בפוסט זה אני כותבת על ספרה של לילך קיפניס שירת הטריגר או בשמו החדש, בעקבות פרסום הגרסה המעודכנת אחרי הירצחה בטבח השביעי לאוקטובר, על צלילים שמבהילים. הספר שירת הטריגר הוא ספר בחרוזים המציג זרימת תודעה והתמודדות של ילדים שחוו חשיפה ממושכת לשיגורי טילים ואזעקות בנגב המערבי. הספר פורסם לראשונה בחודש מאי 2021 והודפס בקיבוץ בארי, ונעשה בו שימוש נרחב במועצת אשכול ככלי טיפולי עם ילדים שחיו בצל איומי הטילים. לילך קיפניס, מחברת ומפיקת הספר, המלווה באיוריה העדינים והאקספרסיביים של ליה ביקל, הייתה עובדת סוציאלית במרכז חוסן באשכול ועבדה במשך שנים עם ילדים ובני נוער. הספר נותן קול וביטוי לילדים המתמודדים בחיי היומיום שלהם עם מה שאנו קוראים בשפה מקצועית "פוסט טראומה", המתבטאת בחרדה ראשונית לא מאובחנת מצלילים שהם חלק מהיומיום: רעם ביום סוער, טריקת דלת, בום של אימונים, בום על קולי, משאית העוברת מעל פסי האטה, זיקוקים של יום העצמאות. מעבר להכרה מכבדת ועמוקה בכך שקולות וצלילים מעוררים חרדה בקרב הילדים, הספר מבטא גישה של העצמה. בעקבות תחושת החרדה, אנו עדים לילדים המרגיעים את עצמם באמצעות המוח ש"בא מוכן" ועוזר לילד לומר לעצמו:
נכון-מבהיל, אבל לא מסוכן
הרעש לא נעים
מזכיר דברים רעים
אבל אתה מוגן
מבהיל-לא מסוכן…
דהיינו, כשלב ראשון נעשית אבחנה בין מבהיל, לבין רגש שהוא רגעי, להערכת המצב, שלא כל דבר שמבהיל ושמקפיץ אותנו הוא מסוכן.
הספר מציג אסטרטגיות הרגעה: דיבור עצמי, נשימה עמוקה, שתיית מים, מוזיקה, ריקוד, השתטות עם חבר. העיקר: "מה שעושה לי טוב." הבחירה כשלעצמה עוזרת להרגיש בשליטה במצב מערער.
הספר מכיר בכך שהתמודדות עם "הצלילים שמבהילים" היא חוויה מתמשכת; זה לא משהו שנגמר אחרי פעולת הרגעה עצמית אחת. נדרשים סבלנות ואורך רוח. הבהלה מתעוררת כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש יש להפעיל את אסטרטגיות ההרגעה. בעצם יש "טריגרים", גירויי רעש שמפעילים תגובה של בהלה, שחלקם אמורים להוביל לפעולת התגוננות (הליכה לממ"ד) וחלקם מחייבים הרגעה עצמית בהיותם צלילים מבהילים אבל לא מסוכנים.
לילך קיפניס הייתה חברת קיבוץ בארי. בניה יותם ונדב גילו שהוריהם נרצחו במהלך הטבח של השבת השחורה בבארי. בנה נדב החליט גם כפעולת הנצחה וגם כדי להביא תועלת, להדפיס מחדש את ספרה "שירת הטריגר" וערך אותו קלות. בספר המעודכן מופיע בסופו תיאור ביוגרפי על לילך קיפניס. הוצאתו של הספר נתמכה בין היתר על ידי ארגון ה-Jewish National Fund USA.
הספר שהיה רלוונטי לפני השביעי לאוקטובר בעיקר לילדים החיים בנגב המערבי, רלוונטי ונחוץ היום לכל הילדים במדינה, ואכן הוא הופץ ברבים בגרסה מודפסת ובגרסה אלקטרונית. חשוב בעיניי במהדורות נוספות שלו שיצוין בספר עצמו תאריך ההוצאה המקורי ותאריך ההוצאה של הגרסה שנערכה על ידי נדב קיפניס , כמו גם את דפוס בארי כמקום ההדפסה של הספר.
פרופ' קלודי יקרה, תודה לך על פתיחת הצוהר, לספר מרגש חשוב זה, במיוחד בעיתוי הנוכחי בו מתרחשת המלחמה ברחבי מדינתנו, תוך מיקוד גיאוגרפי, בשלב זה, בגבולות הדרום והצפון.
כל זאת בתקווה שנצליח יחדיו ובכלל זה בגישות הטיפוליות היצירתיות, המוצגות בספר, למזער משמעותית את הפגיעות המנטליות הנפשיות של ילדינו הרכים והמתבגרים.
בברכה,
אשר וינשטיין
משורר עברי ויזם חברתי
תודה רבה אשר על התייחסותך. אכן ספר שהוא כלי טיפולי.
קלודי
תודה קלודי ,המלצה חשובה
ארכוש את הספר , אחותי תראפיסטית באומנות.
ובכלל נראה כי כולנו חווים את הרעשים שמקפיצים אותנו.
זה בטח יכול גם לעזור לי.
לילך האשה היקרה, האשה שראתה אור גם כשהיה חושך מוחלט.אני כותבת עכשיו עבודה על חוסן בקרב ילדים במצבי מלחמה מתמשכים, את הפסקה הבאה אקדיש ללילך מתוך הספר. הלב שלי נצבט כל פעם שאני מביטה בתמונתה של לילך היקרה. פגשתי את לילך דווקא במצבים פחות מזהירים והאור שהיא הפיצה נתן תמיד תקווה למי שהיה זקוק לכך. לזכררה של לילך ולזכרו של תרי קיפניס בעלה היקר.