מטרת הפוסט להציג ממצאי מחקר על הצלחת השילוב של פעוטות עם אוטיזם במסגרות חינוך רגילות לגיל הרך.
המחקר פורץ הדרך בוצע על ידי צוות חוקרים ואנשי חינוך מאוניברסטת La Trobe , מלבורן, אוסטרליה וכאלו שעובדים במעונות יום הנמצאים בעמיתות עם אוניברסיטה זו.
המחקר נערך במשך שלוש שנים וכלל 44 פעוטות בני שנה ושלושה חודשים עד שנתיים ושמונה חודשים שחולקו באופן אקראי לשתי קבוצות מחקר: 22 פעוטות שובצו במסגרת חינוך מיוחד שבה רק ילדים עם אוטיזם ו-22 ילדים אחרים שובצו במסגרת חינוך "רגילה" לגיל הרך(אחת מהן מעון שמצוי בתוך מתחם האוניברסיטה La Trobe).
כל הפעוטות השתתפו באותה תכנית התערבות שהתבססה על השיטה-G-ESDM
Early Start Denver Model the Group . תכנית ההתערבות עצמה נמשכה שנת לימודים שלמה. מטרת ההתערבות להביא לשיפור כישורי חיים וכישורי למידה של הילדים עם אוטיזם, כאשר אינטראקציות התיווך מותאמות אישית לכל ילד ומבוצעות בתוך קבוצת למידה. ההתערבות בתוך הקבוצה לעומת ההתערבות הפרטנית באה כדי להפיק תועלת מאינטראקציות בתוך קבוצת השווים ומהתיווך של בני הגיל בנוסף לתיווך של המבוגרים.
עם סיום המחקר נמצא שכל הילדים, ללא קשר לשיבוצם למסגרת החינוך(רגילה או חינוך מיוחד) שיפרו באותה מידה כישורי חיים וכישורי למידה כגון: השמעה רצונית של קולות מיועדת ליצור אינטראקציה, אינטראקציות חברתיות , התנהגויות של חיקוי, הבנה מילולית, התנהגות מסתגלת. כמו כן נמצא מיתון של סימפטומים המשויכים לאוטיזם(כגון תנועות סטריאוטיפיות). נמצא גם שבקרב האימהות של הפעוטות שהשתתפו במחקר חלה הפחתה ברמת הלחץ-ללא קשר לקבוצת המחקר. נמצאה גם קורלציה שלילית בין הגיל שבו התחילה ההתערבות לבין ההישגים שהילדים היגעו אליהם. דהיינו ניתן ללמוד שככל שהילדים התחילו מוקדם יותר את השתתפותם בתכנית ההתערבות, כך ההישגים שאליהם הם הגיעו היו גבוהים יותר.
מממצאי המחקר ניתן ללמוד שלמידה במסגרות חינוך רגילות איננה פוגעת בהישגיהם של הפעוטות עם אוטיזם. למידה במסגרת רגילה חשובה כיוון שהיא מסייעת להכלה ושילוב בחברה ומפחיתה סטיגמות ודעות קדומות.
אבל, ומדובר באבל גדול מאוד, הצלחת תכנית ההתערבות תלויה באיכות התיווך עם הילדים בכל מקרה. עצם השיבוץ לכיתה רגילה או לכיתת חינוך מיוחד איננה משנה. אבל יש לזכור שהילדים ששובצו במחקר זה לכיתה הרגילה, השתתפו בתכנית התערבות איכותית, מותאמת אישית, בתוך מסגרת קבוצתית. אנשי הצוות שעבדו עם הילדים בשני המקרים היו מקצוענים, מומחים בהפעלת תכנית ההתערבות(הם עצמם נכללו ברשימת כותבי המחקר) וקיבלו הדרכה.
לכן, אם מבקשים שממצאי מחקר זה ישמשו השראה לשילוב פעוטות עם אוטיזם במסגרות חינוך רגילות לגיל הרך בישראל, הכרחי להפוך את צוותי המחנכות במסגרות אלו למתווכות מקצועניות. הדבר אמור בשילוב והכלה גם בגני הילדים. שילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים בכלל ועם אוטיזם בפרט, מבורך ומועיל. אבל מסגרות החינוך הרגילות והגננות חייבות לקבל משאבים(כמות כוח אדם) והדרכה צמודה על מנת שהילדים המשולבים(כמו הילדים הרגילים!) יזכו לתיווך איכותי.
המקור
- Giacomo Vivanti, Cheryl Dissanayake, Ed Duncan, Jessica Feary, Kristy Capes, Shannon Upson, Catherine A Bent, Sally J Rogers, Kristelle Hudry, Carolyne Jones, Harpreet Bajwa, Abby Marshall, Jacqueline Maya, Katherine Pye, Jennifer Reynolds, Dianna Rodset, Gabrielle Toscano. Outcomes of children receiving Group-Early Start Denver Model in an inclusive versus autism-specific setting: A pilot randomized controlled trial. Autism, 2018; 136236131880134 DOI: 10.1177/1362361318801341
נשמע מעניין, ואני שמח לראות את המחקר בנושא ממשיך, אבל לא הכי התחברתי לרוח הנושבת מהפוסט הזה, מכמה סיבות:
1. הקישור הראשון בפוסט הוא למאמר על המחקר שפורסם בתקשורת. לא זה שלא לגיטימי, אבל אני באופן אישי לא סומך על אף מילה שמופיעה באתרי תקשורת על שום מחקר, כמות הפעמים שזיהיתי שהם מסלפים ומעוותים את הפרטים של המחקרים שהם כותבים עליהם היא אינסופית.
ואם בכל זאת קוראים, אפשר לפחות להזהיר לעשות זאת בערבון מוגבל, תוך היעזרות בעקרונות בפוסט הזה למשל:
https://sharp-thinking.com/2014/05/14/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99%D7%95%D7%AA/
2. המודל שהמחקר משתמש בו – Early Start Denver Model – הוא מודל שמבוסס ונעזר (בין היתר) ב ABA –
applied behaviour analysis, כפי שמסביר המקור הזה למשל – https://www.appliedbehavioranalysisprograms.com/faq/what-is-the-early-start-denver-model/
ויש הרבה ביקורת על המוסריות של ABA, כי הוא מבוסס על "להעניש" את הילד בכל פעם שהוא מתנהג או מתבטא בצורה שנחשבת לא מקובלת, ו "לחזק" אותו כשהוא מתנהג/מתבטא בצורה "נוירוטיפיקלית". עצם זה שהמודל הזה מתייחס ללמידה בקבוצות במקום באון פרטני, רק מחמיר את העניין, כי זה נראה (לי) שיש ניצול של לחץ חברתי בתוך הקבוצה (ככה שאם כל הילדים יעשו כפי שמחזקים אותם כשהם עושים ומענישים כשהם לא חוץ מאחד, גם אם הצוות לא יעניש אותו, האוטיסטים האחרים צפויים להפעיל עליו לחצים בעצמם לעשות כמצופה, שכן סרבנות שלו יכולה להשפיע לרעה גם על אחרים.
לכן – לא הייתי אומר שהפעוטות "מיטבים" להתפתח עם זה. אולי הם מצליחים להתפתח בצורה יעילה בעיניי המטפלים. אבל בהתחשב בקושי המוסרי כאן למשל, לא הייתי אומר שזה נכון.
3. בלי קשר לכל הנ"ל, על איזה אוטיסטים מדובר? אוטיזם זה ספקטרום עם כל מיני תסמונות בו שרמות התפקוד שלהם לא ברורות, שכולם מבוססות על ה "אוטיזם הקלאסי". לא יזיק שתסבירי את זה במקום להכליל על כל התינוקות האוטיסטים את טענותיך.
4. ואולי הכי חשוב – באופן אישי, אני מתקשה להבין את הטעם בלהקדיש פוסט שלם לניסוי קליני בודד. ניסויים קליניים בפסיכולוגיה הם בעייתיים וצריכים לקחת בחשבון אינספור השפעות חיצוניות, פלציבו, והטיות סטטיסטיות וקוגניטיביות, ככה שניסוי אחד לא באמת אומר הרבה על היעילות של מה שהוא בדק – סקירת ספרות שלמה על המחקרים בנושא שהעלית כאן היה משמעותי הרבה ביותר (לפחות בעיניי).
אם בכל זאת מתעקשים לפרסם מחקר בודד, לפחות יכולת לפרט קצת יותר: מה היית קבוצת הביקורת במחקר, מהם המיומנויות האלה שהחוקרים הטוענים שכל כך השתפרו אצל האוטיסטים, וכו'.. עוד נקודות לפירוט ניתן למצוא בפוסט של גלעד דיאמנט שקישרתי אליו בסוף סעיף 1.
בכל מקרה, שמח לראות אותך כותבת על זה (למרות כל הנ"ל) כי אני גם מתכנן להתחיל לכתוב על הנושא. אני לא אוהב את תחום הפסיכולוגיה האבנורמלית (למי שלא יודע, על פי ויקיפדיה זה התחום שמגדיר את כל ההפרעות הנפשיות, עיכובים התפתחותיים כמו אוטיזם, וכל סינדרום פסיכולוגי שנחשב ל "לא תקין") ומזהה בו בעיות לוגיות ו (בעיקר) בעיות אתיות. טוב לדעת שלא רק לי אכפת מזה.
פינגבק: סיכום שנת 2018 ומאגר פוסטים לפי נושאים ולפי חודשי פרסום |