בפוסט זה אציג את רשמיי מהביאנלה למעצבי עתיד בחינוך 2022. אתחיל בסקירה על הביאנלה, בהמשך אציג רשמים כלליים ומספר מיזמים שמשכו את תשומת ליבי עם הפניות לחומר אינטרנטי רלוונטי, ולבסוף אתעכב על תוכנית "ילדים קוראים להורים" שאותה הצגנו בביאנלה כדוכן דיגיטלי.
בין התאריכים 31 במאי – 2 ביוני 2022 ארחה ישראל את הכנס הבינלאומי השנתי של ה- OECD למעצבי חדשנות בחינוך. הכנס הוא חלק מהביאנלה ל"מעצבי עתיד בחינוך" ובמסגרתה התקיים גם יריד החדשנות החינוכית הישראלי: "אנחנו המעצבים של העתיד שלנו", אשר התמקד במה שכונה כיוונים עתידיים למערכת החינוך. בעיקרון הוצגו בכנס יוזמות שונות ומגוונות הממומשות במרחב החינוכי הישראלי שיש בהן לטענת המציגים כדי להתאים לחיים ולחינוך גם בעתיד.
הכנס נערך בבנייני האומה בירושלים והשתתפו בו מלבד אלפי ישראלים וישראליות, גם נציגים ונציגות מ-48 מדינות השותפות בפרויקט 2030 Education לפיתוח עתיד החינוך. במהלך הכנס, אשר התקיים במתכונת היברידית, התקיימו הרצאות מגוונות, סדנאות ומושבי פוסטרים.
מפרסומי הביאנלה ניתן ללמוד שבשלושת ימי הכנס נכללו:
- 14 מרחבים לעיצוב עתיד רצוי (לדוגמה קיימות, ניהול הלמידה והחינוך, עיצוב סביבות למידה, חשיבת עתיד, בכל זמן ובכל מקום, הוגנות, חדשנות טכנולוגית, מיינדפולנס, תהליכי יזמות ופיתוח, SEL לחיים).
- 190 מרחבי פעילות
- 200 הרצאות
- 330 עמדות
- 800 דוכנים דיגיטליים
לא מצאתי נתון עדכני הנוגע למספר ההמדויק של משתתפים ומציגים בביאנלה. מדובר להערכתי באלפים רבים. עם זאת, אף שנדרשה הרשמה מראש וסומנו מועדים שלא ניתן היה להירשם עוד בשל חוסר מקומות, מבקרים הוכנסו למתחם עם תגים ללא שם המשתתפים. כך שאני מתרשמת שניתנה הזדמנות לכל מי שרצה לבקר בביאנלה.
עד כאן הצגה עניינית של הביאנלה. מכאן אתייחס לרשמיי האישיים מהכנס הגדול הזה, המתבססים הן על ביקור בכנס ביום חמישי 2.6 והן על השתתפותי בבניית דוכן דיגיטלי בשם "ילדים קוראים להורים" בהובלתה של ד"ר סיגל טיש ובשיתוף צמוד של ד"ר סיוון שתיל-כרמון.
רשמיי מהביאנלה
התרשמתי מאווירה פתוחה, דמוקרטית ותוססת. מבחינת המארגנים התחושה הייתה שמפנים במה למפגשים בין המציגים למבקרים באופן פתוח וחופשי. מינימום רגולציה. כל אורח נשא אומנם תג משתתף (עם או ללא שם), אבל כל מי שרצה יכול היה לבקר. גם אפשרויות ההצגה של המיזמים היו כנראה מגוונות ופתוחות כפי שניתן להתרשם מריבוי המיזמים, העמדות, ההרצאות במקום וגם 800 הדוכנים הדיגיטליים שלא היה להם ייצוג פיזי במקום, אבל שניתן לגשת אליהם דרך אתר הביאנלה. בלט הגיוון הגילי והתרבותי של המשתתפים: המציגים והאורחים. במציגים ובמבקרים ילדים ומבוגרות בגילים שונים. אני יכולה להודות שנמניתי עם האורחים היותר מבוגרים. זאת ועוד, ההיצגים היו בעברית ובערבית; מקצתם גם באנגלית כדי לעורר את תשומת הלב של הכנס הבין לאומי השנתי של ה-OECD למעצבי חדשנות בחינוך שהתארחו לא רחוק מבנייני האומה-אבל לא היה לי הכבוד לפגוש אותם.
האווירה במקום הייתה תוססת וקרנבלית. במצב זה של ביזור מאוד גדול של הצעות ושל מבקרים לא קל למקד קשב. לא קל למציגים ללכוד את תשומת לב המבקרים בשל ריבוי הגירויים, התנועה והרעש מסביב וגם לא קל לאורחים להתמקד ולהתעמק במיזמים כאלו ואחרים. כתוצאה מכך אני משערת שהייתה גם די הרבה מקריות בנוגע למפגשים בין מארחים ומציגים. כך לגבי כולם וכך גם לגבי.
ככלל בלטו מאוד היצירתיות של המיזמים, רוחב היריעה שלהם (נגעו לכל היבט אפשרי של חינוך מהגיל הרך עד סוף תיכון). זאת ועוד, התרשמתי שמציגים השקיעו מחשבה ומשאבים כדי לייצג את רעיונותיהם. היו המון פלאיירים (שאכן עזרו לי לשחזר דברים שראיתי אבל מצד שני גורמים נזק סביבתי…) ואמצעי שיווק כגון קופסת סוכריות שעליה מודבק שם המיזם.
לכן אני מודה שזהות המיזמים שאזכיר, כאלו שהתרשמתי מהם, הושפעה גם מענייני האישי וגם מדי הרבה מקריות. שהיתי במקום כשלוש וחצי שעות. הצורך שלי בהתמקדות הובילה אותי להיכנס לשתי הרצאות מעניינות, כל אחת בדרכה.
התרשמתי מאוד מכנות כוונותיהם של מנהיגי בית ספר חינוך מיוחד "יובלים" לבנות מירושלים שבכוונתם לשבור את מעגל ההזנחה ההורי הבין דורי של ילדות בגיל בית ספר יסודי. לעשות הכול לעורר את הלביאה שבכל אחת מהילדות. הבנתי שצוות בית הספר מלווה את הילדות גם בחטיבת הביניים ומהווה עבור אותן נערות שחפצות בכך בסיס בטוח ובית חם שהן יכולות לבקר בו.
תלמידי בית ספר "בן צבי" לאומנויות מקריית עקרון יצאו מגדרם להגיע לקהל רחב. דאגו למסור לאורחים (לי ביניהם) שקית אל-בד עם סמל בית הספר ובתוכו ברושורים רבים וגם ביקשו שאפתח את השקית ואקרא בעיון את מה מצוי שם. הלימודים בבית הספר משלבים אומנויות אבל מה שמשך את תשומת הלב שלי הוא המוטו של בית הספר :"רואים את כולם, לא מוותרים על אף אחד". ניכרה כאמור הגאווה של התלמידים בבית הספר שלהם והרצון להבליט את נראותו. זה לא דבר קטן.
ראיתי גם הדגמה של תלמידים נלהבים ומנהלת בית הספר הגאה שלהם (אומימה אבו שאהין) של מתקן לייבוש פירות פגומים. מדובר בבית הספר היסודי אלאנואר ממסעדה. התלמידים הסבירו בערבית ומנהלת בית הספר תרגמה תוך שהם מדגימים את פעולת המתקן לייבוש פירות שבנו, את התרומה לסביבה ואת אפשרויות הרווח הכלכלי הטמונות במכירת פירות יבשים.
מיזם מעניין, חדשני שהקדשתי יחסית הרבה זמן להתרשמות ממנו הוא מרחב הטוטאלי אימרסיב-טוטאלי אינטראקיב שהוא מרחב ללמידה אופפת. הוא כולל בין היתר "ארגז חול וירטואלי" אינטראקטיבי המאפשר חקר פעיל, משחק ולמידה. מתוך אתר החברה ניתן ללמוד ש"מרחב למידה אימרסיבי (למידה אופפת) היא סביבת לימוד אינטראקטיבית המעניקה ללומדים לחוות תרחישי למידה שונים בעזרת גירוי החושים. הלמידה במרחב אימרסיבי מייעלת ומעצימה את תהליך הלמידה". בעיקרון באמצעות שילוב של תוכנה מתקדמת ותוכן יצירתי מנגישים לתלמידים במגוון גילים ורמות תפקוד מידע על תוכן מגוון. השתתפתי בהדמיה על מרחב למידה המתמקד בפירמידות במצרים, על הירח, על מוזיאונים (ה-National History Museum מלונדון). התכנים שהוצגו היו בעברית ובאנגלית. מנהלים ומורי בתי ספר דוברי ערבית הביעו עניין בתרגום הערבי של החומרים ונאמר להם שהדבר בתהליך עבודה. התרשמתי שהמרחב האופף הרב ממדי עשוי להנגיש מידע לכל ילדה וילד בכל מקום על כל דבר ומקום בעולם באופן שהוא מעורר עניין.
הצטרפתי כאמור גם לשתי הרצאות. האחת של רם זהבי מנהל מחוז דרום במשרד החינוך אשר התמקדה ב"תיירות חינוכית מעצבת עתיד". בלטה מאוד הגאווה של מחוז דרום והמסר שמ"עניים תצא תורה". שבכל הארץ יש מה ללמוד ממיזם התיירות החינוכית של המחוז. לדברי רם זהבי :"חלק מתהליך ההתפתחות של מוסד חינוך ושל צוותי החינוך הוא "צא ולמד" – ללמוד כל הזמן מה קורה במוסדות אחרים קרובים ורחוקים, לחבור אליהם ולשתף עמם פעולה וכך להרוויח ידע, ללמוד מניסיונם, לקבל השראה ולאמץ מתוך זה את מה שנכון לנו. אני סבור שמכל מוסד חינוך יש מה ללמוד, עלינו רק לעשות את הצעד לקראת החשיפה לידע מעשי נוסף ובכך לאפשר קשרים חדשים בין מוסדות חינוך"(בארשבענט). הרעיון המרכזי אם הבנתי אותו נכון הוא לעודד מוסדות חינוך לפתח שיטה ייחודית להתמודדות עם אתגר מקומי ולשתף ידע עם מוסדות חינוך אחרים בארץ. לעודד נציגי מוסדות חינוך לבקר בין פיזית או וירטואלית במוסדות החינוך שלהם וגם לבקר במוסדות החינוך אחרים. הרעיון הוא ליזום, לפתח, לקדם מיזמים שמקדמים את החינוך כל הזמן ולעודד ביקורים וגם ביקורת על הנעשה.
בשל העניין שלי בלמידה רגשית חברתית וכשירות חברתית הצטרפתי להרצאה של יובל דור ופזית גלר :"איך S.E.L עלולה להרחיק אותך מעצמך?" אהבתי את הכותרת החתרנית משהו של ההרצאה והצטרפתי אליה. המעניין בהרצאה הזו היה האופן הדי מרשים שיובל ופיזית התמודדו עם סיטואציה כמעט בלתי אפשרית: כמה עשרות מאזינים שהגיעו להרצאה בין במכוון ובין במקרה בסוף בוקר של תיירות חינוכית בביאנלה. באמצעות שירים וסיפורים הצליחו להציג את תפיסתם: שחינוך טוב מבוסס קשרים ויחסים וכדי שהקשרים בין מורים לתלמידים יהיו טובים נדרשת מודעות עצמית של המורה ויכולת לשאת ולהתמודד עם התנגדויות. אהבתי שהנימה של ההרצאה לא הייתה מטיפנית ופדגוגית אלא מעין הזמנה למסע ארוך של הכרת עצמך וחיבור אותנטי עם הזולת, עם התלמידים. האוירה בהרצאה הייתה פתוחה ואחת המשתתפות בקהל תבעה צורך בהסברים יותר מובנים ופחות כלליים. היפה הוא שיובל התמודד בצורה מקצועית עם האמירה ונתנה לה מקום. מה שהוצג הוא צורך בפדגוגיה איטית, אורך נשימה, התנערות מתחרותיות. גישה מרעננת.
"ילדים קוראים להורים"- הדוכן הוירטואלי שלנו (סיגל טיש, סיוון שתיל-כרמון ואני)
כמו שאפשר להבין הדוכן שלנו הוא אחד מ-800 דוכנים וירטואליים בביאנלה. היכולת שלו "למשוך קהל" תלויה בין היתר בהצגתו, למשל בפוסט זה. החומרים המצויים ב"דוכן" יהיו נגישים לקהל במשך כחצי שנה. אפתח ואומר גם על דעת סיגל וסיוון אחרי שיחה איתן שדי שמחנו שלא הצגנו את התוכנית שלנו פיזית בביאנלה. הסכמנו שנחסך מאיתנו לחץ. אבל אנחנו מעוניינות כמובן שאנשי חינוך והורים וילדי כיתה א' יכירו את התוכנית. התוכנית הוצגה גם בעבר בבלוג שלי.
התוכנית "ילדים קוראים להורים" מיועדת לילדי כיתה א', המתמודדים עם רכישת הקריאה ומתמקדת בשאלה כיצד הופכים את ילדי כתה א' לקוראים עצמאיים ובטוחים בעצמם תוך יצירת שותפות בין ההורים למורות. רכישת קריאה בכיתה א' מהווה את אחד הכישורים הקריטיים להצלחת ילדים בלימודים ולהעצמה אישית וחברתית. גיוס ההורים לשותפות בתהליך יקדם, על פי מחקרים, את הישגי הילדים ואת המוטיבציה שלהם לקרוא. התוכנית 'ילדים קוראים להורים' אשר פותחה בניו זילנד ובאוסטרליה, מופעלת בבתי ספר במדינות שונות בעולם כבר שנים ארוכות, ומתורגמת בימים אלה להקשר הישראלי. במסגרת התוכנית נוצר קשר יומיומי, שיטתי ומוסדר בין ההורים לבית הספר, שמטרתו קידום קריאה איכותית וחוויתית של הילדים: מדי יום, בתוך ועל אף השגרה העמוסה של המשפחות, מקריאים הילדים להוריהם במשך כ- 10 דקות, מתוך ספרונים מעניינים ומאוירים בחוכמה, הכתובים כך שכבר מתחילת כתה א', יכולים הילדים לקרוא בעצמם. תפקיד ההורים הוא להקשיב, לתמוך ולהתעניין, ואין צורך שיהיו להם כישורים מיוחדים מעבר לכך. הקריאה המשותפת בספרים מעניינים, בתוך המרחב הביתי והאינטימי, מעלה את המוטיבציה של הילדים (וההורים), את תחושת המסוגלות ואת הביטחון העצמי שלהם; וההורים מקבלים אפשרות להיות מעורבים בתהליך הלמידה של ילדיהם.
בשנת תשפ"א התוכנית מופעלת בפיילוט בבית ספר אריאל שרון בחולון. יצוין גם שהטמעת התוכנית במערכת החינוך הישראלית מלווה על ידי החממו"פ – מערך מחקר ופיתוח במשרד החינוך ובתמיכת מרכז 'מהות' למידע מחקר ופיתוח בתחום תיקשורת הורים ומערכת החינוך.
החומרים שניתן למצוא בדוכן הדיגיטלי שלנו:
לסיכום
הביאנלה למעצבי עתיד בחינוך 2030 היה כנס מעניין, מעורר למחשבה. הוא הראה שיש בישראל המון יצירתיות ורעיונות מצוינים לפתח את החינוך. נותר הפער בין הרעיונות הטובים למציאות ברבות ממסגרות החינוך שאיננה מיטבית. מביאנלה ניתן לשאוב רעיונות ועידוד. אבל מה שתמיד נותר כדי שנצליח לצמצם את הפער בין הרצוי והאפשרי למצוי הוא אמונה בדרך ונכונות לעבודה שיטתית וקשה ללא "גלורי", נשימה ארוכה. הטמעה ממושכת ולעתים סיזיפית של הרעיונות זה משהו שיש להשקיע בו במערכת החינוך בכלל ובמערכת החינוך הישראלית בפרט.