הימים הם ימים של היערכות לשנת הלימודים הקרובה ובעקבות קריאה ושיחות עם מורות וגננות חשבתי שזה הזמן לחדד בפוסט זה הבדלים ודימיון בניהול גן/כיתה אונליין לעומת במצב של פנים אל פנים בתקופה לא רגילה זו של חיים בצל מגפה עולמית. ואכן ל"משוואה" של למידה אונליין ופנים אל פנים זו, מצטרף רכיב נוסף והוא ניהול גן/כיתה פנים אל פנים/אונליין במצב של משבר בריאותי עולמי ולאומי. אין זה אותו הדבר לנהל גן כיתה כך או כך, בימים כתיקונם לעומת בעת משבר שבמרכזו מגפה עולמית מתמשכת שאיש איננו יודע מהו מועד סיומה.
התלבטתי אם פוסט מעין זה נחוץ או עשוי להועיל למישהו במצב הלחץ הקיים של היערכות לשנת הלימודים בתנאים של אי וודאות וריבוי של הנחיות שמגיעות אל המורים ממשרד החינוך. החלטתי בכל זאת לכתוב כדי לחדד מספר נקודות שנראות לי חשובות[על בסיס קריאה, הקשבה למומחים וניתוח שלי של המציאות], כשאני יודעת שדבריי אינם מחייבים והקוראים עשויים לעיין ולאמץ דברים כראות עיניהם.
משבר הקורונה מחייב את מערכת החינוך להשתנות. המניע הראשוני הוא הפחתת הסיכון להדביק ולהידבק בוירוס הקורונה. האפשרות הקיצונית ביותר היא סגר כולל דוגמת הסגר שהושת בישראל במרץ-אפריל 2020. בתקופת הסגר לא היו הרבה ברירות וכל הלמידה התנהלה במה שקרוי "למידה מרחוק". עם היציאה מהסגר וההיערכות לשנת הלימודים החדשה, תשפ"א בצל משבר הקורונה מתחייב שילוב כלשהו בין למידה מרחוק לבין למידה שכוללת מפגשים פנים אל פנים-במינונים כאלו ואחרים. הצפיפות בכיתות במדינת ישראל מחייבת את חלוקת הכיתות לקבוצות קטנות יותר, מה שקרוי קפסולות. אני נמנעת משימוש במונח "קפסולות" ודבקה במונח "קבוצות" כיוון שתנאי העבודה במערכת החינוך בישראל אינם מאפשרים קיומן של קפסולות וזאת כיוון שמורים עוברים בין קבוצות והילדים עשויים להשתייך לקבוצות אחרות בצהרונים ובשעות הפנאי בבתים.
גיל הילדים, זמינות של מרחבים ושל זמינות של מורים נמנים עם השיקולים שמשפיעים על ההיערכות לשנת הלימודים תשפ"א. בגנים וכיתות א'-ב', הלמידה תתרחש בבכל ימות השבוע פנים אל פנים מלבד בתקופה של סגר כללי -במידה והוא יושת על המשק.
מטרת ניהול הגן/כיתה
בניהול כיתה תמיד, ועד אחד כמה וכמה בימים אלו מטרת העל היא רווחה רגשית חברתית לתלמידים ויצירת תנאים של למידה משמעותית.
רווחה רגשית ולמידה משמעותית לתלמידים
לרווחה רגשית נחוצים קשרים בין אישיים טובים של הילדים עם המבוגרים בסביבה[הורים בבית וגננות ומורות ומורים בבתי הספר] ועם ילדים אחרים. אחת הסיבות המרכזיות שלא ניתן ליישם למידה מרחוק באופן בלעדי גם עם תלמידים "בוגרים" [מוגדרים ככאלו שלומדים בכיתות ה' ומעלה] היא שהם זקוקים להימצא בסביבה שבה מתאפשרים מפגשים חברתיים. הם חייבים להיפגש עם ילדים ונערים אחרים על בסיס קבוע . הילדים אינם רובוטריקים שמתוכנתים ללמוד, אלא בני אדם עם צרכים רגשיים וחברתיים. כמובן שהכרחי לחשוב גם על תנאיים שיבטיחו למידה משמעותית עבור אותם ילדים אבל הללו אינם יכולים להיות מושגים בתנאיים של למידה בלעדית שנשענת על טכנולוגיה.
לשמחתי במשרד החינוך הגיעו לתובנות האלו וכל המתווים כוללים מינונים כאלו ואחרים של למידה פנים אל פנים. בחלק מהרשויות נעשה מאמץ גדול מאוד להגדיל את כמות הימים שהתלמידים מגיעים פיזית למסגרות החינוך.
אף שזה איננו הנושא המרכזי של פוסט זה, אציין גם מגמה מקבילה של שינוי מערכתי במערכת החינוך שתורם בו זמנית לרווחה הרגשית וללמידה המשמעותית של התלמידים: הלמידה מחוץ לחדר הכיתה, במרחב הפתוח , בקהילה. דווח בעיתונות על ניסיונה של עיריית חדרה "להוציא" את הלמידה מבין כותלי בתי הספר אחרי שמופו השטחים הפתוחים והמוסדות השונים בתחומה שיכולים לשמש לפעילות משמעותית של תלמידים.
רווחה רגשית ותנאי הוראה הולמים לגננות ולמורים: שיתוף בקבלת החלטות והפחתת העומס
נושא שפחות מדברים עליו בלחץ המירוץ להיערכות לשנת הלימודים הוא נושא הרווחה הרגשית של הגננות והמורים. הכרחי שהממסד ומנהלי בתי הספר והמפקחים יבינו שהצלחתה של מערכת החינוך תלויה בתפקוד של המורים והגננות. מורים וגננות אינם צינורות להעברת אפליקציות ותכנים לילדים וההורים. הם בני אדם, עם תפיסות משלהם, עם דאגות משלהם וגם הם נמצאים, כמו ציבור הילדים וההורים, במצב לחץ מתמשך עקב מגפת הקורונה. אני לא חושבת שיש "לוותר" להם, אבל יש להביא בחשבון את מאפייניהם כבני אדם. לשם כך חשוב מאוד שבתהליך קבלת ההחלטות על האופן שבו ייושמו המתוים השונים בכל ישוב ובכל מסגרת חינוך ישותפו, הגננות והמורים. הם אלו שמכירים את מאפייני הסביבה, את היכולות של עצמם וטוב יהיה אם הם יהיו שותפים פעילים בתכנון היישום של דרכי העבודה במסגרות החינוך. ככל שהמורים בבתי הספר והגננות המשלימות והסייעות בגני הילדים יהיו שותפים לתכנון דרכי העבודה, כך הם ירגישו אחריות עליהם וייטיבו לעבוד עם הילדים.
במפגש הלמידה עצמו-המטרה היא להביא למעורבות(engagement) בלמידה וגם בשיח בין התלמידים
בין אם מדובר במפגש פנים אל פנים ובין אם מדובר בלמידה מרחוק הכרחי להגיע למצב של מעורבות: שהילדים יחשו וישוחחו על הנושא הנלמד. ללא engagement, לא יכולה להתקיים למידה. כדי להביא למעורבות חשוב ש:א. הילדים יהיו פנויים רגשית לקלוט ולהימצא במשא ומתן עם העולם החיצוני; ב. שהילדים יתענינו במה שהם לומדים או לכל הפחות שיבינו את החשיבות של מערובותם בנושא הנלמד. כדי להביא ללמידה משמעותית חשוב לעררד עניין בנלמד שיוביל להמשך חשיבה על הנושא ולחקר פעיל שלו. חשוב אפוא שגננות ומורים יעשו מאמץ בתחילת שנת הלימודים לגלות תחומי עניין של תלמידיהם.
חשוב לא לוותר על הלמידה אבל הכרחי לזכור שכמות גדולה מידי של חומר או של משימות יחטיאו את המטרה. ואכן בראיון לליאור דטל ל"דה מרקר" מ4.8.2020 טען עמי סלנט מומחה וחוקר של למידה מתוקשבת ולמידה ורחוק שאחת הבעיות בתקופת הסגר הייתה שמורים הגדילו את כמות המטלות והתוצאה הייתה בריחה מסיבית של התלמידים מהלמידה מרחוק. סלנט מציע לפתח את האינטראקציה המקוונת עם התלמדיים באמצעות פורומים או קבוצות פייסבוק סגורות.
סלנט מדגיש את הצורך שיהיה קשר בין מה שהתלמידים ילמדו בכיתה לבין מה שהם ילמדו במסגרת של "למידה מרחוק". האמת היא שהצעה זו נכונה גם לשיעורים פנים אל פנים. הכרחי שהלמידה תהיה קוהרנטית : שיתקיים קשר בין שיעורים שונים ובין הנלמד בכיתה לבין מהמשימות הניתנות לתלמידים בבית, בין אם הן "מקוונות" ובין אם לאו. בלאו הכי מילוי של כל משימה בימינו נשענת על חיפוש מידע באינטרנט. הגשתן של משימות עשויה להיות אף היא מקוונת גם במציאות של למידה פנים-אל-פנים.
בהקשר זה חשוב מאוד לאמץ גישה של למידת חקר(למידת פרויקטים או למידה בצמיחה). למידת חקר משלבת בין חקר הסביבה הפזיית, מידע באינטרנט ומחייבת חשיבה אנליטית, חשיבה ביקורתית ושיתופי פעולה חברתיים עם תלמידים אחרים.
בכל מקרה תלמידים זקוקים למשוב משמעותי על הלמידה שלהם. לשם כך נחוצים השקעה וזמן. סלנט מדגיש מאוד בראיון עמו את חשיבות המשוב בלמידה. גם בהקשר זה, תלמידים זקוקים למשוב גם בסיטואציה של למידה פנים אל פנים. משוב טוב ומלמד מחייב עיון מעמיק בעבודות התלמידים , בקיאות בחומר הנלמד וגיבוש יכולת לכתוב משוב מכוון, מעורר לחשיבה נוספת ומעודד את התלמיד להמשיך ללמוד. משוב טוב מעורר המשך של שיח פורה עם התלמיד. הוא לא אירוע חד פעמי. בשל העומס הכרוך בניהול שיח רציף עם תלמידים רבים שבמרכזו משוב, מורים רבים מפתחים דרכי הערכה שמקלים על מתן ציונים ומקשים על מתן משוב משמעותי. כדי לבנות שיח פורה מקוון על משימות תלמידים סביב משימות שהם מגישים, נדרשת תפיסת למידה שמאמינה בחשיבות תהליכי הלמידה, ידע דיסציפלינארי וזמן. האופן שבו בנויות משרות המורים היום איננו מאפשר הלכה למעשה משוב פורה עם תלמידים בין אם הלמידה היא מקוונת ובין אם היא פנים אל פנים. משרות המורים נקבעות על בסיס כמות השעות ה"פרונטליות" של מפגשים "סינכרוניים" עם התלמידים.. בחישוב משרותיהם של המוריםלא מובאת בחשבון כמות הזמן המושקעת בהכנה ובהערכה של של מטלות.
נראה כי המערכת הופכת את משימת ההערכה המשמעותית, המתבססת על משוב מלמד לבלתי אפשרית[גם ללא קשר למשבר הקורונה]. ישנן מדינות שבהן מורים נמצאים פיזית בבתי הספר משמונה או תשע בבוקר עד ארבע, אבל משלימים את כל משימותיהם בטווח הזמן הזה ואינם מביאים משימות נוספות הביתה.
למידה משמעותית מחייבת אפוא קשר איטנסיבי ורציף עם התלמידים[בין במפגשים פנים אל פנים ובין באמצעים טכנולוגיים], משימות מעניינות בכמות שמאפשרת התעמקות בהן ומשוב משמעותי על מילויין. למדיה משמעותית מחייבת אפוא ההפחתת העומס על התלמידים והמורים כאחד. על דרכים להפחית את העומס בצורה אחראית יש לדון עם המורים עצמם.
עבודה בקבוצות הטרוגניות ועידוד של למידת עמיתים
אזכיר שגם בלמידה פנים אל פנים וגם בלמידה מקוונת ניתן ורצוי לעודד עבודה קבוצתית שמטרתה בניית ידע חדש על בסיס שיח קבוצתי. בקבוצה ההטרוגנית תלמידים עשויים לתווך לעמיתיהם. השיח בין שונים עשוי להצמיח כישורים וידע חדשים. לסוגית הקבוצות ההטרוגניות הקדשתי בבלוג פוסטים אחדים.
הבעיה המרכזית בניהול כיתה בלמידה מרחוק-עזיבת תלמידים-ניתוק קשר
עיון במאמר שנכתב על ידי Lisciandrello שמציג את הייחודיות של הלמידה מרחוק סייע לי להסיק על הבדל בולט ומשמעותי בין ניהול כיתה פנים אל פנים לעומת ניהול כיתה בלמידה אונליין. בעוד שבשיעור או במפגש פנים אל פנים, גננות ומורות עשויות להציג הפרעות מצד תלמידים [בין היתר בשל חוסר המעורבות שלהם בלמידה] כמוקדי בעיה בניהול הכיתה, בהוראה מקוונת הבעיה המרכזית עלולה להיות עזיבה של המפגש, ניתוק מהשיעור הספציפי ומתהליך הלמידה בכלל. תלמידים שעוזבים אינם מפריעים להתנהלות השיעור ולכן הסיכוי שהיעדרם יעורר תשומת לב מיידית נמוך ביותר. לכן אחת הדאגות המרכזיות של גננות ומורים בלמידה מתווכת טכנולוטגיה מרחוק היא ניתוק הקשר. לעתים, הניתוק הוא גלוי-התלמיד אינו מצטרף לשיעורים המקוונים ולפעמים הוא סמוי, התלמיד מחבר את מחשבו לשיעור אבל הוא עצמו לא נמצא שם פיזית ומנטלית. אני חושבת שאימוץ של אמצעים משמעתיים בלבד איננו מועיל לא במקרה של הפרעות בכיתה ולא במקרה של ניתוק בשיעורים מקוונים. להכריח תלמידים לפתוח מצלמות זה לא מספיק. הכרחי לבנות את תשתית הקשר הבין אישי עם כל תלמיד ותלמידה לפני ואחרי השיעורים על מנת לטפל במעורבותם בלמידה. התאמת התוכן, הכמות הניסוח של המשימות לתלמידים עשויה לקרב אותם ללמידה.
לסיכום,
הלמידה מתווכת טכנולוגיה, הלמידה מרחוק היא כאן להישאר. היא הייתה קיימת לפני משבר הקורונה ותישאר אחריו. כל הסימנים מראים על נוכחות מוגברת של סוג זה של למדה גם אחרי משבר הקורונה. בתקופת המשבר, מתחייב שילוב מאסיבי של למידה מרחוק בלמידה של התלמידים. טענתי בפוסט היא שמטרת ניהול הכיתה/גן בין אם מדובר בלמידה פנים אל פנים או בלמידה מרחוק היא זהה: רווחה רגשית של התלמידים[ו של גננות ומורים] ויצירת תנאים של למידה משמעותית. יצירת קשר טוב עם ובין התלמידים היא תשתית של חינוך בין אם הוא מסתייע בכלים דיגיטאליים בין אם לאו. כדי שתהיה למידה, יש ליצור תנאים של מעורבות(engagement) של התלמידים במפגש עצמו. הכרחי גם לא להעמיס במטלות ובתכנים על מנת ליצור שיח מעמיק ורציף בנושא/בבעיה שעל הפרק. נדרש גם משוב משמעותי של מורים על תוצרי הלמידה ועבודת צוות בין הילדים. חשוב להסתייע בתהליכים של למידת חקר וליצור קשר גם עם למידה בקהילה. לשם כך, נדרש לא רק להכשיר את המורים והגננות להשתמש בטכנולוגיה ולהפוך למתווכים ולמנהלי כיתה אפקטיביים בשני סוגי המדיה(פנים אל פנים ולמידה מתוקשבת) , אלא שיש ליצור עבורם תנאי עבודה הולמים: יש להחשיב בגודל משרותיהם את שעות התכנון וההערכה/משוב. בנוסף, הכרחי לראות במורים עצמם ובגננות שותפים לתהליכי קבלת החלטות על יישום המדיניות החינוכית. הבלטתי הבדל גדול בניהול הכיתה בין למידה פנים אל פנים ללמידה מתוקשבת[זה איננו ההבדל היחיד אבל הוא אבן נגף ביצירת תנאי רווחה רגשית ולמידה]. בעוד שבלמידה פנים אל פנים הפרעות התלמידים מאותתות על קושי ומחייבות את המורים והגננות להגיב כדי להמשיך לנהל את השיעור, בלמידה מתוקשבת הבעיה המרכזית היא ניתוק הקשר מהאנשים, מהשיעור ומהלמידה בכלל. בהינתן תנאי העומס, יש סכנה שמורים וגננות יתעלמו מניתוקי הקשר של התלמידים. הצעתי שיש לבחון את סיבות הניתוק לעומק ולהתייחס מייד . אין להתעלם או להסתפק בטיפול משמעתי בניתוקי הקשר הגלויים והסמויים.