"פרידה קאלו" מתוך הסדרה קטנות גדולות הוצאת צלטנר

אני מתכננת לכתוב פוסט על הספר "פרידה קאלו" הנכלל בסדרה "קטנות גדולות" זמן רב. ההחלטה לכתוב על הספר הזה, באה בעקבות בחירתה בו, של נורית נכדתי, בת הארבע וחצי , כספר מועדף מתוך אוסף גדול של ביוגראפיות בהוצאת צלטנר שנמצא בבעלותה, בביתה. הקריאה בספר היה מעשה די קסום שבו נורית, אז בת ארבע וחודשיים בערך היטיבה להסביר את בחירתה. רשמתי לי את דבריה על פתק וביקשתי ממנה שתשאיל לי את הספר כדי שאכתוב עליו בבלוג שלי. לקח זמן רב (חודשים אחדים) עד שהמשימה הושלמה והבוקר נאותה נורית להשאיל לי את הספר כדי שאוכל לכתוב עליו.

אכתוב בפוסט על הספר "פרידה קאלו" ועל התייחסויותיה של נורית אליו. לאחר מכן אציג את הוצאת צלטנר("בית המלאכה לספרי ילדים") ואת הסדרות הכלולות בספריה זו.

על הספר "פרידה קאלו"

הספר נכתב על ידי איסבל סנצ'ס ורגארה, אויר על ידי גי פן אנג ותורגם ועובד לעברית על ידי יהודה אטלס.

האמת היא שאהבתי את בחירתה של נורית בספר, כיוון שאני מתענינת בציוירה ובחייה של הציירת המקסיקאנית פרידה קאלו. זאת ועוד, הייתי סקרנית לראות איך עובד ותורגם סיפור חייה המורכב של פרידה קאלו לספר ילדים-לספר שילדים צעירים יכולים "לעכל". מודה שהסרט "פרידה" שיצא לאקרנים בראשית שנות האלפיים על בסיס הרומן של היידן פררה עשה עליי רושם עז והתלבטתי איך אפשר להנגיש את הסיפור המורכב של הקשר בין קאלו לדייגו ריברה לילדים כל כך צעירים.

ספר הילדים מתחיל בתיאור קצר על מקום הולדתה ומוצאה של פרידה קאלו:" פרידה קאלו נולדה בבית צבוע כחול בשכונה קטנה של בירת מקסיקו שבמרכז אמריקה. רביעית מבין חמישה אחים. לאימא ממוצא אינדיאני ולאבא ממוצא יהודי-גרמני". כבר בהתחלה, מוצג האב כמקור השראה לפעילות האומנותית של פרידה. האב היה צלם של אתרים היסטוריים ונגן פסנתר מעולה…בחדר העבודה שלו תמיד הייתה קופסה של צבעים".

בהמשך מסופר על בעיותיה הרפואיות של פרידה-על כך שבגיל שש חלתה בשיתוק ילדים, בפוליו. מסופר גם שהמחלה "הותירה אותה עם רגל ימין רזה וחלשה ועם כף רגל שעליה התקשתה לדרוך." השפה התיאורית, העניינית והישירה עוזרת להבין את השפעות המחלה על תפקודה של פרידה, מבלי שייעשה שימוש במילים דיאגנוסטיות מתייגות כגון "מגבלה" או "נכות". מודגש מאוד שלמרות קשייה הפיזיים, הייתה פרידה ילדה פעלתנית ושובבה ועסקה במה שהוגדר אז כפעילויות של בנים:"רכיבה על אופניים, קרבות אגרוף וכו. פרידה אף בחרה ללבוש בגדי בנים וחלמה להיות רופאה. ואז, בגיל 18, נקלעה פרידה לתאונת דרכים קשה שהותירה אותה "חבולה וכואבת". תאונה זו ריתקה אותה למיטה וחייבה אותה לעבור ניתוחים רבים וכואבים. בעקבות התאונה, היא הפסיקה את לימודיה. מרותקת למיטה, היא נעזרה בקופסת הצבעים של אביה ובמראה שאמה הביאה לה, כדי לשוב, שוב ושוב, לצייר את עצמה. "אני מציירת את עצמי כי אני נמצאת כל כך הרבה לבדי ומפני שזה הנושא שאני מכירה הכי טוב". כך הלך והשתפר כשרון הציור שלה. בהמשך היא ביקשה לקבל משוב על יצירתה מצייר דגול, וכך הכירה את הצייר המפורסם דייגו ריברה שהתפעל מהציורים ולא פחות מכך מהציירת. למרות שריברה היה בן 44 והיא רק בת 22, הם נישאו. הספר מדלג באלגנטיות על המשברים ועל הקשר המורכב בין פרידה לריברה. "בחייהם המשותפים הם ידעו עליות ומורדות" אבל "הוא תמיד עודד אותה לצייר ותמך באמנות שלה". פרידה המשיכה לצייר תוך שהיא מביעה את רגשותיה בציוריה: בחלקם היא ציירה עצמה עצובה וכואבת ובאחרים גאה ומאושרת." מוצגת בספר תערוכתה הראשונה של פרידה קאלו בניו יורק כשהיא הייתה בת 31. מסופר שהיא גרפה שבחים על יצירתה אבל כשהגיעה התערוכה למקסיקו, עיר הולדתה, היא הייתה מאושפזת ונאסר עליה מסיבות בריאותיות. להגיע לפתיחת התערוכה. למרות האיסורים, דאגה פרידה להגיע שכובה על מיטתה לפתיחת התערוכה. זאת ועוד, אף שמחלתה החמירה, היא המשיכה לצייר.הספר נגמר כאן. המסר הוא מסר אופטימי בכך שנכתב שפרידה חשבה תמיד שהטוב ינצח. בסוף הספר מופיע צילום של פרידה קאלו וציטוט לצד ציון תאריך הלידה(6.7.1907) ותאריך הפטירה(13.7.1954). לא נכתב בספר שפרידה נפטרה מסיבוך בריאותי בגיל 47 בלבד, ושהיא וציוריה התפרסמו בעיקר אחרי מותה.

ספר זה, כמו ביוגראפיות אחרות בסדרות של צלטנר, בכלל ושל נשים בפרט, מציג מופת של התמודדות, של אמונה ביכולת העצמית ושל הישגים למרות מכשולים אוביקטיביים. הצלחה כזו קורית הודות לשילוב של כישרון, התמדה ותמיכה של הסביבה(אצל פרידה קאלו הוריה וריברה עצמו). זאת ועוד, הספר מציג תמונה חברתית נעדרת סטריאוטיפים. תמונה של עולם שבו טבעי ביותר שאימה של פרידה היא אינדיאנית ואביה יהודי גרמני; תמונה שבה לא מושמעת כל ביקורת על בחירתה של הילדה פרידה להתלבש כמו בן או להתחתן עם בן זוג בגיל כפול משלה. בעיניי טוב עשו המחברים שלא התעמקו במורכבות הפסיכולוגית והמשפחתית שאפיינה את חייה הסוערים של פרידה. רמז לביסקסואליות שלה ניתן בהעדפתה הראשונית ללבוש בגדי בנים ולהסתרק כמו בן. כל זה מוצג בעניניות. ביני לבין עצמי, התלבטתי עם סיום הקריאה של הספר, ומתלבטת גם היום, אם נכון היה להציג תמונה כל כך ורודה בסוף הספר.

שאלתי את נורית, נכדתי מדוע בחרה בספר הזה והיא אמרה לי שבגלל "שקצת דואגת לה[לפרידה] שקיבלה את כל הבעיות האלה". עם סיום הקריאה היא אמרה"ספר מעולה". שאלתי אותה מה היא הכי אהבה בו. תשובתה המיידית הייתה שהיא אהבה ש"פרידה וריברה הסתדרו טוב טוב ושהוא דאג לה". ואז היא חשבה עוד קצת והוסיפה: "היא הייתה ממש חשובה בציורים שלה". יותר מזה ,לא הסכימה לומר וכאמור לקח לה זמן רב עד שהסכימה להשאיל לי את הספר.

על צלטנר ועל הסדרות הכלולות בהוצאת הספרים

את המידע על ההוצאה שאבתי מהאתר הרשמי של הוצאת הספרים "צלטנר". הוצאת הספרים קוראת לעצמה "בית מלאכה לספרי ילדים". באתר מוצג "אני מאמין" מרשים: מצד אחד מובעת בו אהבה ליצירה, לאיכות התכנים והחומרים [כל הספרים מופקים בצורה איכותית] . מצד שני, מוצג מסר חברתי קהילתי: נטען באתר שההוצאה מעסיקה אנשים עם צרכים מיוחדים בתהליך ההפקה של הספרים, ושהיא עושה שימוש חוזר בחומרים כתרומה לסביבה.

בהוצאת הספרים, בין היתר, מספר סדרות שמציגות ביוגראפיות [דוגמת זו של פרידה קאלו]. עיון בנשים ובגברים מעוררי ההשראה, שמייצגים את תרבות העולם ואת התרבות המקומית, מרחיב את הדעת ומעורר השראה. חשוב בעיניי מאוד מאוד שלא רק ילדים כמו נורית שהיא במידה רבה "קהל שבוי", ייחשפו לסיפורי החיים של מדענים, סופרים, מחנכים אומנים, מנהיגים שהצליחו לבנות קריירות מרשימות שהשפיעו על החיים של כולנו. חשוב מאוד שילדים יגדלו כשנגד עיניהם מודלים של אנשים שהצליחו חרף התנגדויות חברתיות וחסמים. כדי שספרים אלו יגיעו לילדים, נדרש שהורים מזה ולא פחות מכך גננות ומורות(וגם גננים ומורים) יכירו את הספרים האלו ויתווכו אותם לילדים מקהילות שונות. חשוב שמהגיל הרך, הילדים יאמינו שהם יכולים לגיע הכי רחוק שאפשר ועיון חוזר ואינטנסיבי בביוגראפיות הכלולות בספריה עשוי לסייע ללא מעט ילדים לטפח שאיפות שחורגות מתנאי חייהם העכשוויים.

להלן סדרות הביוגראפיות:
קטנות גדולות: לדוגמה מארי קירי, מאריה מונטסורי, זהא חדיד(בעברית ובערבית), אנה פרנק, סימון דה בבואר ועוד ועוד.

קטנים גדולים: מהטמה גנדי, דיויד באוי(העדפה שניה של שנורית, נכדתי-היא הציגה על פי הזמנת הגננת שלה את הספר לילדי הגן והשמיעה משיריו), סטיבן הוקינג.

הישראליות: חנה סנש, הלנה כגן, הנרייטה סאלד, רחל, גולדה מאיר ועוד.

הישראלים: ש"י עגנון, נחום גוטמן.

המקראיות: מרים, רות המואביה(בחירתה של נכדתי בת השבע וחצי איה).

לסיכום

בפוסט זה הצגתי בצורה מפורטת את הביוגראפיה של "פרידה קאלו" בסדרה "קטנות גדולות", בשל העדפתה של נכדתי. בהמשך הצגתי את סדרות הביוגראפיות של צלטנר והצעתי שהורים, גננות, גננים, מורות ומורים יפגישו את הילדים הצעירים עם הביוגראפיות האלו כפעילות קריאה שגרתית, גם כדי להעשיר עצמם אוריינית ואומנותית, וגם- ואולי בעיקר כדי לתרום לשבירת תקרות זכוכית פיזיות ותודעתיות שאופייניות לחברה שבה חיים הילדים. מפגש עם סיפור חייהן של דמויות המופת המוצגות בסדרות השונות, עשויה להוות השראה עבור ילדים רבים מכל השכבות הסוציו אקונומיות אבל בעיקר עבור ילדים שנתקלים בחסמים ובמכשולים בחייהם היומיומיים.