מטרתי בפוסט זה היא לשקף שינויים בפרקטיקות של שימוש בשירותים בגני ילדים. שינויים אלה משקפים את הגברת המודעות לטבעה של הזהות המגדרית ולצורך לחנך ילדים לפרטיות כבר מגיל צעיר.
בשיעורים עם קבוצה של גננות המשלימות תואר שני במנהל מערכות חינוך במכללה האקדמית אחווה, דנו באפשרויות הכלה של ילדים טרנסים בגיל הגן בגני ילדים ציבוריים: בגני ילדים ממלכתיים וכן בגנים ממלכתיים -דתיים. מדובר בקורס של כישורים ופרקטיקות של המאה ה-21. אחת המגמות בתקופה זו היא התייחסות יותר פתוחה לתפיסה שזהות מגדרית איננה עניין דיכוטומי ושאנשים מצויים על איזשהו רצף בין זכר לנקבה. במרכז השיעורים עמד אירוע של הכלת ילד טרנסג'נדר בגן חובה- ילד שנולד כילדה ועקב אי התאמה בין הזהות המגדרית למבנה הביולוגי החליט בעזרת ההורים אשר קיבלו ייעוץ והדרכה מקצועיים להתאים את חזותו החיצונית לזו התואמת את הרגשתו- דהיינו להתלבש ולהסתפר כבן ולהתייחס אל עצמו ולבקש שיפנו אליו כבן. האירוע שדנו בו נבנה על בסיס האירוע האמיתי של רועי הילד הטרנסג'נדר מגבעת שמואל.
הדיון היה סוער והובעו בו דעות מגוונות באשר להתנהלות נאותה ומכילה של ילד טרנסג'נדר בגן ילדים. בשיעור ניסיתי להוביל להסכמה על עקרונות אחדים:
א. בכל חברה (חילונית, מסורתית, דתית, יהודית או ערבית) ניתן לצפות להימצאות ילדים המצויים על הספקטרום המגדרי- טרנסים מוצהרים או בארון מצויים בכל חברה;
ב.. הכרחי שדרכי הפעולה של הצוות החינוכי יהיו כאלה שלא יפגעו בילד או בילדה מתוך הבנה שאי קבלת הילד כמו שהוא רואה את עצמו (או רואה את עצמה) בשלב זה יש בה פגיעה קשה בדימוי העצמי של הילד או הילדה;
ג. הבנה שהסתרה וציפייה מילד בגיל חובה להסתיר את "זהותו/זהותה האמיתית" מיתר הילדים עלולה לפגוע בילד ובהתפתחותו ולדעתי היא גם לא מעשית;
ד. הכלה של ילד טרנסג'נדר היא דבר מורכב הנשען על תפיסות אישיות לצד ידע וניסיון ולכן חשוב מאוד לפנות לייעוץ מקצועי, למשל לעמותת מעברים או לארגון חברותא כאשר מדובר בגן דתי.
תוך כדי הדיון הסוער הציעה אחת הגננות ק' מניסיונה פרקטיקה שבעיניי חשוב להנהיג אותה בכל גן ילדים, ללא כל קשר להרכב קבוצת הילדים ולהימצאות ילדים המזהים עצמם כטרנסים. הצעתה היא להחליף את שלטי "בנים"\"בנות" על דלתות השירותים בגן, לשלטים דו צדדיים של "פנוי"\"תפוס". פרקטיקה מעין זו באה להרגיל את הילדים לקחת אחריות על התנהלותם בשירותים במוסד ציבורי על ידי כך שמצד אחד ישמרו על פרטיותם באמצעות סימון "תפוס" כאשר הם נכנסים לתא השירותים ויאפשרו לילדים אחרים בגן להשתמש בשירותים המתפנים עם יציאתם מתא השירותים באמצעות הפיכתו של השלט לצד הכתוב בו "פנוי".
אני חושבת ששימוש בשלט דו צדדי "פנוי\"תפוס" לסימון דרכי ההתנהלות בשירותים היא פרקטיקה מצוינת שמחייבת הסבר ואכיפה. חשוב מאוד בעיניי לא להרצות לילדים על זהות מגדרית כאשר מרגילים אותם להשתמש בשלטים אלה. ההסבר חייב להיות כזה המוביל להבנה של צורך בפרטיות (הן שמירת הפרטיות האישית והן כיבוד הפרטיות של הזולת). ככל הרגל לוקח זמן שהילדים ישמרו עליו. על כן, נדרשים ליווי וסבלנות עד להפנמתו של הרגל השימוש בשלט במהלך השימוש בשירותים.
במקביל להרגלים מסוג זה, בגני ילדים ניתן למצוא גם במרחב הציבורי תאי שירותים שהם ללא הפרדה מגדרית (unisex) העשויים להקל על אנשים שאינם מרגישים נוח עם שירותים נפרדים לגברים ולנשים. ניתן לראות למטה דוגמה של שלט unisex חמוד הכולל משפט "לא חשוב מה אתה, רק תשטוף ידיים" (הרגל שהכרחי ללמד את כל ילדי הגן שלא תמיד קיימת הקפדה לגביו).
לסיכום, בפוסט זה הצגתי פרקטיקה חשובה שהנהגתה בגני הילדים איננה מורכבת במיוחד, והיא מובילה במקביל גם לחינוך לקבלת ולכיבוד פרטיות בשירותים וגם להבנה שחלוקה לתאי שירותים לבנים ולבנות בגני ילדים עלולה להפריע לחלק מהילדים וגם להביא לשימוש לא יעיל ומווסת בתאי השירותים בגן.
פרופ' קלודי יקרה, שוב תודה לך על פתיחת הצוהר לנושא חברתי רגיש זה, המבטא אכן את הקידמה החברתית ערכית הנהדרת, של "המאה ה 21" ומאחר ואישית זכיתי ליוולד לפני אמצע היובל הראשון של "המאה ה 20" (בדצמבר 1948), אני רואה בהצעת השילוט המתקדמת, חידוש מרענן חשוב מאד ובר ביצוע בקלות יחסית, לטובת אותם ילדים, העלולים להיפגע קשות "מהתיוג הדיכוטומי".
אך כאדם "שמרן" מחד, ובעל הכשרה וניסיון רב תחומי בתעו"נ ומדעי החברה מאידך, הפתוח ופעיל בתחומי היצירה, הממוקדת, בין השאר, בגישת "הדיאלקטיקה", קרי: תיזה / אנטי תיזה / סינתיזה, ברצוני להסב את תשומת לב המטפלים, באהבה ובמקצועיות בתחום רגיש ערכי זה, שמן הראוי שיבחנו ויקפידו בכל דרך פסיכולוגית חינוכית אפשרית, שלא לעודד, כחלק ובהמשך לקידמה בתחום רגיש זה, שום פעילות ניתוחית ו/או הורמונלית בלתי הפיכה! וזאת כאמור החל מגילאי הגן ועד "ההתבגרות" הנפשית והגופנית המתקדמת המלאה, וזאת בין השאר על סמך מחקרים מדעיים חדשים אחרים (בגישת "האנטיתיזה"), המציגים את המציאות הבלתי הפיכה, של חלק מאותם הילדים, שלא נכללו אישית וחברתית, בתקופת ילדותם המוקדמת, במסגרת "הדיכוטומית המקובלת", תוך הבעת מצוקות אישיות קשות בהמשך, מהתוצאות הבלתי הפיכות שאליהם נחשפו, כאמור בילדותם המוקדמת.
בהוקרה✍️אשר וינשטיין MA,AAS
משורר עברי ויזם חברתי
שלום אשר,
תודה על התייחסותך המנומקת.
את נושא הטרנסיות והתאמת המגדר למדתי בעצמי רק בשנים האחרונות באמצעות קריאה ומומחים של עמותת מעברים.
אתה מעלה את סוגיית ההתאמה המגדרית באמצעות טיפול הורמונלי וניתוחים. סוגייה זו איננה רלוונטית כלל לגיל הרך אף פעם לאף אחד. זאת ועוד, אין זה מתפקיד המחנכות(מטפלות, גננות סייעות ומאוחר יותר אף מורות) להתייחס לסוגיות אלה שאמורות להיות מוכרעות על ידי הילדים בעזרת הוריהם. הכרחי עם זאת שכל מי שנמנה עם הצוותים החינוכיים יכבד/תכבד את בקשות הילדים שיפנו אליהם ויתייחסו אליהם לפי המגדר הרצוי להם, ללא כל ניסיונות שכנוע ו"תיקון".
חשוב גם לזכור שהפתיחות לנושא ספקטרום המגדר אייננה מביאה אנשים "להתנסות" מתוך סקרנות או אופנה במשהו שאיננו עולה בקנה אחד עם הזהות המגדרית שלהם. אין מדובר בקידמה או אופנה. מה שהשתנה זה נכונות גדולה משהייתה בעבר לקבל את הספקטרום המגדרי במלוא הרצף שלו. ויש עוד מקום לשיפור גם בעניין הפתיחות.
קלודי
תודה לך פרופ' קלודי יקרה על התייחסותך זו, לגבי גילאי הגן וכיתות היסודי הראשונות, המקובלת עלי לחלוטין!.
כל זאת בהמשך להערותיי "המחמירות", המתמקדות בעיקר בגילאים המבוגרים יותר, המכוונות כאמור; לתהליכים עתידיים
בלתי הפיכים, לאור אותן החלטות אישיות בגילאים הצעירים מידי, בתפיסה תהליכית מערכתית, של "יתרונות – חסרונות" .
בהוקרה,
אשר
כסטודנטית (לשעבר) בתואר השני בחינוך לגיל הרך בלוינסקי, תחת הנהגתך, אני מלאת התפעלות מיכולתך לנסח ולהפיץ (וכמובן, לקבל) את הרעיון הכל-כך חשוב אך יוצר לא מעט התנגדויות להכלה של מה שלא מעט קוראים לו "הטרלול הפרוגרסיבי".
חינוך הצוותים החינוכיים להבנה וידע של הרצף המגדרי וכל מה שקשור אליו, הינו מהראשונים במעלה שעלינו לחנך את ילדינו כחלק מהדרך שלנו ושלהם לחיות ביחד עם כווולםן.
אני מבקשת להצביע על הביטוי זכר/נקבה כפוגעני.
עדיף השימוש בבן/בת/גבר/אישה וכו'.
תודה על מי שאת 🙂
תודה מאיה על ההתייחסות. את צודקת לגבי השימוש במונחים "זכר" , "נקבה" ואשתדל מאוד להימנע מהשימוש בהם.
קלודי
קלודי יקרה,
נכנסתי לפוסט הבוקר, ו"עשית" לי את היום! מאיה דיזיצר כתבה כל כך יפה לפניי, וסיימה ב-"תודה על מי שאת". אני מצטרפת אליה, ומודה לך על הפוסט הזה. תודה על הפתיחות, על החשיבה והניסוח הנפלא שלך בנוגע לסוגייה כל כך יומיומית וכל כך חשובה, תודה על העלאת המודעות לנושא זה ולשאר הנושאים אצלך בבלוג, במאמרים ובספרים. אני באופן אישי מאמצת את השלט האחרון, המוסר כל כך הרבה מסרים חברתיים בשלט אחד!
להתראות (מתגעגעת),
סמדר מור
הי סמדר,
תמיד שמחה לשמוע את קולך.
הקרדיט הפעם לסטודנטית שלי מאחווה. ממש רעיון נהדר.
להשתמע.
קלודי