מחנכים את המפלצת – ספר ילדים על שיימינג וחרמות

בפוסט זה אני מציגה את ספרו של אשר וינשטייין(איורים נורית יובל) "מחנכים את המפלצת" בהוצאת "אוריון" -ספר שכולל סיפור מחורז על תופעת החרמות והביוש(shaming). בסוף הפוסט אני מזכירה שביוש וחרמות נמנים עם תופעות של תוקפנות חברתית והם סוג של בריונות שמיגורן מחייב התערבות של הורים ומחנכים.

בספר מסופר בחרוזים על מפלצת "ביש בושה" שחיה בשכונה. רוב הזמן היא "עוקצת" והיא מחפשת רק רוע בסביבה. מפלצת זו נטפלת במיוחד "אל כל חלש". עם קורבנותיה של המפלצת נמנית גם הילדה רות שהמפלצת מוצאת לנכון "להחמיא לה" שהיא טיפשה וחסרת טעם בבחירת בגדיה. קורבנות נוספים של המפלצת הם מיכל, יותם ,שוש וליאם. בסופו של דבר הילדות רות ומיכל החליטו להילחם במפלצת באמצעות הקולקטיב. הן הזמינו את כל ילדי הכיתה כדי להצביע על כללים חדשים – כללים שאוסרים על פגיעה באחר. "אסורים ביוש וחרם וגירוש מהקבוצה,כי תמיד עבור כולנו המסגרת נחוצה". נציגות הכיתה כותבת מכתב למפלצת-מכתב שמיידע אותה על הכללים החדשים.

מענין שבספר זה הקורבנות הם ילדים "בשר ודם" עם שמות ישראלים מוכרים בעוד שהבריון הוא ישות מטפורית "חיצונית לכיתה". בספר מתוארים הילדים כבעלי יכולות ויוזמה ומאמינים בקולקטיב ובהסכמות של הקולקטיב לקביעה ולשינוי של כללים.

הספר "מחנכים את המפלצת" בדומה לספר " מיהו מלך החיות? " שפורסם שנה מאוחר יותר, עוסק בתופעות חברתיות נפוצות שיש בהן פגיעה בילדים אחרים. בספר "מחנכים את המפלצת" מובלטת השוויוניות בין עמיתים כמאפיין של קשרים טובים בין ילדים.

הפיכת המפלצת לישות מאפורית, משמשת כאמצעי ספרותי לאפיון תופעת השיימיניג והתוקפנות החברתית כתופעות חברתיות שליליות שאותן יש למגר.

אני חושבת שספר זה עשוי להיות בסיס טוב לדיון קבוצתי או כיתתי על יחסי הגומלין בתוך הקבוצה והכיתה. במהלך שיחות מ מעין אלה עשויים ילדים להעלות מחוויותיהם בכיתה או בשכונה ובחסות הנחיה של מחנך או מחנכת עשוי להתעורר דיון שמוביל לגיבוש כללים שאוסרים על חרמות לצד כללים לתקשורת טובה בין ילדים בכלל ובשעת משבר , בפרט.

מה שחשוב הוא שנזכור בקשר לחיים האמיתיים הוא ששימינג וחרמות הם תופעות חברתיות שמאפיינות את חברת הילדים. שיימינג וחרמות מצויים הן במדיום הוירטואלי בקבוצות חברתיות והן במפגשים פנים אל פנים. ילדים בשר ודם הם הבריונים, ילדים בשר ודם הם קורבנות ואנחנו יודעים מהספרות המקצועית של"קהל"(the audience)-גם כן ילדים בשר דם השפעה מאוד משמועתית על הסלמה של תופעות חברתיות פוגעניות של חרמות ושימינג או למיגורן. אני מזכירה זאת כיוון שחשוב שנזכור שה"מפלצת" נמנית עם ילדי הכיתה בדיוק כמו קורבנות הפגיעה החברתית.

בספר "מחנכים את המפלצת" מתוארים הילדים הן כקרובנות והן כקבוצה יזמית שמארגנת את הכיתה למלחמה בחרמות. בחיים האמיתיים טיפול בחרמות ושימינג מחייב לרוב, לדעתי, מעורבות עמוקה של מבוגרים: צוות בית הספר והורי הילדים. מצד אחד התעלמות מתופעות חברתיות פוגעניות מצד המבוגרים נמנים עם הגורמים שמגבירים את כאב הקורבנות ואת תחשות חוסר האונים שלהם. ברוב המקרים, ילדים צעירים וגם מבוגרים חייבים תמיכה רגשית של מבוגרים והצטרפות שלהם למלחמה בבריונות מכל סוג שהוא מבלי להדיר מהכלל את הבריון. מתוך עמדה שמסייעת גם לקורבנות גם לבריונים לאמץ דפוסי התנהגות פחות פוגעניים וגם להילחם באדישות של הילדים שמשמים כ"קהל" ולא עושים דבר למיגור התוקפנות החברתית בתוך החבורות והקהילות שלהם.

תגובות ילדים בעקבות קריאת הספר "מחנכים את המפלצת"

הספר "מחנכים את המפלצת" זכה לעניין רב בקרב מחנכים וילדים. הופק על בסיסו מחזמר של ילדי להקת "ענבלים" בקונסרבטוריום גבעתיים. הסופר, אשר וינשטיין השתתף גם בקריאתו של הספר ובשיח ילדים בעקבות הקריאה המשותפת. להלן תגובות של ילדים בכיתה ג' בעקבות קריאת הספר-תגובות שמאפשרות להבין מה המחשבות שספר זה עורר בילדים עצמם-, ב"קהל היעד" של הספר.

היו תגובות שהתייחסו לזה שההתנהגות של הבריון לא יפה ולא ראויה. לדוגמה:" אני חשובת שזה לא יפה שאת אומרת דברים לא יפים. וזה לא יפה שאת מתנהגת לא יפה לילדים. אני מציעה לך להיות יותר טובה וש תהיי מפלצת טובה, לא רעה". או התייחות בגוף שלישי למפלת:"מפלצת את צריכה להפסיק להציק לילדים אחרים. מה שאת אומרת מכאיב מאוד בלב".

היו גם תגובות שהתמקדובתהליכים הבין אייים הכובים הכרוכים בתהליך החרמות. לדוגמה:" מפלצת תתנהגי יפה. לא לפגוע בילדים. רק לתמוך. אם תהיי רעה אף אחד לא יאהב אותך ולא יהיה חבר שלך. אם תהיי טובה יהיו לך חברים". בתגובה זו משתקפת הבנה של הדחיה מצד ילדים אחרים שנגרמת על ידי ההתנהגות הבריונית. ישנה גם התייחסות פוזיטיבית, מעוררת תקווה: אם תתנהג יפה יהיו לך חברים". ותגובה נוספת מנוסחת כעקרון:" המפלצת צריכה להשתנות בגלל שהיא מעליבה את כולם.. מדברת אליהם לא יפה. מדברת מגעיל".

מכל התגובות של הילדים ניתן ללמוד שהילדים מבינים שההתנהגות של הבריון פוגעת בילדים וגם מסבה לבריון עצמו נזק. מעניין גם לציין שבתגובות שראיתי לא הבחנתי בילדים שהתייחסו לשיפור בהתנהגותו של הבריון. לא התייחסו לכך שבספר מוצגת פעולת תיקון ביוזמת הילדים.וחשוב סעיניי מאוד להדגיש שבכוחם של ילדים ומבוגרים אחראים גם למנוע וגם לתקן את נזקיה של תופעת הבריונות.