על מקומם ומשמעותם של הגבולות בקשרים בין הורים למורים וגננות ובתוך הצוות החינוכי

סוגיית הגבולות בנוגע למסגרות חינוך, מטופלת לרוב מן ההיבט של מערכות יחסים עם ילדים.  בפוסט שכתבתי בדצמבר 2016 התייחסתי לחשיבות הצבת הגבולות לילדים ולא פחות מכך על ידי הילדים עצמם. 

בפוסט זה  אתייחס לשמירה והסגת גבול באינטראקציות בין מבוגרים משמעותיים במסגרות חינוך: באינטראקציות בין גננות ומורות לבין הורי הילדים ובאינטראקציות בין אנשי צוות הגן. אני עושה זאת כיוון שבשנתיים האחרונות  סטודנטיות שלי בתואר הראשון להוראה וגננות ומורות הלומדות בתואר השני, הביעו עניין להתמודד בין באופן ישיר ובין באופן עקיף עם סוגיית הגבולות באינטראקציות עם הורי הילדים לרוב, ובמיעוט המקרים באינטראקציות בין נשות הצוות.

boundares

מקור האיור

אביא להלן מספר דוגמאות  לייצוג סוגיית הגבולות (שמירה והסגת גבולות) כפי שהיא נוגעת לאינטראקציות בין "מבוגרים" במסגרות החינוך. כל הדוגמאות מהוות אילוסטרציה של מצבים מוכרים על ידי במערכת החינוך ואינן מייצגות דוגמאות ממשיות ששותפתי בהן:

  1. אימא לילד בן ארבע פוגשת את הגננת בתור לסופרמרקט ושואלת אותה  על התפקוד של בנה בגן;
  2. גננת עושה בתחילת השנה תיאום ציפיות עם ההורים לגבי דרכי תקשורת בינה לביניהם; ההורים מבקשים שתהיה אפשרות להתקשר לגננת טלפונית והגננת מבקשת שיתקשרו אליה בין השעות 20-21 כיוון שבשעות אחר הצהרים היא לא יכולה להתפנות לשיחות אלו.
  3. אבא לילד בן שלוש משתף את כל ההורים בקבוצת הוואטס-אפ של הגן בכך שבתו ננשכה על ידי ילד מסוים בגן תוך שהוא כותב את שמו של הילד;
  4. אותו אב פונה למחרת בבוקר לילד הנושך ומזהיר אותו שלא  יתקרב לבת שלו-הילד המוזהר פורץ בבכי;
  5. אימא מתקשרת למורה ביום שישי אחר הצהריים לברר אתה את זמן היציאה המשוער של הילדים להצגת תיאטרון ביום ראשון בבוקר;
  6. אימא שואלת גננת צעירה שנישאה שנתיים לפני השיחה: "נו מתי תביאי כבר ילד?"
  7. אימא שהיא נציגת וועד הורים מתקשרת לגננת ומודיעה לה שקבעה סיור לגן ביום ובשעה מסוימים-מבלי שהדבר תואם אתה;
  8. גננת הוציאה כספים על חומרי יצירה בגן מתוך הכספים שנאספו על ידי וועד ההורים מבלי להיוועץ איתם ולוודא שנשאר מספיק כסף לפעולות מתוכננות בהמשך השנה על ידי וועד ההורים;
  9. גננת בגן פרטי שולחת דרך הוואטס-אפ לכל ההורים סרטון שבו מספר ילדים בוכים;
  10. בגן מסוים עובדת גננת עם שתי סייעות: את האחת היא מכירה מעבודה קודמת והאחרת היא סייעת חדשה; הגננת והסייעת הוותיקה תכננו לצאת לטיול לחו"ל עם בני זוגם-ברגע האחרון הגננת ביטלה את תכניותיה לטיסה משותפת כיוון שהגיעה למסקנה שהדבר עלול לפגוע במרקם העבודה בגן;
  11. סייעת הגן מספרת להורים על  כך שקיימת הערכה של הצוות החינוכי שלילד שלהם יש קשיי למידה;
  12. גננת מציעה להורים על בסיס מה ששמעה מבתם בת הארבע, שלא כדאי שהילדה תישן  עם ההורים.

ברוב הדוגמאות המוצגות  ניתן לראות הסגת גבול בין על ידי ההורים או הצוות החינוכי.  ברוב הדוגמאות התקשורת המתוארת התנהלה במפגשים פנים-אל-פנים בעוד שבאחרות הוצגה תקשורת בערוצים דיגיטאליים והמורכבות המתלווה אליה(דוגמאות 3 ו-8 למעלה). דוגמה 2 מציגה מצב של תיאום ציפיות בין גננת להורים-תהליך של קביעה משותפת של גבולות – מהלך שמשקף חשיבה פרואקטיבית. מקרים רבים של הסגת גבולות ועוגמת הנפש המתלווה אליה, עשויים להימנע על ידי ניסיונות רציניים  להשיג הסכמה מפורשת על גבולות.

לעתים קרובות קורה שישנה ציפייה שהגבולות באינטראקציה ייקבעו "תוך כדי הליכה", באופן ספונטאני ולא מספיק מחשבה מוקדשת לתכנון פרואקטיבי אשר יביא למניעת לפחות חלק מהמצבים של הסגת גבולות.

מטרת הפוסט אפוא לחקור מעט את המשמעות של מושג הגבולות בנוגע לתקשורת עם הורי הילדים ועם אנשי הצוות, ולעודד לנקיטה של חשיבה פרואקטיבית שמתמקדת בבניית תהליכים בין-אישיים שמובילים להסכמות בין אנשים לגבי הגבולות "שעוברים" ביניהם. 

על משמעות הגבולות ועל תרומתם לאינטראקציות בין בני אדם

גבול מוגדר במילון ספיר (1997) כ" קו המבדיל בין דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ , בין תקופה לתקופה, בין תחום ותחום;" וכן כ" סוף, קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם". כשמדובר באנשים שמתקשרים ביניהם, מדובר בגבול שעובר בין שתי ישויות פיזיות ונפשיות. דהיינו תקשורת טובה בין שני אנשים מחייבת להכיר מקרוב את הגבולות של הזולת ולא פחות מכך את הגבולות של עצמי.

גבולות נוגעים למה שמתאים או לא מתאים שאנשים אחרים ישאלו אותנו ,יאמרו לנו או יעשו ביחס אלינו. יתרה מזו כישויות אנו מצויים בתוך מרחב פיזי ווירטואלי ומתנהלים בתוך ציר הזמן. חלק מהגבולות שלנו נוגעים אפוא גם למקום סביבנו -מקום שאנו רואים אותו כשלנו ונדרשת רשות מהזולת על מנת לחדור אליו.

קשר עם בני אדם אחרים הוא צורך בסיסי של כולנו. הצורך בקשר איננו מבטל את היות כל אחד מהשותפים לקשר ישות נפרדת. עם זאת, נשאלת השאלה מהי מידת הקרבה הרצויה לנו בקשר עם בני אדם אחרים? מה נוח לנו שישאלו אותנו? מי, מתי וכמה נוח לנו שיגעו בנו? כמה קרוב אלינו נוח לנו שאנשים יימצאו פיזית? התוצאה היא נפשית אבל הגבולות נוגעים להתנהגות גלויה, לזמן ולמקום. מה נחשב עבור אדם אחד הסגת  גבול איננו נחשב עבור אדם אחר הסגת גבול. יש אנשים שמעדיפים לשוחח עם הזולת בקרבה פיזית יתרה לעומת אחרים שזקוקים ליותר "ספייס"-ליותר מרחק. יש מי שעבורם לתקשר עם הזולת בנייד 24/7 זה חלק ממה שנותן להם הרגשת חיוניות לעומת אנשים אחרים שהתקשרות בערוץ דיגיטלי כלשהו מעבר לשעה מסוימת נחשבת להסגת גבול.

כמו שהעור מכסה את הגוף הפיזי שלנו ועוטף את כל אברינו הפנימיים, והוא מהווה גבול חיצוני ברור שמראה היכן אנחנו נגמרים פיזית, והבגדים שאנו לובשים מוסיפים לגבול ה"ביולוגי" שכבת גבול סביבתית, כך יש לכל אחד מאתנו גבולות שנוגעים לנפש. בתוך הגבולות ה"נפשיים" הבלתי נראים מצויים רכיבי הזהות שלנו: מכלול הרגשות, המחשבות, אסטרטגיות הפעולה של כל אחד מאתנו. כל אלו נוגעים למי שאנחנו כיחידים. חלק מהזהות העצמית ה"כלוא" בתוך הגבולות נוגע לזהות המקצועית שלנו . במקרה של הגבולות אשר נוגעים לקשר בין הורים לגננות ומורות, חשוב להבין שמדובר בקשר וגבולות בין אנשי חינוך כאנשי מקצוע לבין הורים. על כן, גם כשמדובר בשותפות ובקשרים הדדיים בין מורים, גננות והורים מוטלת על המורים והגננות האחריות על ניהול הקשר עם ההורים-לרבות בכל הקשור להגדרה ושמירה על גבולות. התנהגות חסרת גבולות מצד הורי הילדים היא דבר לא נעים ומטריד; התנהגות חסרת גבולות או תגובה בלתי הולמת מצד גננות ומורות הן התנהגויות לא מקצועיות!

כדי להתעלות מעל ומעבר להתנהלות שנוגעת להבדלים בין אישיים בין אנשים וכדי לקבוע עקרונות של התמודדות בעניין הצבה ושמירה על גבולות, חשוב שנתייחס למטרות השמירה על הגבולות. 

מטרות השמירה על גבולות – לשם מה חשוב לשמור על גבולות?

  • גבולות נועדו לאפשר לכל אדם הנמצא בקשר  עם אדם אחר, לשמור על הזהות האישית שלו כישות עצמאית כך שירגיש טוב עם עצמו;
  • גבולות מסדירים אינטראקציות בין אנשים באופן שמכבד את כל השותפים לקשר;
  • קבלת הסכמה ושמירה על גבולות עשויות למנוע קונפליקטים  בין אנשים;
  • גבולות נותנים הרגשה של  ביטחון -בכך שמקטינים את מידת אי הוודאות והעמימות סביב קשרים בין אישיים;
  • גבולות עשויים למנוע פגיעה מאנשים  והתפרצויות מצד אנשים שחשים שגבולותיהם נחצים וישויותיהם נרמסות.

נדרשת אמונה בזכות לשמור על הגבולות שלך ובחובה לשמור על גבולות הזולת

כדי להתנהל "נכון" בנושא הגבולות, נדרש שכנוע פנימי שגבולות ברורים חיוניים לרווחה הרגשית שלנו, ושזכותו של כל  אחת ואחד לקבוע  איך מתאים להם שיתקשרו איתם ברמה המילולית והפיזית, ולדרוש מהאחרים לכבד גבולות אלו. במקביל, נדרש להבין שהזכות הבסיסית של כל אחד לשמור על גבולותיו, מכתיבה קיום של חובה לשמור על גבולות הזולת. אף שפוסט זה עוסק בגבולות בין מבוגרים בתוך המערכת החינוכית,  מהכתוב כאן נובע שחשוב לחנך ילדים מגיל צעיר להגדיר ולשמור על גבולותיהם ולכבד גבולות של אחרים. אמונה בזכות לשמור על גבולותיך ובמקביל החובה לשמור על גבולות הזולת כרוכות בתקשורת אסרטיבית בין שני אדם.  נזכיר שאסרטיביות מוגדרת כסגנון תקשורת שבו אנשים כפרטים מביעים רגשות, צרכים [ודעות ] באופן ישיר ובהיר לאנשים אחרים, בבד בבד עם  כיבוד הצרכים והזכויות של הזולת, תוך שליטה על רגשותיהם. הביטויים של אסרטיביות: אמירות קוהרנטיות, ישירות, בהירות. בהקשר הגבולות מדובר באמירות קוהרנטיות, ישירות ובהירות בדבר מקומם של הגבלות האישיים באינטראקציה עם הזולת.

השגת הסכמה על "מקום" הגבולות כדרך למנוע הסגות גבול ועוגמת נפש

כשמדובר בגבולות בין אנשים (וגם בגבולות בין מדינות) חייבים להגיע להסכמה לגבי ה"מקום" הפיזי או המטאפורי שבו עובר הגבול. הדבר איננו  מובן מאליו. לכן השאלות שיש לשאול הן גם: מהם הגבולות שלי? מהם הגבולות של הזולת? וגם איך נגיע להסכמה לגבי מיקומם של הגבולות האלו? חשוב לצמצם את העמימות למינימום ולתת ביטוי מילולי "קוהרנטי, ישיר ובהיר"-דהיינו אסרטיבי לגבולות ואופן שמירתם. כשמדובר באנשים "פרטיים" הגדרת הגבולות-עשויה לבוא לידי ביטוי בשיחות לא פורמאליות-במציאת הזדמנויות לדבר עליהם. לעומת זאת, במסגרות  פורמאליות כגון מערכת החינוך הטיפול בהגדרת הגבולות מחייב לדעתי  תכנון וההיערכות. גננות ומורות אחראיות במקרה זה הן על שמירת הגבולות של עצמן כבני אדם, כישויות אוטונומיות, והן על שמירת הגבולות של הילדים האחרים ושל הוריהם. כנ"ל בתוך הצוות. לא רצוי לדעתי לתת לזמן לעשות את שלו  ולהותיר את הדיון בנושא הגבולות בין נשות הצוות למקרים של משברים וקונפליקטים או להבנות מתוך מבטים ורמזים בלתי מילוליים. שיחות של תיאום ציפיות ראשוניות בימת גננות ומורות עם הורי הילדים ועם נשות צוות עשויות להיות מסגרות הולמות לבירור סוגיית הגבולות.

במערכת החינוך, סוגיה שמחייבת הגדרת גבולות ברורים נוגעת לזמנים וערוצי התקשורת בין גננות, מורות והורים. ככל שגננות ומורות תעשינה  זאת מוקדם יותר בתהליך ההתקשרות עם ההורים, כך ייטב. במסגרת שיחות יזומות (קבוצתיות-למשל אסיפת הורים) או אישיות (לדוגמה, שיחות היכרות אישיות) חשוב להגדיר מסגרות זמן שנותנות מענה גם להורים וגם מתיישבות עם הגבולות של גננות ומורות, אבל בסופו של דבר  יש להצהיר על הגדרת גבול ברורה. הרגל שהתפתח בזכות אמצעי התקשורת הדיגיטלית הוא לתאם באופן ספציפי זמני התקשרות בטלפון שמתאימים לשני הצדדים. באמצעות הודעות מילוליות נתן לתאם זמן שיחה קולית שאיננו מפריע לצד המקבל את השיחה. סוגיות נוספות רלוונטיות למערכת החינוך כגון שיתוף במידע רגיש על המשפחה לטובת הילד, ביקורי בית על ידי גננות ומורות (נוהג ישן שנראה שמתחדש בתוך מערכת החינוך ויש לו פוטנציאל של קרבה בין המערכת החינוכית לבית משפחת התלמיד, לצד פוטנציאל של טשטוש גבולות בין הבית למסגרת החינוכית; חגיגת ימי הולדת בבתי המשפחות ובמסגרת החינוכית בין בהשתתפות או בהיעדר השתתפות ההורים, שיחה על התערבות הורים בנוגע לתכנים חינוכיים ובהתנהגות ילדים אחרים בתוך המסגרת החינוכית.

אחד המקרים שבו מתעורר צורך בשמירה על גבולות קשור למקרים שבהם מורות וגננות מתגוררות בקרבת מקום העבודה שלהן. במקרה זה, מתקיימים מפגשים רבים בלתי פורמאליים בין ילדים הורים וגננות ומורות בקהילה, מחוץ למסגרת הזמן והמקום של הגן או בית הספר. במקרים אלו חשוב מאוד לא לסמוך על ה"טאקט" של ההורים ולהציג בגלוי  כבר באסיפות ההורים הראשונות את הגבולות שיאפשרו לגננות ולמורות ולמשפחותיהן לחיות חיים כאנשים פרטיים בתוך קהילותיהן. במקרה זה טוב תעשינה הגננות או המורות  אם תפרטנה את בקשותיהן בנוגע לגבולות ההתקשרות איתן מחוץ למסגרת העבודה.

מציאות כמו זו שאנו חווים אותה היום, שבה יש ציפייה לשיתופי פעולה בין הורים לבין גננות ומורות מחייבת הגדרה ברורה של גבולות. הגדרת הגבולות בקשר בין הורים למורות וגננות לא יכולה להיעשות על ידי כל צד בנפרד. היא מחייבת שיח והסכמה מדעת לשמור על  גבולות שאותם מגדירים בסופו של דבר. היזמה לשיחות אלו חייבת להיות של הגורם המקצועי בקשר: הגננת או המורה. אף ששיחות סביב גבולות עלולים להיות לא נעימים חשוב לא להימנע מהן כדי להבטיח תקשורת יעילה ומקדמת בעתיד.

למרות כל האמור לעיל נראה שישנם דברים שתמיד יפתיעו. שהורה או איש צוות יסיג גבול של הזולת במקומות שלא בהכרח ניתן לצפות מראש. הדבר עלול להיעשות בהיסח דעת,  או להבדיל, בשכנוע פנימי שהאמירה או המעשה אינם מהווים הסגת גבול.

שמירה עקבית של גבולות ותגובה עקבית על הסגות גבול

 מודעות לחשיבות הגבולות והגדרתם בהקשר של שיח עם הזולת, הם תנאי הכרחי אבל לא מספיק לתקשורת טובה. שמירה על גבולות מביאה להגדרת כללי התנהגות שאמורים להביא לשמירתם. נדרשת אפוא שמירה עקבית על הגבולות שנקבעים ומוסכם עליהם, והתאמת תגובות הולמות לניסיונות להסיג את הגבול. אם לדוגמה, הוסבר להורים כבר בתחילת השנה בצורה בהירה וחד משמעית ששער הגן ננעל בשעה 8:30 ונפתח אחר כך מידי רבע שעה כדי לשמור על ביטחון הילדים וכדי לאפשר פעילות רציפה בגן-יש לשמור על הגבול הזה. שמירת הגבול מביאה לא אחת לכעס מצד ההורים. אבל אי שמירת הגבול יהפוך אותו לבלתי רלוונטי. 

אם ההורים התבקשו במסגרת  אסיפת ההורים הראשונה לא לפנות לגננת או למורה בעניינים אישיים בשכונה מעבר לשעות העבודה, וגבול זה מופר טוב תעשה הגננת אם תקפיד לא להתייחס לסוגיות שקשורות לעבודה כאשר הורים של ילדים פונים אליה כשהיא מנהלת את חייה האישיים בשכונה.

דהיינו, רצוי להגיב על הסגת גבול עד כמה שאפשר ברוגע ובנחישות. חשוב שלזולת יהיה ברור שאין כוונה להתיר הסגת גבול.

נזכור שעניין הגיבוש והשמירה  על הגבולות מושפע גם ממאפיינים תרבותיים של הקהילה שבה חי האדם. בנושאים של שמירה על פרטיות בישראל קהלים רחבים שהורי הילדים נמנים מן הסתם איתם, ממעטים להכיר בגבולות הפרטיות של הזולת. בישראל, בשונה ממדינות אחרות, אדם עשוי להרגיש חופשי לשאול נשים בגיל מסוים, במיוחד אחרי שנישאו על כוונות להרות-לעתים תוך דרבון בוטה לעשות זאת. ההרגשה שניתנת לעתים היא שהולדת ילדים הוא עניין ציבורי, לאומי -לא פחות מעניין אישי.

למקרים שבהם יחסים בין אישיים אינם מספיקים לשמירה על הגבולות נדרשת התערבות של הממסד המקצועי בשלב ראשון ושל רשויות אכיפת החוק והסדר בשלבים בלתי נמנעים מאוחרים יותר. חשוב בהקשר זה שלגננות ולמורות יימצא גיבוי הן בדרגים המקצועיים ברשות ובמשרד החינוך, והן מצד רשויות אכיפת החוק. אותו גיבוי מגיע כמובן לילדים ולהורים עם ניסיון הסגת הגבול נעשה על ידי הדרגים המקצועיים אבל עלינו ולהודות שמקרים אלו נדירים הרבה יותר מאשר המקרים שבהם אנשי החינוך הם קורבנות להסגת גבול מצד הורי הילדים.

סיכום-שמירת גבול כאיש מקצוע

בפוסט זה עסקנו בגבולות כנושא  חשוב ומרכזי שנוגע לקשרים הבין אישיים המתחייבים בין המבוגרים בתוך מסגרות החינוך: בין הורים לצוותי החינוך ובתוך צוותי החינוך עצמם. בהלימה עם  האמירה העממית שיש בה שכל ישר  ש"גדרות עושות שכנים טובים"-כך משכנעת האמירה "גבולות ברורים ומוסכמים תורמים ליחסים טובים בין אנשים."  לשם הצבת ושמירת הגבולות חשוב ביותר שנהיה משוכנעים בזכותנו לשמור על גבולות שלנו ובחובתנו לשמור על גבולות הזולת. שמירתם של גבולות מחייבת תקשורת אסרטיבית שמאותתת לזולת להתייחס אלינו ומחייבת אותנו להיות קשובים לזולת. נאמר גם שבמסגרות חינוך, שמירה על גבולות היא נדבך חשוב במקצועיות שלנו-מעל ומעבר למאפיין של "נחמדות" בין-אישית. להגעה להסכמה על גבולות באינטראקציות עם הורים וצוות יש להיערך במודע. שמירתם ביומיום מחייבת לרוב בעיקר ערנות ועקביות. לעתים רחוקות יותר נדרשת התערבות של הממסד החינוכי ורשויות אכיפת החוק לשמירה על גבולות סגלי החינוך. למאפיינים תרבותיים השפעה על מידת הנכונות לשמור על גבולות הזולת. אני חושבת שדווקא בסביבה תרבותית כמו זו הישראלית שבה ממעטים לעתים לראות בגבולות הזולת משהו מחייב, נדרשת הקפדה יתירה על שמירת הגבולות למען הבטחת הפרטיות של אנשי החינוך. לבסוף, נראה שבז'רגון המקצועי העכשווי ניתן להתייחס לשיתוף פעולה של הורים במערכת כהתנהגות במסגרת של גבולות ואילו להתערבות כהתנהגות של הורים שמהווה הסגת גבול. הדבר נכון גם לגבי קשרים בין אנשי צוות: סייעת עשויה להפגין מעורבות ואכפתיות בדאגה שלה לילד, ולעתים לעבור את הגבול לכדי התערבות לא לגיטימית אם היא תדווח להורים על משהו שחורג מסמכותה(למשל שישנו חשד שלילד זה או אחר יש לקות למידה כלשהי).

לפוסט הזה יש תגובה אחת

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.