20…).

המבחן האמיתי של כולנו הוא לגלות סבלנות, הכלה ואמפתיה עם ילדים שמאתגרים אותנו. הרבה יותר קל לגלות אמפתיה וסבלות כלפי ילדים שיודעים לווסת את הרגשות וההתנהגות שלהם בעצמם. קשה הרבה יותר לנהוג כך כלפי ילדים שמתקשים לווסת את התנהגותם. נתרום ליכולת הויסות של ילדים אלו אם נהיה נוכחים עבורם, נדרוש התנהגות מווסתת מצדם ולנסייע להם לווסת את עצמם.

ספרי ילדים שמתמקדים בתמודדות עם כעס

חשוב שנכיר גם ספרי ילדים שמתמקדים בכעס והתמודדות עם כעס. שימוש בספרי ילדים בנושא בכלל, וסביב אירועים שנוגעים להבעה של כעס עשוי להועיל. יש בקריאת ספרי ילדים אלו סוג של הרחקה מעצמנו שמאפשרת ללמוד מהקריאה השיתופית והידאלוגית שלהם עם מבוגר תומך גם על הלגיטימיות של רגש הכעס וגם על דרכי הבעה שאינן פוגעניות.

"משגעת פילים" מאת אורי אורלב ואורה איתן (מאיירת) מציג את חוסנם של הקשרים בין הורים לילדה שמיטיבה "להוציא את הוריה מהכלים" -בקיצור ילדה משגעת פילים. רחלה מחליטה לעתים "לבלוע את לשונה" ולעתים לצרוח "לא רוצה" באינטונציה שעלולה להתפרש על ידי השכנים כקריאה :"שריפה!".  ספר זה נפלא  גם בשל החריזה וההומור והאיורים ולא פחות מכך בשל הצגת האפשרות שמשפחה יכולה בלי בעיות להכיל את המרדנות של הילדה מבלי לערער את הרגשתה שהיא בת אהובה:

אבא ואימא, ההורים שלי,יוצאים מן הכלים, אך לא יוצאים משום כלי,

ואפילו אם אני רעה ואבא אומר:

"רחלה, ניתן אותך למישהו אחר,"

זה לא נורא וזה בכלל לא מפחיד. אני יודעת שהם אוהבים אותי תמיד. ואני יכולה לגלות לכם בסוד:

כשסוף סוף זה עובר-נעים לי מאוד,

ואני רעה פחות

                      ופחות

                                 פחות

                                            ופחות,

עונה כששואלים, בלי לעשות טובות…

ספר שמתאים לילדים צעירים -לפעוטות ולילדי גן הוא הספר "כועסים-מה עושים " שהוא לקט שירים בנושא שהעורכת שלו היא שולה מודן ואויר על ידי אלישבע געש, בהוצאת מודן הוצאה לאור. בספר שירים שמייצגים הן מצבים של ילדים כועסים שמחפשים דרך "לאלף" את כעסם וגם מצבים שבהם ילדים מתמודדים עם הבעות הכעס של הוריהם או של ילדים אחרים.. דוגמה של שיר שמתמקד בהבעת כעס של פעוטות הוא "מה עושים כשכועסים" מאת חגית בנזימן. על עצם חווית הכעס ותהליך ההירגעות בשיר"כעס" מאת עדנה קרמר. "כולם ברוגז איתי" מאת תמר אדר מציג מצוקה של ילד שכל הילדים האחרים בגן כועסים עליו ומדירים אותו. בשיר "בן יקיר" מאת רבקה אליצור מוצג מצב שאימא כועסת על בנה.

על כעס–על קצה המזלג

כעס הוא רגש נורמאלי שכל אחת ואחד מאיתנו חווה אותו מפעם לפעם. הדרך האינסטינקטיבית , הטבעית להביע כעס היא להגיב במידה כזו או אחרת של תוקפנות כנגד הגורם המאיים עלינו. כעס הוא אפוא התגובה הטבעית והמסתגלת למה שנתפס על ידי האדם כאיום; לכן, עצם היכולת לחוות כעס נחשבת לחיונית להישרדות(http//www.apa.org./pubinfo/anger.html).

ניתן להרגיש עוצמות שונות של כעס: החל מתחושה כללית של היות עצבני וכלה בזעם עז המשתלט עלינו. כמו רגשות אחרים, הכעס מלווה בשינויים פיזיולוגיים: עלייה בדופק ובלחץ הדם, עליה בהזרמת אדרנלין ועוד. מחוללי הכעס עשויים להיות חיצוניים לאורגניזם (לדוגמה, ביקורת בוטה מצד אחד ההורים או מצד המפקחת; פגיעה בזכויותינו,, הפליה מצד אדם אחר) או פנימיים(לדוגמה, מחשבה טורדנית החודרת לתודעה שלנו בדבר התעלמות עקבית מרגשותינו מצד אדם קרוב).

לעתים בכעס מופיע כחלק ממערך של רגשות מעורבים או מורכבים.יש המדמים מצב של כעס , הלווה ברגשות נוספים, לקרחון שבו הכעס הוא חלקו הקטן והגלוי של מערך שלם של רגשות סמויים ועמוקים יותר0מערך הכולל פחד, עלבון, תחושת השפלה ותסכול). במקרה זה, חיוני לגלות את תוכנם של הרגשות הסמויים על מנת להתמודד כיאות עם הכעס.

לבסוף הכרחי שנלמד להבחין בין כעס שהוא רגש לגיטימי כנו כל הרגשות לבין תוקפנות שהיא התנהגות גלויה וביטוי אפשרי אם כי לא הכרחי של הכעס(http//www.psc. uc.educ).

סיכום

בפוסט זה הצגתי את הכעס כרגש לגיטימי שיש ללמוד איך לקבל אותו ולאלף אותו. התייחסתי הן לאופן שבו מבוגרים מתמודדים עם הכעס של עצמם ואיך הם מחנכים ילדים לטפל בכעס שלהם. ההנחה היא שמבוגריים שמתקשים להתמודד עם כעס בעצמם לא יצליחו לחנך ילדים בנושא. הדגשתי שהכרחי להבין שהכעס הוא רגש לגיטימי ולצד זה ללמוד להביע כעס, להבין כעס של הזולת ולוסת את הרגש עצמו כמו גם את ההתנהגות שמבטאת אותו. הרקע התיאורטי להתייחסות לכעס בפוסט זה היה גישת האינטליגנציה הרגשית. עם זאת ברור שמאז ומעולם אנשים ניסו להסביר ולהתייחס לרגש הזה. כביטוי לכך הבאתי ציטוט שמיוחס לאריסטו בנושא.