כללי התנהגות: למה, מה, (כמה),איך?

פוסט זה יציג את החשייבות של כללי ההתנהגות ואת ההיגיון שמחייב את קיומם. בנוסף אציג בפוסט סוגים של כללים (מה?), תפיסות שנוגעות לאופן הצבתם של כללי ההתנהגות (איך?). לבסוףאדון בצורך לשמר את כללי ההתנהגות. יוצגו גם ממצאי מחקר שנוגעים לאפקטיביות של הצבת כללי התנהגות גם בעיני התלמידים עצמם וגם דוגמה שמצביעה על הפנמה של כללי התנהגות בגן.

במסגרת הדיון בדרכי הצבתם ושימורם של כללי ההתנהגות אתמקד בהתלבטות:"תקיפות-גמישות" בדרך אכיפתם  וכן בעתוי הרצוי להציב כללים: מייד בהתחלה או שמא לאפשר לילדים להתרגל למסגרת ואז לדבר על כללי התנהגות.

לוחות הברית פיסול קרן כיתה ז'

כללי התנהגות כהכרח וכביטוי לסוציאליזציה 

סוציאליזציה (חברות) מוגדרת כרכישת הכללים, הנורמות והערכים של "החברה" שבה הילד, האדם חי. הצורך ברכישת כללים, נורמות וערכים של קבוצה-הוא ביטוי לחיים בקולקטיב ולכורח להתחשב באחרים ולאמץ כללים להסדרת החיים במסגרת אותו הקולקטיב. כל מסגרת והכללים שלה. ישנם כללי התנהגות בבית ובמשפחה שהילד לומד מתחילת חייו באופן פאסיבי ומאז שהוא מתחיל להיות נייד באופן אקטיבי. בדומה לכך נדרשים כללי התנהגות במעון, בגן הילדים, בכיתת הלימוד בבית הספר, במקומות העבודה, בסופר, ברכבת, באוטובוס ועוד. בניית קודקס של כללים במסגרות חינוכיות  באה להסדיר את החיים בקולקטיב זה, כדי לאפשר למידה והתפתחות בתוך אווירה של בטחון ושייכות. דהיינו, אין ויכוח, או אולי לא צריך להיות ויכוח, לגבי נחיצותם של כללי התנהגות בכל מסגרת ובכללם בבית ובמסגרות חינוך. השאלות שיש לשאול אותן הן: א. אלו כללים יש לגבש? ב. איך לקבוע את כללי ההתנהגות? ג. כמה כללים נחוצים? ד. איך לאכוף ולשמור על כללי ההתנהגות לאורך זמן?

אילו כללי התנהגות נגבש?

כללי ההתנהגות נועדו מצד אחד לשמור על הביטחון הפיזי של האנשים, ומצד שני בהיותם נוגעים לחיים בצוותא בין אנשים הם גם קשורים לדרכים שונות לשמור על פעולה מסודרת של הקבוצה או הקהילה מתוך שמירת הזכויות, הרווחה הרגשית וביטחון של היחיד בה. להלן מוצעת דרך לסווג כללי התנהגות שעולים בקנה אחד  עם הנאמר:

א. כללים שבאים להבטיח את הביטחון הפיזי והרגשי של כל האנשים(ילדים ומבוגרים) שחיים באותו מקום; לדוגמה לא לטפס על הגדר; לא להתגלש בעמידה; לחגור חגורות בטיחות בנסיעה. בשל חשיבותם כללים שבאים לשמור על החיים עצמם (כמו הכלל האחרון) הופכים לחוקים מחייבים שסנקציה מתלווה להפרתם.

ניתן להגדיר סוגי כללים בחברת בני האדם  על בסיס האבחנה של טוריאל (Turiel) בין ערכים מוסריים אוניברסאליים (שבאים להבטיח הוגנות, מניעת פגיעה באחר וצדק לכולם) לבין ערכים קונוונציונאליים (כללים מוסכמים שבאים להסדיר חיים בתוך חברה והם עשויים להיות שונים מתרבות לתרבות ובין קבוצה לקבוצה בהתאם למאפייניהן הייחודיים)  לבין ערכים שנוגעים לדרכי הבעה ומימוש העצמי של היחיד (כללים שנוגעים להתנהגות הפרט כגון איך להתלבש, להציג את עצמך וכו').

ב. כללים שבאים להבטיח את השלמות הפסיכולוגית ואת הרווחה הרגשית של כל השותפים לקבוצה או לקהילה על בסיס הגינות וצדק; לדוגמה: לא לגרום לכאב פיזי לילד אחר ולא להעליב אנשים בפומבי. המיוחד בכללים בקטגוריה הזו הוא שהם אוניברסאליים וצריכים להיקבע על ידי המבוגר האחראי ולא להעמידם לדיון כלשהו. בספרי  Classroom Management in Early Childhood Education , ביקשתי להבחין בין מה שכיניתי כמנהיגות מוסרית לבין מנהיגות מבוזרת או שיתופית. בעוד שבמקרים רבים נוטים להעדיף מנהיגות שיתופית שיש בה פיזור כוח וסמכויות בין אנשים בארגון או בקהילה, הצבעתי על צורך להפגין לעתים מנהיגות מוסרית שמבקשת לחתור להבטחת תנאיי חיים ולמידה טובים לכולם על אף התנגדויות של חלק מאנשי הצוות או הקהילה. הצבעתי לדוגמה על מצבים  שבהם חלק מהורי הילדים או חלק מהצוות מבקשים להשעות ילד או להוציאו כליל מהכיתה או מהגן בשל התנהגותו ועל אפשרות שמנהלת גן או מחנכת תפעיל מנהיגות מוסרית ותקבל החלטה להשאיר את הילד אם היא מעריכה שפעולה זו היא לטובתו וביכולתה להכיל את הילד בכיתתה. במקרה של כללי ההתנהגות מהסוג המוסרי, חשוב לקבוע כללים שמבטיחים רווחה רגשית והגינות לכולם מבלי להעמיד את הכללים עצמם ל"הצבעה". קיימת חשיבות להסביר את ההיגיון שעומד מאחוריהם של כללים אלו אבל לקבוע שאותה מסגרת(משפחה, גן, בית ספר, מקום עבודה) לאת תקבל פגיעה רגשית או חברתית באנשים לא חשוב מהי השתייכותם. כללים מסוג זה נוגעים הן למרחב ה"ממשי" והן למרחב ה"וירטואלי".

ג. כללי התנהגות שבאים להסדיר את החיים בקבוצה, כללים קונוונציונאליים עשויים מטבע הדברים להיות שונים ממקום למקום ובלבד שייקבעו כללים שיסדירו את ההתנלות באותה קבוצה או קהילה. בבית מסוים הכלל עשוי להיות שלא אוכלים בחדרי השינה בעוד שבבתים אחרים הדבר הוא בגדר מותר. יש מקומות שבהם  הסועדים מפנים צלחות  בשעה שבמקומות אחרים הדבר איננו מקובל. בגן זה או אחר בשל המקום המצומצם מקובלים כללים של הגבלת כמות הילדים המורשים לשחק בו זמנית באותו מוקד. לאיסוף צעצועים בתום המשחק חשיבות רבה הן לכלל והן לילדים עצמם שהאיסוף עשוי לעזור להם להתארגן מנטאלית למעבר מפעילות לפעילות. בנוגע לסוג זה של כללים יש היגיון לשתף את חברי הקהילה, לרבות הילדים בגיבוש הכללים. ילדים ואנשים שותפים לגיבוש הכללים ירגישו אולי מחויבים יותר לשמירתם. בכל מקרה , לצד עמידה תקיפה על שמירתם של כללים, חשוב שהגיונם יהיה מובן לכל גם אם כללים שמטבעם עלולים להגביל פעילות אינם חביבים על האנשים.

ד. כללים שנוגעים לביטוי האישי ולמימוש העצמי של האנשים. כללים אלו עשויים להנחות בנים או בנות איך להתלבש או להסתפר. ולעתים איך ומה לצייר או לכתוב. אנשים נוהגים באופן שונה בנוגע לכללים האישיים בהתאם לתפיסותיהם החינוכיות בעיקר בנווגע לאמונה ביכולת של הילד לדעת מה הוא באמת רוצה וצריך. אישית, אני חושבת שבנושא זה יש להתערב כמה שפחות בתנאי שדרך הביטוי האישית אינה פוגעת בילד עצמו או בזולתו.

ה. אני מתייחסת לכללים שנוגעים להתפתחות ולמידה כאל קטגוריה נפרדת, למרות החפיפה בין כללים אלו לכללים בקטגוריות האחרות בשל חשיבותם המיוחדת. אפשור גמישות קוגניטיבית מחייב לדעתי  לארגן סביבה עם מינימום הגבלה על אפשרויות חקר וביטוי אישי. לדוגמה, נדרש בעיניי אפשור של תנועה בין מרכזי המשחק השונים בגן כדי שדימיון הילדים לא יוגבל על ידי כללים שרירותיים. במקרים מסוימים חשוב לארגן את המרחב כך שפרויקטים של בניה או חקר של הילדים ייוכלו להתפרס על פני כמה ימים או שבועות.  כמו כן, אני לא רואה היגיון רב לא לאפשר לילדים לשוחח בזמן הארוחות. כנ"ל לגבי אפשרויות ההבעה בכתב ובציור או בניה שמיותר להגביל אותם באמצעות כללים. עם זאת, נדרשים כללים שמסדירים את החיים המשותפים במסגרת (למשל לאסוף את הכל ולהחזיר למקום בסוף המשחק), לנקות את הסביבה אחרי השלמת היצירה, לשמור על הביטחון של הילדים האחרים(למשל לא לזרוק חפצים במרחב).

איך נקבע כללים: האבחנה בין חברות מפנים לחברות מבחוץ

ניתן להבחין בין "חברות מבחוץ" לבין "חברות במפנים"(סרוף ושות, 1998, עמ' 347-349).

• חברות מבחוץ מייצגת השקפה מסורתית לפיה הכללים נכפים על הלומדים(או על הילדים) ע"י דמויות סמכות(תפיסה משותפת לאסכולה הפסיכואנליטית ולאסכולה ההתנהגותית).
•  חברות מבפנים מתייחסת לאימוץ מרצון של  כללי וערכי התרבות או הקבוצה כחלק מהשתתפות ביחסים עם דמויות הסמכות(ברברה רוגוף).

אף שכמו שכבר כתבתי למעלה במקרים של כללים קונבנציונאליים  קיימת חשיבות של שיתוף חברי הקהילה או הילדים בגיבושם, ביחס לכללים שנוגעים לצדק או לשמירת הביטחון הפיזי יש מקום לקבוע כללים "מלמעלה" חרף התנגדותם של האנשים.

עוד על איך מגבשים כללים

בנוסף לשאלה האם לשתף את חברי הקהילה או את הילדים בקביעת הכללים שאלת "האיך?" כוללת גם התייחסות ל: 1. מידת הגמישות או התקיפות באכיפת הכללים-סוגית העקביות; 2. מספר הכללים ה"רצוי"; 3. מתי רצוי לקבוע כללים בהתחלה (תחילת השנה, תחילת הפעילות, תחילת המשחק וכו') או אחרי תקופת הסתגלות.

1. גמישות לעומת תקיפות באכיפת הכללים-עקביות: חשוב להבין שלמרות שאינטואיטיבית  עולה לנו המחשבה שכדאי להיות גמישים בכל הנוגע לאכיפת כללי ההתנהגות, כדי לא "לחנוק" הבעה, יצירתיות, הרגשת ביטחון אכיפה "גמישה" ולא שיטתית של כללים מבלבלת את האנשים בכלל, ואת הילדים בפרט. כי אם האכיפה היא סלקטיבית ולא עקבית אז למה צריך את הכלל בכלל? נקודה נוספת בהקשר זה נוגעת לכך שאכיפה "גמישה" של כללי התנהגות מותירה שליטה גדולה הרבה יותר בידי האדם שנמצא בעמדה של סמכות. שהרי בו ורק בו תלוי אם הכלל ייכפה אם לאו. אם פעם אוספים צעצועים ופעם לא אוספים. אם פעם רוחצים ידיים  לפני האוכל ופעם אחרת לא מקפידים על כך. אם פעם מותר להשתמש בו זמנית בציוד של כמה מרכזים בגן ופעם אחרת לא-הילדים או חברי הקהילה נשארים תלויים ברצונו הטוב ובמצב הרוח של ה"מנהל". לעומת זאת, אכיפה עקבית ותקיפה של כללים מוסכמים-אכיפה שלא מותירה מקום לספקות על כך  שמתכוונים לשמור על הכללים הופכת את כולם-ה"מנהל" וחברי הקהילה(גננת וילדים; הורם וילדים, מנהל ועובדים) כפופים לכללים שמבטאים את הרצון המשותף של הקהילה. דהיינו , אכיפה עקבית ותקיפה של כללים  משקפת תפיסה שוויונית יותר של אותה מסגרת: הכללים נקבעו לטובת הקהילה ומחייבים את כולם. לעתים הויתור על אכיפה תקיפה נעשה מטעמי נוחות אבל המוותרים על האכיפה אינם נותנים את הדעת לבעיתיות שויתור זה מכניס להתנהלות הקהילה.
2. מספר כללי ההתנהגות צריך להיות מצומצם יחסית ונקבע עם מחשבה בתועלת של הכללים. כללים טובים תורמים לציפיות ברורות מהמסגרת. אין מספר קסם מקובל של כללים. אבל כשם שאנחנו מדברים על"עשרת הדיברות" כקודקס מוסרי שמנחה את האנושות, כך חשוב לדבר על מספר מצומצם של כללים הכרחיים להסדרת החיים באותה קהילה. ריבוי של כללים מסבך את ההתנהלות של האנשים ומקשה על יישומם שיטתי. ככל שהילדים צעירים יותר כך חשוב  להשקיע מחשבה רבה על קביעת מספר מצומצם של כללים מרכזיים, כללי ליבה שלא נוותר עליהם. ארבעה חמישה כללים מרכזיים(שכוללים גם כללי עשה וגם כללי אל תעשה). כללים אלו  הם גם מהתחום המוסרי וגם מהסוג הקונוונציונאלי.
3. חשוב לקבוע כללים כבר בתחילת הפעילות המשותפת לקבוצה של אנשים. אין מה להמתין. ציפיות ברורות שמובהרות לילדים כבר בתחילת פעילות חדשה, מסגרת חדשה, שנה חדשה מוסיפה לבהירות ולתחושת הביטחון. אחד השלבים הראשונים בכל התכנסות כוללת קביעת הכללים להתנהלות המשותפת. על כן, חלק מההיערכות לשנה חדשה בכל מסגרת חינוכית צריכה לכול התייחסות לכללים0מה, איך וכמה).

מעט על מה שנמצא מחקרית כ"עובד" בהקשר לקביעת ושמירה על כללי התנהגות

מחקרים מצאו שכללי התנהגות הם אפקטיביים בהבטחת תנאים של ביטחון פיזי, רגשי ותנאי למידה במסגרות חינוך כאשר: א. הם ברורים ומותאמים לסביבה: מאפשרים מעברים מהירים עם מינמום בזבוז זמן ובלבול בין מקום למקום ובין פעילות לפעילות(Bear,2015). בנוסף, כללים הם אפקטיביים ומיושמים באופן שיטתי כאשר התלמידם תופסים אותם ואת הסנקציות המוטלות על מי שמפר את הכללים כהוגנים(Arum, 2003). נמצאו קשרים חיוביים בין תפיסת הכללים הנהוגים בכיתות כהוגנים, לבין שורה ארוכה של השלכות חיוביות. כשהכללים נתפסו כהוגנים, עלתה ההיענות של התלמידים להיענות לכללים אלו, וציוני התלמידים היו גבוהים יותר. כללים שלא היו מתירניים ולא מחמירים מידי נתפסו כהוגנים יותר. ארום(Arum) הדגיש שכללים תקיפים(שאינם מתירניים ולא מחמירים מידי) אפקטיביים יותר כאשר המבוגר שקובע אותם נתפס על ידי התלמידים כבעל סמכות מוסרית לגיטימית-דהיינו מבוגרים שתלמידים מכבדים ושאותם הם תופסים כתומכים, הוגנים ולא שתלטנים מידי.

הפנמה של כללי התנהגות

המטרה היא שבסופו שדבר ילדים(וגם מבוגרים) יפנימו את הצורך לנהוג לפי כללי ההתנהגות ויקפידו על שמירתם גם בהיעדר דמות הסמכות שקבעה אותם או שהובילה לקבלתם.  הצלחה בחינוך לכללים עשויה להימדד בכך שבהיעדר ההורה הילדים יתנהגו לפי הכללים (לדוגמה כשהם נמצאים בהשגחתם של סבים או של בייבי סיטר). בגנים ובבתי ספר ההצלחה עשויה להימדד בשמירה על כללי התנהגות בהיעדר מנהלת הגן או המחנכת.

אני מציגה למטה  תצפית שמעידה על הפנמה של כללי התנהגות שנוגעים לתורנות בשימוש במחשב בגן ילדים בדליה אל כרמל.

1. עלי ניגש למחשב ומסתכל לצדדים. מוציא כסא ומתיישב ומסתכל על המחשב. מדליק את המחשב ביד ימין, אחר כך את המסך. מתיישב לוחץ על ENTER ביד ימין ושוב פעמייםם ENTER. על המסך מופיעה תוכנת משחק, הוא נכנס למשחק: א\וואו" הוא אומר, "תסתכלו אני הגדול מכולם..
2. אדם: איזה יופי, אני גם רוצה לשחק
3. ריבאל: רץ לכיוון אדם: אתה לא היום, סליחה, היום זה לא תורך.
4. מונא מצטרפת :אתה לא משחק היום מר אדם
5. אדם מסתכל על המסך
6. ריבאל: יש חוקים ואתה צריך לכבד אותם. תצא למקום אחר
7. אדם: מסתכל במחשב
8. אלין: בוא נאמר לגננת, הגננת תראי, אדם לא רוצה לזוז
9. ריבאל: בלי שנקרא לגננת הוא צריך להבין שהיום לא תורו
10. ריבאל פונה לאדם: אדם, תסתכל, היום יום חמישי. השם שלך לא מופיע כאן(מצביע על רשימת הימים שבה חלוקה של כל ילדי הגן לעבודה במחשב לפי ימי השבוע). בוא נחפש איפה השם שלך(ברשימה). תסתכל אתה תשחק ביום רביעי, אתמול שיחקת נכון ולא הפרענו לך. אז היום אנחנו משחקים. בבקשה תפנה את המקום שלך לילד אחר שצריך לשחק
11. אדם מסתכל על ריבאל, מסתכל על המסך ועוזב
12. אלין לוקחת כסא, מתיישבת ליד עלי.

בתצפית זו ניתן לראות שריבאל מוביל את אדם לקבל את כללי המשחק, את החוקים הנהוגים בגן גם בלא התערבותה של הגננת.

לסיכום: כל חברה  ובכלל זה משפחות ומסגרות חינוך צריכה כללים. כללים הם אפקטיביים כשהם נוגעים בעיקר להבטחת אינטראקציות הוגנות ואי פגיעה בזולת לצד הבטחת של ביטחון רגשי ופיזי לכל ילד.  נדרשים מעט כללים שהם ברורים לכל ואכיפתם אפקטיבית כשהמבוגר שקובע אותם נתפס כהוגן, החלטי וחם.  בעוד שבנוגע לכללים קונבנציונאליים שנוגעים למוסכמות חברתיות מועיל לשתף את חברי הקהילה בתוכנם ומספרם של הכללים, בנוגע לכללים שנוגעים להבטחת זכויות והרווחה של האנשים יש לקבוע כללים "מלמעלה" ולאכוף אותם. נדרשת עקביות באכיפת הכללים. נאמר שגמישות באכיפת הכללים חושפת את אנשי הקהילה לשליטה של האדם הקובע בעוד ששמירה עקבית על כללים תורמת לשיוויוניות בכך שכולם-ללא קשר למעמד-כפופים לאותם כללים מוסכמים. בנוגע להבעה וביטוי עצמי של ילדים חשוב להימנע ככל האפשר מקביעת כללים שעלולים לחסום אותם.  המטרה היא שבסופו של דבר, ילדים ואנשים ישמרו על הכללים מתוך אמונה בחשיבותם ולא מתוך חשש מעונש.