בפוסט זה בכוונתי לנפץ מיתוס שמתמקד בתפיסה רווחת בקרב מורים על כך שרצוי וניתן לאפיין סגנונות למידה של תלמידים, ובעקבות זאת להתאים את ההוראה לסגנונות למידה אלו. אני כותבת את הפוסט בעקבות מאמר מעורר מחשבה שקראתי בנושא והתפרסם בכתב העת Scientific American. המאמר נכתב על ידי סקוט בארי קאופמן ( Scott Barry Kaufman). חשוב לא להסיק מהפוסט שאין חשיבות להוראה דיפרנציאלית. הוראה דיפרנציאלית מותאמת לתחומי העניין, לקשב, להבנה של הלומדים חשובה ביותר. אבל יש לזכור שלמידה דיפרנציאלית מתבטאת בתיווך איכותי ודינאמי שמותאם ללומד ולקבוצות הלומדים ולמצב בכל רגע ורגע.
לפני שאתם ממשיכים לקרוא אני מציעה שתשאלו את עצמכם מהם סגנונות למידה בעיניכם, במה הם מתמקדים ומהם השימושים שמורים עושים בידע שנוגע לסגנונות הלמידה.
A common myth is that students will improve their learning if they are taught in their learning style. © Shutterstock/Batshevs
מבט על סגנונות הלמידה
סגנונות למידה מוגדרים כהבדלים באופן שבו אנשים מיטיבים לעבד סוגי מידע שונים. ווילינגהם ושותפיו (Willingham et al., 2015) וקאופמן טוענים שלמרות שרוב המורים בכל העולם (בין 90%-ל-97%) מאמינים בקיומם של סגנונות הלמידה והתועלת שצומחת מההתאמה של ההוראה לסגנונונות הלמידה של התלמידים, לא נמצא כל ביסוס מדעי לתפיסות אלו. הפרכת הטענות בדבר חשיבותם של סגנונות הלמידה בהוראה, מתבססת על מספר טיעונים:.1. לא נמצא בסיס נוירולוגי לסגנונות הלמידה שהוגדרו באופן התנהגותי; 2. המדידה או ההערכה של סגנונות הלמידה נמצאה כלא מהימנה בעליל (אין למעשה קשר בין האופן שבו מעריכים מורים את סגנונן הלמידה של התלמידים לבין האופן שבו התלמידים עצמם מעריכים את סגנון הלמידה שלהם); 3. דרכי הוראה שצמחו מתוך תיאוריות סגנונות הלמידה מצביעות על העדפה של מסירת מידע ב"ערוץ" המועדף על ידי התלמידים (חזותי, או שמיעתי או תנועתי או באמצעות כתיבה). בפועל נראה שלמידה היא אופטימאלית כאשר המידע מתווך , נקלט ומעובד באמצעות ריבוי ערוצים.
להלן מספר דוגמאות של סוגים של סגנונות למידה שרבים מאיתנו מאמינים בקיומם, למרות חוסר הביסוס המדעי שלהם:
א. האבחנה בין אנשים שמיטיבים ללמוד בערוץ החזותי, לעומת אחרים שמיטיבים ללמוד בערוץ השמיעתי או אחרים שמיטיבים ללמוד בערוץ קינסטטי(דרך תנועה). נוסף גם סגנון של למידה באמצעות כתיבה;
ב. האבחנה בין אנשים "אינטואיטיביים" לבין אנשים "אנליטיים";
ג. האבחנה בין אנשים פעלתנים, לאנשים רפלקטיביים לבין אנשים פרגמטיים.
אחד מרכיבי ההגדרה של סגנונות הלמידה הוא שסגנון הלמידה האישי אינו קשור כלל ליכולת. דהיינו שאנשים יכולות שוות עשויים להעדיף ערוצי למידה שונים.
על ההכרח להבחין בין יכולות לבין סגנונות למידה
ווילינגהם וחבריו טוענים שאחד המקורות לאמונה הרווחת בקיומם של סגנונות הלמידה הוא הבלבול בין יכולות לבין סגנונות למידה. יכולות מתמקדות באיכות הלמידה והתוצרים שלה. הסגנון מתיימר להתמקד ב"איך"-באיך אנשים לומדים ללא קשר לאיכות הלמידה שלהם. בעוד שאין ויכוח לגבי קיומם של הבדלים בין אנשים לגבי יכולות שונות: דהיינו אין ויכוח על כך שיש אנשים שלהם יכולות מילוליות גבוהות הרבה יותר מאשר יכולות מרחביות. יש אנשים עם יכולות מתימטיות טובות יותר מהיכולות המילוליות שלהם. ייתכן שהאמונות שנוגעות לקיומה של שונות לגבי יכולות זלגה ללא ביסוס לתחום סגנונות הלמידה.
סגנונות הלמידה אמורים להיות על פי הגדרתם מאפיינים עקביים של האדם. דהיינו, על פי התיאוריות שמתמקדות בסגנונות הלמידה, מי שמיטיב ללמוד באופן חזותי יעדיף תמיד דרך למידה זו. על כן, ההתאמה המשתמעת היא, שמורים אמורים לקבע למידה בדרך מצומצמת ולחבל ביכולת הלמידה של התלמידים.
חשוב שנבין שתפקיד המורים להאמין ולתרום לגמישות הקוגניטיבית של תלמידיהם. אם מורה מאמין בכך שתלמיד נוטה ללמידה אינטואיטיבית ולא אנליטית, הוא עלול לא לתמוך בכך שאותו תלמיד ינכס לעצמו גם כישורים של למידה אנליטית. הוראה טובה היא כזו שתתמוך בבניית כישורים אנליטיים לצד הכישורים האינטואיטיביים. בדומה לכך, חשוב מאוד לטפח יכולות רפלקטיביות בקרב תלמידים שאינם נוטים להיות רפלקטיביים . לבסוף, חשוב ללמד כל נושא ותחום באמצעות ריבוי של ערוצים(חזותי, שמיעתי, קינסטטי).
לסיכום, על אף הנטייה של רבים מאיתנו להאמין בקיומם של סגנונות למידה ובתועלת שהם מביאים ללמידה-נמצא שאמונותינו אלו אינן מתבססות על ממצאי מחקר. ציינו שאמונה בקיומם של סגנונות למידה עלולה להביא לצמצום מיותר בהזדמנויות הלמידה המוצעות לתלמידים. אין לפרש את שלילת קיומם של סגנונות למידה כהזמנה להוראה אחידה ו"שווה" לכולם. תהליך התיווך-הוראה חייב להיות דינאמי, מותאם לומדים ומותאם מצבים. תיווך איכותי הוא כזה שמתווך בין העולם ללומדים. ישנם מצבים שמחייבים למידה מסוג אחד לעומת מצבים שמחייבים למידה מסוג אחר. לומד טוב הוא לומד שמיטיב ללמוד את המצב ולהתאים את עצמו אליו. תיווך טוב הוא תיווך שמכשיר לומדים ללמידה מיטבית של המצב. לכן למידה מקובעת סגנון למידה של לומד עלולה לצמצם את הזדמנויות הלמידה שלו.