הכרחי לטפל בשרשי החרמות החברתיים מגיל הגן – אין להמתין לתוצאות קטלניות בגיל בית הספר

running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

אני כותבת את הפוסט על ההכרח לטפל בהדרה חברתית וחרמות כבר מגיל הגן כדי להניע לפעולה מתמדת, הן ברמת הממסד חינוכי, והן כגננות וכהורים, כדי למנוע גיבוש של דפוסים של חרם קטלני בגיל בית ספר יסודי וחטיבת ביניים. אף שהתופעות המחרידות של תוקפנות חברתית גובות מחיר נורא שמתבטא לעתים בהתאבדות של בני נוער בגיל יסודי או חטיבת ביניים, טענתי היא שיש לטפל בשורשי הבעיה כבר מגיל הגן.

אני מעדכנת את הפוסט כדי להפנות לשיר המצמרר "ילד מטריה" של עטרה אוריה. השיר המרגש הזה מתמקד בזכרון עמוק של חווית חרם בביצת ספר יסודי. השיר מצביע על השלכות ארוכות הטווח של חרם חברתי בילדות. התפרסמה גם כתבה של אפרת וכטל ממאקו על אודות המלחינה והזמרת עטרה אוריה וראיון איתה ועל סיפור חייה ששימש השראה לשיר "ילד מטריה" שהושמע לראשונה בסוף יוני 2023 . מתוך הכתבה אנחנו לומדים שהשיר הפך באופן מיידי ללהיט. השיר "מספר על שני ילדים מודרים חברתית שמוצאים נחמה זה בזה: עומר, "ילד מטרייה", הוא ילד שסובל מבריונות ואלימות, ומהילדה עטרה כולם מתעלמים. סוף הסיפור נותר פתוח – עומר מבקש מאלוהים "תעשה איזה נס ותיקח אותי מכאן", ולמחרת לא מגיע יותר לכיתה.". אני חשובת שהשיר עשוי לשמש מורות ומורים לשיח עם הילדים על חווית החרם של הילדים בשיר ועל מציאות חייהם. כדי שייעשה בו שימוש הכרחי המבוגרים יגשו אל המשימה בלב חפץ ובעמדת הקשבה עמוקה למה שיש לילדים בכיתותיהם לספר להם.

בנוסף, בתוכנית זמן אמת בכאן 11 שודר בתאריך .4.7 תחקיר מטלטל ("המלחמה של רונה") על ההתאבדות של הנער אלרעי בן שבת בן ה- 13 מרעננה. ההתאבדות הוצגה כנובעת מבעיה חברתית שהחלה מגיל צעיר ואוזלת יד של מערכת החינוך להתמודד באופן ממוקד, שיטתי ומכיל עם אלרעי. חוסר המסוגלות והאטימות המתמשכות של מערכת החינוך, והדחייה המתמשכת וההתעללות מצד נערים אחרים, הובילו, למרות המלחמה העיקשת של אימו רונה לרתום את המערכת לטובת בנה, להתאבדות של אלרעי בן ה-13 רק שבועיים אחרי חגיגת בר המצווה שלו. בסרט התראיינו קצרות אימהות של נערים נוספים שהתאבדו בעקבות חרמות חברתיים וביטאו תחושה סובייקטיבית של כאב חזק עד בלתי נסבל ושל מבוי סתום. נזכר גם מקרה של ילדה שחוותה דחייה חברתית קשה מצד בני גילה.

קולותיהם של ההורים המתראיינים ושל מנהלת בית ספר נופים משקפים אכזבה עמוקה מכך שמקרים קיצוניים כגון המקרה של אלרעי נראה כאילו נשכחו ונעלמו מהתודעה הציבורית. אימו של אלרעי והורים נוספים מתכוונים להביא לפתיחה של מרחב בשם "החדר של אלרעי", שבו ילדים ובני נוער שמרגישים אבודים ומנותקים יוכלו להרגיש שיש להם מקום ויעסקו בפעילות חקלאית כלשהי להפגת הבדידות והמתח ולמילוי הזמן.

"כנפי דרור" היא התארגנות נוספת של הורים בהובלת שייקה ודרורה אל עמי. מטרתה להוביל מאבק רב מערכתי "בתופעות החרמות וההדרה החברתיים… ולחולל תיקון חברתי משמעותי כדי להציל חיים" . להבנתי, כנפי דרור מציעה טיפול אינטגרטיבי מערכתי של הממסד החינוכי, הרשויות המקומיות והמגזר האזרחי השלישי לטיפול בדרה חברתית ומניעה של התאבדויות של בני נוער הנדחקים לפינה ומרגישים אבודים.

סוגיית הטיפול בהדרה חברתית ובחרם חייבת להישאר בתודעה הציבורית כל הזמן, ומחייבת טיפול שיטתי ומתמשך ולא רק הצהרות. שורשי התופעה כבר בגיל הרך. תופעות של הדרה חרמות מופיעות כבר בגן הילדים. בבסיס התופעה לא אחת היעדר כישורים חברתיים וקשיים אחרים של ילד או ילדה, הגוררים התנהגויות אכזריות של השפלה, הצקה והדרה מצד ילדים אחרים. הדרה ממסיבות יום הולדת, מפעילות ומשחק חברתיים יומיומיים בגן. איומים על ילדים וילדות אחרים שאם הם לא יישמעו לתכתיב ההדרה המוכתב על ידי חלק מהילדים הם עצמם יורחקו. הטיפול הנכון בתופעות אלה כבר מהגיל הגן חייב לכלול התבוננות באינטראקציות בין הילדים, טיפוח כישורים חברתיים בין היתר על ידי עבודה עקבית בקבוצות קטנות וקבועות, חניכה למפגשים חברתיים, תיאום עם נשות הצוות ועם הורי הילדים המודרים, הילדים המדירים ויתר ההורים. ההתערבות חייבת להיות מערכתית. אסטרטגיות התערבות מערכתיות מוכרות כבר מסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. אולבאוס (Olweus) הוא שניסח את עקרונותיה של הגישה המערכתית המחייבת התערבות של הגורמים החינוכיים והמשפחתיים.

בשל חשיבות הנושא, אתייחס בפוסט זה להדרה ולחרמות – הגדרת התופעות כמו גם התייחסות לדרכי התמודדות איתן. אכלול בפוסט חומרים שנכללו בפוסטים קודמים בנושא. דרכי ההתמודדות מתמקדות בכל השחקנים בזירה: הילד או הילדים המוחרמים או המודרים, תלמידי הכיתה המדירים או המחרימים, הורי התלמידים והצוותים החינוכיים, בראש ובראשונה גננות ומורות.

הדרה וחרמות כסוג של תוקפנות חברתית או בריונות

אחד הצרכים הבסיסיים של בני האדם בכל גיל הוא הצורך להשתייך לקולקטיב: למשפחה, לגן, לכיתה, לחברה. הדרה היא פעולה שבאה להרחיק יחידים, תת-קבוצות או קבוצות מקבוצת השייכות שלהם. פעולה שמשדרת להם שהם לא "משלנו". ילדים עלולים במקרים קיצוניים להיות מודרים או מוחרמים על ידי בני משפחתם. ילד יחיד או קבוצה של ילדים עלולים להיות מודרים מחברת הגן או הכיתה בכללותה או מקבוצה כזו או אחרת שמתגבשת באותה מסגרת חינוכית. תת-קבוצה או קבוצה עלולות להיות מודרות מהחברה על רקע השתייכותם האתנית או הדתית (דוגמאות על כך יש בחברה הישראלית למכביר). בפוסט זה אתייחס להדרה וחרם במסגרות החינוכיות. לא אתעלם עם זאת בהסבר לתופעה מהשפעות רחבות בחברה על התנהגותם של הילדים במסגרות החינוכיות.

יש לראות בהדרה או חרם על ילד אחר סוג של תוקפנות חברתית או בריונות

תוקפנות חברתית שכוללת בין היתר הדרה וחרמות, מוגדרת כפגיעה מכוונת בקשרים החברתיים של הזולת (של ילד אחר), ברגשותיו או במעמד החברתי של אותו ילד או ילדה.  הפצת שמועות על ילד אחר, ניסיון לסכסך בינו לבין חבריו, הדרה מאירועים חברתיים או הלשנות הם מביטוייה של תוקפנות זו. שיימינג ברשת החברתית, פרסום צילומים מביכים של ילד או ילדה אחרת, הזמנה שילדים אחרים יתרחקו מילד מסוים הן דוגמאות של תוקפנות חברתית אינטרנטית (cyber bullying). כיוון שמדובר בתוקפנות בלתי ישירה שביטוייה אינם בולטים ורעשניים- סוג זה של תוקפנות אף שהשלכותיה הרסניות, עלול לעבור מתחת לרדאר של המחנכים וההורים. הכוונה לכך שמחנכים והורים מרבים לטפל בתוצאה בלתי רצויה כזו או אחרת ולא בתופעה עצמה.

התוקפנות החברתית נכללת בתופעת הבריונות (bullying) על סוגיה השונים ועל כן אחד מרכיבי ההגדרה, מעבר לפגיעה מכוונת באחר הוא חוסר איזון בחלוקת הכוח וההשפעה בין התוקפן לקורבן. דהיינו הקורבן הנבחר כמושא לפגיעה נחשב על ידי התוקפן או כמו במקרה החרם קבוצת התוקפנים כחלש ממנו וכלא מסוגל לסכן אותו ואת מעמדו החברתי.

הילדים שלעתים קרובות הופכים לקרבנות לתוקפנות חברתית הם ילדים ביישנים, חרדים במצבים חברתיים, לעתים קרובות ילדים שנמצאים בשולי החברה וכאלו שחסרות להם מיומנויות חברתיות, ילדים שחזותם הפיזית נתפסת בעיני הבריונים המדירים כ"לא נורמטיבית". על כן חשוב שנבין שעל המערכת (מחנכים במסגרות חינוך והורים) לטפל הן בקרבן (הילד המוחרם או המודר) והן בתוקפן (הילדים שמטילים חרם או מדירים ילדים אחרים).

An angry toddler girl encircled by angry classmates
Created using Midjourney

מה מחנכים (גננות, מורות וצוותיהן) יכולים לעשות כדי למנוע ולטפל בתופעת ההדרה והחרם?

1. מחנכים ידעו לפעול לטובת המודרים וגיבוש החברה אם יבינו ויאמינו : א. שזכותו של כל ילד וילדה להרגיש רווחה רגשית בגן או בכיתה; ב. שתחושת השייכות היא רכיב הכרחי ברווחה הרגשית של כל ילד; ג. שקשרים טובים בין ילדים הם קשרים שיוויוניים; ד. שמתקיימים מאבקי כוח ושליטה בחברת הילדים; ד. שלמחנכים עצמם אחריות על האקלים הרגשי חברתי בכיתות הגן ובית הספר ושיש להם יכולת הלשפיע על הדינמיקה החברתית.

2. כדי להתערב בתבונה הכרחי שמחנכים יבינו שיש להם עצמם יכולת השפעה לטוב ולרע על הדינמיקה החברתית בין הילדים; שכדי לא להחמיר את המצב עליהם להבחין בין אמצעים שלגיטימי שמבוגרים יקבעו בכל הנוגע לקשרים חברתיים בכיתה, לבין אמצעים שהתערבותם של מבוגרים בהם איננה נתפסת כלגיטימית (כמו מתן במה בכיתה לילד המוחרם או קביעת הרכבן של קבוצות הלמידה) ועלולה להחליש את הילד המוחרם (כמו להכריח ילדים לשחק בזמן משחק חופשי עם הילד המוחרם).

3. לבסוף, הכרחי שהמחנכים יהיו מודעים לעמדות ולהטיות שלהם עצמם כנגד יחידים וקבוצות בחברה (על רקע צבע עור, זהות מגדרית, השתייכות עדתית, מראה חיצוני ועוד). ללא מודעות זאת ונכונות להתעמת עם הדעות הקדומות שלהם עצמם כנגד קבוצות, לא יוכלו המחנכים לטפל באופן חינוכי במצבי חרם והדרה חברתית בכיתותיהם.

4. כצעד מניעה: א. הכרחי שגננות ומורות יצפו באינטראקציות חברתיות, יהיו ערות לקבוצות הילדים המתגבשות בכיתה או בגן, יקשיבו לשיח המתקיים בין הילדים ויזהו "דיבור" פוגעני או מזלזל כלפי ילד, ילדה או קבוצה וכן ניצנים של הדרה מפעולות של משחק ; ב. חשוב לדבר עם הורי הילדים כבר בתחילת השנה על מדיניות של הזמנה למסיבות יום הולדת בבתים. חשוב להסביר את חשיבות הגיבוש החברתי בגן או בכיתה ויש לגבש עם הורי הילדים "נוסחה" מוסכמת של הזמנות לימי הולדת שאיננה מאפשרת הדרה או חרם כנגד ילדים מסוימים. ברור שהגננת או המורה איננה יכולה להחליט מה הורים יעשו בבתיהם. כדי להביא לגיבוש חברתי בכיתה יש לשוחח עם ההורים ולהגיע איתם להסכמות ולא לקבוע דברים. ג. בעיניי כלי מניעה וטיפול מרכזי הוא עבודה עקבית מתחילת השנה, כל שנה ובמהלך כל השנה, בקבוצות קטנות והטרוגניות מבחינת הרכב הילדים (הטרוגניות שקשורה לרמות יכולת, השתייכות עדתית, מגדר). הפרקטיקה הקיימת והדי נפוצה עדיין של למידה בקבוצות הומוגניות לגבי יכולות או מיומנויות או השתייכות עדתית (למשל קבוצת למידה של ילדים יוצאי אתיופיה כדי "לחזק" אותם, או קבוצת תגבור) רק מקבעת את הסטטוס הנמוך של הילדים שמשתייכים לקבוצות מודרות.

5. איתור מוקדם של הדרה וטיפול בה: עם זיהוי מצב של הדרה, הכרחי להימנע בכל מחיר מהאשמת הקורבן והכלת הרעיון שההדרה זה מה שמגיע לילדים האלה; הכרחי גם לדבר עם הילדים המוחרמים גם כדי להיוודע לרגשותיהם ומחשבותיהם וגם כדי שילדים אלה (או קבוצת הילדים המודרת) ירגישו שיש להם גב, שהם זוכים להגנה; יש במקביל לדבר עם הילדים המחרימים. עם כל ההתנגדות למעשיהם יש להקשיב לדבריהם. ניתן לדבר עם המחרימים כיחידים וכקבוצות קטנות כדי להבין את הלך הרוח בקרב הקבוצה המחרימה. בשיחות אלה חשוב מצד אחד לעורר אמפתיה לקורבן אבל מצד שני אין להציג את הילד המודר כמסכן ש"עושים לו טובה" שמשלבים אותו בפעילות חברתית. חשוב לעודד את המחרימים לשים את עצמם במקום הילד המוחרם ולחשוב איך הם היו מרגישים במצב כזה. כמו כן חשוב ליזום פעילויות בזמן הפסקות או משחק חופשי כדי לשנות את דפוסי הפעילות החברתיים המדירים. פעילות שבשלב ראשון מונחית על ידי מבוגר (למשל סוג של הפסקות פעילות); יש ללמוד על החוזקות של הילדים המודרים ולהביא אותן לידי ביטוי בכיתה (למשל לתת להם תפקידים בכיתה, לאפשר להם ללמד ילדים אחרים משחקים או מיומנויות שהם טובים בהם). חשוב גם במקרים מסוימים לעבוד עם הילדים המוחרמים על הופעתם הפיזית.

6. יש לשתף את ההורים של הילדים המחרימים ואת ההורים של הילדים המוחרמים בשיח על המצב בכיתה. אני חושבת שיש לדבר עם כל קבוצה לחוד בהתחלה כדי להימנע מהתלהמות. מההורים של הילדים המחרימים יש לבקש שיתוף פעולה בהימנעות מהזמנות סלקטיביות לבתים באירועים כגון ימי הולדת. חשוב להבחין בין מפגשים עם חברים קרובים לבין אירועים כלל כיתתיים. בעוד שלגיטימי כמובן להזמין לבתים קבוצות חברים קרובים, אין זה לגיטימי להדיר ילד או ילדים אחדים מפעילויות כיתתיות. יש למצוא את ההורים בקבוצה זו שמבינים את חומרת המעשים של ילדיהם ולהשתמש בהם כסוכני השפעה על ההורים האחרים. נעודד את הורי הילדים המוחרמים לתמוך בילדיהם וכמחנכים להוות כתובת עבורם ועבור ילדיהם.

7. חשוב שההתערבות תימשך חודשים ארוכים ושהמחנכים ימשיכו לעקוב אחרי ההתנהלות החברתית בכיתה. חשוב גם לשבח ניסיונות שיתוף פעולה בין ילדים שבעבר השתייכו לקבוצות יריבות של מחרימים ומוחרמים. חשובה עבודה בקבוצות קטנות והטרוגניות במהלך כל השנה כדרך של היכרות עם הילדים, כדרך לחיזוק קשרים בין הילדים ולשבירת סטיגמות על יחידים ועל קבוצות ולא פחות מכך כדרך למידה שיש בה פוטנציאל של העשרה הדדית בין הילדים.

הכרחי לכול התייחסות להתמודדות עם הדרה חברתית וחרם ובכלל בטיפוח כישרות חברתית בהכשרת גננות ומורים ובהתפתחות הפרופסיונלית שלהם. הטיפול בנושא חייב לכול לדעתי שילוב בין הביטים תיאורטיים לבין היבטים מעשיים. דהיינו על סטודנטיות וסטודנטים להוראה לבנות וליישם תוכניות התערבות המתמקדות בקשיים חברתיים בכלל ובהדרה וחרמות בפרט ועליהם לקבל נדרה צמודה בתהליך זה.

מה ההורים יכולים לעשות למען ילדיהם?

הכרחי שהורים יהיו קשובים לילדיהם ויזהו שינויים במצב הרוח וסימני מצוקה כלשהם. הידיעה על כך שהילד שלהם מוחרם עשויה להגיע מהילד עצמו או מהמורה או הגננת. חשוב להבין שלא קל לילדים להכיר במצב של חולשה ולהיפתח ולספר על מצוקתם. הדלת של ההורים חייבת להיות פתוחה. חשוב שההורים יתנו לילדיהם תחושה שיש מי שמקשיב להם. חשוב שהורים יזמו שיחות עם מחנכת הכיתה או עם הגננת לגיבוש אסטרטגיה משותפת לטיפול במצב החרם.

בעיניי, מצב שבו מעורבת הגננת והמורה עדיף על פני מצב שההורים פותרים את הדברים ביניהם. ישנם מצבים שקיים רצון טוב של הורים והם יכולים לסכם ביניהם דפוסים של התנהלות מול הילדים המחרימים והמוחרמים. אלא שבמצבים מסוימים, מצבי החרם בכיתה מביאים למאבקים בין ההורים. יש לזכור שלפעמים הורי הילדים המוחרמים משתייכים בעצמם לקבוצות מוחלשות והם עצמם עלולים להיפגע מהמפגש עם ההורים המחרימים.

באשר להורי הילדים המחרימים, עליהם להבין שפעולה להפסקת החרם או ההדרה של ילדים בגנים או בכיתות של ילדיהם תפעל בטווח הרחוק גם לטובת ילדיהם. חשוב שיבינו שחיים בחברה שנוהגת בהגינות כלפי כל אזרחיה וחבריה תיטיב עם הילדים שלהם. לכן על ההורים של הילדים המחרימים לתרום לשבירת החרם או ההדרה בכל דרך אפשרית. למשל, בחוסר שיתוף פעולה של הזמנה סלקטיבית למסיבות כיתתיות שמתקיימות בבתים. חשוב שההורים ידברו עם ילדיהם על הפגיעה באחר ועל כך שבמצבים ובמקומות אחרים הם עצמם עלולים להימצא במצב דומה לזה של המוחרמים. אני אישית מאמינה מאוד בדיבורים ומעשים של מניעת חרם ולא בעונשים. אני לא חושבת שהענשת המחרימים תעזור. היא עלולה להביא לעוינות כלפי הילדים המוחרמים. תפקיד חשוב מאוד יש גם להורים של ילדים "בלתי מעורבים" באופן ישיר לחרם. למשל בכך שהם פותחים את דלת ביתם לילד המוחרם, בעידוד ילדיהם לשחק עם הילד המוחרם.

לסיכום,

פוסט זה נכתב בעקבות מקרים מזעזעים של התאבדות ילדים בגיל יסודי ובני נוער כפועל יוצא של חרם והדרה חברתית שחוו לאורך זמן. בכל המקרים הללו, תהליך ההדרה החל בגיל צעיר, כבר בגיל הגן. לצד צעדי טיפול ומניעה של חרם ואובדנות בקרב בני נוער הכרחי לתכנן צעדים חינוכיים שאותם יש לנקוט כבר בגיל הגן כדי למזער או למנוע את המצוקות שמובילות לתגובות קיצוניות בגיל בית ספר יסודי וחטיבת ביניים. בפוסט מוצגת תפיסה מערכתית כוללת לטיפול בתופעת ההדרה החברתית והחרמות כבר בגיל הגן. הילדים המחרימים והמוחרמים, הורי שתי הקבוצות ובראש ובראשונה המחנכים: הגננות, המורות וצוותיהן. בפוסט הצגתי את ההדרה והחרם כסוג של תוקפנות חברתית, של בריונות שמשקפת יחסי כוח לא שוויוניים בין המחרימים למוחרמים. האקלים הרגשי ובכיתות בגנים הוא באחריות המחנכות. הן אלו שיכולות לזהות ניצנים של מצבי הדרה ולטפל בהם. הן אלו שעשויות למנוע פגיעה רבת שנים בילדים מודרים או מוחרמים. התערבות מקדמת חייבת להביא בחשבון את כל בעלי העניין. חשוב לטפל במצב מבלי לבייש או להעניש אף אחד על מנת לתרום לבניית גשרים בין הילדים וכדי להימנע ומהעמקת העוינות בין הקבוצות. יש לדעתי לפעול ברגישות ובנחישות. בפוסט התייחסתי גם לחשיבות הכללת תכנים הכרוכים בטיפוח כשירות חברתית והתמודדות עם קשיים חברתיים בכלל וחרמות והדרה חברתית בפרט, במהלך הכשרת הגננות והמורים.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. אשר וינשטיין

    פרופ' קלודי יקרה, שוב תודה לך על "פוסט" חשוב ומרגש זה, התורם מערכתית במישרין, למיזעור תופעות הביוש והחרמות ("השיימינג") בין הילדים, החל מגילאי הגן, זאת גם(!) בהמשך לפעילותנו המשותפת ותרומתך האישית הרבה, בעבר הלא רחוק, בטיפול מתואם בתחום חשוב זה, על בסיס ספרי:
    "מחנכים את המפלצת"
    ("אוריון" 2018, עריכה ואיורים: נורית יובל), המציג התנהלות ראויה של ילדים, כלפי "מפלצת השיימינג"!.
    ספר אשר זכה להמחזתו המרגשת, ע"י המלחינה והמנצחת המוכשרת אלה גליבוב ולביצועו ע"י הילדים המקסימים מלהקת "ענבלים", בקונסרבטוריון גבעתיים, להלן הפנייה למקור:
    https://youtu.be/hDaA7bwAr2c

  2. מאיה דיזיצר

    דברים חשובים ביותר. איך מגיעים לאנשי ונשות החינוך בשטח עם המחשבות והרעיונות שלך?

  3. יפעת זיו

    אני אחת מהאמהות השכולות שרואיינו ( כמו כן היתה כתבה נוספת בשבוע שעבר, בתוכנית " הצינור" עלינו ועל דוד- אל מזרחי ז"ל. )
    כבר ביום השלושים למות בני פרסמתי בגני הילדים מיזם הנקרא יום המילה הטובה, ומאז מיישמים אותו בגנים שונים ברחבי הארץ. זוהי התחלה, אך זה לא מספיק כדי למגר את התופעה ההרסנית הזו. הלוואי שכל גן יחוייב לעסוק בנושאים האלה, כחלק מתוכנית הלימודים.
    תודה לך על העזרה בהעלאת המודעות ובנסיון למנוע את הקורבן הבא !

    1. clodieta

      שלום יפעת,
      אני מ ודה לך על הדברים. המיזם "יום המילה הטובה" הוא מיזם חשוב ואשמח לבל מידע עליו ולפרסם בבלוג שלי. כמו כן אם תשלחי לי לינק לכתבה בתוכנית ה"צינור" אתייחס גם.
      ככלל אני מנסה באמצעות הבלוג שלי להפיץ רעיונות לעשייה בתחום מניעת הבריונות/ההדרה./החרמות .
      בתוכניות ההכשרה של גננות ומורות לכיתות א' ב' נהגתי לכול קורס כשירות חברתית חובה ובו הסטודנטיות להוראה נדרשו לבנות תוכניות התערבות לטובת ילדים עם קשיים חברתיים וליישם אותם.
      הדרכים הטובות ביותר למנוע תופעות חברתיות פוגעניות דוגמת הדרה היא לעבוד עם גננות ומורות ולשכנע שטיפול בכשירות חברתית ובבעיות בתחום זה הוא רכיב מרכזי ואינטגרלי בעבודתן.
      קלודי

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.