מספיק להיות הורה טוב דיו ולא הורה מושלם- וגם זה "לא פיקניק"

הטריגר לכתיבת המאמר הנוכחי הוא עיון במאמר עדכני של סוזן וודהאוס ושות' ( et, al, 2019, Woodhouse) שמציג, על בסיס סקירה ביקורתית של תיאוריית ההתקשרות (של בולבי ואינסוארת-ראו חלקו השני של המאמר) ומחקר שהתמקד ב-83 תינוקות (56% מהם בנים) בשנת חייהם הראשונה ואימהותיהם (משפחות מרמה סוציו-אקונומית נמוכה ותינוקות שנוטים לרגזנות-עם טמפרמנטים מאתגרים), מאפיינים של  הורות שהכרחיים ומספיקים לבניית התקשרות בטוחה עם ההורה. החידוש במחקר הוא שמאפייני ההורות ההכרחיים ומספיקים לבניית קשר של התקשרות בטוחה, מצטיירים כפחות מחמירים וכיותר קלים ליישום בהשוואה לדרישה לרגישות מתמדת של ההורה (לרוב נחקרו אימהות)  לכל איתות ואיתות של התינוק. מוצע במחקר שממצאיו מוצגים על ידי וודהאוס ושותפותיה, לחפש את מאפייני ההורות שמספקים לתינוק "בסיס בטוח" כתחליף לציפייה לרגישות מתמדת של ההורה לכל איתות ואיתות. נזכיר כאן גם שמערכת ההתקשרות כוללת שילוב בין התנהגות הורית שנותנת לתינוק תחושה של מוגנות (פיזית ורגשית) והתנהגות שעל בסיס תחושת המוגנות מאפשרת למידה שמתבססת על חקירה רגועה וחופשית של הסביבה.

מקור האיור

הורות טובה דיה-בפרפרזה למושג שהגדיר ויניקוט-"אימא טובה דיה" כחלופה אפשרית ל"אימא מושלמת"- מתפרשת במאמר זה בעקבות הפרשנות המוצעת על ידי קסידי(Cassidy et al, 2005) כמספקת לתינוק תחושה של מוגנות שיש על מי לסמוך, כמספקת לתינוק "בסיס בטוח" מבלי לצפות מההורה לרגישות מתמדת לכלל  איתותי התינוק גם כאשר הללו אינם משדרים קושי בולט או מצוקה. ממצא ופרשנות מצוצצמים אלו הם בעלי משמעות גדולה במיוחד עבור הורים בכלל ואימהות בפרט,  שמייצגים שכבות סוציו אקונומיות נמוכות. בקרב אוכלוסיה זו נמצא שהרגשיות האימהית איננה מיטיבה לנבא התקשרות בטוחה. דהיינו נמצאו תינוקות רבים עם התקשרות בטוחה שלא זכו לרגישות מתמדת של האימהות.

במאמר של וודהאוס וחברותיה (לינק לתקציר המאמר) נבדקו במהלך שנה אינטראקציות של זוגות אימהות ותינוקותיהן במעבדה (פעמיים: בגיל ארבעה וחצי חודשים ובגיל שנה)) ובבית המשפחה(פעמיים: בגיל שבעה ותשעה חודשים -תצפיות של כחצי שעה). איכות ההתקשורת בין האימהות לתינוקות נבדקה בגיל שנה. ביתר התצפיות נעשה  ניסיון לזהות מה מתוך איכות האינטראקציות והכמות שלהן תרם לשונות באיכות ההתקשרות בין אימהות לתינוקות.

מאפייני אימהות טובות דיין-המספקות לתינוק בסיס בטוח

להלן המאפיינים המרכזיים של היות האימהות ספקיות של בסיס בטוח לתינוקותיהן. יצוין שהיות האימהות בסיס בטוח לתינוקותיהן קשור הן  במעין כללי "עשה" ובמיוחד בהימנעות מסוג מסוים של התנהגויות, בהתנהגויות אל תעשה. זאת ועוד מדובר במאפיינים של אינטראקציות שמחזקים מצד אחד את תחושת המוגנות ומאפשרים מצד שני חקר פעיל ונינוח של הסביבה ולמידה מהסביבה.

התקשרות בטוחה של תינוקות מחייבת שהאימהות יימנעו מלהפחיד את התינוקות(למשל לאיים שיעזבו ולגרום בכך לחרדה ובכי), ויימנעו מהבעת עוינות כלפי התינוק כמו לצעוק עליו ולגעור בו כשהוא בוכה. חשוב שהתינוק יהיה זה שמאותת שהמגע הפיזי מספיק. חשוב לא להרחיק תינוקות בוכים שטרם נרגעו ממגע קרוב איתו.כמו כן נמצא שאימהות שמפריעות לחקר ולמשחק החופשיים של התינוקות, שכופות משחקים שהם אינם חפצים בהם, מפחיתות את הסיכויים ליצירת התקשרות בטוחה.

ברמה של התנהגויות עשה מצד האימהות נמצא שרק היענות לחלק מאיתותי התינוקות קריטית לבניית אפקט "הבסיס הבטוח" ההכרחי לבניית קשר של התקשרות בטוחה. למשל, נמצא במחקר שהיענות לבכי של תינוק הכרחית ליצירת אפקט של בסיס בטוח כמו גם היענות קבועה לאיתותי התינוק שיילקח בידיים(הרמת ידיים) כסימן שרוצה "ידיים". היענות מיידית לאיתותים של פחד הכרחית אף היא. מה שקריטי הוא שכשהתינוק נסער, ההורה פועל כך שבסופו של דבר הוא מצליח להרגיע אותו ולהביא אותו למצב נינוח שמאפשר חקירה בטוחה של הסביבה הקרובה. לעומת זאת, חוסר היענות לסימני חוסר מנוחה או עצבנות במהלך השעות בין בכי לבכי לא נמצאה כמפחיתה מאפקט הבסיס הבטוח וכמפחיתה את סיכויי הגיבוש של ההתקשרות הבטוחה בין אם לתינוק. באשר לחקירה פעילה של הסביבה חשוב שההורים יאפשרו חקירה פעילה וזרימה חופשית של הילד בבחירת החפצים והצעצועים שהוא מעונין לחקור. אחו ממצאי במחר. אני מרגישה מחויבת לציין שמדובר בתנאים ליצירת התקשרות בטוחה ולא למידה.

אם נרצה שתינוקות ילמדו מהסביבה חשוב שנשיים חפצים ומצבים ככל שהתינוקות חוקרים אותם. אלא שהימנעות מלעשות כן איננה פוגעת בביטחון ההתקשרות.

חשיבות ומגבלות המחקר של וודהאוס

הממצאים של וודהאוס וחברותיה מראים שתינוקות עשויים לפתח התקשרות בטוחה עם הוריהם גם בתנאים שבהם המבוגר המטפל זמין, מספק  לו בסיס בטוח, איננו מפחיד אותו ומפריע לחקירת הסביבה, אבל איננו נענה לאיתויו 100% מהזמן. ממצאים אלו מלמדים שלא נחוצה  היענות מיידית לכל מצבשל  חוסר מנוחה של התינוק. ממצאים אלו מעודדים כי הם מסבירים כיצד נוצרות התקשרויות בטוחות בקרב משפחות שאין להן פנאי להתייחסות של כל רגע ורגע לתינוק.

חשוב לציין שהמחקר מתייחס רק לשנת החיים הראשונה של התינוקות. חשוב שיערכו מחקרי המשך שיאששו את הממצאים.

פרשנות אפשרית מוטעית של הממצאים

אין ללמוד מהממצאים שתינוקות אינם זקוקים להתייחסות ולפעולות יזומות של מבוגרים שנותנות מענה למצוקותיהם. אין גם להסיק כפי שטענו רבים וטובים שרגישות ואף התקשרות אינן נחוצות לתינוקות ושהדגשת החשיבות של  קשר ההתקשרות בין הורים ומטפלות לבין תינוקות איננה רגישה תרבותית. אני כותבת זאת  לאור ויכוחים ערים שהיו לי במהלך השנים עם אנשי מקצוע שפרשו  את הקורלציות הנמוכות בין רגישות הורית לבין התקשרות בטוחה בקרב תינוקות והורים מרמה סוציואקונומית נמוכה כעדות לחוסר הרלוונטיות של ההתקשרות בטיפול בגיל הרך. אין אלו קולות רבים אבל מדובר בקולות שנשמעים וחשוב לא לאפשר להשתמש בממצאי מחקר זה או מחקרים דומים כביסוס לטענות  שהדגשת ההתקשרות איננה במקומה.

גם מחקר זה כמו רוב המחקרים והגישות הפדגוגיות מבליט את חשיבות קשר ההתקשרות בין תינוקות להורים. אלא שהמחקר מציג תנאיים פחות מחמירים לבניית הבסיס הבטוח כתנאי לבנית קשר ההתקשרות הבטוחה.

מחקר זה התמקד באינטראקציות בין אימהות לתינוקות. אנחנו יודעים שקשר ההתקשרות נרקם עם אבות, מטפלות, סבים וסבתות. תחושת הביטחון המופנם של התינוקות תלויה בסופו של דבר במכלול הקשרים עם המבוגרים המשמעותיים בחייהם. איני יכולה לסיים את המאמר הזה מבלי לחזור ולטעון שבמסגרות חינוך קבוצתיות רבות מאוד לתינוקות ופעוטות בישראל לא מתקיימים התנאים הבסיסיים לבנית הבסיס הבטוח עבורם. לעתים קרובות מידי  אין למטפלות זמן וסבלנות להיענות לבכי ותחושות של פחד ולהחזיק את התינוקות בידיים. תנאיי העבודה הקשים מביאים אותן לכעוס ולגלות עוינות כלפי בכיים של התינוקות. דהיינו בחלק לא מבוטל מהמקרים הטיפול היומיומי במסגרות החינוך איננו מספק לרבים מהתינוקות בסיס בטוח דיו.

במודל התייחסות לעשה ואל תעשה. זוהו גם התנהגויות שמפריעות ל להתקשרות בטוחה

על התקשרות היתר הרחבה למי שמתעניין

למי שמתעניין מציגה למטה הגדרות שקשורות לתיאורית ההתקשרות כפי שהופיעו במאמר שכתבתי בכתב העת הד הגן (פורסם בהד הגן בשנת 1998 ופורסם בתפוז בשנת 2005 ועודכן בשנת 2007).

התקשרות, הגדרות ומאפיינים

התקשרות היא קשר ראשוני ספציפי של התינוק לאדם אחד, דמות ההתקשרות העיקרית והיא באה לביטוי בצורך של הפעוט לשמור על קרבה פיזית עם דמות זאת. עצם הידיעה שדמות ההתקשרות זמינה ונענית מקנה לפרט תחושת ביטחון, ובעקבות זאת מוטיבציה להמשיך באותו קשר (בולבי, 88´).
ברזרתון (85´) מגדירה את ההתקשרות באמצעות ´הקריטריונים לסיווג ולהגדרת קשרים בין אישיים´ – של היינד (79´) כקשר א-סימטרי בין שניים –מבוגר ותינוק – אשר נושאו ויסות הביטחון; הילד מחפש את הביטחון בעוד ההורה מספק אותו באמצעות מתן הגנה, הרגעה, הנאה ועזרה.
פרום (74´) מבליט את הא-סימטרייה המאפיינת את קשר ההורות. לדבריו, "בשונה מאהבת אחים ומאהבה ארוטית, שהן האהבות בין שווים, הזיקה שבין ההורה והילד היא מעצם טבעה זיקה של אי-שוויון, כיוון שהאחד זקוק למלוא העזרה בעוד השני מושיט אותה".
סקירה ביקורתית של ממצאי מחקרים העוסקים בדמויות ההתקשרות מעלה (ראטר, 81´) שדמויות רבות יכולות להתקשר בדרך זאת עם פעוטות. דמויות כגון: אבות, מטפלות, אחים וחברים יכולים לשמש דמויות התקשרות לפעוט, כלומר, האם הביולוגית איננה הדמות היחידה המסוגלת למלא תפקיד זה.
התנהגויות הפעוט המבטאות התקשרות בולטות יותר בעת עייפות, מתח, חרדה, או מחלה. התנהגויות המבטאות התקשרות בולטות ביותר בילדות המוקדמת, אך הן ממשיכות להופיע במידה כזאת או אחרת במהלך מעגל החיים, בעיקר בעתות חירום (ברזרתון, 85´;ראטר, 81´).
התקשרויות שהילד מקיים מצויות בהיררכית חשיבות ברורה עבורו. כאשר הילד נמצא במצב לחץ כלשהו, הוא יחפש את קרבתה של הדמות אליה הוא קשור ביותר. בהיעדר דמות זאת, יתנחם הילד בחיפוש קרבתה של דמות התקשרות חלופית. מיין וחובריה (85´) מצאו, שעבור רוב הילדים במדגם שלהם שימשו האימהות דמויות התקשרות ראשוניות. יתרה מזאת: התקשרות בטוחה, עם האם בגיל שנה ניבאה טוב יותר מהתקשרות בטוחה עם האב את מודל ההתקשרות המופנם ביחס לביטחון הקשר בגיל 6. כן נמצא, שפעוטים תחת לחץ מעדיפים את הקירבה הפיזית של האם על פי זו של האב (לאמב, 77´). התקשרות היא רק אחד ממרכיבי ההורות, הכוללת מרכיבים נוספים כמו משחק, העשרה ועוד (ראטר, 81´; ברזרתון, 85´).

תיאוריות ההתקשרות והתפתחותן

תיאוריית ההתקשרות המודרנית צמחה מתוך הקושי של התיאוריות הפסיכואנליטיות ושל תיאוריות הלמידה להסביר את דפוסי ההתנהגות של הילדים שנתקלו בחסך אימהי חולף או קבוע (בולבי 88´). הן התפיסה הפסיכואנליטית (פרויד, 66´; מהלר ושות´, 75´) והן תיאוריות הלמידה (דולרד ומילר, 50´; סירס וחוב´, 57´) מבססות את הסבריהן על התפתחות ההתקשרות בתפקידה המרכזי של ההאכלה. התפיסה הפסיכואנליטית רואה את ההתקשרות כמתווכת בתהליך סיפוק הצרכים האוראליים, המרכזיים בהתפתחות האישיות.
תיאורית הלמידה, לעומת זאת, מסבירה את התפתחות ההתקשרות כמשנית לסיפוק הרעב. דמות ההתקשרות רוכשת לעצמה תכונות של חיזוק משני, עקב צמידות הופעתה לסיפוק הרעב של התינוק.
הילדים במוסדות (ספיץ, 47´) והילדים המאושפזים בבתי חולים (רוברטסון, 53´; רוברטסון ובולבי, 52´) לא סבלו מחסכים של אוכל ועם זאת הגיבו קשה ביותר לפרידה מההורים. מחקרים (הארלו וצימרמן, 59´; הארלו והארלו, 69´) עם קופים הפריכו אף הם את ההנחה שפעילות ההאכלה משחקת תפקיד קריטי בתהליך ההתקשרות. הארלו מצא שקופים שהופרדו מאימותיהם הביולוגיות העדיפו (גם כשהיו רעבים) אמהות-בובות מבד על פני אמהות-בובות שעשויות תיל עליהן הונחו בקבוקי הנקה. בדומה לתצפיות בילדים (הארלו והארלו, 69´), נמצא שלקופים שהופרדו מיד לאחר הלידה מאימותיהם ואשר חיו בבדידות תקופה מסוימת, היו קשיים ליצור קשרים בינאישיים, הפרעות בתפקוד מיני ובעיות בתפקוד כהורים. בעקבות זאת הניח בולבי (82´) שהתפתחות ההתקשרות מונעת על ידי הדחף להשיג ולשמר קרבה פיזית לצורכי הגנה והישרדות. כלומר, ההתקשרות נתפסת על ידי בולבי כמערכת שליטה ובקרה מאובחנת בעלת מניעים ייחודיים, השונים מהדחפים הבסיסים מין, רעב ותוקפנות: בולבימכיר גם בהשפעה של התפיסה האתולוגית על גיבוש תיאוריית ההתקשרות (בולבי, 69´, 88´). הוא מניח שתינוקות נולדים עם מוכנות ביולוגית המאפשרת את התפתחות ההתקשרות. התנהגויות מולדות כמו חיוך, היצמדות, רפלקס האחיזה או קינון מזמינות את האימהות להתקרב ולהתחיל לבנות את מערכת ההתקשרות.
בולבי (69´) מניח שגם האימהות נולדו עם מוכנות ביולוגית להתקשר לתינוקותיהן, להגיב לאיתותי הקשר שלהם. השכיחות של התנהגויות דומות להתקשרות בקרב בעלי חיים ובני אדם נוטה לאשש את ההנחה האתולוגית (ראטר, 81´).
עם זאת הוכח (לאמב,77´) שאבות, אחים, מטפלות וחברים יכולים לשמש דמויות התקשרות. עובדות אלו אינן עולות בקנה אחד עם השערת ´ האינסטינקט האימהי המולד´ (שפר, 79´). תיאוריית הלמידה מספקת הסבר סביר יותר להתפתחות ההתקשרות: דמות ההתקשרות הרגישה לאיתותי הילד, נענית לקריאותיו מחוזקת על ידי הדדיות התינוק וחוזר חלילה. תיאוריית הלמידה אינה מסבירה כיצד הופכות חלק מהאימהות לדמויות התקשרות המשמשות בסיס בטוח (אינסווארת, 73´) לילדיהן, בעוד אימהות אחרות נכשלות במילוי תפקיד זה.
איכות ההורות, הבאה לביטוי בין היתר באיכות ההתקשרות של ההורה עם ילדיו, מושפעת מגומרים רבים: אישיות ההורה, לרבות חוויות ילדות המוקדמות שלו, מערכות התמיכה (פורמליות ובלתי פורמליות), טמפרמנט הילד המתקשר וכן האינטראקציה בין הגורמים המזוכרים למעלה (בלסקי, 84´). אחת הדרכים להסביר כיצד מתפתחת אישיות רגישה ונענית לצורכי הילד מתמקדת בהבנת מודל הפעולה המופנם המתייחס להתקשרות של הילד (בולבי 82´), ובהשפעה על דרך ייצוג הקשר על התפתחות האישיות (היינד 79´; סרוף ופליסון, 86´; ברזטון, 85´). חולייה נוספת בהסבר זה מצויה בניסיון להוכיח קשר בין מודל ההורות המופנם של ההורים לבין בטחון ההתקשרות של ילדיהם עמם (קרוול ופלדמן, 82´, 88´). בטחון ההתקשרות מבטא, לפי תפיסה זאת, את מודל הפעולה המופנם של הילדים. בולבי (88´, 82,) הניח קיומו של מנגנון הקרוי מודל פעולה מופנם (internal working model), המבטא סוג של ארגון מידע אודות קשרים בינאישיים של הילד, ומסביר את דרך ההתפתחות העצמי (self).
התנסויות חוזרות עם העולם הסובב ועם האנשים שבו עוזרות לילד לגבש מודלים אודות העולם ואודות האנשים המשמעותיים שבתוכו, כולל הוא עצמו. מודלים אלה משמשים את הפרט בהערכות מצב ומנחים את התנהגותו במצבים שונים. לדוגמא, אם הילד מתרשם שדמות ההתקשרות רגישה וזמינה, שהיא שם בשבילו כשהוא צריך אותה, הוא יקדיש פחות מאמצים לחפש כל הזמן אחרי דמות זאת, כי הוא פשוט סומך שהיא תהיה שם כאשר הוא יצטרך אותה.
אחרי שהמודלים המופנמים, של האחרים ושל העצמי, מתגבשים ומתארגנים, הם נוטים לקביעות (משום שהם פועלים מחוץ למודעות). אינפורמציה חדשה נטמעת בתוך המודלים קיימים (ברזרטון, 85´). אך הנטייה לקביעות איננה קיפאון. כדי שמערכות אלו ימשיכו לסייע לתפקוד, הן צריכות לעבור בדיקות מחדש ושינויים. התאמת המערכות הכרחית בילדות, תקופה בה השינויים הקשורים בהתפתחות מהירים ביותר. ההתנהגויות המבטאות את ההתקשרות יכולות להשתנות עם הזמן עף על פי שהמודלים המופנמים נשארים קבועים. מיין וחובריה (85´) מתעדים במחקרם אפשרות של שינוי באפיק ההבעה של ההתקשרות. בגיל שנה מבטאים הילדים התקשרות על ידי השגה ושמירה על מגע פיזי עם דמות ההתקשרות, בעוד בגיל 6 ההבדלים בדפוסי ההתקשרות באים לידי ביטוי בשימוש שונה בשפה, כמו סגנון דיון עם ההורה, או תאור מילולי של אלטרנטיבות פעולה במקרה של היעדר זמני של ההורים.
היינד (79´) מתייחס אל ההתקשרות הראשונית בין הילד להורה כלא מקור כל הקשרים הבינאישיים המאוחרים יותר. לדעת סרוף ופליסון (86´), התפתחות האישיות, בהתחלת החיים היא תהליך חופף להתפתחות החברתית. האישיות מוגדרת על ידים כ"ארגון העמדות, הרגשות, הציפיות וההתנהגויות של הפרט במצבים בהקשרים שונים". ארגון האישיות הוא ´זוגי´ בהתחלת החיים, והופך אחר כך למערכת אופיינית לפרט, בנפרד מדמות ההתקשרות העיקרית. עם זאת, ארגון האישיות של הפרט ביחס לדמות ההתקשרות העיקרית, משפיע על כל הקשרים הבינאישיים העתידיים (סרוף ופליסון, 86´).
הפעוט המתפתח מפנים את שני התפקידים המשתתפים בקשר: את תפקיד הילד ותפקיד ההורה. הייצוג הפנימי הלא מודע של הקשר נוטה להשפיע על יצירת הקשרים עם החברים, ומאוחר יותר אף על דפוסי ההורות של הילד שבגר. לדוגמא, ילד אשר גיבש מודל של התקשרות בטוחה, מפנים דמות של הורה נגיש, נענה ומסייע, ובמקביל תופס את עצמו כבעל ערך.
ממצאי המחקר של מיין וגולדווין מספקים אישוש מחקרי להשערה זאת. במחקרם נמצא קשר בין סוג מודל ההתקשרות המופנם של ההורים לבין התנהגות הילדים. להורים הבטוחים ביחס למודל ההתקשרות המופנם שלהם, היו ילדים שהתקשרו עמם בקשר בטוח (´ילדים בטוחים´). לעומת זאת, להורים שסווגו כ ´מרוחקים´ (detached) היו ילדים שהתקשרותם עמם הייתה חרדה נמנעת (´ילדים נמנעים´). להורים ´מוטרדים´ שקועים בעצמם (preoccupied), היו ילדים שיצרו עמם התקשרות חרדה מתנגדת(´ילדים מתנגדים´).
קרוול ופלדמן (88´) הצביעו על אפשרות לנבא את מידה ההיענות של האימהות לילדיהן מידיעת סוג המודל המופנם שלהן. מיין והס (בדפוס) מספקים ראיה עדכנית נוספת לקשר המשוער בין מודל ההורות המופנם של אימהות לבין התנהגותן כלפי ילדיהן ולבין סוג ההתקשרות של הילדים עמן. למרות זאת ניתן למצוא אימהות שילדיהן קשורים עמן בקשר בטוח על אף דיווחים המצביעים על חשיפה ראשונית שלהן לדפוסי הורות בלתי רגישים ובלתי נענים. אימהות אלו זכרו חוויות ילדות בלתי נעימות, הביעו כעס כלפי ההורים, אך גם היו נכונות לסלוח להם. ברזרטון טוענת שיתכן שהגורם המשפיע ביותר על דפוס ההורות הוא האופן בו מתייחסים ההורים למודלים מופנמים, לאוו דווקא מודל ההורות המופנם כשלעצמו. כאשר דחיית ההורה נתפסת כמאפיין שלו, אך לא כשתקפות של העצמי, יורדת הסבירות של העברת דפוסי הורות לא בטוחים לדור הבא.
מיין וחובריה (85´) מסבירים את אותם ממצאים בדרך נוספת. היא מציעה הסבר הנשען על הבנת התפקוד הקוגניטיבי של מתבגרים המגיעים לשלב באופרציות הפורמליות, בתנאי שאין הם מדחיקים חוויות ילדות בלתי נעימות. תפקוד בשלב האופרציות הפורמליות מאפשר למתבגר לראות אופרציות של מערכות שלמות, להציב את עצמו במערכות אלו ולדמיין לעצמו ´תסריטים´ נוספים לאלה שנחוו על ידו בילדות מוקדמת. מיין מציינת שרבים ממבוגרים אלה זוכרים שעברו תקופת מרד רצינית בגיל ההתבגרות, וכך ´עיבדו´ כנראה את תחושת הדחייה של ההורים. ייתכן שהעיבוד העצמי סייע להם לגבש תפיסת עצמי חיובית.
הסבר נוסף לתופעת החוסן הרגשי של מבוגרים אחדים, למרות זיכרון של קשרים בלתי מספקים עם ההורים, טמון באפשרות שתפיסת עצמי חיובית התגבשה על בסיס התקשרות בטוחה מקודמת עם דמות חלופית מחוץ למשפחה הגרעינית.
לסיכום, התפתחות ההתקשרות מותנית במוכנות ביולוגית של הפעוט, בהימצאות דמות התקשרות זמינה, רגישה ונענית לצרכיו, וכן בבשלות הקוגניטיבית של הילד. יכולת הבחנה בין האם לדמויות אחרות, גיבוש ´קביעות האובייקט´ והתפתחות היכולת להשתמש בייצוגים הנם חלק מתהליכים הקוגניטיביים המשפיעים על ההתקשרות.

שלבים בתהליך ההתפתחות של ההתקשרות

ההתקשרות בין המטפל העיקרי לתינוק מתפתחת בהדרגה במהלך השנה הראשונה לחיי הילד. אינסווארת (73´, 78´) ובולבי (69´) הבחינו במהלך שבעת חודשי החיים הראשונים בשלושה שלבים עיקריים המובילים לגיבוש ההתקשרות. הם הגדירו שלב רביעי, נוסף המאפיין את איכות ההתקשרות של ילדים החל מגיל 3 וכן התקשרויות של אנשים בוגרים.
בשלב הראשון, המכונה ´טרום התקשרות´, מעדיף התינוק גירויים אנושיים על פני דוממים. בתקופה זאת תגובת התינוק לאמו אינה שונה מתגובתו לדמויות אנושיות אחרות. התינוק מתמקד בפני כל איש המתקרב אליו, נענה למגע הפיזי שלו או יוצר ושומר מגע עמו על ידי אחיזה, היצמדות, קינון וכו´. נמצא שתינוקות מסוגלים להבחין בקול האם, בריח הייחודי שלה ובפניה כבר בימים הראשונים לחייהם, ועם זאת קשה לקבוע מתי יוצר התינוק סכימה אינטגרטיבית של דמות האם. אינסווארת ובולבי מניחים ששלב זה נמשך כשמונה עד 12 שבועות (אינסווארת ושות´, 78´).
במהלך השלב השני, המכונה ´התקשרות בהתהוות´, מבסס התינוק את ההבחנה בין דמות האם לבין דמויות מוכרות אחרות, בשלב זה האיתותים המזמינים קשר מופנים לדמויות מסוימות. כמו כן, דמות מסוימת עשויה להיטיב להרגיע את התינוק בהשוואה לדמויות אחרות. הילד מפתח בתקופה זאת אמצעים אקטיביים יותר ליצירת קשר: הושטת יד ואחיזה רצונית.
במהלך השלב השלישי, שלב ´ההתקשרות המאובחנת´ יוצר הפעוט קשר ייחודי עם אדם אחד שאת קרבתו הפיזית הוא מחפש ומנסה לשמר באופן פעיל. בשלב זה, המתחיל בגיל ששה-שבעה חודשים, יכול התינוק למחות כאשר דמות ההתקשרות עוזבת. התפתחות קביעות האובייקט משחקת תפקיד חשוב בהתקדמות התינוק לשלב ההתקשרות השלישי.
ההתפתחות הקוגניטיבית שמשפיעה גם על בחירת ההתנהגויות באמצעותן מבוטאת ההתקשרות. ככל שהתינוק גדל, הוא פחות נזקק לקשר הפיזי התמידי. ההתקשרות יכולה לבוא לידי ביטוי בקשר עין חטוף ממרחק מסוים, בקשר מילולי, בהצגת צעצוע וכו´. יכולתו של הפעוט לייצג את הקשר באמצעות מודל הפעולה המופנם, מאפשרת לו להתרחק פיזית מדמות ההתקשרות.
בשלב השלישי פעיל התינוק בחקירת הסביבה שלו, במניפולציה של הגירויים סביבו ולמידה רב חושית של תכונותיהם. פעוטים בתקופה זו אינם ממוקדים בלעדית בדמות ההתקשרות שלהם, אם כי זאת האחרונה מספקת ´בסיס בטוח´ ממנו אפשר להתרחק וללמוד על ´העולם´ (אינסווארת ושו´, 78´).
בולבי (69´) מניח שהילד מגבש מודל פעולה מופנם מאורגן ביחס לדמות ההתקשרות ולעצמו, לקראת המחצית השניה של שנת החיים השנייה.
תפיסתו של בולבי עולה בקנה אחד עם התיאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון (74´) ועם הסבריו של סוליבן (53´) לגבי דרך ההתפתחות של ה´אני הטוב´. אריקסון טוען, כי המטרה הראשונית של התפתחות הילד בשנת החיים הראשונה ובמחציתה של השניה היא ביסוס האמון הבסיסי. בהיותו תלוי בסביבה, מוטרד הפעוט מהשאלות המקבילות: "האם ניתן לסמוך על העולם" ו"האם אני בסדר, האם אני ראוי ליחס הטוב שאותו אני מקבל" ההורים עוזרים לפעוט לרכוש אמון בסיסי בסביבה ובמקביל תחושת בטחון הקשורה להרגשה שהוא בסדר, ובעל ערך על ידי טיפול רגיש והיענות קבועה לצרכיו.
בולבי (69´) מניח שהשלב השלישי נמשך עד גיל שלוש-ארבע. בערך בגיל זה, כאשר מסתמנת ירידה באגוצנטריות של הילד, הוא מתחיל לפתח את היכולת לראות דברים גם מנקודת המבט של דמות ההתקשרות (אינסווארת ושות´, 78´). בולבי מגדיר אתההתקשרות המורכבת יותר בין אם לילדה בגיל זה כ´שותפות´.

קשרי הגומלין בין מערכת ההתקשרות ומערכת החקרנות

אנו עדים להשפעה מנוגדת של שתי מערכות בקרה על התנהגות הילד. מצד אחד מערכת ההתקשרות מגיעה לאיזון כאשר הוא נמצא בקרבתה הפיזית של דמות ההתקשרות, בעוד מערכת החקירה, המונעת על ידי סקרנות, מושכת את הילד הלאה מאותה דמות.
בולבי (73´) טוען שמערכת ההתקשרות מופעלת בשעה שהילד קולט איתותי סכנה, בשעת עייפות או מחלה, ואלו מערכת החקירה פעילה בשעת רגיעה. ברזרתון (85´), לעומת זאת, סבורה כי שתי המערכות פועלות וסורקות את הסביבה ללא הרף. בכל רגע נתון התנהגות הילד היא תוצאה של קשרי הגומלין בין מערכת החקירה למערכת ההתקשרות. לדוגמא, אם קיימת הערכה שהסביבה די בטוחה, יתרחק הילד מדמות ההתקשרות ויחקור את הסביבה. אם, לעומת זאת, מסתמנת סכנה או נכנס אדם זר, מתקרב הילד לבסיס הבטוח שלו.
ברזרתון (85´) טוענת שמתעורר קונפליקט כאשר אובייקט מסוים מוערך מצד אחד כמושך ובשל כך מעודד חקירה, ומצד אחר כמפחיד ובשל כך מעודד התקרבות לדמות ההתקשרות. במקרה זה יתנדנד הילד בין התקרבות לדמות ההתקשרות לביןהתקרבות לאובייקט. אם יעריך הילד סכנה, הוא לא יסתפק בקרבה לדמות ההתקשרות, אלא ישיג מגע גופני. כאשר הילד מתקשה להעריך את מידת הסיכון הנשקפת לו מאובייקט מסוים, הוא מנסה להסתכל על דמות ההתקשרות, בניסיון להשיג ממנה מידע על אותו האובייקט. התנהגות זאת, הנקראת social referencing עשויה להיחשב כהתנהגות המבטאת התקשרות.

מצב הזר – The Strange Situation

מערך הניסויי של החוקרת אינסווארת ותרומתו הייחודית לתיאוריית ההתקשרות.
התפתחות תיאוריה מותנית במידה רבה בהצלחת החוקרים לתרגם אותה למדדים מחקריים. תיאוריות הקשורות להתפתחות אמוציונלית תורגמו יחסית מעט מאוד לשפת המחקר.
אינסווארת (78´) תכננה מערך ניסויי המשמש לסיווג דפוסי התקשרות של פעוטים בני שנה עד שנה וחצי עם אימותיהם. המערך הניסויי מכונה ´מצב הזר´ כי הוא מתבסס על הופעת אדם זר לסביבה בה מתרחש הניסוי. בולבי (88´) מעריך שאינסווארתתרמה תרומה משמעותית ומרכזית לפריחתו של המחקר בנושא ההתקשרות . במחקר של אינסווארת וחוב´, 78´) נבדקו זוגות של אימהות ופעוטים בני שנה. מטרת המחקר הייתה לעמוד על ההבדלים האינדיבידואלים בתגובות התינוקות ביחס לאימותיהם כאשר הם נמצאים במצב לחץ מתון. הניסוי נערך בסביבה בלתי מוכרת לתינוק ולאם, כאשר אדם זר הופיע בו לסירוגין. בשל כך נקרא המערך הניסויי ´מצב הזר´.
מערך ניסויי זה כלל שבעה שלבים בני שלוש דקות לערך.
בשלב הראשון הוכנס התינוק עם אימו לחדר בלתי מוכר, בו הוצע מגוון צעצועים. האם נתבקשה לאפשר לתינוק לשחק בהם באופן חופשי.
בשלב השני אדם ´זר´ נכנס לחדר. לאחר כשלוש דקות עזבה האם.
בשלב השלישי הילד נשאר עם ה´זר´.
בשלב הרביעי, לאחר כשלוש דקות (או פחות, אם התינוק לא נרגע), שבה האם לחדר וה´זר יצא.
בשלב החמישי, האם עזבה, בהשאירה את התינוק לבד בחדר.
בשלב השישי, לאחר שלוש דקות או פחות, נכנס ה´זר´ לחדר וניסה להרגיע את הפעוט.
בשלב השביעי האם חזרה, וה´זר´ עזב את החדר.
דפוסי ההתנהגות של התינוקות במהלך שני מפגשי האיחוד עם האם (שלבים 4 ו-7) הוכחו כמבחינים ביותר בין קבוצות ילדים. דפוסים אלה כללו חיפוש קרבה או מגע פיזי עם האם, שמירה על המגע הפיזי שהושג ביטויי הימנעות מהאם עם שובה וביטויי התנהגות המכוונים כלפי האם. במהלך התצפית על ´מצב הזר´ התרשמו החוקרים גם מאיכות החקירה החופשית של התינוק בשלביו השונים.
ניתוח ההתנהגות של התינוקות בני השנה ´במצב הזר´ הביא להגדרת שלושה דפוסי התקשרות:
1. התקשרות בטוחה
2. התקשרות לא בטוחה -חרד נמנע
3. התקשרות לא בטוחה -חרד מתנגד

התקשרות בטוחה – הקבוצה הגדולה ביותר כללה תינוקות אשר התקשרותם עם האם הוגדרה כבטוחה (B-secure). תינוקות אלה קיבלו את האימהות לאחר הפרידה בשמחה. העוצמה וההתמדה אשר אפיינה את החיפוש שלהם את קרבת האם וכמות המגע הפיזי עמה, היו בהתאמה למידת אי-הנוחות שילדים אלה חשו בזמן הפרידה. תינוקות אשר הרגישו אי נוחות רבה והרבו לבכות היו פעילים ויעילים בהשגת המגע הפיזי עם האם, ונזקקו לזמן מגע ממושך יותר. לעומתם, נמצאה קבוצת ילדים ´בטוחים´, שלא הרבה לבכות בשעה שהאם נעדרה. עם שובה קיבלו אותה תינוקות אלה בשמחה אך הסתפקו באינטראקציה מרחוק. כל הילדים הבטוחים הצליחו להירגע בעקבות הקרבה או המגע עם האם. התינוקות ה´בטוחים´ גילו הימנעות והתנגדות מזעריות, אם בכלל. איכות החקירה החופשית של תינוקות אלה בשלב הראשון של מצב הזר, לפני הפרידות מהאם ובתנאי לחץ מנמליים, הוגדרה כטובה מאוד.
התקשרות חרדה נמנעת – הקבוצה השניה כללה תינוקות אשר התקשרותם עם האם הוגדרה כחרדה נמנעת. פעוטים אלה נראו אדישים לעזיבתה של האם. הם התעלמו מהאם עם שובה, או אף נמנעו באופן אקטיבי ועקבי מקרבה או מגע עמה, על אף הניסיונות של האם למשוך את תשומת ליבם. ממבט ראשון פעוטים אלה נראו עסוקים עם הצעצועים בנוכחות האם, אך איכות החקירה החופשית שלהם הוגדרה כלא טובה במיוחד. כמו כן לא נרשם הבדל באיכות החקירה של פעוטים אלה בשלבים השונים של ´מצב הזר´ בנוכחות האם או בהעדרה.
התקשרות חרדה מתנגדת – הקבוצה השלישית כללה תינוקות אשר ההתקשרות שלהם עם האם הוגדרה כחרדה מתנגדת. פעוטים בקבוצה זו הפגינו התנהגות אמביוולנטית כלפי האם: הם נראו מחפשים מגע פיזי עמה ומתנגדים למגע בעת ובעונה אחת. הם יכולים היו לאותת לאם שברצונם שתרים אותם, ובהיותם בידיה בכו ודחפו אותה. תינוקות אלה הרבו לבכות במהלך כל השלבים של ´מצב הזר´. הם לא גילו יעילות בניסיונותיהם להירגע על ידי חיפוש הקרבה עם האם. במהלך ´מצב הזר´ כולו נראו תינוקות אלה מוטרדים ועסוקים בחיפוש אינטראקציה עם האם אף לפני כניסת הזר לחדר ולפני הפרידות מהאם. איכות המשחק של הילדים הללו הייתה, על פי רוב, גרועה.
דפוסי ההתנהגות של התינוקות בשלוש הקבוצות הלמו את התיאורים התיאורטיים של בולבי (69´,80´,89´) התינוקות ה´בטוחים´ חקרו את הסביבה החדשה בנוכחות האם (´אפקט הבסיס הבטוח´). לאחר שהרגישו מאוימים על ידי חדירת הזר או לחוצים עקב הפרידה מהאם, הם חיפשו אוטומטית את קרבתה. השימוש שלהם באם כבסיס בטוח היה יעיל, והחזיר את מערכת ההתקשרות לאיזון. ילדים אלה נרגעו וחידשו את החקירה החופשית בנוכחות האם.

דפוסי ההתקשרות חרדה-נמנעת וחרדה-מתנגדת משקפים את התארגנות מערכת ההתקשרות ואת המודל המופנם של תינוקות ההולמים להתייחסות בלתי אופטימלית של האם במהלך שנת החיים הראשונה (בולבי, 88´; סרוף ופליסון, 86´).
התעלמות מהאם אצל התינוקות המאופיינים על ידי התקשרות נמנעת מוסברת על ידי בולבי (88´) וברזרטון (85´) כהגנה פסיכולוגית. תינוקות אלה נחשפו להיעדר רגישות ולהעדר התייחסות מאימותיהם בחודשי החיים הראשונים. תחושת הדחייה מעוררת חרדה וכעס. במצב זה מפעילים התינוקות ´מסננים´ הסוגרים את מערכת ההתקשרות באופן סלקטיבי מפני כניסת מידע לתוכה. תינוקות אלה מעוותים את המציאות, מפרשים אותה כבלתי מאיימת ובלתי מלחיצה, ובמצב זה תגובת ההתעלמות היא רלוונטית. הפעלת ההגנות גורמת להקלה בטווח הקצר, אך יש לה מחיר בטווח הארוך. הכעס המוסווה של התינוק מפריע לסיפוק הצורך האמיתי שלו לשמור על קרבה ומגע פיזיים עם האם. השקט של תינוקות אלה במהלך כל השלבים של ´מצב הזר´ מתפרש אם כן, כהסוואה לכעס. איסווארת (78´) טוענת כי ילדים אלה משקיעים אנרגיה מרובה בהגנות פסיכולוגיות הבאות להסוות את הכעס, וכתוצאה מכך אין הם מעמיקים בחקירתם החופשית.
תינוקות מתנגדים מבטאים כעס גלוי בהתנהגותם. תינוקות אלה היו חשופים להתייחסות בלתי עקבית מצד אמותיהם במהלך שנת החיים הראשונה. התייחסות דמויות ההתקשרות גרמה לכעס, אשר הביא לקונפליקט בין הרצון להתקרב ולהשיג מגע גופני לבין דחיית המגע. אינסווארת (78´) מפרשת את האמביוולנטיות של התינוקות ביחס לשמירה על מגע פיזי עם האם כביטוי לחוסר האמון שלהם בזמינותה. האמביוולנטיות של התינוקות מפריעה להם להרגיע את עצמם. ההתארגנות שלהם בלתי יעילה, ובשל כך אין הם מצליחים להירגע עד הסוף ´מצב הזר´. הפנמת מודל לא בטוח גורמת לפעוטים אלה להיות עסוקים באם גם כאשר היא נוכחת, ובהיעדר איתותי סכנה.
מיין וסלומון (85´,86´) הגדירו סוג התקשרות נוסף, בלתי מאורגן, אותו כינו D-disorganized. ילדים אלה אינם מפגינים הימנעות וגם לא התנגדות וכעס, והתנהגותם בלתי צפויה. הכללת הקטגוריה הנוספת על ידי מיין סיפקה מענה לחוקרים שנתקלו בעקביות במחקריהם בילדים אותם לא הצליחו לסווג לשלוש הקטגוריות הראשונות.

סיכומי ממצאים – שליש מהפעוטים האמריקנים בני שנה בעלי רמה סוציו אקונומית ממוצעת, סווגו במדגמים עירוניים כ´לא בטוחים´ ביחס לדפוס ההתקשרות שלהם עם אימותיהם (אינסווארת, 78´). במדגמים שכללו פעוטים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות, שכיחות ההתקשרויות הלא בטוחות הייתה גבוהה יותר (וואטרס וחוב´ 80´; אריקסון וחוב´, 85´).
במחקר של שגיא (שגיא וחוב´, 85´) נמצא שאחוז ההתקשרויות הלא בטוחות אצל פעוטים שגדלו בקיבוצים היה גבוה מהאחוז המדווח בספרות האמריקנית. המדגם הישראלי העירוני שנכלל במחקר זה היה קטן, אך גם בו הסתמנו אחוזים של התקשרויות לא בטוחות בדומה לנתונים האמריקנים. וון-ישנדורן וקרוננברג (88´) ביצעו meta-analysis של קרוב לאלפיים ´מצבי זר´ מתוך 32 מדגמי מחקר שנערכו בשמונה מדינות. אנליזות אלו הראו שההבדלים בהתפלגות סוגי ההתקשרות בין התרבויות השונות קטנים בהשוואה להבדלים בתוך אותה תרבות. מסקנות אלה מבססות את התקפות הבין-תרבותית של ´מצב הזר´. האחוז היחסי של התקשרויות מהסוגים נמנעת וחרדה יכול להיות שונה בתרבויות השונות. שכיחות גבוה יחסית של התקשרות נמנעתנמצאה במערב אירופה, בהשוואה לשכיחות גבוה של מתנגדת בישראל וביפן (וון-ישנדורן וקרוננברג, 88´).

קשרים בין סוג ההתקשרות בגיל שנה לתפקוד המאוחר יותר

סיווג ההתקשרות של תינוקות עם אמותיהן בגיל 12 חודשים ו/או 18 חודשים נמצא קשור לתפקוד המאוחר יותר של הילדים במגוון תחומים:
התמודדות עם מטלות קוגניטיביות בגיל 24 חודשים (מאטאס וחוב´, 78´; בייטס וחוב´, 85´).
שטף שיחה בגיל 6 (מיין וחוב´).
גילויי סקרנות בגיל הגן (ארנד וחוב´, 79´).
תפקוד חברתי עם חברים, גננות ומורים בגיל הגן ובית הספר (סרוף וחוב´ 83´; אריקסון וחוב´, 85´; פסטור, 81´; ארז, 87´).
איכות האינטראקציה עם האם בגיל 3 ו 6 (ביטס וחוב´, 85´; מיין וחוב´, 85´).
ההתייחסות לאדם זר בגיל 3 (לוטקנהאוס, 84´).
במחקרים אלה נמצא תפקודם של הילדים שסווגו בגיל שנה כ´בטוחים´, חיובי מזה של הילדים הלא בטוחים ביחס לפרמטרים שהוזכרו מעלה.
כמו כן, ילדים ´בטוחים´ קבלו ציונים גבוהים יותר בהערכה עצמית בהשוואה לילדים ה´לא בטוחים´ (וואטרס וחוב´, 79´).
מחקרים אחדים מצביעים על הילדים ה´נמנעים´ כעל בעלי הסיכון הגבוה ביותר לפתח קשיי הסתגלות מבין שלוש קבוצות ההתקשרות (איגלנד וחוב´, 85´; ארז, 87´).

פאגוט וקאבאנה (90´) לא מצאו קשר בין סוג ההתקשרות המוקדם (על פי ´מצב הזר´) לבין בעיות התנהגות ספציפיות (חוסר שיתוף פעולה, חוסר ציות ותוקפנות מוגברת) בבדיקות חוזרות שנערכו בגיל 24 חודש, 27 חודש, 30 חודש ו-48 חודש, בבתי הילדים ובחצר המשחקים של הגן. במחקרם נמצא קשר יחיד בין התקשרות נמנעת אצל בנות לבין קשיי התמודדות עם חברים ועם מורים, כפי שנצפו בחצר הגן.
בייטס וחוב´ (88´.85´) לא מצאו אף הם קשר בין סוג ההתקשרות בגיל שנה לבין בעיות התנהגות בגיל 3 ו 6. ועם זאת, הם מצאו מתאם בין סוג ההתקשרות לאיכות האינטראקציה עם האם. קשר כזה נמצא גם על ידי מיין וגולדווין (בדפוס) וקרוול ופלדמן (88´), שמצאו קשר בין מודל הפעולה מופנם של ההורים ביחס להתקשרות, לבין סוג ההתקשרות של הילדים והתמודדותם עם מטלות קוגניטיביות. ההנחה התיאורטית הייתה, שמודל הפעולה המופנם בילדות ביחס לדמות ההתקשרות, בצירוף תנאי חיים ששמרו על קביעות מודל זה, השפיעו על דפוס ההתקשרות עם הילדים. ההשערה הזאת מעניינת, ועשויות להיות לה השלכות משמעותיות באשר להבנת ההשפעות ארוכות הטווח של איכות האינטראקציה המוקדמת בין הורה לילד. ועם זאת, יש לזכור שרשרת קשרים זו מבוססת על הנחה תיאורטית שטרם קיבלה אישוש אמפירי. נתונים אמפיריים משמעותיים בנושא זה יתבססו על מצבי הזר של הילדים שיולדו לנבדקים הראשונים במחקרי האורוך שקיבלו סיווג התקשרות על ידי מצב הזר בגיל שנה ו-18 חודש( הילדים במדגם של סרוף, לדוגמא, הם כיום בגיל העשרה). ג´ורג´ ומיין (79´) הראו כי קיים קשר בין דחייה פיזית של האם והתקשרות ´לא בטוחה´ לבין הימנעות ממטפלות במעון יום ומחברים. ילדם מוכים סירבו להיענות לפניות ידידותיות של מטפלות והפגינו תוקפנות פתאומית כלפי חברים ויותר מילדים לא מוכים. המחברים מפרשים תוצאות אלו כביטוי להפעלה של מודל הפעולה המופנם של הפעוטים ביחס להתקשרות.

לסיכום – ממצאים רבים נוטים לאשש את השערת הקשר בין דפוס ההתקשרות המוקדם לבין שורה של מדדים המבטאים הסתגלות חברתית ותפקודים הקשורים בה. משוער שמודל הפעולה המופנם ביחס להתקשרות משמש כחולייה מתווכת בין דפוס ההתקשרות בגיל שנה לבין ההסתגלות החברתית בגיל בוגר יותר. לא נמצא קשר בין סוג ההתקשרות לבין בעיות התנהגות ספציפיות. קושי משמעותי לקשר בין דפוס ההתקשרות בגיל שנה לבין התפקוד המאוחר יותר נובע מהיעדר מדדים מוסמכים המבוססים על תיאוריית התקשרות ובעלי רלוונטיות התפתחותית המאפיינים התנהגות ואינטראקציה בין אישית בגילאים שונים.
ניסיונות ראשונים בכיוון זה נעשו על ידי מיין וחוב´ (85). מחברים אלה הגדירו שורה של מדדים, מבוססים על תיאוריית ההתקשרות ואמורים להעריך ביטחון של קשר בין הילד לבין הוריו בגיל 6. מדדים אלה כוללים, בין היתר, תגובות למפגשי איחוד עם ההורים לאחר פרידה, שטף דיון בין הילד לכל אחד מההורים, פתיחות רגשית בשיחות אודות פרידה מההורים וכו´.
תכנון מדדים רלבנטיים לקבוצות גיל נוספות, וריפליקציות של חוקרים עצמאיים על ממצאיהם של מיין וחוב´ (85´), יוסיפו לתקפות הנבואית של סוגי ההתקשרות הנגזרים מ´מצב הזר´.
ממצאי מחקרים עדכניים מצביעים על האפשרות למנוע או להקטין את הנזקים של ההתקשרויות הלא בטוחות בגיל הרך על ידי הפעלת תוכניות התערבות במהלך שנת החיים הראשונה. עם זאת, לא תמיד מחקרים אלה מאפשרים לזהות את המשתנים אשר הביאו לשינויים המיוחלים, וטרם פורסמו ממצאים המצביעים על יעילות תוכניות התערבות אלו בטווח הרחוק.

אפילוג

במאמר זה הוצג הבסיס התיאורטי והאמפירי ´הקלאסי´ כפי שבא לידי ביטוי בספרות המקצועית עד ראשית שנות ה-90. בשנים האחרונות מתפרסמים מאמרים מחקריים ותיאורטיים נוספים המושתתים על תורת ההתקשרות. הם מצביעים על כווני עניין חדשים. לדוגמא: באוגוסט 1997 התפרסמה סדרה של כתבות בנושא ה- Attachment בכתב העת Child development. בשנת 1995 התפרסם גיליון מיוחד בסדרה היוקרתית Monographs of S.R.C.D. המוקדש כולו לנושא ההתקשרות. הכיוונים החדשים המסתמנים בספרות המקצועית עוסקים בראייה מערכתית של קשר ההתקשרות. הם עוברים מהתמקדות עיקרית בצמדים, הורה-ילד (למעשה בעיקר אמא-ילד) להתייחסות משפחתית רחבה יותר. זאת ועוד, הגדרת הרגישות האימהית כתנאי הכרחי (בלעדי) כמעט להתנהגות ההתקשרות הבטוחה – עוברת בחינה מחודשת. במאמר המשך, ננסה לשקף את החידושים הבאים לידי ביטוי במחקר ההתקשרות בשנים האחרונות.