מטרת הפוסט לעצור ולחשוב על אופי הפעילויות בסוף שנת הלימודים. חודש יוני הוא החודש האחרון בשנת הלימודים הפורמאלית בגנים ובבתי הספר. נשאלת השאלה מהו אופי הפעילויות והחיים במסגרות חינוך בחודש זה? בפוסט זה אתייחס לפרקטיקות קיימות לעומת פרקטיקות רצויות בעיניי וכן לפעילויות סיכום עם הילדים עם הצוות ועם עצמנו. אתמקד בעיקר בחינוך לגיל הרך אבל חלק מהתהליכים חלים כמובן על דרגות החינוך הגבוהות יותר. ההבדל טמון בפרקטיקות החינוכיות המתרגמות את התהליכים לעשייה חינוכית.
שנת הלימודים תשפ"א מתקרבת לסיום. כנראה, כמו בכל שנה בין 20.6 ל-30.6 יסתיימו הלימודים הפורמליים ומתחילת יולי יתחילו קייטנות, ובכללן בית הספר של החופש הגדול: מסגרות בלתי פורמליות שתכליתן העיקרית היא לאפשר להורים לעבוד. בכל סוף שנת לימודים נערכות פעילויות של סיכום ופרידה. זו דרכו של עולם. עם זאת שנת הלימודים תשפ"א הייתה שנה מיוחדת במינה. לא שגרתית במורכבותה ובתהפוכות שאפיינו אותה. במהלכה חווינו חוויות מטלטלות ומדאיגות כמו גם חוויות מעודדות. לכן, חייבים לסכם שנה מיוחדת שכזו לפני שממשיכים הלאה. מעל ומעבר לקורנה, הצטרפו גם אירועים של מתח ביטחוני שהשפיעו על כולנו, בכלל זה על הילדים.
האמת היא שמשבר הקורונה עם המגבלות שאפיינו את ההתמודדות עם הנגיף, הכריחו את מסגרות החינוך לשנות תוכניות מוכרות לסיום שנה. בשנים רגילות נערכות מסיבות בהשתתפות ההורים- מסיבות שלהכנתן נהגו להקדיש זמן רב, זמן רב מידי לטעמי. במשך שבועות ארוכים צוותי גנים וילדים ערכו חזרות לקראת המסיבות אלו. כתבתי בעבר ביקורת על דפוס זה של פעילות. במשך תקופה די ממושכת לא היה ברור מה מותר בשנת תשפ"א לעשות כפעילויות סוף שנה עקב מגבלות הקורונה. מסגרות חינוך שונות(גני ילדים, בתי ספר) גיבשו פעילויות שונות:
סוף שנת הלימודים מהווה סיכום תקופה, ומעבר לחופשה בטווח הקצר. עבור הילדים מדובר במעבר לדרגת חינוך גבוהה יותר אחרי חופשת הקיץ ועבור הצוות החינוכי בגנים ובבתי ספר מדובר בהוראה של קבוצות ילדים נוספות. נשאלת השאלה כיצד לסיים את שנת הלימודים? התשובה לשאלה זו נגזרת במידה רבה מהאופן שבו אנחנו מבינים את המשמעות של סוף השנה ומהאופן שבו אנו מבינים את מטרות תקופה זו. אני מציעה שנגדיר שלושה רכיבים לפעילות בסוף השנה: 1. סיכום של שנה.; 2. פרידה מהילדים והמבוגרים ומהמסגרת שהילדים למדו בה באותה שנה(לצורך העניין השנה בתשפ"א).; 3. הכנה נפשית לקראת העשייה בחופשה בזמן המעבר ובמסגר בשנת הלימודים הבאה.
שנת תשפ"א הייתה שנה מיוחדת במינה. חווינו את משבר הקורונה, מבצע החיסונים ודעיכה מרשימה של התפשטות הנגיף בישראל שמתורגמת בסוף שנת תשפ"א להסרת כל המגבלות שהוטלו בתחילת השנה. בנוסף בין ה10.5.2021 עד .21.5 חווינו את מבצע "שומר החומות" ואת ערעור תחשות הביטחון האישי בחלק מערי ישראל. על כן שנת ההלימודים תשפ"א הייתה שנה מלווה במתח ובאי רציפות . בנוסף לחופשות המתוכננות בעיקר סביב החגים, חוו הילדים קטיעה של הפעילות פנים אל פנים במסגרות החינוך. ולכן נשאלת השאלה איך מבינים ומסבירים לעצמם ילדי גן וילדי בית ספר את אשר הם חוו השנה. שאלה זו מתווספת להערכה המדאיגה שבשנת הלימודים תשפ"א העמיקו הפערים בהישגים לימודיים בין ילדים כיחידים וכקבוצות.
פרקטיקות קיימות
חלק מהפרקטיקות הקיימות כוללות מסיבות סיום, לרוב בשנה רגילה שאיננה שנת הוקורנה, בהשתתפות הורי הילדים וקניית חפצים, מזכרות כמתנות לילדים המסיימים את שנת הלימודים. לעתים קרובות- קרובות מידי לטעמי, ההכנות לקראת מסיבות הסיום הינן מרובות ולעתים קרובות, חודש יוני איננו מוקדש ללמידה אלא לריבוי הכנות מפרכות, שבמידה מסוימת מפרות את השגרה. נשאלת השאלה מהי התרומה של ההכנות והמסיבות במתכונת הזו ללמידה ולרווחה הרגשית של הילדים?
בנוסף, וועדי הורים קונים כל מיני מתנות לילדים ולצוות החינוכי. חלקם עם סימון מגדרי ברור. לדוגמה, תיקים ורודים לילדות (לעתים עם הצילום שלהן בחזית) ותיקים בצבע תכלת-כחול לבנים, צעצועים מפלסטיק לים או חפצים אחרים שלא ממש נחוצים לאף אחד. מנהג זה מנוגד לתפיסה של קיימות שהממסד החינוכי מנסה לטפח וגם מנציח לעתים ממש שלא לצורך אימוץ של תפקידי מגדר מסורתיים.
דעתי היא שמנהגים אלו שכוללים מסיבות שמצריכות הכנות מרובות ולא תמיד מחוברות לתהליכי הלמידה והחיים במהלך השנה החולפת, וקנייה של מתנות מיותרות אינם תורמים דבר וחצי דבר ללמידה של הילדים ולשיפור תנאי המעבר למסגרת אחרת או לתקופה אחרת. במידה רבה, פעילויות אלו נעשות מכוח ההרגל והאינרציה מבלי שנעצור ונחשוב על תרומתן או אף על נזקים שהן מסבות.
מה אני מציעה כתחליף?
אני מציעה להכריז על חלק גדול מחודש יוני כל שנה ואת מה שנותר מחודש זה השנה, כאל חודש של סיכומים. מציעה לערוך עם הילדים מפגשים בקבוצות קטנות ומפגשים אישיים של סיכום שנה. ולסכם את השנה גם במליאת הגן או הכיתה. שאלות לסיכום עשויות להיות: איך אתם זוכרים את שנת הלימודים הזו שמסתיימת עוד מעט? מהם הדברים שהכי נשארו בזכרונכם? מה עשינו השנה: בגן בבית הספר ובבית? עם מי היינו בקשר השנה? מה היה לנו הכי טוב וכיף השנה? מה היה לנו הכי לא נעים ולא כיפי השנה? מה למדנו השנה? אלו ספרי ילדים קראנו? באלו פרויקטים של חקר השתתפנו? אלו סרטים ראינו במה השתנינו במהלך השנה? עם שיחקנו השנה? מי היו חברינו למשחק השנה? ואחר כך נשאל גם: מה התכניות שלנו לחופשה? מה נעשה בשנה הבאה? מה הרגשות שלנו לגבי סיום השנה וההתחלה החדשה?
ילדים צעירים יש להכין בצורה שיטתית שכוללת ריבוי של חזרות לסיום הלמידה במסגרת מסוימת ולמעבר למסגרת אחרת. איתם נדרש לשוחח שוב ושוב על מה הם זוכרים לטוב ולרע מהשנה הזו ועל מה עשינו השנה, מה לא הספקנו לעשות ומה נעשה בהמשך. שימוש בצילומים כבסיס לשיחות מומלץ ביותר. גננת משלימה, סטודנטית תואאר שני בתוכנית שלי במכללת לוינסקי סיפרה שכחלק מפעילויות סוף השנה שציגו על קיר צילומים שובהם פעילויות של הילדים במהלך השנה וכל ילד התבקש לבחור ארבעה צילומים ולספר מדוע בחר בהם. ניתן לבקש מהילדים לבחור ארבעה ציורים שלהם במהלך שנת תשפ"א ולספר בפעילות קבוצתית מדוע בחרו בהם.
ניתן לעודד ילדים לספר על אירוע מיוחד שארע להם השנה ולתעד את הנרטיבים של האירועים המסופרים על ידי הילדים. ילדים בכיתות א' וב' יכולים לכתוב את הסיפורים בעצמם. ניתן לקבץ את הסיפורים את האירועים של הילדים לספר שאותו יאיירו ויקחו איתם.
חשוב גם להקדיש מחשבה לשאלה "במה אנחנו שונים בסוף השנה בהשוואה לתחילתה?". התייחסות ממוקדת עם הילדים בשאלה זו מחייבת חשיבה פרואקטיבית. לחשוב כבר במתחילת השנה מהם התיעודים שמייצגים את העשייה של כל ילד שנאסוף במהלך השנה. תיעודים שהתבוננות רטרוספקטיבית בהם עשויה ללמד את הילד, את הוריו ואותנו מהם חלק מהשינויים שהוא עבר במהלך השנה. שוב אותה סטודנטית שלי שהיא גננת משלימה יפרה שהיא נוהגת לסמן את הגובה של כל ילד בתחילת השנה ושוב בסופה כהמחשה לשינויים פיזיים שהילד עבר. תיעודים נוספים עשויים לכלול ציורים, תוצרים אאחרים של הילדים, תיעוד של אירועים שהם חוו, תיעוד של סיפורים שהם סיפרו, צילומים של הילדים בשעת פעילות משמעותית בגן . התיעודים עשויים להיות חומריים, או דיגיטלייים, שמורים בתיקיות במחשב. אני חושבת שאפשר לשקול לתכנן תלקיט אישי לכל ילד שבו הוא מתעד את מהלך השנה ובו נכתב על ידו או מפיו, אם מדובר בילד צעיר, דברי סיכום של השנה (על בסיס ההתבוננות בתיעודים הכלולים בתלקיט. אני חושבת שתלקיט שמסכם כל שנת השתתפות בגן או בכיתת בית ספר "שווה" הרבה יותר ממתנות חומריות שלא ממש נחוצות לילדים. נסו לחשוב שכל ילד "אוסף" במהלך השנים תלקיטים שיש בהם סיכומי שנה. איזו מתנה נהדרת עשויה זו להיות זו לחיים!
בתהליך הסיכומים, חשוב מאוד לשתף את הצוות. הן בניהול השיחות עם הילדים והן בייצוג של נוכחותם בתלקיטים של הילדים. חשוב להרגיל ילדים שאנשים שהיו בסביבתם הם חלק מהתמונה שיש להתייחס אליה. הילדים עצמם יהיו אלו אשר יחליטו איזה ביטוי לתת לקשר עם מבוגרים וילדים שהיו חלק מסביבתם במשך שנה שלמה.
לבסוף חשוב שנשתף את ההורים בסיכומים אלו. הן בלמידה על האופן שבו ההורים חוו את הקשר איתנו במסגרת החינוכית, והן בעידוד שההורים יעזרו לילדים לסכם את שנת הלימודים מהפרספקטיבה של מה שהתרחש בבית. ייתכן שבשנה זו יש מקום לאסיפת הורים ובהתלבטויות משותפת איתם על פעילויות בחופשה שנעשות מתוך שמירה על בריאות הילדים. השנה חשוב ביותר בעיניי לצהיע ספרי ילדים שילדים יקראו עם הוריהם במהלך החופשה.
נדבך חשוב בסיכום כולל את הסיכום וההערכה שלנו את העבודה שלנו בכל שנה. תוצר הסיכום עשוי להיות תכנית לשינויים שבכוונתנו להכניס בדרכי עבודתנו בעקבות הרפלקציה על מה שעשינו בשנה הנוכחית. שוב, הכרחי שניתן את הדעת לאופן שבו משבר הקורונה השפיע על התנהלות המסגרות החינוכיות. חשוב שנפיק לקחים להתנהלות רצויה על בסיס מה שלמדנו על העבודה בגנים במהלך שנת הקורונה. חשוב שנפיק לקחים על פעילויות מקדמות שהיו חלק מהשנה הזו שנרצה לשמר גם במציאות רצויה שבה הקורונה תיעדר מחיינו.
אין מניעה לקיים מפגשים או מסיבות סיום. חשוב גם לחגוג. אבל לא נראה לי סביר שהפעילות החינוכית במסגרת החינוך תיוחד לרק למסיבות והחלפת מתנות.
חשוב גם לחזור שוב ושוב על העניין שבקרוב ייפרדו הילדים מהמסגרת: מחבריהם לגן, מהמבוגרים ומהבנה הפיזי. חשוב להכיר להם את המקום של מסגרת החינוך החדשה. חשוב להכיר להם את שמות האנשים שיהיו המחנכים שלהם בעתיד. ביקורים תכופים במסגרת החינוך החדשה ושיחות על המעבר עשויים בהחלט להקל על המעבר. חשוב גם לאפשר הבעה כנה של רגשות בין אם מדובר בעצב, התרגשות או שמחה או כל ערבוב ביניהם. שהרי יש בכל סיום ערבוב של תוגה ושמחה. התרגשות לקראת החדש וגעגועים למוכר.
לסיכום, פוסט זה מזמין לחשיבה מחודשת על הפרקטיקות החינוכיות הנהוגות בסוף שנת הלימודים, בכלל ובסוף שנה מטלטלת כמו שנת תשפ"א בפרט. זאת ועוד, הצעתי שנחשוב עם הילדים, הצוות וההורים על השפעות משבר הקורונה ותקופת המתח הביטחוני שחווינו בחודש מאי על חיי הילדים ההורים ועל הפעילות בגן. חשוב שנסכם איך השפיע המשבר על הקשר עם הילדים ועם ההורים. בפוסט ביקשתי להרהר על מסיבות הסיום וההכנות לקראתן ועל קניית המתנות כפרקטיקות שאין בעיניי תרומה של ממש ללמידה של הילדים. הצעתי כתחליף להכריז על סוף השנה כתקופת סיכומים והזמנה לחשיבה רפלקטיבית על הנעשה, מצד אחד, והפניית זרקור על חשיבה של מה שיהיה, מצד שני. הצעתי כאפשרות לאגד את תוצרי הרפלקציות האלו לתוך תלקיט שנתי שכל ילד וילדה ייקחו הביתה כל שנה. בין אם התלקיט מוחשי ובין אם הוא דיגיטאלי. הצעתי שהילדים, הצוות וההורים יהיו שותפים לתהליך. הצעתי גם לערוך מסיבות או מפגשי סיום שאינם מצריכים ביטול זמן לימודי יקר. אם יש בבית ספר כלשהו מגמת תיאטרון וההכנות הן חלק מהפעילות למידה ממוסדת זה דבר אחר. מסיבות ומתנות מיותרות אינן תורמות דבר להכנה התודעתית של הילד למעבר לתקופה הבאה בחייו. מה שאני מציעה הוא עניין של החלטה פנימית שלנו. הדבר אינו מצריך תקציבים מיוחדים. נהפוך הוא. דרך חלופית של ציון שנה עשויה לחסוך כספים ומאמצים שאינם תורמים תרומה של ממש למישהו. חשוב שנפסיק לפעול באופן אוטומטי ונתחיל לחשוב. האמת היא ש"חישוב מסלול מחדש" לגבי תכנון הפעילות בסוף השנה מחייב תכנון שנתי שונה. מחייב שנתכנן את שנת הפעילות כך שיהיו לנו חומרים זמינים שישמשו את הילדים ואותנו לסיכום אמיתי של השנה וחשיבה על השנה הבאה. משבר הקורונה הכריח אותנו לשנות הרגלים לטוב ולרע. הוא עשוי לתרום לעיצוב מחדש של פעילויות סוף השנה, השנה ובעתיד. בנוסף, חשוב להציע להורים ספרי ידלים מומלצים שניתן לרוא עם הידלים במהלך חופשת הקיץ. הדרך הטובה ביותר לטפח הבנה ואורינות היא באמצעות קריאה נשנית וחזורת של ספרי ילדים.
מסכימה עם דברייך קלודי יקרה. זה זמן לחשיבה מחודשת,לרפלקציה . סוף שנת הלימודים משמעותית לצוות ,לילדים ולמשפחות כל שנה. השנה במיוחד העשייה החינוכית והמחנכים הפכו לרלוונטים בעיניי כולם. זומהזדמנות מתוך המשבר ללמוד ולהציע מודל עבודה ותקשורת בונה.
שלום מרים,
מודה לך מאוד על ההתייחסות.
אשמח לשמוע אם עולים מתוך ההתכנסויות שלכן בבית הספר ומתוך הסיכומים עם הסטודנטיות שלכן.
באמת חשוב להפיק לקחים מהשנה הזו ולחשוב מהה נעשה שונה בשנה הבאה.