חינוך לידה עד שלוש היה תמיד החוליה החלשה ביותר של מערכת החינוך בישראל. במקור, האחריות עליו הופקדה בידי משרד העבודה והרווחה וההפעלה של חלק מהמסגרות- בידי ארגוני הנשים. ניתן לראות התנהלות זו כביטוי לתפיסה שנדרשים פתרונות עבור הילדים הצעירים ביותר בעיקר כדי לאפשר לאימהותיהם לצאת לעבודה. המוקד לא היה בהכרח איכות החינוך במסגרות החינוך לתינוקות ופעוטות.
עם הזמן התמונה השתנתה. לכאורה גברה המודעות לחשיבות האיכות של הטיפול בתינוקות ובפעוטות. מחקרים החלו להצביע על קשרים בין האיכות של החינוך- טיפול במסגרות החינוך לגיל הרך לבין הישגיהם הלימודיים של הילדים בגיל בית הספר. ואכן, בשנות השמונים של המאה העשרים החלו במשרד העבודה והרווחה בהכשרה מסודרת של הצוותים החינוכיים שעבדו במעונות היום. בשנות השמונים הכשרתן של המטפלות כללה כ-500 שעות לימודים במשך שנתיים. המטפלות למדו יום בשבוע במדרשות שנקראו בהמשך בתי ספר להכשרת עובדים חינוכיים סוציאליים (של משרד העבודה והרווחה). המטפלות למדו יום בשבוע (בדרך כלל מהשעה 8:30 עד 15:30), וקיבלו שכר מלא על יום הלימודים על חשבון ארגוני הנשים. משרד העבודה והרווחה מימן את ההכשרה עצמה. המטפלות קיבלו תעודות. בהמשך, עם ההפרדה בין משרד העבודה לבין משרד הרווחה, תהליך ההכשרה עבר פורמליזציה שהביאה בסופו של דבר לירידה ברמת והיקף ההכשרה: המטפלות נדרשו להשלים סוג 1 ואח"כ סוג 2 כמקצועות "טכניים" של טיפול של משרד העבודה והרווחה. ההשתלמויות התקצרו ועברו לשעות אחר הצהריים אחרי יום עבודה עמוס. קבלת סוג 1 ו-2 מותנית בהיבחנות במבחן אמריקאי שאין בעיה לעבור אותו. מיותר לציין שסוג זה של הכשרה איננה בונה מקצוענות אצל המטפלות. וכל זאת במקביל לתנאיי עבודה גרועים במיוחד: שכר נמוך, ריבוי שעות עבודה, קבוצות גדולות של ילדים וחופשות כמו של עובדי מנהל ולא כמו של עובדי חינוך.
בסוף שנות ה- 90 נעשה ניסיון ראשון להעביר את האחריות להכשרת הצוותים החינוכיים לילדים בני שנתיים-שלוש למשרד החינוך, בתקופה שבה ד"ר רינה מיכאילוביץ הייתה ראשת האגף הקדם היסודי. רות צור הייתה אחראית על מיזם ההעברה הדרגתית של החינוך לידה עד שלוש למשרד החינוך. בתקופה זו נבנתה תוכנית-אב להכשרת המחנכות ונבנה קאדר של מדריכות. המדריכות עברו הכשרה מסודרת ומעמיקה לעבודה והדרכה של צוותי חינוך העובדים עם פעוטות. בשלב כלשהו ניסוי זה הופסק. אחרי מחאות ודיונים ומעבר של האחריות על המעונות למשרד הכלכלה, משרד התעשיה וכו', התקבלה החלטה בשנת תשפ"ב להעביר את האחריות על מעונות היום (לא על כל המסגרות לידה עד שלוש) למשרד החינוך. הוחל בתהליך הכשרה של כל העובדות (כ- 50,000). הניסיון הוא להקביל את ההכשרה לזו של הסייעות בגני הילדים הציבוריים. זאת ועוד, נבנה מהלך של בניית קאדר של מדריכות ארציות ומחזויות להכשרה המונית של המטפלות. הכשרתן של המדריכות נעשית במקביל להכשרת המטפלות עצמן. התרשמותי היא שבין המדריכות המגויסות, רבות אינן מכירות מספיק לעומק את מאפייני ההתפתחות של תינוקות ופעוטות. ההכשרה עצמה נעשית במכללות להוראה והמטפלות המשתלמות מקבלות מלגת לימודים. האחריות על ההכשרה בפועל נשארה בידי בעלי התפקידים של משרד העבודה והרווחה. זו מחשבה טובה לכאורה שמבטיחה רציפות. מנגד מתקבעות תפיסות של הכשרה לא מספיק איכותית לעבודה עם תינוקות ופעוטות.
למרות מאמצים אלה אני טוענת שיש כשל עקרוני בכל הקשור בטיפול בחינוך לידה עד שלוש. ברור שמדובר במשימה לאומית כבדת משקל ויקרה. אבל חלק מהנחות היסוד עליהן מושתת מהלך המעבר למשרד החינוך ודרך ביצועו בעייתי. להלן הבעיות העקרוניות שאני רואה:
- עקרונית נקבעה הקבלה בין מטפלות לסייעות. זה אומר שעקרונית קובעי המדיניות מאמינים שתינוקות ופעוטות יכולים להסתפק במחנכות עם פחות הכשרה מילדים בני 3-6.
- ברור שמי שעובדות כרגע בפועל במעונות היום ובחלק מהגנים והמסגרות הפרטיים האחרים אינן גננות כי לא עברו הכשרה כזו. אבל האיסור להקשיב לטענה שמי שצריכה לעבוד עם תינוקות ופעוטות צריכה להיות גננת מעיד על חוסר הבנה של הצורך האמיתי להועיד גננות מוסמכות שתעבודנה עם תינוקות ופעוטות. טענה זו קשורה כמובן לטענה הקודמת וטמון בה חוסר אמון עמוק באפשרות של שינוי אמיתי בחינוך לידה עד שלוש.
- הכשרה מצומצמת של 200 שעות לבדה לא תעשה את העבודה. נדרשים בנוסף: הקטנה של קבוצות הילדים באחריות כל מטפלת, צמצום שעות העבודה של המטפלות, הגדלה משמעותית של שכרן והקבלה של תנאי עבודתן לאלו של גננות.
- נדרשת מחויבות לרפורמה שעשויה להימשך 20 שנה ויותר, שמטרתה שבכל כיתה של תינוקות פעוטות תעבוד לפחות גננת מוסמכת אחת.
- טענתי היא שחסרה הבנה בקרב קובעי המדיניות כמו גם בקרב חלק מההורים לגבי המורכבות של עבודה עם תינוקות ופעוטות. דווקא עם ילדים צעירים שפגיעים הרבה יותר לטיפול בלתי הולם נדרשים אנשי מקצוע נבונים, בעלי מודעות עצמית, עם הבנה טובה לגבי מהות ההתפתחות בגילאי לידה עד שלוש (מהות ההתפתחות שהיא מעל ומעבר ללמידה טכנית של טבלאות התפתחות המציגות הישגים התפתחותיים מצופים בכל גיל). עבודה עם תינוקות ופעוטות חייבת להביא בחשבון שהילדים תלויים קיומית ורגשית במבוגרים האחראים עליהם, שהם בשלב שבו לומדים לתקשר עם העולם, שהם מתקשים הרבה יותר מילדים גדולים לווסת את הקשב ואת הביטוי הרגשי שלהם. תינוקות ופעוטות זקוקים למחנכים ומטפלים שיודעים להקשיב להם, לפרש את התנהגויותיהם המילוליות והלא מילוליות, להבין אותם, לדבר איתם על מה שמעסיק, מטריד ומעניין אותם בכל רגע נתון בדרך שתינוקות ופעוטות יכולים לקלוט. נדרשים לשם כך מבנה אישיותי והכשרה מעמיקה, הכשרה שנוגעת במועמדות לעבודה עם תינוקות ופעוטות כבני אדם ולא ככלי קיבול של מידע. הכשרה שמגדילה את המודעות של המחנכות למשמעות האינטראקציות שלהן עם הפעוטות והתינוקות. הכשרה שמציגה קשיים אמיתיים ודרכי התמודדות אמיתיות עם קשיים אלו.
לכן דעתי היא שיש להתעקש על כך שתיבנה רפורמה רצינית שלוקחת ברצינות את הטענה שהחינוך לידה עד שלוש חשוב ביותר (אני לגמרי לא משוכנעת שרבים הפנימו באמת את הטענה הזו!!!) . יש לבנות מתווה שבסופו יחייב שמי שעובד עם תינוקות , פעוטות, ילדים בכל גיל יחזיק בתעודה של גננת. הצעתי משכבר שמערכת החינוך תחייה את תעודת הגננת המוסמכת כשלב ראשון בהכשרה. בהמשך הגננות המוסמכות תוכלנה להשלים בהדרגה תעודה רשמית של גננת בכירה וגננת אקדמאית. אבל יש בדרישה הזו ביטוי למחויבות אמיתית שתינוקות ופעוטות אינם יכולים להסתפק בכוח אדם מוכשר פחות מאשר ילדים בוגרים.
יש לקחת בחשבון שהשלמת תהליך ההכשרה של כוח האדם הקיים והנוסף ייקח שנות דור אבל יש לצעוד לכיוון הזה.
בנוסף, הכרחי לשפר את תנאי עבודתן של המטפלות במעונות- להקטין את קבוצות הילדים, לקצר שעות עבודה. ההדרכה שמקבלות הגננות והמטפלות חייבת לדעתי להתמקד באיכות האינטראקציות שלהן עם התינוקות והפעוטות -ומטרת ההדרכה להביא לשיפור מתמיד של האינטראקציה הזו. אני מפנה למודל ירוחם לעבודה במעונות יום שהצגתי בפוסט קודם שהוא ניסיון רציני ללכת בכיוון הנכון.
יש לקוות ששיפור תנאי העבודה והמעמד של הצוותים החינוכיים העובדים עם תינוקות יביא מועמדות ראויות לתפקיד. מועמדות שאותן יש לסנן. יש להפנים שלא כל אחת (ואחד) בנוי מהחומרים האישיים הדרושים לעבודה התובענית והמתגמלת רגשית של עבודה עם תינוקות ופעוטות.
לסיכום, חבל בעיניי לבזבז משאבים על רפורמה חלקית שאיננה נותנת מענה אמיתי למצוקת החינוך לידה עד שלוש. יש לבנות וליישם בהדרגה רפורמה אמיתית שבסופה לא תתאפשר עבודה במסגרות חינוך בכל גיל לאנשים ללא הכשרה חינוכית (גננת או מורה) המוכרת על ידי משרד החינוך. במקביל יש להתריע שיישומה של הרפורמה לא יהיה "אינסטנט" אלא ייקח זמן.
לקראת הבחירות הקרובות הכרחי שמפלגות יאמצו את הרפורמה האמיתית לחינוך סביר של ילדי לידה עד שלוש כחלק מהאג'נדה שלהן. לכן אני מאוד מעודדת שתחתמו על העצומה של האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך. היכנסו ללינק וחתמו:
מסכים לכל מילה!
וכמובן שחתמתי על העצומה החשובה, המומלצת על ידך!
תודה רבה אשר.
קלודי יקרה כמי שעבדה שנים רבות בניהול מערכות חינוך לגיל הרך מסכימה עם כל מילה שלך. הגיע הזמן למהפך בחינוך בגיל הרך ולהכנסת כוח אדם מקצועי מבית התינוקות ולא רק מגיל 3. ברור לכולנו שילדים לא נולדים בגיל 3 ובמקום לתקן את הנזקים בגיל 3 צריך לדאוג לכוח אדם מקצועי מגיל הינקות. דרך אגב רק לפני כמה שנים יכולתי כמנהלת למצוא גננות לבית התינוקות ולפעוטונים עד ש… הן החליטו שתנאי ההעסקה של משרד החינוך טובים יותר ועברו לשם. המון הצלחה והמשיכי לפרסם את מאמרייך ובתקווה שמישהו מחברי הכנסת הנוכחיים/עתידיים יבינו את הצורך הרב בשינוי משמעותי בהתנהלות מערכות החינוך לגיל הרך ושלא נשמע עוד על מקרים קשים של התנהגות פוגענית בילדים בגילאים הצעירים , המאתגרים והכל כך חשובים!!
תודה רבה רינה על ההתייחסות.
אני באמת חושבת שהרבה מאוד קובעי מדיניות ומכישרי צוותים חינוכיים אינם מפםנימים את ההכרח להעסיק כוח אם מקצועי בתנאי עבודה סבירים בעבודה עם ילדים בני לידה עד שלוש.
המצב הנוכחי לא נוח בעיניי כיוון שמדובר ברפןרמה לכאורה ולא ברפורמה אמיתית שתשנה את כללי המשחק. לצערי יש לנו מעט מידי שותפים למאבק החשוב הזה.
קלדוי
מסכימה עם הנאמר . אכן הגיל הרך הוזנח ואנו עדים לכך ולכן יש להכשיר את המטפלות ולחשוף אותן לעשייה החינוכית וחשיבותה.
אני חתמתי על העצומה ואשמח להצטרף במייזם לשם הכשרת מטפלות .(אתי סגל בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך , גננת ועסקתי בהדרכת סייעות ).
תודה רבה אתי על ההתייחסות.