פוסט זה מוקדש לשלושת הספרים בסדרה רוזלינדה מאת איריס ארגמן, איורים נטעלי רון-רז, בהוצאת מטר. החלטתי לכתוב את הפוסט בעקבות התוודעות לשני הספרים האחרונים בסדרה: "רוזלינדה יורדת מהעץ" שיצא לאור בשנת 2018 ו"רוזלינדה עוברת דירה" שיצא ממש לאחרונה בשנת 2022. את הספר הראשון בסדרה הכרתי במסגרת יום עיון בנושא מכשפות בספרות ילדים שהתקיים בשנת 2016 במכללת לוינסקי לחינו ך(היום מרכז אקדמי לוינסקי-וינגייט). ביום עיון זה השתתפה גם איריס ארגמן שהציגה את ספרה, וגם נידון בכלל נושא המכשפות בספרות הילדים העולמית והמקומית. בפוסט משנת 2016 שכונה "על ילדים, מכשפות טובות, רעות ובודדות" הצגתי גם את היסטוריית העניין והחיבה שלי למכשפות בכלל ולספרות ילדים המתמקדת בהן, וגם נדרשתי לשאלה האם קריאת ספרי ילדים על מכשפות איננה גורמת נזק לילדים משום שהם עלולים לעורר אצלם פחדים. מוזמנות ומוזמנים לקרוא את הפוסט הקודם בנושא. בכל מקרה, ספרי רוזלינדה, על הטקסט והאיורים שלהם, אינם בשום מקרה מסוג הספרים המעוררים פחדים בקרב הילדים.
במה מתמקדים ספרי רוזלינדה אם כך? בפוסט הקודם כתבתי שכשהצגתי את הספר הראשון לנכדתי שהייתה אז בת שלוש וחצי, בעיקר היא שאלה אותי אם מדובר במכשפה טובה או רעה. לקח לי מעט זמן והתלבטות להשיב לה אבל אמרתי לה שקשה לי לקבוע אם רוזלינדה היא מכשפה טובה או רעה, אבל די ברור שמדובר במכשפה מאוד, מאוד בודדה. אם כן, הסדרה רוזלינדה מתמקדת בשוליות חברתית ובבדידות די קיצונית. אבל לא פחות מכך, כפי שאציג בהמשך, גם במנגנונים של חוסן והתמודדות, ניצול הזדמנויות ויוזמות שמטרתן להפיג את העצב ולשנות את מצב הבדידות. אז הפעם בפרספקטיבה של של כשש וחצי שנים אחרי כתיבת הפוסט הראשון על רוזלינדה, ואחרי עיון בשני הספרים הנוספים שנכתבו והתפרסמו מאז, ניתן לומר שמדובר בספרים שמדברים על בדידות וחוסן. המכשפה רוזלינדה היא מכשפה מאוד בודדה אבל היא לא מרימה ידיים וכל פעם מחדש היא מנצלת הזדמנויות או יוצרת אותן כדי לצאת מבדידותה. אבל… אני מקדימה כאן את המאוחר. אגש ללא דיחוי להציג את שלושת הספרים בזה אחר זה.
רוזלינדה 1: רוזלינדה, 2012
אנחנו פוגשים לראשונה את המכשפה רוזלינדה (כך היא מוצגת על ידי הסופרת איריס ארגמן) שגרה בעיר גדולה "בבקתת עץ ישנה-נושנה, עם גג דולף וחצר גרוטאות". לא כל כך ברור איך הגיעה המכשפה לעיר. כיאה למכשפות, היא מתגוררת בבקתתה המתפוררת עם דרקון נושף אש ועם שניים, שלושה חתולים. על בדידותה הנוגעת ללב של רוזלינדה ניתן ללמוד מתיאור יחסי הגומלין של רוזלינדה עם תיבת הדואר שלה, תיאור המהווה הסבר מדוע הדוור לא הכיר אותה כלל. בספר הראשון בסדרה נכתב ש"אף אחד אף פעם לא כתב מכתב לרוזלינדה. על כן הדוור לא ידע בכלל שרוזלינדה קיימת". שיא הבדידות נוגע לתחזית הקודרת הצפויה לרוזלינדה: "ובעצם לא היה סיכוי לקבל מכתב מתישהו כי היא לא הכירה אף אחד בעולם". את זמנה בילתה רוזלינדה בצמרת עץ אלון המצוי בקרבת ביתה. מצמרת העץ התבוננה בעולם. שוב פעולות המציבות אותה בשולי החברה ואת קיומה נפרד לגמרי מהחיים הסואנים המאפיינים את העיר. יד המקרה הביאה לכך שמכתב של אהרון הדוור התעופף ברוח והגיע לידיה של המכשפה. אחרי התלבטות קלה, החליטה רוזלינדה (מכשפה מצפונית יש לומר) שלא לפתוח את המכתב שלא היה מיועד לה ולהשיב אותו סגור לדוור. אחרי חיפושים הצליחה רוזלינדה להגיע לאהרון הדוור וידידות אמיצה התלקחה בין השניים- מכשפה בודדה ואיש שהסתבר שהיה בודד למדי החיים שניהם בעיר הסואנת.
יצוין שהספר "רוזלינדה" אומץ על ידי ספרית פיג'מה וחולק במסגרת התוכנית לתלמידי כיתה ב'.
רוזלינדה 2: רוזלינדה יורדת מהעץ, 2018
בתחילת הספר אנחנו פוגשים את רוזלינדה יושבת כהרגלה בצמרת העץ שלה, מהרהרת, חולמת בהקיץ על החיים. פתאום רוח חזקה הפילה אותה ארצה. כנראה שלא נגרם לה נזק של ממש בנפילה. אבל הנפילה גרמה לרוזלינדה לחשבון נפש ולהחלטה הדרמטית "לרדת מהעץ", לא רק במובן הפיזי אלא כנראה גם במובן המטאפורי. אחרי שהיא שבה לביתה המבולגן (בקתת מכשפות די טיפוסית), החליטה רוזלינדה לשנות את אורח חייה גם בפנים (סדרה וניקתה את הבית) וגם "להתערבב עם הבריות". הפעם, אף שיד המקרה היא זו שהפילה אותה מהעץ וגרמה להרהר שאולי מקומה על הקרקע, היא יזמה צעד נועז ומאוד לא שגרתי למכשפות: כתבה מודעה לעיתון שכותרתה "דרושה חברה". וזאת אחרי שחשה באחד הלילות "לבד-לבד בעולם", שבני הלוויה הקבועים שלה: החתול והדרקון ליטפו את ידה. באמת בספר השני אנחנו מבינים שבביתה של רוזלינדה שוכנים דרקון (לא ממש מפחיד) וחתול ששמו שמשון (חתול אחד ולא שניים או שלושה ככתוב בספר הראשון). רוזלינדה נקטה עמדה אקטיבית כדי לצאת מבדידותה ועצם המחשבה על כתיבת המודעה נתנה לה כוחות. למרות יוזמתה, מצב רוחה של רוזלינדה נשאר קודר. היא המתינה מספר ימים ושום דבר לא קרה. אחרי כמה ימים היא מצאה בתיבת הדואר שלה מעטפה. הסתבר שהמכשפה סלינה קראה בהתרגשות את המודעה של רוזלינדה ונענתה. כך נכתב במכתבה של המכשפה סלינה : "שלום רוזלינדה. קראתי את המודעה שלך וגם אני מחפשת חברה. אני מזמינה אותך אלי לטירה, אשר ניצבת על ראש ההר, מאחורי היער". יש לציין שהמכשפה סלינה צירפה למכתב גם מפה שיקל על רוזלינדה להגיע לטירה שלה. המכתב של המכשפה סלינה עוררה ברוזלינדה רגשות מעורבים. מצד אחד היא שמחה על האפשרות לפגוש חברה, אך מצד שני חששה מהנסיעה הארוכה במסלול לא מוכר. ליתר ביטחון, לקחה איתה את שני מלוויה הקבועים החתול והדרקון. כמכשפה מודרנית החליטה רוזלינדה לנסוע ברכבת וליתר ביטחון לקחה איתה גם את המטאטא כאמצעי תחבורה חלופי. יסתבר שהמטאטא יעזור לרוזלנידה להגיע מתחנת הרכבת לקצה ההר, מקום מושבה של סלינה. רוזלינדה וסלינה בילו בנעימים. רוזלינדה, הדרקון והחתול זכו לאירוח מעולה. למרות זאת, אחרי זמן מה התגעגעה רוזלינדה הביתה.. ומה עשתה? תגלו בקריאת הספר.
רוזלינדה 3: רוזלינדה עוברת דירה, 2022
הספר "רוזלינדה עוברת דירה" מפגיש אותנו על המכשפה בשלב שבו נמאסו לה החיים בבקתה הרעועה מוקפת מגדלים. מצד אחד מסופר בספר על מעבר דירה לבניין רב קומות (קומה שבע) ומצד שני ישנו רמז באיור האחרון בספר שאיננו מלווה במילים, ציור שבו לפחות מבחינת ההרגשה ישנה תחושה שרוזלינדה "שבה הביתה".
בהתחלה הייתה לרוזלינדה הרגשה מוזרה מאוד בבניין רב הקומות החדש. הרתיעו אותה השלטים התלויים על הדלתות מהם הבינה שבדירות השונות גרות משפחות. המעבר בין קומה לקומה גרם לה להרגיש שוב תלושה ובודדה. בהגיעה לדירתה תחושת הריקנות השתלטה עליה. מה שעזר לה להרגיש מעט טוב יותר הוא עציץ שרכשה (אולי זכר לעץ האלון הסמוך לביתה הקודם), וכמובן ידידיה הדרקון והחתול. רוזלינדה החלה להתבונן על הסביבה מחלון ביתה, בעיקר עם רדת החשכה. התבוננה בדירות הבניינים הסמוכים. את עינה צדו אימא ובן. האם, כך הבינה, הקפידה לקרוא לבנה ספרים בכל ערב. הצפייה באם ובבן עוררו את סקרנותה ואת רצונה להקשיב לסיפור. כך קרה שנוצר קשר עין בין הילד לבין רוזלינדה והם החליפו בלונים ומטוסים מצוירים בניר, עד שלבסוף נפגשו בכניסה לבית ושוחחו. האם והבן (מיכל ואיתי) מצאו בסופו של דבר את דירתה של רוזלינדה והשאירו לה פתק על הדלת ובו הזמנה להצטרף אליהם.
"לרוזלינדה
אפילו שלא הצגת את עצמך (אולי שכחת).
את מזומנת אלינו
להקשיב לסיפור לאורו של ירח.
מחכים לך,
השכנים ממול, מיכל ואיתי."
רוזלינדה התרגשה מאוד, אפתה את העוגה הכי יפה שמצאה בספר האפיה של המכשפות, התלבשה יפה והלכה לבקר את השכנים, ידידיה החדשים, מיכל ואיתי.
זהו הציור האחרון באמצעותו נחתם הספר:
לסיכום, רוזלינדה 1,2,3 היא סדרת ספרים על מכשפה בודדה בכרך הגדול. אבל מדובר בספרים אלה גם על מכשפה שמפתחת חוסן הבא לידי ביטוי בניסיונותיה השבים ונשנים להתחבר לאנשים, בין אם מדובר באהרון הדוור, בפרסום מודעה בעיתון ובו הזמנה למפגש חברות או בהטסת אווירונים מצוירים מניר ליצירת קשר עם ילד שכן. בנוסף, מדובר בסביבה אנושית אמפתית היודעת להפגין חמלה: בין אם מדובר בדוור או במכשפה סלינה או בשכנים האדיבים מיכל ואיתי. יש בספרים האלו גם בדידות וגם תקווה והזמנה לנסות. הלוואי שכך היה תמיד גם בחיים!
פרופ' קלודי יקרה, ממש ריגשת אותי ואני משוכנע שאת רובנו ובמיוחד את כל אלה, כולל אותי, שטרם זכו לקרוא את סדרת
"ספרי רוזלינה" המרתקים. אישית, זכיתי בשיתוף פעולה עם חבריי לדרך, להוציא לאור את ספרי החדש לילדים:
"מר יאוש וגברת יהב" ("אוריון" 10/2022, עריכה: נורית יובל, איורים: יונת קציר), הכולל בין השאר את התייחסותך החנוכית ערכית, המוצגת בכבוד רב בכריכתו האחורית, כאשר באופן מפתיע גברת יהב, מלאת התקווה, ממש יכולה להיות החברה הכי טובה של רוזלינדה "המכשפה האנושית" הטובה!
בהוקרה, אשר וינשטיין
משורר עברי ויזם חברתי
תודה רבה אשר על ההתייחסות. באמת ספרי ידלים שונים שמטפל כל אחד בדרכו בסוגית ההתמודדות עם קשיים, התגברות על משברים.