דפ"א-דרכי פעולה אפשריות, כיוון שנגיף הקורונה אינו יודע להבחין בין גני ילדים לבין צהרונים

בפוסטים קודמים ובמיוחד בפוסט "גני הילדים בישראל ביום אחרי הקורונה" הצגתי עוד לפני החזרה לפעילות כמעט מלאה במסגרות החינוך לגיל הרך אחרי הסגר את הקשיים הארגוניים שמאפיינים גני ילדים בישראל. הצבעתי בפוסט שנכתב בתחילת מאי על המבנה הארגוני המטולא, הבעיתי של גני הילדים כמקשה על התפקוד בימים כתיקונם. הצבעתי גם על כך שבמדינת ישראל חלק מהצוות החינוכי(וודאי כזה שעובד עם ילדים מלידה עד שלוש אך גם סייעות בגנים הציבוריים ומחנכות או מובילות בצהרונים) אינו זוכה להכשרה פרופסיונאלית שהולמת את חשיבות התפקיד.

כתואה מכך הפעילות שמתנהלת בבקרים תחת חסות משרד החינוך מנותקת מהפעילות של אחה"צ שהמתנהלת בחסות גופים מקומיים שונים שמופעלים על ידי הרשויות המקומיות. זאת ועוד, השיוך הארגוני של צוותי הגנים מפוצל גם: הגננות מועסקות על ידי משרד החינוך ומיישמות תוכניות פדגוגיות של משרד החינוך בעוד הסייעות שעובדות לצידן מועסקות על ידי הרשויות המקומיות והן פרה פרופסיונליות והכשרתן המקצועית המצומצמת ניתנת בצורה לא תמיד מתואמת עם הכשרת הגננות במכללות להוראה שפועלות בחסות המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך.

במשבר הקורונה, המבנה הארגוני המפוצל והלא מתואם הזה הביא עד כמה שהבנתי למצבים אבסורדים בפעילות היומיומית של מסגרות החינוך וגרוע מזה, לחוסר אמון במערכת, ולשחיקה של הצוותים החינוכיים.

דוגמה של אבסורדים מעין אלה שנפוצים בכל חלקי הארץ: בגני ילדים ובככיתות א'-ג', בהן פועלים צהרונים מנסים לשמור על ההנחיות משרד הבריאות שנוגעות לריחוק חברתי. לדוגמה, לא מאפשרים לילדים להעביר ציוד ומשחקים מאחד לשני[גם לא עפרונות או צבעים במקרה שאחד הילדים שכח את הקלמר שלו]. עם זאת, אותם ילדים מורשים להעביר ציוד חופשי מאחד לשני בזמן הפעילות של הצהרון. יתרה מזו, ילדים מקבוצות שונות["קפסולות"] מתערבבים בצהרון. בעוד שבבקרים נעשה ניסיוןעד לאחרונה לשמור על מסגרת של קבוצות: של חצאי גנים שפועלים בנפרד, בשעות אחר הצהריים ילדים המשתיכים לקבוצות שונות מתערבבים ביניהם אני חשובת שחשוב מאוד לנסות לשמור על חצאי ורבעי גנים מתוך חלוק המרחב לשתי קבוצות גדולותועריכת פ0עילויות חינוכיות בתוך רבעים.

עוד הבדל בין דרכי הפעולה בין המסגרות השונות נעוץ במגבלות שונות שנוגעות להגשת מזון בכלל וארוחות בפרט. מגבלות שונות שנוגעות לחלוקת המון בבוקר אינן נוגעות להנחית הגשת המזון בשעות אחה"צ.

גם ההנחיות לפעילות בצל הקורונה בשעות הבוקר לא מספיק ברורות ו"יציבות". לא ברור מדוע במקומות שבהם ניתן היה לקיים חלק מפעילות של מחצית הגן ב"חורשה" באויר הפתוח[למשל לגני ילדים בפיקוח משרד החינוך הממוקדמים בקיבוצים] -פעילות מבורכת זו לא זכתה לאישור משרד החינוך בהתאם להנחיות "התו הסגול". כמו כן סיפרו לי מאחד מגני הילדים שבימי החמסין הקשים באמצע מאי לא הורשו הצוותים החינוכיים להציע לילדים ארטיקים עטופים בו בזמן שבאותם גני ילדים ניתן אישור להציע לילדים עוגות יום הולדת ארוזות.

אני באמת חושבת שיש לשמור על הנחיות משרד הבריאות כדי להקטין את סיכויי ההידבקות במסגרות החינוך. עם זאת,הנחיות אלו חייבות להיות מותאמות לתנאי השדה. זה לא חוכמה "להוריד " למסגרות החינוך הנחיות בלתי ישמות, בלתי הגיוניות שיש בהן סתירות פנימיות. אחד המונחים ששמעתי כחלק מהפעילות של פיקוד העורף היה דפ"א-דהיינו דרכי פעולה אפשריות. מה שנחוץ לגבש לגבי דרכי הפעולה של משרד החינוך זה בדיוק זה-דרכי פעולה שומרות בריאות אפשריות בחינוך לגיל הרך!

אני עצמי מוכנה להגן בחירוף נפש על הנחיות הגיוניות ששומרות על בריאות הילדים ונשות הצוות גם במחיר של חוסר נוחות. אבל בתנאי שמדובר בהנחיות ישימות שהצוות החינוכי מבין את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בתנאים אלו נשות הצוות יכולות לתווך את הכללים וההנחיות לילדים. אינני מפקפקת כלל ביכולת של הילדים לשמור בקפדנות על כללי התנהגות שנאכפים בעקביות על ידי המחנכות. גילם הצעיר של הילדים איננו הבעיה. כלל וכלל לא. הנחיות לא קוהרנטיות שאינן משכנעות את הצוות החינוכי, הן הסיבה לאי שמירה קפדנית על כללים.

בנוסף, במצב שנוצר אחרי כחודשיים של סגר, הורי הילדים שמעוניינים להגיע בשלום לעבודה ולפרנס את משפחותיהן אינם מתעמקים בסתירות הפנימיות שמאפיינות את פעילות מסגרות החינוך ואינם משמיעים קול מחאה שעשוי לתמוך במחאה של צוותי החינוך.

במקביל לניסיון לשמור על כללים לא כל כך הגיוניים נדמה לי שהחלק השני של משוואת הפעילות של המסגרות החינוך לגיל הרך , החלק הפדגוגי שנותן לכל העשייה בגנים ובתי ספר משמעות נדחק לפינה.

לא נראה לי שברוב המקומות הצוותים החינוכיים מעסיקים עצמם יותר מידי בשאלות של איך לאתגר את הילדים? איך לפעול איתם "מחוץ לקופסה? איך להביא לעניין אמיתי ומעמיק בסביבה ולהתניע תהליכי חקר שבהם שותפים ילדים המשתייכים לקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות? איך מעודדים הבעה חופשית ויצירתיות? כל אלו טובעים בים של בירוקרטיה לא מובנת!

במקום זאת, חשוב לגבש עם השותפים למלאכה(כולל נציגות של הרשויות ושל הגננות, המורות וההורים) הנחיות ישימות ששומרות על בריאות הילדים והצוות בתנאים הקיימים במסגרות החינוך. דרכי פעילות אפשריות-כבר אמרנו. הנחיות שצוותי החינוך שותפים לגיבושן סביר שיישמרו בקפדנות. במצב זה ההורים עשויים להיות שותפים לשמירה עליהן.

וחוזרת על מה שכתבתי שיש לעשות אחרי שמשבר הקורונה יחלוף.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

סיכום

החזרה לשגרת לימודים במסגרות החינך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, הפכה לתנאי הכרחי לחזרת המשק לפעילות פחות או יותר סדירה. החזרה ללימודים נעשתה על רקע הפחתה משמעותית של שיעור התחלואה בקורונה בישראל. עם זאת, לא מדובר בחזרה ללימודים בתנאים של לפני המשבר כיוון שהנגיף נמצא עדיין "בשטח". לראייה, עם סיום כתיבת הפוסט אנחנו מדווחים על עלייה בשיעור ההדבקות בקורונה ב-48 השעות האחרונות. בתנאים אלה, היה הכרחי לגבש כללי פעילות במסגרות החינוך אשר יקטינו את סיכון ההידבקות. על הצוותים, ההורים והילדים לשמור על הכללים בקפדנות. במקביל, הכרחי שנזכור שלסגר בבתים יש מחיר לילדים ולמשפחות. בחלק מהמקרים, הילדים נמצאים בתנאי לחץ שעלולים לסכן אותם וגם יש לזכור שהסגר שבמהלכו איכות וכמות פעילות הלמידה מרחוק של הילדים תלויות בנכונות וכישורי ההורים, תרם להעמקת הפערים בין הילדים. נכון הוא שכיתות הלימוד והגנים בישראל צפופים בהשוואה למדינות במערב אירופה. בסין דווקא הכיתות מאוכלסות מאוד. בתנאים אלו , ובמצב של אחריות מפוצלת על מסגרות החינוך של הבוקר ועל מסגרות הצהרונים, יש אתגר בקביעת כללי התנהלות מפחיתי סיכון הידבקות. נוצר מצב של כאוס וחוסר קוהרנטיות בהנחיות שניתנו למסגרות החינוך. נוצר מצב של התנהלות שונה בגני ילדים ובכיתות לימוד בבוקר, לעומת ההתנהלות בשעות אחה"צ. מצב אנומלי זה גם מסכן ילדים וצוותים חינוכיים ומה שגרוע מכך מפחית את האמון של צוותי החינוך, ההורים והילדים במערכת. הישמעות להנחיות קריטית לשמירת בריאות הציבור. אבל במצב שנוצר השמירה על ההנחיות הפכה לפרסה-הפכה לבלתי אפשרית. במצב זה מוחלשת הנכונות שבעתיד ישמעו אנשים להנחיות הגיוניות וקוהרנטיות. מחיר נוסף של הכאוס הוא שהוחמצה ההזדמנות להדגיש תהליכי חקר ולמידה משמעותית באויר הפתוח, בחצרות הגנים ובתי הספר. מה שנדרש הוא לגבש עם נציגות הגננות והמורים והרשויות דרכי פעולה מחייבות אפשריות ולשמור עליהן בקפדנות. בנוסף, אין לשכוח ששחשוב מאוד לטפח למידת חקר תוססת שאפשרית ורצויה מאוד בכל שטחי הגן ובחצרות במיוחד!