במהלך החודש האחרון פורסם על התעללות בפעוטות במסגרות חינוך לילדים בני לידה עד שלוש ברמלה, חולון רמת גן וכפר משה בדרום ועוד. הורים נזעקים ומפגינים. הדרישה המרכזית שנשמעת היא שהרשויות יחמירו בענישת המטפלות המתעללות.
אני מבקשת להדגיש שבכל המקרים האלו לא מדובר לפי מיטב ידיעתי בגננות מוסמכות אלא במטפלות וזאת כיוון שהחינוך לילדים מלידה עד גיל שלוש בישראל מופקר ולא ננדרשת תעודה של גננת כדי לעבוד עם פעוטות.
זאת ועוד, מקרי ההתעללות התגלו באמצעות מצלמות. משמע הימצאותן של המצלמות לא מנעה את ההתעללות.
חשוב שנהיה ערים לבעיות היסוד של החינוך לידה עד שלוש בישראל-חינוך שמעולם לא זכה לתשומת הלב הראויה שהוא צריך לקבל. בעיות היסוד של החינוך לידה עד שלוש עקב חוסר ההסדרה שלו הן:
- היעדר מידע על שיבוצם של כ75% הפעוטות מגיל לידה עד שלוש. חוק המעונות[אליו אתייחס נותן את הדעת רק לפעוטות שנמצאים במעונות היום שזה בערך 25% מהפעוטות];
- ריבוי פעוטות באחריותה של כל מחנכת[יחס מבוגר ילד שעשוי להשתפר בעקבות התקנות לחוק "טיוטת תקנות הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תנאים לפעילות של מעון יום לפעוטות), התש"ף-2020";
- חוסר סינון של מועמדות לעבודה כמטפלות עם פעוטות-בין היתר בגלל שאין מספיק מועמדות לתפקידים אלו בתנאים הקיימים.;
- היעדר הכשרה ארוכת טווח מתאימה המקבילה להכשרתן של גננות[לא רק השתלמויות ספורדיות];
- תנאי עבודה שוחקים של המטפלות שנובעים מריבוי הפעוטות באחריותה של כל מטפלת, אורך יום העבודה ומיעוט ימי החופשה-בעיקרון מטפלות אינן עובדות בתנאים של עובדות הוראה ;
- הדרכה ספורדית במהלך העבודה; גם בתקנות החדשות מוצע שמטפלות יקבלו הדרכה בתדירות של אחת לחודש, בעוד תנאי העבודה השוקחים מחייבים הדרכה שוטפת אינטנסיבית[לדעתי לפחות אחת לשבוע].
- חוסר התאמה בין הצרכים של הורי הילדים לבין המענים שהמדינה מספקת בתחום הטיפול-חינוך עבור פעוטות. בישראל אחוז האימהות העובדות הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD. השכר שחלק גדול מהאימהות נמוך. מספר שעות העבודה של ההורים בתוספת מנסיעות אל ומהעבודה רב הרבה יותר מאשר מספר שעות הפעילות של המסגרות החינוכיות[הוספתי סעיף זה בעקבות תגובתה של מירי רוזי לפוסט שכתבתי.
אף שנעשה ניסיון ראשוני להסדיר את החינוך לידה עד שלוש באמצעות חוק הפיקוח על המעונות שחוקק בשנת 2018 והתקנות שפורסמו ב26.8.2020, הנעשה עד כה הוא מעט מידי. וגם מה שחוקק טרם יושם. לדוגמה מספר המפקחות לא עלה כנדרש[עדיין פרוסות כ23 מפקחות בכל הארץ]. אבל כאמור הסדרת הפיקוח על מעונות היום באמצעות מפקחים ומצלמות איננה הרפורמה או תוכנית החירום לחינוך לידה עד שלוש שנדרשת במדינת ישראל.
במוצ"ש שעבר(22.8.2020) התקיימה הפגנה בבלפור-הפגנה שאורגנה על ידי נשות חינוך מובילות בחינוך לידה עד שלוש.
המצער הוא שדבר קיומה לא התפרסם באופן נרחב בתקשורת. התקשורת מתמקדת בסנסציוני ומקרי התעללות הם סנסציוניים. הדרישה להסדרה ועבודה רצינית להסדרת החינוך לידה עד שלוש איננה סנסציונית מספיק אף שהיא מייצגת צורך חיוני של פעוטות והורים.
ישנן תזוזות פה ושם ברמה המקומית. למשל הפיילוט שיושם ברשויות מוחלשות בחסות קרן רש"י, משרד הרווחה והגיוינט.
ב
נתונים מתוך כתבה של עמרי זרחוביץ בעיתון גלובס מתאריך 23.10.2018
באתר הרשמי של קרן רש"י מופיעה עצומה שבה חתמו עד עתה כ36219 אזרחיות ואזרחים שקוראת לטיפול יסודי בחינוך לידה עד שלוש. חשוב שמיליוני אזרחים יחתמו על עצומה זו כדי להבהיר שמדובר בנושא חיוני שדחוף לטפל בו. לעצומה עצמה.
מה שנדרש הוא התגייסות מאסיבית של כל בעלי העניין[שזה בעצם כל אזרחי המדינה..] לקרוא לממשלה שתבנה תוכנית חירום לאומית לחינוך לידה עד שלוש. תוכנית שהמועצה לגיל הרך תוביל ותיישם.
הבעיה היא שמונתה מועצה, חוקק חוק פיקוח על המעונות ותקנות לחוק אבל החינוך לגיל הרך לא נמצא במרכז תשומת הלב הציבורית מלבד בהקשר של דיווח על מקרי התעללות.
נשאלת השאלה האם הממשלה מודעת לקייומה של המועצה לגיל הרך והאם היא נותנת לה תקציבים וסמכויות. אין צורך בהקמת גוף נוסף אלא במתן הזדמנות ותנאים לגוף הקיים לפעול.
תוכנית חירום מקיפה לחינוך לידה עד שלוש תהיה תוכנית יקרה אבל כלכלנים מעידים על כך שהיא תחסוך בטווח הארוך מלבד סבל של ילדים ומשפחות , גם כסף רב לתקציב המדינה.
למרות ההצהרות שמדברות על חשיבות החינוך לגיל הרך שקובעי המדיניות מרבים להצהיר עליה, אני מתרשמת שהצהרה זו היא מהפה אל החוץ. אין בקרב קובעי המדיניות הבנה מעמיקה לגבי הנזקים ארוכי הטווח ל הזנחת החינוך לידה עד שלוש. אם הנושא היה באמת חשוב לקובעי המדיניות הם היו נערכים למתן מנדט של ממש למועצה לגיל הרך לממש את תפקידה ולהוביל בגיבוי תקציבים הולמים את תוכנית החירום לחיוך לידה עד שלוש.
חשוב שהורים, אזרחים וקובע המדיניות יבינו שכל עוד מצב החינוך לילדים לידה עד שלוש נשאר במצב הנוכחי, פרסום של מקרי התעללות נוספים הוא רק ענין של זמן. וחשוב שנזכור שגם המקרים שמתפרסמים בתקשורת הם רק חלק קטן ממספר המקרים העצום של טיפול בלתי הולם בפעוטות.