בתאריך 20.4.2023 שודרה בחדשות הערב של כאן 11 כתבה מרגשת בעיניי על הפתרון המסתמן עבור רועי (שם בדוי), הילד הטרנסג'נדר מגבעת שמואל, בהשתתפותו ובהשתתפות מרגשת של אימו. החדשות הטובות הן שרועי מצטייר כילד פעלתן, חיוני ונראה מרוצה מעצמו- ילד ככל הילדים בגילו. מבט חטוף יוצר את הרושם שמהומה סביבו לא הצליחה לשבש את התנהלותו היומיומית. מעודד גם לשמוע מפיו (פניו הוסתרו) שטוב לו בבית הספר ושהמורה טובה. מעודד לשמוע שהסערה שהתרחשה כאן וזעזעה ורגשה את המדינה לא הזיזה את הילד ממסלולו. התבשרנו גם שהתוכנית המסתמנת היא שרועי יסיים את שנת הלימודים בבית הספר הממלכתי-דתי שבו הוא לומד, ושבמהלך לימודיו בו חוללה קבוצת הורים את הסערה שנבעה מדרישתם להרחיקו מבית הספר באמצע השנה, ואף לשלול את זכותו שיציג עצמו ויפנו אליו כבן, כפי שהוא מגדיר את עצמו. בשנת הלימודים הבאה יעבור הילד בהסכמת הוריו לכיתה לילדים מחוננים בבית ספר ממלכתי. האם שהתראיינה בפנים גלויות לכתבה ציינה שהיא מבינה ומקבלת שהמחיר הצפוי של מעברו של הילד לבית ספר ממלכתי "חילוני" עשוי להביאו בעתיד לרצות להסיר את הכיפה ולא לרצות להיות דתי.
למה בעיניי מדובר בפתרון טוב עבור רועי?
מדובר בפתרון טוב בעיניי משום שבניגוד למצב ששרר במשך שלוש שנים בבית הספר שבו הוא למד, במהלכן היה צריך לשמור בסוד את זהותו המגדרית מפני חבריו לכיתה והוריהם, יוכלו עתה רועי והוריו להציג עצמם בגלוי כמי שהם. מצב זה בריא לנפשו של הילד. אני באמת לא יודעת איך הסבירו לרועי שעליו להסתיר מחבריו ומהסביבה את היותו טרנסג'נדר. שהרי במהלך שלוש שנות לימודיו בבית הספר הממלכתי דתי שבו למד רק קומץ אנשי צוות (המנהלת, רכזת השכבה, אולי גם המחנכת?) היו שותפי סוד. אני חושבת שעניין הצורך להסתיר מהסביבה את זהותו המגדרית ה"אמיתית" יש בו משהו לא חינוכי. זה היה ההסדר עם בית הספר הממלכתי דתי שבו למד. רכזת החטיבה ומנהלת בית הספר ואולי חלק מהמורות הכירו את היותו של רועי טרנסג'נדר אבל ביקשו מההורים ומהילד לא לגלות דבר על זהותו המגדרית לילדים ולהורים אחרים. מצב זה הוא סוג של קבלה על תנאי. כך שהפתרון שהוצע לילד הוא פתרון שמשחרר אותו ואת משפחתו מהצורך להסתיר את זהותו ומהחשש המתמיד שמא פרטי זהותו יתגלו (כפי שאכן קרה).
מעודד גם לשמוע שלמרות הוויכוח במישור הציבורי, השכילו ככל הנראה בבית הספר בשנת תשפ"ג לעצב עבור רועי סביבה שמאפשרת לו לחוות את חייו ככל ילד סקרן ופעיל בגילו. טוב גם שמערכת החינוך בהנחיית בג"צ לא אפשרה את העברתו של הילד באמצע שנה לבית ספר אחר- העברה שהייתה משדרת לו דחייה. בפתרון שנוצר הוא יהיה רצוי ומקובל בבית הספר החדש שלו כשהוא גם נכנס עם "כרטיס" כניסה של מצוינות.
מעודד ביותר גם לשמוע את אימו של רועי, שההיגיון הבריא שלה אפשר לרועי להתפתח למי שהוא. כאמור היה מרגש לראות את רועי שהצטייר כילד נבון מאוד, מרוצה ופעיל.
בעיניי, למרות שנמצא פתרון לרועי לשנת הלימודים הבאה, לא הייתי מוותרת על המשך עבודה עם ההורים ועם כל צוות ההוראה בבית הספר הממלכתי-דתי בגבעת שמואל – גם עם אלו שהשלימו עם נוכחותו של הילד וגם עם אלו שרצו להרחיק אותו מבית הספר. הכרחי בעיניי לנצל את המקרה שהזדמן להם כדי להעמיק הבנה גם לגבי מהותה של הזהות המגדרית של כל אדם, בין אם הוא דתי ובין אם הוא חילוני, וגם לגבי החשיבות של קבלת כל ילד וילדה וכל אדם ללא קשר לזהותו המגדרית לתוך הקהילה. הכרחי שההורים יבינו שהדרתו של ילד בשל זהותו המגדרית היא מעשה פוגעני המפרק את הקהילה עצמה. הכרחי שההורים וגם צוות המורים יבינו שבכל קהילה חברים ילדים ומבוגרים המצויים בנקודות שונות על רצף הזהות המגדרית מ"זכר" ל"נקבה". חשוב שיבינו ויפנימו שקביעת הזהות המגדרית היא משהו שלגביו יש לכל פרט בעלות מוחלטת. ושחשוב שיפנימו שבכל קהילה, בכל משפחה, בכל דת, יש ויהיו הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים וגם אנשים שנולדו "בגוף הלא נכון" מבחינת המין הביולוגי ומבקשים לממש את זהותם המגדרית באמצעות שינוי המראה החיצוני כך שהוא יבטא בצורה נאמנה את זהותם הפנימית. על כן מדובר בתהליך של התאמה מגדרית- לשנות את החיצוניות על מנת להתאים אותה לתחושות הפנימיות לגבי הזהות המגדרית.
מה התובנות העולות מניתוח המקרה מעל ומעבר למקרה הספציפי?
למרות מציאת סידור מניח את הדעת לרועי, הטיפול בפרשיה זו מעלה שאלות הנוגעות להתנהלות מערכת החינוך (הן ברמת הממסד הארצי והן ברמת בית הספר), וכן סוגיות של מימוש זכויות אדם בסיסיות לתלמידים. אני מזכירה שישראל חתומה על האמנה של האו"ם על זכויות הילד, שאוסרת על הפליית ילדות וילדים על רקע אמונה, דת, מין, גזע, מצב בריאותי ומצב שכלי. מערכת החינוך מחויבת אפוא להבטיח לכל ילד וילדה, בכלל זה ילדות וילדים טרנסג'נדרים, תנאי רווחה רגשית, שייכות ולמידה לפי אותם עקרונות שמבטיחים תנאים אלה לילדים אחרים שאינם טרנסג'נדרים. ילד טרנסג'נדר אמור להתקבל לגן ילדים ולבית ספר בזכות. לכן, אין לדרוש ממנו וממשפחתו להסתיר את זהותו המינית.
הכרחי ליצור מצב עבור ילדים והורים שהילדים ילמדו בגני ילדים ובכיתות ללא צורך להסתיר את זהותם. ציפייה מילד בגן חובה, או כיתה א', ב' או ג' שישמור על זהותו המגדרית בסוד עלולה להקשות על תפקודו ולהטיל ספק במי שהוא כבן אדם. בהכירנו את השונות בין אנשים בעמדותיהם כלפי גיוון מגדרי מתחייב להכשיר גננות, מורים ומנהלי בתי ספר לעבודה עם ילדים וילדות הנמצאים על הספקטרום המלא של הזהות המינית. הכרחי כמערכת חינוך להתמודד עם סטריאוטיפים ודעות קדומות של צוות חינוכי ולהכשירם לעבודה מותאמת ומכילה עם כל מגוון האוכלוסייה. הדבר נכון בכל זרמי החינוך, כיוון שגיוון מגדרי זהה בכל האוכלוסייה. אוכלוסיות מסורתיות יותר הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי נוטות לעתים להפגין יותר דעות קדומות. חלק מהאנשים בכל המגזרים נוטים להאמין עדיין שגיוון מגדרי, בין היתר טרנסג'נדריות, הוא עניין של אופנה, של טרנד. הכרחי שבמסגרת הכשרת המורים וההתפתחות הפרופסיונלית תהיה התעמקות בנושא מגדר, מין וזהות מגדרית ותהיה התייחסות להטרוסקסואליות, להומוסקסואלית ולטרנסג'נדריות.
אחד מנושאי הטיפול ההכרחיים במוסדות החינוך כולל עבודה עם הורי הילדים כולם והכנת הקרקע לשילוב בתוך גן או כיתה של ילד או ילדה טרנסגנ'דרים. במקום להסתיר מידע, חשוב להכין את הקרקע מבעוד מועד, לשוחח עם ההורים, לבחור בכל בית ספר את הכיתה שהכי מתאים להכניס את הילד אליה, להבטיח תמיכה של הורי יתר הילדים. ההסתרה של המידע לא טובה לילדים עצמם וגם לא לאמון בין ההורים לבית הספר. ברור שעקרונית מדובר בזכות לפרטיות של כל ילד וילדה לשמור על סודיות בנוגע לזהותם המינית. אבל בחיים כמו בחיים די ברור שבמוקדם או במאוחר זהותו האמיתית של הילד תתגלה, ולכן עדיף להיות פרואקטיביים ולהכין את קרקע לקבלת הילד למוסד החינוך בצורה שתואמת את הצרכים של כולם.
בעיניי התובנה המרכזית ביותר היא שבכל מקרה לא יוצע לילדים ולילדות טרנסג'נדרים פתרון הכרוך בשלב כלשהו בהסתרת זהותם המגדרית. זהו תהליך שבמוקדם או במאוחר יפגע בילדים עצמם. עצם הצורך להסתיר את זהותם היא לא מהדברים הבריאים לנפש הילד. זאת ועוד, בעולם הלא מושלם שבו אנחנו חיים, אני חושבת שהכרחי לעשות כל מאמץ למצוא עבור הילד את מסגרת החינוך המחבקת והמקבלת אותו כמו שהוא מלכתחילה. למידה בבית ספר שהילד איננו מאה אחוז רצוי בו, בצו של בית משפט, רחוקה מלהיות הפתרון האידיאלי. עם זאת, טוב שבית המשפט הכתיב למערכת לחפש פתרון הולם לילד.
אני מציעה שמכללות להוראה תבדוקנה עצמן לגבי הכשרת צוותי הוראה לעבודה עם ילדים ו/או הורים טרנסג'נדרים. זאת ועוד, במסגרת מרכזי פסגה והשלמויות של מחוזות יש לטפל בהכשרת גננות, מורות ומורים ומנהלות ומנהלי בתי ספר לטפל בסוגיות אלה.
זה כל כך נפלא שכתבת על זה. במיוחד אחרי שאתמול התראיינה האם בחדשות סוף השבוע על-ידי דנה וייס.
אשתף בפייסבוק.
תודה רבה מאיה על ההתייחסות. אני ראיתי את הריאיון עם האם בכאן 11. אני חושבת שלא מספיק מטפלים בסוגיה זו בהכשרת גננות ומורים. אשמח אם תשפי.
מסכימה איתך על הרוב , חוץ מנושא "חינוך ההורים". לא מדובר כאן רק על הכלת השונה, שנכונה לגבי כל שוני ו"חריגות". מדובר על תפיסת עולם אחרת,שגם לה יש מקום.
נראה לי שאצל חלק גדול מההורים,כשתבוא ילדה בת 3.5 ותגיד שהיא בן , יעשו כל מאמץ אפשרי על מנת להמשיך לגדל אותה כבת. לא מתוך אכזריות או חוסר נאורות, אלא מתוך אהבה ואכפתיות (ואפשר למצוא הרבה מאוד טיעונים אוהבים ואכפתיים רלונטיים).
התפיסה שלפיה ילד צעיר לא מבין את מלוא ההשלכות של שינוי מין על חייו ועתידו , ויש להמתין עם שינויים אלה לגיל בוגר, היא תפיסה ערכית לא פחות מזו המגדלת כל ילד לפי רצונו ..
דוקא משום שקיים ספקטרום של תחושת התאמה למגדר, החשש של הורים שמא החשפות מוקדמת של ילדם לנושא תבלבל אותו, צריך להיות מובן.
במדינה של חינוך ממלכתי חובה, למערכת החינוך משימה מורכבת שמתחשבת ושומרת על זכויותיהם ועל תחושת המוגנות של כלל הילדים ושל הוריהם.
איריס,
אני מבינה מה שאת כותבת אבל מומחים גדולים ממני בתחום של זהות מגדרית בכלל וטרנסג'נדריות בפרט יחלקו מאוד עם קביעותיך. מסתבר שילדים צעירים בגיל הגן מאוד איתנים בתפיסתם המגדרית. אי קבלה של הצהרותיהם עלולה לגרום להם מצוקה של ממש. מניעת מצוקה מהילד או הילדה חשובה יותר מכל שיקול אחר. אני לגמרי מבינה הורים ומחנכות במסגרות החינוך. מה שחשוב בעיניי הוא בכלל להקשיב לאנשים שבאים מהתחום וכשעולה ספק להתייעץ איתם. במקרה של הילד בגבעת שמואל הם היו מלווים במומחים מבין היתר של ארגונים להט"בים דתיים. מטרת העל של הטיפול בסוגיות אלה היא הבטחת רווחה רגשית לילדים ומניעת מצוקה שכרוכה באי קבלתם .
קלודי