איגוד רופאי הילדים בארה"ב חזר על המלצה גורפת וחד משמעית להורים ומחנכים להימנע מעונש גופני מכל סוג שהוא. במאמר שנכתב בשנת 2018 על ידי Sege et al שבים וממליצים רופאי הילדים על בסיס מחקר ארוך שנים על הימנעות מעונש גופני. לצד זאת הם ממליצים על חלופות לעונש הגופני.
האמת היא שלא מדובר בחדשות מרעישות. מידע זה מוכר הן בקרב אנשי המקצוע והן בקרב הציבור הרחב-שהורי הילדים נמנים עליו. אבל…
מקור האיור Parenting without punishment
…מהשיח הציבורי על הסוגיה, עולה שאנשים אינם נוטים לייחס חשיבות רבה לממצאים האלו. אני מתרשמת שרבים וטובים מתייחסים אל הממצאים וההמלצות כסוג של ניסיון של אנשי מקצוע לצאת לידי חובה ולאו דווקא כאל המלצה רצינית שאמורה להביא לחשיבה על ההתנהלות היומיומית שלנו עם הילדים. ואכן כ-70% מההורים האמריקאים מעריכים שזה בסדר להשתמש בעונש גופני קל כזה או אחר. בארה"ב לבדה עונש גופני במשפחות לא נאסר על פי חוק ב-19 מבין המדינות המרכיבות את אמריקה הצפונית.
אני חושבת שלחוסר האימוץ של ההמלצה אחראים במידה מסוימת גם ניסיונות המומחים להטיף נגד השימוש בעונש גופני מבלי להסביר באופן מעמיק מהם הגורמים שמשמרים את התופעה. חשוב להתעמק הן בקשיים ההתנהגותיים ובמרדנות של הילדים שמביאים הורים ומחנכים לאמץ שימוש בענישה גופנית. בנוסף, נראה כי במשפחות רבות רואים בעונש גופני "מתון" סוג של כלי חינוכי בסיסי. שימוש בעונש גופני קשור לעתים בקשיים של ההורים עצמם להתמודד עם תסכול.
מתעוררת לעתים בעיה נוספת בעיקר במסגרות החינוך. מודעים לאיסור הפורמאלי של השימוש בעונשים גופניים, מחנכים ומחנכות החשים לעתים חוסר אונים וכעס על ילד או ילדה שמפגינים התנהגות מתמרדת או פוגענית, מאמצים פתרונות חינוכיים מזיקים לא פחות לדימוי העצמי של הילד: הרחקה מהקבוצה, השפלה בכלל וכזו שילדי הגן או הכיתה עדים לה. הבעיה המרכזית היא שיישום פתרונות אלו מלווה בהרגשת דחיה, או סלידה כלפי הילד או הילדה , בסוג של נסיה נפשית מהמחויבות להתחבר לילד ולמצוא דרכים ממשיות לרסן את התנהגותו ולהחזיר אותו למסלול של תפקוד "נורמטיבי".
איך מוגדר העונש הגופני ומהן השלכותיו המיידיות והעתידיות?
עונש גופני הוגדר בהערה כללית 8 לאמנה של האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד של האומות המאוחדות משנת 2006 כאקט שיש בו הפעלה של כוח פיזי שמטרתה להביא לרמה כזו או אחרת של כאב או אי נוחות. הכוונה למכות, סטירות, בעיטות, הלקאה באמצעות סרגל או כלים אחרים וכו'. באמנה נאסר שימוש בעונש גופני כנגד ילדים כמו גם שימוש באמצעי ענישה שמביאים להשפלתו של הילד. מטרת האמנה לספק לילדי העולם הגנה בפני פגיעה פיזית ורגשית. האמצעים המוצעים הם משפטיים וחינוכיים.
יש לזכור ששימוש בעונש גופני מנוגד למוסר שהרי יש בו פגיעה מכוונת בזולת; במקרה של עונש גופני שמופעל נגד ילדים מדובר בבני אדם שמעצם ההגדרה למי שמפעיל את העונשים(הורים או מורים או מטפלות) יותר כוח משיש לילדים. מדובר גם ביחסי תלות של הילדים במבוגרים. במידה מסוימת יש בשימוש בעונש גופני סוג של מעילה באמון. מפעיל העונש מועל באמון הילד.
באופן לא מפתיע, החל משנות ה-60 של המאה ה-20 החלו להתפרסם מחקרים שמצביעים על הנזקים שנגדרמים לילדים שמקבלים עונש גופני. הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. ילדים שגדלו במשפחות שבהן נעשה שימוש בעונשים גופניים נוטים ללהפגין יותר בעיות התנהגות ובגיל ההתבגרות עלולים לפתח קשיים נפשיים כגון דיכאון וחרדה. זאת ועוד, גידול בסביבה משפחתית מענישה באופן פיזי נמצא קשור בחלק מהמחקרים להישגים לימודיים נמוכים יותר. ילדים אלו מפגינים בסך הכל יותר אלימות כילדים וכאנשים בוגרים. שהרי השימוש בעונש גופני מלמד את הילדים שאלימות היא אמצעי לגיטימי לפתרון בעיות. מעל הכל שימוש בעונשים גופניים על ידי ההורים עלול להביא להתרחקות של הילדים מהוריהם-לשיבוש הקשר ביניהם.
במהלך השנים שכיחות השימוש בעונשים גופניים פחתה בעיקר במערב. מה שהשתנה באופן מובהק הוא המדיניות העולמית ביחס לזכויות הילד בכלל ולשימוש בעונשים גופניים בפרט. עד אמצע המאה ה-20 עונשים גופניים היו מקובלים הן במשפחות והן במוסדות החינוך. עונשים גופניים נתפסו אפוא כאמצעים לגיטימיים להביא ילדים לשיתוף פעולה. עונשים נאסרו פורמאלית קודם במסגרות החינוך ואחר כך בחלק מהמדינות גם במשפחות רק בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20. השינויים ביחס לעונש גופני משקפים תפיסה עולמית שמיוצגת על ידי מוסדות האומות המאוחדות שבאה לשמור על זכויות אדם בכלל וזכויות ילדים בפרט. מוסדות אלו נותנים תוקף חוקי לתפיסה מוסרית שרואה הכרח בשמירה על זכויות כל אדם וכל ילד בעולם.
מדינת ישראל אסרה בשנת 2000 על שימוש בעונש גופני. עוד בשנת 1985 נמצא פסק דין שהצדיק שימוש בעונש גופני בבית הספר.
במדינת ישראל ובעולם תהליך ההטמעה של התפיסה שהורים ומחנכים אינם רשאים לפגוע בילדים באמצעות הענשה גופנית והשפלה היא תהליך הדרגתי. משפחות ומחנכים רבים מעריכים שמדובר בפורמליות יתרה. לכן נדרשים מאמצים גדולים מצד מחנכים וקובעי מדיניות חינוכית להביא להטמעה עמוקה של האיסור להשתמש בעונש גופני. כדי לעשות זאת חשוב להבין מה מביא הורים ומחנכים (בעיקר הורים ומחנכים של ילדים בגיל הרך או של ילדים עם צרכים מיוחדים ) להשתמש בעונש גופני למרות השלכותיו השליליות.
מה מביא הורים ומחנכים להשתמש בעונשים גופניים?
הורים ומחנכים שמשתמשים בענישה גופנית אינם ברובם אנשים סדיסטים שמשתמשים בעונשים גופניים שמוטלים על ילדים להנאתם. אימוץ העונשים עשוי להישען על תפיסות חינוכיות מסורתיות שמושתתות על ההנחה שזו הדרך להביא ילדים להתנהג לפי נורמות החברה. תפיסות המניחות שילדים ישמרו על כללים רק מתוך פחד מגורם הסמכות. רק אם ירגישו על בשרם שלא כדאי להם להפר את הכללים. הנחות אלו מתעלמות כמובן מכך שבני אדם בכלל וילדים בפרט אינם חפצים אלא יצורים שמרגישים כאב פיזי ונפשי והעונש הפיזי מסב להם פגיעה נפשית לכל החיים ומשפיע לרעה על תפסית הערך העצמי שלהם.
שימוש בעונש גופני עשוי לבטא הרגשת חוסר אונים מצד ההורים או המחנכים. קושי להתמודד עם העובדה שהילדים הם יצורים עם רצונות משל עצמם שמתנגשים לעתים עם אלו של ההורים או של המורים. חינוך טוב מחייב ללמד ילדים להתחשב ברצונם של אחרים אבל לא לכפות באמצעות הפעלת כוח גופני את רצונות הסביבה עליהם. לעתים הורים ומחנכים אינם יודעים כיצד להשיג שיתוף פעולה בדרך אחרת זולת הפעלת כוח שמביאה לתוצאות מיידיות.
במקרים מסוימים קורה שהורים ומחנכים משתמשים בעונשים גופניים מתוך תחושה של חוסר שליטה. התסכול הכרוך באי הצלחתם להביא את הילדים לשיתוף פעולה גורר אימוץ של עונש גופני.
במקרים אחרים ההורים עצמם מרגישים מצוקה,בדידות ומוצאים את התסכול על הילדים החיים במחיצתם.
מה לעשות כדי להפחית באופן ניכר את השימוש בעונשים גופניים על ידי הורים ומחנכים?
היעד של האומות המאוחדות הוא להביא להכחדה של השימוש בעונשים גופניים בכל מקום שבו חיים הילדים: הן בבתים והן במסגרות החינוך בכל העולם.
כדי שזה יקרה מוצעות תכניות הדרכה להורים-תכניות שכוללות צעדים חיוביים להשגת שיתוף פעולה ומשמעת מצד הילדים.
הצעדים החלופיים כוללנים:
- למידה להצבת גבולות ושמירה על כללי התנהגות באופן עקבי; כללי התנהגות שמותאמים למצב ומתחשבים במאפייני הילדים;
- טיפוח של כישורים חברתיים בקרב הילדים: אמפתיה, הקשבה, פתרון קונפליקטים;
- טיפוח כישורים רגשיים: הבנה והבעה של רגשות ושליטה עצמית;
- העדפה של שימוש בעידוד וחיזוקים על התנהגות פרו חברתית על פני שימוש בעונשים כלשהם.
ילדים זקוקים למבוגרים שיסנגרו עליהם ועל זכויותיהם. לעתים הורים מסנגרים ומונעים שימוש בעונשים גופניים במסגרות החינוך. ולעתים מחנכים או אנשים בקהילה צריכים לסנגר על זכויות הילדים במקרים של פגיעה בזכויותיהם במשפחה.
גם צעדים אלו די מוכרים להורים ולמחנכים. אלא שהנכונות לאמץ צעדים חיוביים במקום עונשים מחייבת שינויים נפשיים מצד המבוגרים. כמו קבלה של ההנחה שלילדים זכויות , רגשות ומחשבות משלהם, ושיש להתחשב בהם ולשכנע אותם לאמץ את כללי ההתנהגות המוטלים עליהם.
הורים זקוקים לעתים לחניכה תוך כדי השימוש ההדרגתי בצעדים אלו. ובכל מקרה ההורים עצמם זקוקים לתמיכה שתאפשר להם לחשוב בצורה צלולה ולעבוד על עצמם כדי ליישם הלכה למעשה צעדים חיוביים.
מדינות שעומדות על שמירת זכויות הילדים חייבות להקפיד גם בשמירת זכויות המבוגרים. לא אחת כתבתי על כך שריבוי המקרים של התעללות בפעוטות מסגרות חינוך לגיל הרך, כרוכה בכך שתנאיי העבודה של המטפלות במסגרות חינוך לגיל הרך קשים. לא אחת להורים קשיים משלהם. כך שעל מנת להביא להפסקת העונשים הגופניים הכרחי לטפל בזכויות האדם של המבוגרים לצד שמירה קפדנית על זכויות הילדים.
לסיכום: בפוסט זה ניסיתי להדהד את ההמלצה המבורכת של איגוד רופאי הילדים להימנע כליל מעונשים גופניים המוטלים על ילדים. הזכרתי גם את ההערה המיוחדת של ארגון האומות המאוחדות משנת 2006 שתכליתה להפסיק שימוש בענישה גופנית נגד ילדים בבתים ובמסגרות חינוך בעולם. לצד אזכור החלופות לעונשים הצבעתי על גורמים שמביאים הורים ומחנכים להשתמש בהפעלת כוח פיזי שפוגעת בילדים. הצבעתי על הצורך לתמוך בהורים בנוסף להדרכה וחניכה. שמירה על זכויות הילדים קשורה לשמירה על זכויות האדם של המבוגרים עצמם.
פינגבק: סיכום שנת 2019 |