ציון ימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך עם דעיכת מגפת הקורונה

גם בשנה זו כמדי שנה אחרי פסח מציינת מדינת ישראל את ימי הזיכרון שהם חלק מרכזי מהזיכרון הקולקטיבי במדינה. בשל רגישות ומורכבות האירועים האלו הקדשתי לתיווך שלהם לילדים בחינוך לגיל הרך פוסטים מידי שנה. הפוסטים שלי בנושא היו מופנים בעיקר לגננות, מורות והממסד החינוכי. אזכיר שיום השואה חל השנה ביום ה', כו בניסן, 8.4.2021 ויום הזיכרון חל ביום ד' ב אייר, 14.4.2021.

ציון ימי הזיכרון הפך לחלק חשוב וקבוע מלוח המועדים האירועים הממלכתיים שמציינת מדינת ישראל. לוח השנה מתווך לילדים במערכת החינוך בכל הגילים. באשר לילדים צעירים נדרשת חשיבה מיוחדת לגבי תיווך ימים טעונים רגשית. במקביל, כל שנה עם המיוחדות וההקשר שלה. ציון ימי הזיכרון בשנת תשפ"א מתרחש על רקע מה שמסתמן כדעיכת מגפת הקורונה בישראל. מגפה זאת החלה בעולם בדצמבר 2019 והכתה בישראל החל ממרץ 2019. פסח תש"פ וימי הזיכרון בשנה שעברה צוינו בצל מגפת הקורונה. לכן היה צורך בשנת תש"פ לתת את הדעת לציון ימי הזיכרון האלו כאשר הילדים, המשפחות, מערכת החינוך, מדינת ישראל מתמודדים עם התפשטות המגפה. אלא שכעת, עם השיבה של הילדים למסגרות החינוך אחרי פסח תשפ"א, אנחנו שבים למסגרות החינוך אופטימיים ומאוששים. בישראל נתוני התחלואה נמצאים במגמת ירידה והחיים מתנהלים כמעט כסדרם. הסברה היא שמבצע החיסונים היעיל והמוצלח במיוחד שמקיף כ-60 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת הכללית בישראל וכ-90 אחוז מהאוכלוסיה מעל גיל 50, תרם ותורם לירידה התלולה בתחלואה. חשוב לציין שבשלב זה הילדים עדיין לא מחוסנים. מסתמן שהחיסון עבור בני ה-12-16 יעיל ושחברות התרופות החלו בניסויים לבדיקת היעילות והבטיחות של החיסון נגד קורונה עבור ילדים החל מגיל חצי שנה. אציין עוד שמשרד החינוך עוד לא פרסם הנחיות לגבי ההתנהלות במסגרות החינוך אחרי הפסח לאור הירידה בתחלואה. ההסברים וההתייחסויות לילדים באשר לחיינו כאן ולימי הזיכרון בשנה זו, חייבים להתחשב בנרטיב של ההתאוששות של ישראל ממשבר הקורונה. זה אומר שעם החזרה מחופשת פסח, גננות ומורות תצטרכנה לטעמי לדבר עם הילדים על קורותיהם בחג ולערוך איתם מעין סיכום, או לפחות סיכום ביניים של משבר הקורונה. איני מעלה על דעתי שסיכום מעין זה לא ייעשה. ונזכור ש"סיכום הקורונה" מתנגש במידה מסוימת עם הצורך להתייחס גם השנה כמו בכל שנה לימי הזיכרון.

נשאלת השאלה מה עושים ומה לא עושים בקשר לציון ימי הזיכרון ?
אני חושבת שעל הגננות לעקוב מקרוב אחר המשחק החופשי, הפעילות היצירתית והמשחק של הילדים ולענות על שאלות הילדים בנושא השואה. עליה גם להכין את הילדים בצורה עניינית לזה שתושמע צפירה שבא להזכיר לנו מלחמה שהייתה מזמן ואנשים שנלחמו בה וגם מי שמת במהלכה. כמו שכתבתי בעבר , אני כותבת גם השנה: אני ממש מתנגדת לשיחות במליאת הגן בנושא יום הזיכרון או יום השואה. טיפול מעמיק בנושא זה . זאת ועוד, איני חושבת שכדאי שגננות יקריאו פעם אחת ספרים שקשורים בנושא השואה. בקריאה אחת של ספרים טעונים רגשית, הילדים יוצאים בעיקר עם שאלות ועם בלבול. אני חושבת שהורים שירצו בכך יוכלו באינטימיות של הבית לקרוא לילדיהם הצעירים ספרים איכותיים ומומלצים-קריאה דיאלוגית. בהמשך הפוסט המלצות על ספרים מתאימים ליום השואה וליום הזיכרון. אני גם חושבת שהשנה, ובכל שנה כדאי שגננות ומורות תתאמנה את הטיפול בימי הזיכרון עם הורי הילדים. אחת ה"תרומות" של משבר הקורונה היא האפשרות לקיים מפגשי הורים בזום-גם כאשר הדבר איננו מתחייב מכללי הריחוק החברתי. אני חושבת שמאוד ראוי שגננות ומורות תשוחחנה עם הורי הילדים על מה עושים ולא עושים בנושא ציון ימי הזיכרון. להלן מספר המלצות שהגננות והמורות יכולות להמליץ להורי הילדים. 

על כן בשנה זו נשאלת בעיקר השאלה איך יכולים הורים לתווך את ימי הזיכרון לילדים?

לפני שאתייחס לכל אחד משני ימי הזיכרון (יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל), בנפרד בשל המשמעות השונה של כל אחד משני הימים האלו, אתייחס לכמה עקרונות מרכזיים שעשויים להנחות את שיחותינו עם הילדים לגבי שני ימי הזיכרון:

א. חשוב להכין את הילדים להשמעת צפירת הזיכרון. ראוי לדבר עם הילדים על הצפירה ועל משמעותה. הצפירה בימי הזיכרון היא "קול צופר המושמע לזמן קצוב של דקות אחדות אשר באה לציין אבל ציבורי." דהיינו, חשוב להסביר לילדים שישנם ימים בשנה שבהם נהוג לזכור אנשים שמתו במלחמות. שאנחנו לא שוכחים בני אדם שמתו גם אם אנחנו לא מכירים אותם אישית. שזו דרך להביע הזדהות איתם ועם בני משפחותיהם. בנוסף, חשוב להזכיר כמה פעמים לילדים שתישמע צפירה ולהיות בקרבתם בזמן הצפירה עצמה. אני חושבת שכמבוגרים חשוב שנעמוד דום אבל באותה מידה חשוב שלא נצפה מהילדים הצעירים לעשות כן. חשוב גם לא להכתיב לילדים איך להרגיש ולא להעיר להם אם הם מגחכים או צוחקים.

ב. הדרך המתאימה והמשמעותית ביותר לשוחח עם ילדים על דברים רציניים ועל ימי הזיכרון הטעונים רגשית היא להקשיב לשאלותיהם ולאמירותיהם ולהתייחס למה שהם אומרים ושואלים. ילדי גן וילדים בכיתה א' שגדלים במדינת ישראל יודעים משהו על ימי הזיכרון. הידע לא מאורגן להם אבל יש בסיס שאליו חייבים להתחבר. ילדים צעירים עשויים לצייר ציורים שבהם ישנה התייחסות לימי הזיכרון. חשוב שנבקש את פרשנותם לגבי הציורים ולא נכפה את הפרשנות שלנו עליהם.

ג. הורים עשויים לקרוא עם ילדיהם הצעירים ספרי ילדים שנוגעים לימי הזיכרון-קריאה שיש בה דיאלוג של ממש עם הילדים לגבי הסיפורים האישיים המסופרים בספרים אלו. אשוב ואציע ספרי ילדים איכותיים בנושאי הזיכרון בהמשך מתוך התייחסות מותאמת לכל אחד משני ימי הזיכרון. חלק מהספרים שנהוג לקרוא אותם בגני הילדים, כגון "מה קרה בשואה?" (בחרוזים) ו"צ'יקה הכלבה מהגטו" של בת שבע דגן הם לדעתי ספרים מאיימים מידי עבור הילדים. קריאתם עלולה לעורר בקרב חלק קטן מהילדים חרדות שאנו לא ערים לקיומן בהכרח.

התייחסויות מיוחדות ליום הזיכרון לשואה – אשר יחול כאמור בביום ה', כו בניסן, 8.4.2021

יום הזיכרון לשואה הוא יום טעון במיוחד בשל הרוע הקיצוני וגזענות שהתגלו במהלכה. בשל כך, עמדתי במהלך השנים היא לא ליזום שיחות קבוצתיות עם ילדים צעירים בנושא. עמדתי היא שבנושא השואה איננו צריכים לעודד ילדים לנסות להבין את אשר התרחש בשואה כי המפגש עם מופעי הרוע והאכזריות שהתגלו בה מפחיד וטראומטי. אין לילדים צעירים יכולות להתמודד עם אירועים אלו. הבנת השואה חייבת להתפתח בגיל מבוגר יותר על בסיס הבנה של הרקע ההיסטורי שהוביל לשואה.

זאת ועוד, בציבוריות הישראלית בעיקר במישור הפוליטי "מגייסים" לעתים את השואה כדי להפחיד את הקהל בהדמנויות שלא ראוי להזכיר אותה. דווקא משבר הקורונה שמחייב את העולם כולו להתגונן מוירוס מאפשר בעיניי לקיים שיחות עם הילדים על הבדלים בין משבר זה לבין השואה כאירוע טראומטי שהיה חלק ממלחמת העולם השנייה. מה שהייתי עושה עם הילדים הוא לחשוב יחד על הבדלים בולטים בין התנהלות העולם במהלך משבר הקורונה לבין התנהלות העולם במלחמת העולם השנייה. ידו. לפני שאתייחס לכמה הבדלים בולטים חשוב לי לציין שנראה לי חשוב לא לייחס לרוע ולאכזריות בשואה וגם לא לווירוס הקורונה מאפיינים דמוניים. במקרה הראשון אנשים בשר ודם התנהגו באכזריות קיצונית ובמקרה השני מדובר בווירוס מחולל מחלות שרבים כמותו היו ויהיו בטבע. וכמו שאנו נוכחים כנגד הקורונה פותחו ווירוסים. כנגד הישנות של אירועים היסטוריים כגון השואה, ניתן לגייס את החינוך כחיסון. מעבר לכך להלן הנקודות שהייתי מדגישה בשיחות עם הילדים בנוגע לשאלותיהם בנושא השואה:

א. בעוד בשואה אנשים "עשו רע" לאנשים אחרים משבר הקורונה קשור לווירוס, לתופעה "טבעית" שהעולם מתמודד איתה. זה לא שמישהו עשה משהו בכוונה שאנשים אחרים יידבקו במחלה; הדבר נכון גם אם אנו מכירים בכך שסין התמהמהה להזהיר את העולם מפני הווירוס החדש.

ב. בעוד שבשואה קבוצות של אנשים דיכאו וניצלו וגילו אכזריות קיצונית כלפי אנשים אחרים, במשבר הקורונה כל מדינות העולם מתמודדות עם הווירוס הזה ומתקיים בין המדינות סוג של שיתוף פעולה. בכל מקרה, האינטרס של כל מדינות העולם משותף. ווירוס הקורונה איננו מגלה נטיות גזעניות. הוא פוגע בכל העמים. מעניין לגלות בשלב זה שאפריקה, היבשת הענייה ביותר בעולם, נפגעה יחסית מעט מהנגיף ויש לקוות שהמצב לא יחמיר . ווירוס הקורונה פוגע במיוחד באנשים זקנים. מדינות מגיעות להסכמות לגבי ההתנהלות ביניהן כדי להפחית את נזקי הקורונה. אמנם שיתוף הפעולה איננו מושלם אבל מדובר באינטרס משותף של המדינות השונות להתמודד עם הוירוס. החיסונים שפותחו במספר מדינות בעולם מסמנים אפשרות של יציאה מהמשבר. ישראל, במקרה זה, היא דוגמה בולטת של הצלחת מבצע החיסונים. החיסון סייע להשיב את החיים במדינה למסלולם הרגיל. פחות או יותר.

ג. חשוב להדגיש שכשמדובר בילדים צעירים שציות להנחיות בנוגע להגנה מפני הווירוס חשובה וחשוב שננהג על פי ההנחיות ונסביר לילדים את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בשואה ה"גיבורים" היו אלו שהפרו הנחיות ועזרו לזולת, בניגוד לכללי הגזע הקשוחים(לא בטוח שהייתי אומרת לילדים זאת).

ד. הייתי גם מספרת לילדים על אנשים טובים שעזרו ליהודים בשואה ועל אנשים טובים שעוזרים לאנשים בודדים גם היום. חשוב להדגיש את החשיבות של עזרה לזולת שמוטלת על כתפי המבוגרים ולא על כתפי הילדים. חשוב להדגיש גם עזרה שלנו למדינות אחרות ועזרה של הילדים לילדים אחרים.

ה. כמו בכל שנה, הייתי מונעת מהילדים הצעירים צפיה בשידורי טלויזיה שמציגים את זוועות השואה.

ו. קריאה של ספרי ילדים איכותיים (אמליץ על אחדים מהם בהמשך פוסט זה) היא פעילות רצויה בין הורים לילדים. הקריאה בתנאי אינטימיות של הבית מאפשרת לילדים לשאול שאלות ולקבל התייחסויות אישיות. קריאה אינטימית זו מאפשרת להורים לזהות חששות ולנסות להפיג אותם. חשוב לאפשר לילדים להשמיע את דעותיהם ותובנותיהם. חשוב שלא ננסה לחסום ביטוי של רגשות שליליים ושל פחד.

ז. ניתן לשתף את הילדים בצילומים משפחתיים ישנים ממדינות שהשואה פגעה בהן. בהזדמנות זו ניתן לספר לילדים על חיי בני המשפחה באותם מקומות.

ח. חשוב מאוד להימנע ממה שקרוי למידה "חוויתית" בנושא השואה. אין לעודד את הילדים לדמיין לעצמם איך היו מתנהלים חייהם בתקופת מלחמת העולם השנייה. להעמקה בנושא אתם מוזמנים לקרוא פוסט ששנקרא: "לא ללמידה חוויתית בנושא השואה".

הערה: עמדותיי בנושא הוראת השואה התגבשו בעיקר בתקופה שבה שימשתי ראש תוכנית תואר ראשון וראש החוג לחינוך לגיל הרך. ההתלבטויות סביב מה על גננות ומורות א'-ב' ומה על מכללה להוראה לעשות בנושא "הוראת השואה לגיל הרך" הובילו לגיבוש עמדותיי . בתקופה זו של ראשות תוכנית תואר ראשון, כתבה יעל ארזי, אז סטדונטית לתואר ראשון והיום גננת, סמינריון בנושא הוראת השואה בגיל הגן. שיחותיי איתה ועבודתה שימשו כאחד ממקורות ההשראה שלי בגיבוש עמדותיי.

ספרי ילדים רלוונטיים ליום השואה

ספרי ילדים בוטים וישירים כגון מה קרה בשואה ? (בחרוזים) או ספרי הנצחה כגון "כוכב מאיר" מאת אסנת ונעמה אדם קשים ל"עיכול" רגשי ולא ממש מלמדים את הילדים ערכים. בדומה לסימה גולן (גולן, 1993), אני מציעה לבחור ביצירות ספרות מעודנות יותר, המטפלות בסוגיות מוסר כגון פגיעה באחר וגזענות, בדרך אמנותית, סימבולית, מרוחקת ומעודנת. דוגמאות לספרי ילדים שמטפלים בסוגיות מוסר רלוונטיות הן אלה: "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג; "שלושת הפרפרים" מאת לוין קיפניס; "אוזו ומוזו מכפר קקרוזו" מאת אפרים סידון ועוד.  נתקלתי גם בספרים איכותיים מבחינה ספרותית בנושאים שנוגעים באופן ישיר בשואה שנועדו לילדים בגיל הגן. אציג אחדים מהם.

למה לנפתלי קוראים נפתלי? מאת אלונה פרנקל-מודן הוצאה לאור

והמגרה השלישית של סבא מאת ג'יודי טל-קופלמן בהוצאת ידיעות ספרים

הדובי של פרד מאת איריס ארגמן(איורים אבי עופר) בהוצאת הקיבוץ המאוחד

ילד כוכב  מאת רשל אוספטר-דויב(איורים אוליביה לטיק) בהוצאת כינרת זמורה -ביתן, דביר

ולילדים יותר בוגרים (כיתות ב'-ג'):

איך למדתי גאוגרפיה מאת אורי שולביץ, תרגום איתן בן-נתן בהוצאת כינרת בהמלצת יפית מלכין

הנקה ופיט מאת רן כהן-אהרונוב בהוצאת כתר (ספר מקסים שמתאים במיוחד לילדים בכיתות א' וב')

והקלאסיקות הנהדרות של אורי אורלב:

ספרים אלו רגישים ועשויים לעורר את התעניינותם של הילדים בעבר המשפחה. ספרים אלו למרות הטיפול העדין בסוגית העבר הטעון הם גם עצובים. אני חושבת שמי שמתאים שיקראו אותם לילדים  ועם הילדים היותר בוגרים הם הורים וסבים וסבתות באינטימיות של הבית בהיכרות הקרובה והמעמיקה עם הילד.לא סתם כותרת המשנה של המגרה השלישית של סבא היא סיפור להורים, לילדים, לסבים ולסבתות. אני חושבת שבני משפחה קרובים הם אלו שראוי שישתפו את הילדים בפרטים הנמצאים בתוך מגירות פיזיות ומטפוריות נעולות בבתיהם. העתוי של הקריאה חשוב ביותר. ולבני משפחה קרובים עשויה להיות הבנה לגבי זמן שמתאים לספר סיפורים כאלו לילדים שלהם או לעודד אותם לקרוא אותם.  קריאת ספרים מעין אלו במליאת הגן פעם אחת בלבד עלולה לבלבל את הילדים ולהשאיר מיעוט מתוכם נסערים יותר משהמבוגרים משעריםעל מנת להימנע ממועקה וצער מיותרים לילדים אני חושבת שספרים מעין אלו-איכותיים ככל שיהיו-אינם מתאימים לקריאה המונית בגן או בכיתה בכלל ובאמצעות הזום בפרט.

התייחסויות מיוחדות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות פעולות האיבה שיחול ביום ד' ב אייר, 14.4.2021

המיוחד ביום הזיכרון הוא שעשויה להיות לו משמעות אישית עבור מקצת הילדים המבקרים במסגרות החינוך, עבור משפחותיהם ולא פחות מכך עבור נשות הצוות החינוכי. יתרה מזו, יש לזכור שרשימת הקורבנות של מלחמות או פעולות איבה היא רשימה פתוחה-בכל עת יכולים להצטרף אנשים לרשימה זו ובמקביל לכך משפחות שכולות. בהתייחסיותיי להתמודדויות חינוכיות עם יום זה אני מביאה בחשבון: 1. המציאות במדינת ישראל שבה מלחמות, מבצעים ומעשי איבה הם חלק הקיום של אזרחי המדינה, בכלל זה של הילדים החיים בה והיות רשימת הנפגעים רשימה פתוחה; 2. הצרכים הרגשיים של הילדים הצעירים(מתייחסת פחות או יותר עד גיל 8); 3. העובדה שבין האנשים ששכלו בני משפחה כחלק מפעולות מלחמתיות או מעשי איבה עשויים להיכלל בני משפחה של הילדים או של הצוות החינוכי; 4. חוסן נפשי שעשוי לצמוח לאנשים המעורבים מבניית הרגשה של קהילתיות שציון יום הזיכרון קשור בה.

ליום הזיכרון בישראל יש כאמור משמעות לאומית אזרחית ועשויה להיות לה משמעות אישית למשפחות חלק מהילדים ובני הצוות. מה שמשתמע מהאמור לעיל הוא שגננות ומורות חייבות להכיר מקרוב את הרקע של משפחות כל אחד מהילדים ואנשי הצוות. מצד אחד בשנת תש"פ לא יהיו טקסים בגנים ובבתי ספר ואני באמת חושבת שילדים צעירים לא צריכים להשתתף בטקסים כאלו. אך מנגד מעל ומעבר להכנת הילדים לצפירות שהצורך בה הוזכרה בתחילת פןסט זה, הכרחי שתהיה התייחסות אישית לילדים ולמשפחות ששכלו בני משפחה במערכות ישראל או בפעילויות איבה. יתרה מזו, אני חשובת שאסור שגננות ומורות תתעלמנה מאירוע זה. אני חושבת שההתייחסות חייבת להיות אישית. להתקשר למשפחות הילדים או הצוות ששכלו בני משפחה,ולשוחח עם ההורים והילדים. חשוב לאותת להם שלא שוכחים אותם גם בתקופת התפשטות הקורונה.

פעולה קבוצתית או כיתתית בזום בנושא יום הזיכרון מחייבת תיאום עם הורי הילדים. בעיניי עדיף לא לערוך פעילות קבוצתית בזום בנושא יום הזיכרון אם פגישה זו לא הוכנה כהלכה. מטרת פגישה זו בכל מקרה היא להביע הזדהות עם משפחות הקורבנות, להביע הערכה כחברה לקורבן שלהן למען החברה,להנכיח את אלו שמתו במלחמות או בפעילות איבה. דיון בנושאים אלו עלול לגרום לחרדה לילדים צעירים. פעילות קבוצתית שלא מתוכננת כך שתאפשר לשמוע בכל עת את ההבעות הרגשיות ואת הפרשנות של הילדים שמשתתפים בפגישה איננה רצויה בעיניי. איני מעלה על דעתי ששיחת זום בנושא הזיכרון תתנהל ללא תיאום התכנים הנידונים עם הורי הילדים. ההורים עשויים לסייע בהכנת המפגש על ידי מסירה למורות ולגננות של שאלות ששואלים הילדים בנושא. בנוסף, בעיניי, רצוי מאוד מאוד שההורים יהיו נוכחים בעת מםגש זום בנושא יום הזיכרון-אם יוחלט לקיים אחד כזה. המפגש הקבוצתי עשוי להוות הזדמנות שילדים יקבלו מענה לשאלותיהם.אם מבקשים לדעת מה יודעים הילדים על יום הזיכרון ולהשיב על שאלותיהם. כדאי להציע שילדים במהלך הימים שקודמים ליום הזיכרון ישאלו שאלות שעליהן הם מבקשים תשובות-שאלות שיתועדו באמצעות ציור ורישומים של הילדים עצמם או הכתבות להורים או לאנשי צוות. ניתן לאסוף שאלות על יום הזיכרון לפני המפגש הקבוצתי ולתכנן את התשובות ואת ההתייחסויות לשאלות אלה. בעיניי, חשוב שמורות וגננות תחשובנה על כל שאלה ושאלה ותזהינה שאלות של ילדים שהן טעונות רגשית במיוחד-שתשובה או דיון עליהן עלולים לעורר חרדה. יש להשיב על שאלות טעונות רגשית במסגרת אישית ולאו דווקא במסגרת המפגש הקבוצתי.

אני מפנה לפוסט קודם בנושא שנקרא: איך נסביר לידלים על ום הזיכרון?

ספרי ילדים רלוונטיים

לילדים החל מכיתה ב, ג אני ממליצה על הספר המופלא חיית החושך מאת אורי אורלב. זוכרת שקראתי את הספר במשך כמה ימים לבתי הבכורה כשהייתה בכיתה ב' או ג'. ספר קלאסי זה שהוא ספר הילדים הראשון של אורי אורלב, שיצא לאור בשנת 1976, מספר ברגישות, מתוך הפרספקטיבה של הילד אסף על הפחד שלו מחושך . עוד מסופר בספר על כך שאביו שנהרג במלחמת יום כיפור, הספיק ללמד אותו לפני מותו איך להתמודד עם חיית החושך: הוא לימד אותו לסנוור את חיית החושך, להאיר אותה.  אסף הצליח להתמודד עם חיית החושך ויתרה מזו להתיידד איתה ולהיעזר בה בהתמודדות  עם אובדן אביו במלחמה, עם השכול ועם לידתה של אחות חדשה שהצטרפה למשפחה.

ספר נוסף, שמתמקד באופן כללי בערכים אנטי מלחמתיים, שמציב אפשרות שנראית אוטופית לחלק מאיתנו, של ויתור עקרוני על אימוץ מלחמות כפתרון לסכסוכים, ושאני ממליצה עליו(מתאים לקריאה בכל ימות השנה) הוא הספר המנצחים מאת דיויד מקי(כתב ואייר את הספר)  ובו משל חכם ומלא הומור על גנרל כל יכול שרצה לכבוש את העולם. הוא כבש בכוח הזרוע ארצות רבות עד שהגיע עם חייליו לארץ קטנה ורחוקה, נטולת צבא שתושביה התעקשו לא להילחם. הגנרל נאלץ להבין שהכובשים אינם תמיד החזקים. שמו של הספר באנגלית הוא:" -The Conquerors- הכובשים).

גם בשנה זו כמדי שנה אחרי פסח מציינת מדינת ישראל את ימי הזיכרון שהם חלק מרכזי מהזיכרון הקולקטיבי במדינה. בשל רגישות ומורכבות האירועים האלו הקדשתי לתיווך שלהם לילדים בחינוך לגיל הרך פוסטים מידי שנה. הפוסטים שלי בנושא היו מופנים בעיקר לגננות, מורות והממסד החינוכי.

כמו במישורים אחרים בחיינו בכלל ובשטח החינוך בפרט, הבידוד והפסקת הלימודים במוסדות החינוך שנכפה עלינו על ידי התפשטות ווירוס הקורונה, ההתמודדות עם ימי הזיכרון מחייבת חשיבה מחודשת על טיפול בנושאים רגישים אלו. ההתנהלות שלנו בימים אלו אינה מאפשרת את אופני ציון ימי הזיכרון באמצעות טקסים והרצאות.

נשאלת השאלה מה עושים ומה לא עושים?
אני חושבת שכל הטיפול בציון ימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך(גני ילדים וכיתות א'-ב') חייב להיעשות באמצעות ההורים. לכן, אני מציעה שגננות ומורות יקייימו שיחות בנושא ימי הזיכרון עם הורים ולא עם ילדים צעירים. איני מעלה על הדעת אפשרות שגננת או מורה תנהל שיח עם ילדים צעירים על יום השואה או על יום הזיכרון לחללי צה"ל באמצעות מפגשים וירטואלים דרך זום או אפליקציות אחרות.

על כן בשנה זו נשאלת בעיקר השאלה איך יכולים הורים לתווך את ימי הזיכרון לילדים?

לפני שאתייחס לכל אחד משני ימי הזיכרון(יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל), בנפרד בשל המשמעות השונה של כל אחד משני הימים האלו, אתייחס לכמה עקרונות מרכזיים שעשויים להנחות את שיחותינו עם הילדים לגבי שני ימי הזיכרון:

א. איזכור כלשהו של ימי הזיכרון חשוב כדי לאותת לילדים שהחיים נמשכים גם בתקופת ההתפשטות של הקורונה. באופן פרדוקסאלי, אני חושבת שההמשכיות בהתייחסות לימים אלו מחזקת אצל כולנו את האמונה שהחיים ממשיכים. בנוסף, צפירת הזיכרון מחייבת התייחסות לימים אלו.

ב. חשוב להכין את הילדים להשמעת צפירת הזיכרון. ראוי לדבר עם הילדים על הצפירה ועל משמעותה. הצפירה בימי הזיכרון היא "קול צופר המושמע לזמן קצוב של דקות אחדות אשר באה לציין אבל ציבורי." דהיינו, חשוב להסביר לילדים שישנם ימים בשנה שבהם נהוג לזכור אנשים שמתו במלחמות. שאנחנו לא שוכחים בני אדם שמתו גם אם אנחנו לא מכירים אותם אישית. שזו דרך להביע הזדהות איתם ועם בני משפחותיהם. בנוסף, חשוב לזהכיר כמה פעמים לילדים שתישמע צפירה ולהיות בקרבתם בזמן הצפירה עצמה. אני חושבת שכמבוגרים חשוב שנעמוד דום אבל באותה מידה חשוב שלא נצפה מהילדים הצעירים לעשות כן. חשוב גם לא להכתיב לילדים איך להרגיש ולא להעיר להם אם הם מגחכים או צוחקים.

ג. הדרך המתאימה והמשמעותית ביותר לשוחח עם ילדים על דברים רציניים ועל ימי הזיכרון הטעונים רגשית היא להקשיב לשאלותיהם ולאמירותיהם ולהתייחס למה שהם אומרים ושואלים. ילדי גן וילדים בכיתה א' שגדלים במדינת ישראל יודעים משהו על ימי הזיכרון. הידע לא מאורגן להם אבל יש בסיס שאליו חייבים להתחבר. ילדים צעירים עשויים לצייר ציורים שבהם ישנה התייחסות לימי הזיכרון. חשוב שנבקש את פרשנותם לגבי הציורים ולא נכפה את הפרשנות שלנו עליהם.

4. הורים עשויים לקרוא עם ילדיהם הצעירים ספרי ילדים שנוגעים לימי הזיכרון-קריאה שיש בה דיאלוג של ממש עם הילדים לגבי הסיפורים האישיים המסופרים בספרים אלו. אשוב ואציע ספרי ילדים איכותיים בנושאי הזיכרון בהמשך מתוך התייחסות מותאמת לכל אחד משני ימי הזיכרון. חלק מהספרים שנהוג לקרוא אותם בגני הילדים, כגון "מה קרה בשואה?"(בחרוזים) ו"צ'יקה הכלבה מהגטו" של בת שבע דגן הם לדעתי ספרים מאיימים מידי עבור הילדים. קריאתם עלולה לעורר בקרב חלק קטן מהילדים חרדות שאנו לא ערים לקיומן בהכרח.

התייחסויות מיוחדות ליום הזיכרון לשואה-אשר יחול כאמור בביום ג', כז בניסן, 21.4.2020

יום הזיכרון לשואה הוא יום טעון במיוחד בשל הרוע הקיצוני וגזענות שהתגלו במהלכה. בשל כך, עמדתי במהלך השנים היא לא ליזום שיחות קבוצתיות עם ילדים צעירים בנושא. עמדתי היא שבנושא השואה איננו צריכים לעודד ילדים לנסות להבין את אשר התרחש בשואה כי המפגש עם מופעי הרוע והאכזריות שהתגלו בה מפחיד וטראומטי. אין לילדים צעירים יכולות להתמודד עם אירועים אלו. הבנת השואה חייבת להתפתח בגיל מבוגר יותר על בסיס הבנה של הרקע ההיסטורי שהוביל לשואה.

זאת ועוד, בציבוריות בישראלית בעיקר במישור הפוליטי "מגייסים " לעתים את השואה כדי להפחיד את הקהל בהדמנויות שלא ראוי להזכיר אותה. דווקא משבר הקורונה שמחייב את העולם כולו להתגונן מוירוס מאפשר בעיניי לקיים שיחות עם הילדים על הבדלים בין משבר זה לבין השואה כאירוע טראומטי שהיה חלק ממלחמת העולםה שניה. מה שהייתי עושה עם הילדים הוא לחשוב יחד על הבדלים בולטים בין התנהלות העולם בשני האירועים אלו: אחד רחוק ומפחיד שהם אינם מכירים והאחר קרוב וכזה שחייהם מושפעים בהווה על ידו. לפני שאתייחס לכמה הבדלים בולטים חשוב לי לציין שנראה לי חשוב לא לייחס לרוע ולאכזריות בשואה וגם לא לוירוס הקורונה מאפיינים דמוניים. במקרה הראשון אנשים בשר ודם התנהגו באכזריות קיצונית ובמקרה השני מדובר בוירוס מחולל מחלות שרבים כמותו היו ויהיו בטבע. מעבר לכך להלן הנקודות שהייתי מדגישה בשיחות עם הילדים בנוגע לשאלותיהם בנושא השואה:

א. בעוד בשואה אנשים "עשו רע" לאנשים אחרים משבר הקורונה קשור לוירוס, לתופעה "טבעית" שהעולם מתמודד איתה. זה לא שמישהו עשה משהו בכוונה שאנשים אחרים יידבקו במחלה; הדבר נכון גם אם אנו מכירים בכך שסין התמהמהה להזהיר את העולם מפני הוירוס החדש.

ב. בעוד שבשואה קבוצות של אנשים דיכאו וניצלו וגילו אכזריות קיצונית כלפי אנשים אחרים במשבר הקורונה כל מדינות העולם מתמודדות עם הוירוס הזה ומתקיים בין המדינות סוג של שיתוף פעולה. וירוס הקורונה איננו מגלה נטיות גזעניות. פוגע בכל העמים. הוא פוגע במיוחד באנשים זקנים. מדינות מגיעות להסכמות לגבי ההתנהלות ביניהן כדי להפחית את נזקי הקורונה. אמנם שיתוף הפעולה איננו מושלם אבל מדובר באינטרס משותף של המדינות השונות להתמודד עם הוירוס. ברגע שיתגלה חיסון הוא יעבור לכל מדינות העולם.

ג. חשוב להדגיש שכשמדובר בילדים צעירים שציות להנחיות בנוגע להגנה מפני הוירוס חשובה וחשוב שננהג על פי ההנחיות ונסביר לילדים את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בשואה ה"גיבורים" היו אלו שהפרו הנחיות אחריות ועזרו לזולת, בניגוד לכללי הגזע הקשוחים(לא בטוח שהייתי אומרת לילדים זאת).

ד. הייתי גם מספרת לילדים על אנשים טובים שעזרו ליהודים בשואה ועל אנשים טובים שעוזרים לאנשים בודדים גם היום. חשוב להדגיש את החשיבות של עזרה לזולת שמוטלת על כתפי המבוגרים ולא על כתפי הילדים.

ה. גם במשבר הנוכחי הייתי מדגישה את חשיבות התקשורת עם הסבים וסבתות, אבל חשוב שהילדים לא ירגישו אחראים על סבים וסבתות. חשוב שהוריהם יפגינו אכפתיות ודאגה. הילדים ינהגו כמוהם. האחריות לא מוטלת עליהם.

ו. כמו בכל שנה, הייתי מונעת מהילדים הצעירים צפיה בשידורי טלויזיה שמציגים את זוועות השואה.

ז. קריאה של ספרי ילדים איכותיים(אמליץ על אחדים מהם בהמשך פוסט זה) היא פעילות רצויה בין הורים לילדים. הקריאה בתנאי אינטימיות של הבית מאפשר לילדים לשאול שאלות ולקבל התייחסויות אישיות. קריאה אינטימית זו מאפשרת להורים לזהות חששות ולנסות להפיג אותם.

ספרי ילדים רלונטים ליום השואה

ספרי ילדים בוטים וישירים כגון מה קרה בשואה ?(בחרוזים) או ספרי הנצחה כגון "כוכב מאיר" מאת אסנת ונעמה אדם קשים ל"עיכול" רגשי ולא ממש מלמדים את הילדים ערכים. בדומה לסימה גולן (גולן, 1993), אני מציעה לבחור ביצירות ספרות מעודנות יותר, המטפלות בסוגיות מוסר כגון פגיעה באחר וגזענות, בדרך אמנותית, סימבולית, מרוחקת ומעודנת. דוגמאות לספרי ילדים שמטפלים בסוגיות מוסר רלוונטיות הן אלה: "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג; "שלושת הפרפרים" מאת לוין קיפניס; "אוזו ומוזו מכפר קקרוזו" מאת אפרים סידון ועוד.  נתקלתי גם בספרים איכותיים מבחינה ספרותים בנושאים שנוגעים באופן ישיר בשואה שנועדו לילדים בגיל הגן. אציג אחדים מהם.

למה לנפתלי קוראים נפתלי? מאת אלונה פרנקל-מודן הוצאה לאור

והמגרה השלישית של סבא מאת ג'יודי טל-קופלמן בהוצאת ידיעות ספרים

הדובי של פרד מאת איריס ארגמן(איורים אבי עופר) בהוצאת הקיבוץ המאוחד

ילד כוכב  מאת רשל אוספטר-דויב(איורים אוליביה לטיק) בהוצאת כינרת זמורה -ביתן, דביר

ולילדים יותר בוגרים (כיתות ב'-ג'):

איך למדתי גאוגרפיה מאת אורי שולביץ, תרגום איתן בן-נתן בהוצאת כינרת בהמלצת יפית מלכין

הנקה ופיט מאת רן כהן-אהרונוב בהוצאת כתר (ספר מקסים שמתאים במיוחד לילדים בכיתות א' וב')

והקלאסיקות הנהדרות של אורי אורלב:

ספרים אלו רגישים ועשויים לעורר את התעניינותם של הילדים בעבר המשפחה. ספרים אלו למרות הטיפול העדין בסוגית העבר הטעון הם גם עצובים. אני חושבת שמי שמתאים שיקראו אותם לילדים  ועם הילדים היותר בוגרים הם הורים וסבים וסבתות באינטימיות של הבית בהיכרות הקרובה והמעמיקה עם הילד.לא סתם כותרת המשנה של המגרה השלישית של סבא היא סיפור להורים, לילדים, לסבים ולסבתות. אני חושבת שבני משפחה קרובים הם אלו שראוי שישתפו את הילדים בפרטים הנמצאים בתוך מגירות פיזיות ומטפוריות נעולות בבתיהם. העתוי של הקריאה חשוב ביותר. ולבני משפחה קרובים עשויה להיות הבנה לגבי זמן שמתאים לספר סיפורים כאלו לילדים שלהם או לעודד אותם לקרוא אותם.  קריאת ספרים מעין אלו במליאת הגן פעם אחת בלבד עלולה לבלבל את הילדים ולהשאיר מיעוט מתוכם נסערים יותר משהמבוגרים משעריםעל מנת להימנע ממועקה וצער מיותרים לילדים אני חושבת שספרים מעין אלו-איכותיים ככל שיהיו-אינם מתאימים לקריאה המונית בגן או בכיתה בכלל ובאמצעות הזום בפרט.

התייחסויות מיוחדות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות פעולות האיבה שיחול ביום ג' ד אייר, 28.4.2020

המיוחד ביום הזיכרון הוא שעשויה להיות לו משמעות אישית עבור מקצת הילדים המבקרים במסגרות החינוך, עבור משפחותיהם ולא פחות מכך עבור נשות הצוות החינוכי. יתרה מזו, יש לזכור שרשימת הקורבנות של מלחמות או פעולות איבה היא רשימה פתוחה-בכל עת יכולים להצטרף אנשים לרשימה זו ובמקביל לכך משפחות שכולות. בהתייחסיותיי להתמודדויות חינוכיות עם יום זה אני מביאה בחשבון: 1. המציאות במדינת ישראל שבה מלחמות, מבצעים ומעשי איבה הם חלק הקיום של אזרחי המדינה, בכלל זה של הילדים החיים בה והיות רשימת הנפגעים רשימה פתוחה; 2. הצרכים הרגשיים של הילדים הצעירים(מתייחסת פחות או יותר עד גיל 8); 3. העובדה שבין האנשים ששכלו בני משפחה כחלק מפעולות מלחמתיות או מעשי איבה עשויים להיכלל בני משפחה של הילדים או של הצוות החינוכי; 4. חוסן נפשי שעשוי לצמוח לאנשים המעורבים מבניית הרגשה של קהילתיות שציון יום הזיכרון קשור בה.

ליום הזיכרון בישראל יש כאמור משמעות לאומית אזרחית ועשויה להיות לה משמעות אישית למשפחות חלק מהילדים ובני הצוות. מה שמשתמע מהאמור לעיל הוא שגננות ומורות חייבות להכיר מקרוב את הרקע של משפחות כל אחד מהילדים ואנשי הצוות. מצד אחד בשנת תש"פ לא יהיו טקסים בגנים ובבתי ספר ואני באמת חושבת שילדים צעירים לא צריכים להשתתף בטקסים כאלו. אך מנגד מעל ומעבר להכנת הילדים לצפירות שהצורך בה הוזכרה בתחילת פןסט זה, הכרחי שתהיה התייחסות אישית לילדים ולמשפחות ששכלו בני משפחה במערכות ישראל או בפעילויות איבה. יתרה מזו, אני חשובת שאסור שגננות ומורות תתעלמנה מאירוע זה. אני חושבת שההתייחסות חייבת להיות אישית. להתקשר למשפחות הילדים או הצוות ששכלו בני משפחה,ולשוחח עם ההורים והילדים. חשוב לאותת להם שלא שוכחים אותם גם בתקופת התפשטות הקורונה.

פעולה קבוצתית או כיתתית בזום בנושא יום הזיכרון מחייבת תיאום עם הורי הילדים. בעיניי עדיף לא לערוך פעילות קבוצתית בזום בנושא יום הזיכרון אם פגישה זו לא הוכנה כהלכה. מטרת פגישה זו בכל מקרה היא להביע הזדהות עם משפחות הקורבנות, להביע הערכה כחברה לקורבן שלהן למען החברה,להנכיח את אלו שמתו במלחמות או בפעילות איבה. דיון בנושאים אלו עלול לגרום לחרדה לילדים צעירים. פעילות קבוצתית שלא מתוכננת כך שתאפשר לשמוע בכל עת את ההבעות הרגשיות ואת הפרשנות של הילדים שמשתתפים בפגישה איננה רצויה בעיניי. איני מעלה על דעתי ששיחת זום בנושא הזיכרון תתנהל ללא תיאום התכנים הנידונים עם הורי הילדים. ההורים עשויים לסייע בהכנת המפגש על ידי מסירה למורות ולגננות של שאלות ששואלים הילדים בנושא. בנוסף, בעיניי, רצוי מאוד מאוד שההורים יהיו נוכחים בעת מםגש זום בנושא יום הזיכרון-אם יוחלט לקיים אחד כזה. המפגש הקבוצתי עשוי להוות הזדמנות שילדים יקבלו מענה לשאלותיהם.אם מבקשים לדעת מה יודעים הילדים על יום הזיכרון ולהשיב על שאלותיהם. כדאי להציע שילדים במהלך הימים שקודמים ליום הזיכרון ישאלו שאלות שעליהן הם מבקשים תשובות-שאלות שיתועדו באמצעות ציור ורישומים של הילדים עצמם או הכתבות להורים או לאנשי צוות. ניתן לאסוף שאלות על יום הזיכרון לפני המפגש הקבוצתי ולתכנן את התשובות ואת ההתייחסויות לשאלות אלה. בעיניי, חשוב שמורות וגננות תחשובנה על כל שאלה ושאלה ותזהינה שאלות של ילדים שהן טעונות רגשית במיוחד-שתשובה או דיון עליהן עלולים לעורר חרדה. יש להשיב על שאלות טעונות רגשית במסגרת אישית ולאו דווקא במסגרת המפגש הקבוצתי.

ספרי ילדים רלוונטיים

לילדים החל מכיתה ב, ג אני ממליצה על הספר המופלא חיית החושך מאת אורי אורלב. זוכרת שקראתי את הספר במשך כמה ימים לבתי הבכורה כשהייתה בכיתה ב' או ג'. ספר קלאסי זה שהוא ספר הילדים הראשון של אורי אורלב, שיצא לאור בשנת 1976, מספר ברגישות, מתוך הפרספקטיבה של הילד אסף על הפחד שלו מחושך . עוד מסופר בספר על כך שאביו שנהרג במלחמת יום כיפור, הספיק ללמד אותו לפני מותו איך להתמודד עם חיית החושך: הוא לימד אותו לסנוור את חיית החושך, להאיר אותה.  אסף הצליח להתמודד עם חיית החושך ויתרה מזו להתיידד איתה ולהיעזר בה בהתמודדות  עם אובדן אביו במלחמה, עם השכול ועם לידתה של אחות חדשה שהצטרפה למשפחה.

ספר נוסף, שמתמקד באופן כללי בערכים אנטי מלחמתיים, שמציב אפשרות שנראית אוטופית לחלק מאיתנו, של ויתור עקרוני על אימוץ מלחמות כפתרון לסכסוכים, ושאני ממליצה עליו(מתאים לקריאה בכל ימות השנה) הוא הספר המנצחים מאת דיויד מקי(כתב ואייר את הספר)  ובו משל חכם ומלא הומור על גנרל כל יכול שרצה לכבוש את העולם. הוא כבש בכוח הזרוע ארצות רבות עד שהגיע עם חייליו לארץ קטנה ורחוקה, נטולת צבא שתושביה התעקשו לא להילחם. הגנרל נאלץ להבין שהכובשים אינם תמיד החזקים. שמו של הספר באנגלית הוא:" -The Conquerors- הכובשים).



כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.