בפוסט זה אני מתייחסת לשני אירועים שבהם השתתפתי והייתי עדה להם בימים האחרונים: מצד אחד השתתפות בכנס וירטואלי שמתמקד באקו-הונמיזם ומצד שני חשיפה לאין ספור חפצים שמייצגים את סמלי חג החנוכה, עטופים בצלופן שילדי הגן הביאו הביתה מגנים ומצהרונים.
מערכות חינוך בארץ ובעולם שמות להן למטרה לחנך ילדים מהגיל הצעיר ביותר לשמור על הטבע והסביבה. לפני ימים אחדים התקיים כנס וירטואלי בנושא אקו-הומניזם שאורגן על ידי שגרירות פינלנד מזה, ומכללת לוינסיקי לחינוך ומכללת סמינר הקיבוצים, מזה לציון 70 שנות יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. "אקו-הומניזם הוא חזון הוליסטי של קיימות, המשלב אחריות לגורל הטבע והאנושות. זוהי האתיקה והפדגוגיה הנדרשת לזמן זה, הפועלת לקידום הדדי ותוך הוקרת כבוד האדם, הצדק החברתי, מערכות הטבע ומגוון המינים למען הבטחת איכות חיים נאותה לדורות הבאים."[אתר הכנס].
חינוך לשמירה על משאבי הטבע מחייב השקעה בעמדות, ידע והרגלים מהגיל הצעיר ביותר. חלק מהבעיות המאפיינות את החיים במדינות מערביות בתרבות הצריכה של העשורים נובעות מצרכנות שלוחת רסן שמציפה את כדור הארץ בזבל. שינוי מגמה זו מחייב עבודה עם ילדים צעירים מהגיל הצעיר ביותר. וכן לשמש דוגמה אישית לילדים.
אין לדעתי טעם לדבר עם הילדים על שמירה על הסביבה, כאשר במקביל אנחנו במו ידינו באמצעות מערכות החינוך הציבוריות איננו מחשבים את צעדינו באופן שבו רואים הילדים דוגמה אישית של שמירה על הסביבה. אין כל טעם לעודד מחזור כשבמקביל בחגים , כמו חג החנוכה,מחלקים לבתים כדים וחנוכיות קנויים. ביום חמישי אחר הצהריים חזרו ילדי הגנים הביתה כשבידיהם חבילות ארוזות בצלפן שמכילות כדים או חנוכיות קנויים. ביום שישי בצהריים, חזרו הילדים מהגנים עם חבילות ארוזות בצלופן. חלק מהחבילות מכילות חנוכיות[חלקן בנויות מחומרים ממוחזרים) וחלקם מכילים פריטים קנויים שחלקם היחסי של הילדים ביצירה ממש מצומצם.
יתרה מזו, כל הפריטים שהביאו הילדים ביתה אחידים, זהים לכל ילדי הגן: דהיינו אין ממש פיתוח היצירתיות בהכנת סמלי החגים.
יש הבדל בין סדנאות אמיתיות שבהן הילדים יוצרים חנוכיות ייחודיות מחומרים ממוחזרים לבין חנוכיות סטנדרטיות קנויות או בנויות לפי אותה תבנית.
אני משוכנעת שהשיקולים לכך שיהלדים מגיעים לבתים עם מתנות שיש בהם ייצוג של סמלי הגן נובעים מהרצון להעניק לילדים מתנות, להיטיב איתם. חלק אחר נובע אולי מרצון לרצות את ההורים. הכוונות טובות אבל התוצאות מנוגדות למאמץ אמיתי שכולנו צריכים להשקיע כדי לשמור אעל הסיבה לטובת חייהם של הילדים הצעירים עצמם.
בכל מקרה החפצים האלו מהווים דוגמה רעה מאוד בכל הנוגע להתנהלות ששומרת על הסביבה. יתרה מזו, אין בפעילויות האלו תרומה ללמידה משמעותית.
חשוב מאוד שנבין ששיחות עם ובין הילדים על הסיפור ההיסטורי, למידה של שירים שחוזרים עליהם מדי יום ונטמעים בתודעה של הילדים, התבוננות בחנוכיות ובסביבונים מגוונוים תורמים הרבה יותר לילדים משאשר ערמה של חפצים שאיתם הם מגיעים הביתה. הענקה של סביונים בחנוכה, הגיונית כי הסביבונים עשויים לשמש למשחק הילדים ואף עשויים להגדיל את אוסף סביבונים בבתים. חנוכיות פרי היצירה של הילדים שיש שונות ביניהן מאפשרת לילדים ללמוד על מבנה החנוכיה ולהביע את עצמם. אבל אים כל הכרח לעטוף פריטים או בניר צלופן ןולהעמיס בכך או זבל לסביבה.
לסיכום, עתיד הדורות הבאים תלוי בכך שכולנו נשמור על הסביבה. החל במעבר לאנרגיות ירוקות וכלה בריסון צרכנות סתמית. חשוב שניגמל מהתפיסה שחפצים ממשיים תורמים לחינוך יותר מרעיונות ותמונות שנטמעים בתודעה. ישנם שינויים שדורשים השקעת משאבים לא קל לעבור לאנרגיה ירוקה אף שהגיוני שנעשה כן במדינה שטופת שמש כמדינת ישראל. הימנעות מהצפה בחפצים מיותרים כמו הכדים והחנוכיות קלה הרבה יותר לביצוע.
לשם כך הכרחי בעיניי לעבוד עם צוותי גני הילדים והצהרונים לשינוי דפוסי העבודה שלהם בחגים. לעודד פעילות יצירתית בעקבות הלמידה המעמיקה על סמלי הגן.
בנוסף חשוב לתאם דרכי העבודה עם הורי הידלים. להבין שסרטון על שיר שמושר בגן הוא בעל ערך רב יותר מחפצים שאיש לא צריך אותם.
בפוסט זה כתבתי על חנוכה אבל הדבר נכון גם לגבי פורים וסח. המבחן שלנו הוא להימנע מקניה של חפצים שהכו זולים מאוד ומגדילים ללא כל תמורה להצבה בזבל.