אחריות מקצועית ואישית מחייבת שנתחסן- היציאה מהמשבר תלויה בהתנהגות של כל אחד מאיתנו

אני כותבת את הפוסט כדי להביא כל אחד מהאנשים שקשורים לחינוך (הורים לילדים צעירים מצד אחד וגננות ומורים מצד שני) לחשיבה מעמיקה על השלכות ההחלטה שלהם להתחסן או לא להתחסן, או לחלופין להסכים לבדיקה כל 48 שעות לגילוי וירוס הקורונה. אציג מספר עובדות תחילה, ואחר כך חומר למחשבה. העמדה המובעת כאן היא שבמצב הקיים להחלטות שלנו יש השפעה מיידית עלינו ועל סביבתנו. על כתפי כל אחד מאיתנו האחריות לזרז יציאה בטוחה ממשבר הקורונה או לגרום להמשך דשדוש ופגיעה בריאותית בסביבה וקרטוע של המשק.

חשוב שנבין שישנם דברים שאין לנו שליטה עליהם. אין לנו שליטה על שטפונות וגם אין לנו שליטה על נוכחות וירוס הקורנה בחיינו או להיעדר וירוס השפעת מחיינו השנה. נגיף הקורונה נכפה עלינו. כל עוד לא היה בנמצא חיסון, כל מה שיכולנו לעשות הוא להימנע מהתקהלות, לשמור על ריחוק חברתי ולעטות מסכות. צעדים שמכבידים על החיים אבל מפחיתים את הסיכון להידבק ולהדביק.

הפיתוח המהיר של החיסונים נגד קורונה למבוגרים וצעירים בני 16-18 ומבצעי החיסון הנרחבים והמהירים שאורגנו בישראל- במידה רבה על ידי קופות החולים – פתחו בפנינו אפשרויות שלא היו קודם להתנהל ביתר ביטחון במרחב (עדיין נדרשת ההשלמה של עטיית מסכה כדי לצמצם את אפשרות ההידבקות למינימום). לכל אחת ואחד מאינו מעל גיל 16, ניתנה האפשרות להתחסן. במצב החוקי הקיים, זו החלטה שלנו אם לנצל את האפשרות הזו או לא. אבל כאמור מדובר בהחלטה שלא רק משפיעה על הבריאות שלנו, אלא על האנשים שאיתם אנו באים במגע וגם במצטבר על המשק כולו.

ואכן, לפי נתוני משרד בריאות שמתפרסמים במכון דוידסון שבמכון ויצמן, עד כה התחסנו במנה שניה 4.6 מיליון מחוסנים, מהם 3.2 מיליון שקיבלו גם את המנה השנייה. כך שלפי נתונים שהתפרסמו במכון דוידסון, עולה שכ-45% מאוכלוסיית ישראל קיבלו חיסון ראשון וכ-30% חיסון שני. בנוסף, יש לקחת בחשבון את העובדה שילדים לא יכולים להתחסן והם מהווים כ-25% מאוכלוסיית המדינה. ויש עוד כ10% אנשים שחלו והחלימו. זאת אומרת במבט על המדינה, מצבנו טוב. אבל חשוב להסתכל גם על נתוני ההתחסנות של עובדי ההוראה. לגבי נתונים אלו, ישנם נתונים שונים אבל העובדה היא שרבים מעובדי ההוראה טרם התחסנו וחלקם מסרבים עקרונית להתחסן.

להלן מספר עובדות שעלינו לזכור בעת קבלת ההחלטות:

1. החיסונים שהועברו למאות מיליוני אנשים בעולם, מעל ומעבר לבדיקות שנעשו על ידי חברות התרופות לפני קבלת אישור להשתמש בהם, הוכחו כבטוחים. לא דווח על תופעות לוואי מדאיגות.
2. החיסונים התבררו ביעילים מאוד הן במחקרים בחו"ל והן במחקר ענק שנעשה בקופת חולים כללית בהשתתפות מיליון מאתיים אלף אנשים (מחציתם בקבוצת הניסוי ומחציתם בקבוצת הביקורת -כאלו שלא קיבלו את החיסון). היעילות של החיסון מתבטאת בכך שהוא מפחית בכ- 92-94% את אפשרות ההידבקות מקורונה, מפחית את הסיכון לחלות במחלה קשה אם בכל זאת נדבקים ומפחית את מקרי המוות. כל אלו נתונים שהתקבלו בישראל ובעולם. גם קופת חולים מכבי ערכה ניסוי דומה לזה של קופת חולים כללית עם נתונים דומים.
3. לפי החוק במדינת ישראל, אסור להתנות כניסה למקומות העבודה בהתחסנות או בהצגת בדיקת קורונה שלילית. אפשרי כמובן שהכנסת תחוקק חוק כזה. אבל זה איננו המצב כרגע.
4. דווח שבמוסדות חינוך שונים חשיפה למחנכים חולים בקורונה שלא התחסנו הביאה להידבקויות של ילדים ואנשי צוות ולהכנסתם של מספר רב של ילדים, בני משפחה ואנשי צוות לבידוד. רק היום התפרסם שירוחם הפכה לעיר אדומה אחרי שהייתה ירוקה עקב הידבקות המונית בגן ילדים בעיר
5. ישנם ניסיונות של הורים לשלוח למוסדות החינוך ילדים שאמורים להיות בבידוד. ובכלל, ישנה האטה בהתחסנות של צעירים. חלק מהצעירים האלו הם הורים לילדים שלומדים במוסדות החינוך (הנאמר כאן מבוסס על מידע אישי)
6. ילדים עד גיל 16 אינם יכולים להתחסן כי בשלב זה אין חיסון מאושר עבורם. זה אומר שהימנעות מאחריות על ידי צוותי ההוראה חושפים את הילדים לאפשרות להידבק ולחלות.

עד כאן העובדות. לאור הנתונים האלו מתחיייבת החלטה אישית של כל גננת ומורה שטרם התחסנה כמו גם של הורים לילדים שמגיעים למוסדות החינוך, להתחסן. אין ספק שגם אנשים שהיו חרדים יותר להשלכות הקורונה למצב בריאותם (בני ה-60 או אפילו ה-50 פלוס) התחסנו בהמוניהם. ייתכן שהשיקול של צעירים (גננות, מורים והורים) הוא שגם אם יחלו הם לא יקבלו ככל הנראה את המחלה בצורה קשה, אז הם מוותרים על החיסון. התחלואה אצל צעירים היא אולי פחות קשה אבל גם צעירים עלולים לסבול מפוסט קורונה שפוגעת בתפקוד חודשים ארוכים אחרי ההחלמה מהוירוס. וזה לגמרי מיותר להסתכן בהידבקות כאשר קיימת אפשרות להתחסן.

בנוסף, יש לזכור שאנחנו תלויים אחד בשני. אי התחסנות של צוותי הוראה מזה, ושל הורים מזה, עלולה (וכבר עתה המצב קורה) להביא התפשטות התחלואה ולריבוי של ימי בידוד וסגירה חוזרת של מסגרות החינוך. אני תוהה מה מביא אנשים לקחת על עצמם אחריות כל כך כבדה על עצמם? כל זאת כמובן כאשר ההחלטה לא להתחסן היא לגמרי חוקית.

כל מה שנותר הוא לשכנע אנשים לההתחסן לטובתם, לטובת הילדים ולטובת החברה. זו האחריות האישית של כל אחת ואחד מאיתנו וחשוב שלא נתנער מאחריות זו ונדחה את האפשרות להתחסן. אני לא חושבת שצריך להתחסן מפחד משיימינג או בשל איום של שינוי חקיקה בנושא. אני חושבת שההחלטה להתחסן היא ההחלטה האחראית היחידה במצב הנתון, עבור מי שלא קיימת המלצה רפואית לא להתחסן.