בתחילת מלחמת "חרבות ברזל", בשבת השחורה, 7.10.2023, היו ילדים שחוו טראומה עם משפחותיהם בהיותם ספונים בחדרי ביטחון ומרחבים מוגנים שהותקפו באכזריות על ידי מחבלים, ואף בכך שבעל כורחם היו עדים למעשי אלימות קיצוניים שפגעו בבני משפחותיהם או בשכניהם. התנסויות קשות מנשוא אלה עלולות להשאיר חותם בנשמתם של הילדים ולהשפיע על תפקודם בהווה ובעתיד. נתבקשתי על ידי עמיתות לכתוב פוסט הנוגע לילדים אלה, אבל התמהמהתי כיוון שאני לא רואה עצמי מומחית בנושא טיפול בטראומה שמטרתו לצמצם את השפעת הטראומה על גיבוש סימפטומים פוסט טראומטיים.
על כן חיפשתי מקורות ומומחים לעניין. מצאתי בכתבתה של נטע אחיטוב (מוסף הארץ, 20.10.2023) ראיון עם פרופסור נתי לאור, מומחה לטיפול בטראומה ופוסט טראומה, הפניה לאתר "אתם איתי אונליין" ובו ילדים בני 4 עד 12 יכולים לקבל טיפול אונליין בטראומה ובניית חוסן. האתר נבנה על ידי פסיכיאטרים ואנשי טיפול נוספים המומחים בטיפול בטראומה ופוסט טראומה (ד"ר לילך רחמים, ניצה נקש ופרופ' נתי לאור).
מהראיון עם פרופסור נתי לאור ניתן לגזור מספר עקרונות אשר מנחים את הטיפול בילדים שחוו טראומות מלחמה. מה שנדרש הוא טיפול בכל הרמות: מהאינדיבידואלי לקהילתי. ניתן לדבר על מעגלים של תמיכה בחוסן על בסיס המודל של ברונפנברנר; חשוב לצמצם חשיפה לחדשות לבוגרים ולמנוע אותה לחלוטין מהילדים; חשוב שהילדים והמבוגרים יעסקו בתחביביהם, במשחק. חשוב שיפגשו חברים. חשוב גם שהמטפלים יקבלו בעצמם תמיכה: בין אם מדובר בהורי הילדים או במטפלים המקצועיים המטפלים באינטנסיביות במבוגרים וילדים שסובלים מטראומות. אני מבקשת להוסיף שהכרחית תמיכה בגננות, בגננים, במורות ובמורים בנוסף לתמיכה במטפלים.
ברמת הילד או הילדה
חשוב להבין שמה שבונה את תחושת החוסן של כל ילד וילדה על בסיס המודל האקולוגי של ברונפנברנר הוא איכות האינטראקציות היומיומיות האינטנסיביות עם האנשים הקרובים לו ועם הסביבה הפיזית. האנשים הקרובים ביותר הם לרוב ההורים, האחיות והאחים מצד אחד והמחנכות במסגרות החינוך והילדים המבקרים בו מצד שני. בימים אלה של המלחמה נקטע הקשר היומיומי עם המחנכות ועם ילדי הגן כך שהאינטראקציות בתוך המשפחה מקבלות בולטות. הדבר נכון בימים רגילים ובימי משבר כמו הימים שאנו חווים בישראל. לגבי כלל הילדים חשוב שירבו לעסוק במשחק חופשי, בפעילויות יצירה ובמשחקי הרכבה ובניה ולא יראו חדשות. כמו כן חשוב להגביל את זמן הצפייה בסדרות וסרטים, טובים ככל שיהיו. טוב מאוד לעודד פעילות גופנית.
באשר לילדים שחוו טראומה, בין כעדים למעשי זוועה או כחלק משהייה מתוחה וממושכת בממ"ד או במרחבים מוגנים אחרים, חשוב ביותר שילדים אלו ישתתפו בטיפול אישי בהקדם האפשרי. ד"ר לאור קובע שככל שהטיפול אישי, מותאם להקשר הספציפי של הטראומה של כל ילד וילדה כך הסיכוי לצמצום תסמיני פוסט טראומה גבוה יותר. ואכן אם אין שירותים ישירים אחרים ניתן לפנות ל "אתם איתי אונליין". באתר ניתן להירשם לקבלת טיפול בשני מסלולים: למסלול של ילדים בני 4-6 ולמסלול של טיפול בילדים 7-12. באתר נכתב שהתוכנית מתאימה לילדים שחוו טראומה אבל לא לילדים עם דיכאון קליני, פגיעה עצמית או אובדנות. בכל אחד משני המסלולים 14 מפגשים. תוכניות הטיפול "מבוססות על שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות שנמצאו בין היעילות ביותר לשיפור תגובות פוסט טראומטיות. שיטות הטיפול מועברות על-ידי סרטוני וידאו, טקסטים מאוירים, קטעי שמע, משחקים, אנימציה, שאלונים וטפסים דיגיטליים ודפי תרגול"(מתוך האתר). חשוב לציין שמטפלת או מטפל מלווים את התנסויות ההורים והילדים.
הפעילויות עבור ילדי הגן, בני 4-6 , מכונות "עוזרים לסימבי". "התוכנית כוללת 14 שלבים. במשך שלושה חודשים, ילדים והורים לומדים ומתרגלים שיטות שעוזרות לשפר מצוקה פוסט טראומתיות בדרך חווייתית ומשחקית. הילדים בעזרת ההורים עוזרים לסימבי גור החתולים הקטן להתגבר על פחדיו. בדרך זו, הילדים בעזרת ההורים מקבלים הזדמנות להתגבר על הקשיים שלהם באופן חוויתי, משחקי ומעצים"(מתוך האתר).
הפעילויות עבור הילדים בני 7-12 מכונות "משחררים את הפניקס". "התוכנית לקבוצת גיל זו… כוללת 14 שלבים. במשך שלושה חודשים, ילדים והורים לומדים ומתרגלים שיטות שעוזרות לשפר מצוקה פוסט טראומתיות בדרך חווייתית ומשחקית. בתוכנית, הילדים עוזרים לפניקס להשתחרר ממלכת הקרח המרושעת, ולהתגבר על הפחדים, האשמה, הבושה והקשיים שהוא חווה. בדרך זו, ילדים מקבלים הזדמנות להתגבר על הקשיים שלהם באופן חוויתי ומעצים."(מתוך האתר).
לצד ההתערבות הטיפולית אני מזכירה שחוסן ותחושת חוסן נבנים גם באמצעות התנסויות והתמודדויות עם קשיים יומיומיים רגילים. ולכן חשוב לעודד התמודדויות כאלה של כל הילדים, גם מהדרום ומהצפון, גם המפונים וגם מהמרכז ואזורים אחרים בישראל. חשוב לעודד פתרון בעיות הקשורות לתפקודים יומיומיים (כמו קושי להתלבש לבד בשל סרבול המחייב מאמץ מיוחד, קושי רגעי להרכיב פאזל, אתגר המתגלה בבנייה או הרכבה, ריב עם אח או אחות וכו').
ברמת ההורים
חשוב להבין שעל מנת שההורים יהוו מקור לבניית חוסן עבור הילדים הם עצמם זקוקים לתמיכה. לעתים ואף לעתים קרובות, מקור התמיכה בהורים נמצא במשפחה המורחבת ובסביבה החברתית ה"טבעית" של המשפחה. עם זאת, לא תמיד הדבר נכון או מתקיים. לכן נכון שבעלי תפקידים שונים בין במסגרות החינוך, ברמה של הישובים יבדקו מקורות תמיכה בהורים.
חשוב שהאינטראקציות הנבנות במשפחות עם ילדים צעירים יהיו אינטראקציות תומכות רגשית ומקבלות הבעה של רגשות ומחשבות של הילדים לצד הצבת גבולות החלטיים על ההתנהגות. חשוב להיות קשובים ועוטפים ולצד זה להקפיד על הרגלים (צחצוח שיניים, סידור צעצועים וכו').
חשוב להסביר לילדים תופעות הקשורות במלחמה שהם שואלים לגביהן (כמו "בומים" ומקורותיהם, מי יזם את המלחמה וכו'). כמו שכתבתי בפוסט קודם, במקרה של שאלות על מוות של אזרחים וחיילים חשוב בעיניי להשתמש במונח "מתו"או "נהרגו ולא "נרצחו". כמובן שיש לחסוך מהילדים תיאורים על פרטי הפעולות האכזריות שקרו ב- 7.10. עם כל הקושי שבדבר אני חושבת שחשוב להביע גם אמפתיה עם ילדים ואזרחים בעזה שכפועל יוצא של מעשי החמס נפגעים בעצמם (הייתי מתייחסת לכך רק בעקבות שאלות של ילדים). חשוב מאוד להדגיש את שוויון ערך האדם כאדם ולהבחין בין מחבלים רצחניים לבין ערבים באופן כללי.
ההורים חייבים למלא את המצברים הנפשיים שלהם באמצעות מפגשים חברתיים, עיסוק בתחביבים של עצמם, עיסוק בספורט.
ברמת הישוב או הקהילה
אחד הדברים החשובים ביותר שניתן ללמוד מעבודתו של פרופ' נתי לאור הוא שברמת הישוב נדרשים תיאום ואינטגרציה בין השירותים השונים – שירותי חינוך, בריאות ורווחה. הבנתי שבמשבר האחרון הוא עוזר בתהליך האינטגרציה של מתן הטיפול בעיריית תל אביב. אזכיר שלאור עמד מאחורי בניית אסטרטגיה של ניסוח ויישום מערכת אינטגרטיבית של "חוסן עיר", מאחורי בניית מרכזי חוסן ב- 18 רשויות בישראל.
הכרחי ברמת הישוב : א. שתהיה כתובת אחת ברורה לתושבים שתקבל את הפניה ותדאג להפנות לגורמים נותני השירותים; ב. שבכל ישוב תהיה זמינות של מטפלים ומתנדבים לעבודה ישירה עם ילדים ומשפחות, אונליין או פנים אל פנים; ג. שתהיה זמינות של מסגרות טיפוליות חינוכיות לטובת ילדים שהבית איננו ערוך לספק להם סביבה בטוחה שתורמת לחוסן; ד. שיהיה מי שיתמוך בגננות, מטפלות ומורות ומורים במסגרות החינוך.
מאוד חשוב שיהיה סימון ברור של מקלטים ציבוריים והפניה לחניונים או מבנים אחרים עם מרתפים שעשויים לשמש כמרחבים מוגנים עבור עוברי אורח. אני כותבת זאת כי בדיוק צפיתי בטלוויזיה וכתב החינוך ערוץ 11 שנמצא בקרבת שרונה בתל אביב ודיווח שלא מצא מרחב מוגן בסביבה.
אל"מ במילואים גילי שנהר שהיה נוכח באולפן באותו זמן כיוון אותו לחניון המצוי בקרבת מקום שעשוי לשמש מרחב מוגן. הדבר מצביע על חשיבות סימון המרחבים המוגנים במרחב הציבורי.
ראויה להתייחסות מיוחדת ברמה הקהילתית היא בניית מערך גני הילדים במלון בים המלח לטובת הילדים הצעירים של קיבוץ בארי שפונו לשם עם משפחותיהם. ביוזמת ענבל רון, מנכ"לית "דרור בתי חינוך" נבנו בים המלח שישה גני ילדים על בסיס המבנה הארגוני שהתקיים בבארי. בשלב זה מדווח ( יוני פרוים, ידיעות אחרונות, 20.10.2023) שמחנכות, מתנדבות ובנות שירות לאומי מנחות את הפעילות בגנים בעוד שמתאפשר לגננות בנות הישוב להתארגן בינתיים ולבנות את חוסנן האישי. אני חשובת שיש בפעולה הזו ביטוי ממשי של חשיבה מערכתית ראויה לכל הערכה שחותרת לשחזור תשתית ארגונית לגנים והפעלתם כך שהורים ומחנכות שעברו בעצמם טראומה יוכלו להשתקם.
פרופ' קלודי יקרה , שוב תודה לך על "הפוסט" החשוב, בימים קשים מורכבים אלה,
לכולנו בעיקר לילידנו הרכים.
ואכן כמוצג ב"פוסט", ריכוז ההמלצות לגבי דרכי הפעולה המתבקשות, הנכללות במסגרת "הטיפול המונע" ,
בעיקר בתופעות החרדה, אשר עלולות כידוע להתגבר מהותית, במצבי אי טיפול מידיים;
יאפשר למנוע/ לצמצם מהותית את מכלול הטיפולים "העמוקים" שידרשו בהמשך.