הרעיון לכתיבת הפוסט השבוע עלה מתוך שיחות עם סטודנטיות שלי מאקדמית חמדת שבשדות נגב, אשר התנדבו בגני ילדים של מפונים מעוטף עזה, ולאחרונה והחלו לעשות את העבודה המעשית כחלק מלימודי התואר הראשון במסגרות חינוך אלה. לרוב, הסטודנטיות שלנו עובדות לצד גננות (או גננים) ותיקים יותר שהתגייסו למשימה.
מתיאוריהן של חלק מהסטודנטיות בדיון כללי שנגע ל"ניהול כיתה טוב" לעומת "ניהול כיתה לא טוב", עלתה התייחסות המדגישה את חשיבות סדר היום וההרגלים לתפקוד מיטבי של ילדי הגן המפונים השוהים במלונות. הן סיפרו שבהתחלה, בשל התנאים המיוחדים שבהם חיות המשפחות, ילדים הגיעו לגן בצורה לא סדירה, בשעות שונות, וההתנהלות בגן הייתה די כאוטית. גננות מנוסות שעבדו בגנים אלה החליטו לגבש סדר יום קבוע וגם הרגלים שחייבו הן את הורי הילדים והן את המסגרות התומכות במשפחות במלונות. לדוגמה, בהרגלים שבסדר יום נכללו: הגעה לגן בבוקר בשעה קבועה, קביעת זמנים קבועים למפגשים, ארוחות, משחק. נקבע גם שההורים יכינו וישלחו עם ילדיהם ארוחת עשר (הדבר התאפשר בעקבות היערכות במטבחי המלונות), וישלחו את הילדים עם תיקי גן ובקבוקי מים (שייתכן שמקורותיהם הכספיים בתרומות). מהדיווח של הסטודנטיות ניתן ללמוד שהשינוי בהיערכות וקביעת כללים המחייבים את הילדים ואת הוריהם היטיב עם הילדים.
על כן, בפוסט זה אתייחס לחשיבות של סדר היום הקבוע ושל גיבוש ושמירה על הרגלים לרווחה הרגשית וללמידה של הילדים. מה שנדרש הוא להגדיר גם את זיקות הגומלין בין סדר יום להרגלים. אני מזכירה שבבלוג זה פורסם לפני שנים אחדות פוסט המתמקד בחשיבות ובדרכי הנהגת ההרגלים בכלל ובמסגרות חינוך לגיל הרך בפרט. סדר יום קבוע והרגלים הם מעצם טבעם רכיבים די קבועים בחיינו בכלל, ובמסגרות חינוך בפרט, ולכן לא מרבים לדבר ולכתוב עליהם ביומיום וגם לא בימים אלה. הרבה יותר נכתב (גם אני עשיתי זאת במהלך המלחמה) על התמודדויות רגשיות עם איומים, על תיווך של ביטויי המלחמה השונים לילדים מאשר על רכיבי היסוד של החיים בגן ובבית: סדר יום ועל הרגלים.
חינוך "טוב" בכלל ובגיל הרך בפרט מחייב שילוב מתמיד בין רכיבים קבועים שהם מעין שלד שמבטיח תנאים ליצירת תחושה של ודאות וביטחון, לבין רכיבים גמישים הנותנים מקום לבחירה של הילדים, ליצירתיות, לגמישות מחשבתית, לפיתוח יכולת לפתור בעיות במצבים משתנים. חשוב שנזכור שחוסר קביעות קיצוני (כמו שתואר בהתחלה כמאפיין את התפקוד של מסגרות החינוך לגיל הרך אשר נפתחו עבור הילדים המפונים) אינו מאפשר רציפות בקשרים בין אישיים, בפעילויות, בחקר ולכן מקשה על תחושת הרווחה הרגשית ועל הלמידה.
אחד ממוקדי הקביעות בגן שהוא הכרחי במסגרת חינוך ורצוי מאוד בבתים הוא סדר יום קבוע פחות או יותר. בגני ילדים ישנו סדר יום לימי חול וסדר יום מעט שונה ללימודים ביום שישי. בבתים סביר שסדר היום בימי השבוע שונה מאשר סדר היום בשבתות ובחגים. סדר היום הוא "תוכנית שכוללת רשימה של אירועים או משימות והזמנים שבהם כל אחד צריך לקרות או להתבצע." ישנן תפיסות חינוכיות שונות באשר לסדר היום. יש הדוגלים בפרקי זמן ארוכים של זרימת פעילות לעומת תפיסות של סדר יום שבו נכללים זמנים קבועים לסוגים שונים רבים יותר של פעילויות. כך או כך, ישנם רכיבים הכרחיים קבועים בכל סדר יום כגון זמן הגעה ועזיבה של הילדים למסגרת, זמנים קבועים למפגשי מליאה ולמפגשים קבוצתיים מונחים. באשר לזמני הארוחות ישנה שונות בין זמן קבוע לכל ילדי הגן לבין פרקי זמן ארוכים יותר שבהם מתקיים מזנון. אבל גם במקרה הזה מדובר בדפוס קבוע במהלך כל ימי השבוע. כך גם בבית אמור להיות רצף קבוע של תחילת היום, לרבות היציאה וההגעה למסגרת החינוך, יציאה ממסגרת החינוך, רכיב של סדר יום שכולל פעילויות של אחר הצהריים וחלק המתייחס לסוף היום בבית לפני ההליכה לישון.
הרגל הוא מטבעו דפוס התנהגות קבוע. הרגל מוגדר כ"דבר שהתרגל האדם לעשות תמיד, התנהגות נלמדת או פעולה נלמדת שנעשתה מובנת מאליה, משום שחזרו עליה פעמים רבות. משהו שנעשה לרוב אוטומטית ובלי מחשבה" (שויקה, 1977). הלקסיקון הפסיכולוגי לארוס (סילמי, 2000) מגדיר את ההרגל כ"נטייה יציבה יחסית מתוך תרגולת ממושכת" ומציג גם הבהרה של היבטים נוספים הקשורים להרגלים: סיווג, חשיבות, סכנות: "קיימים הרגלים מוטוריים, קוגניטיביים, חברתיים וכו' שנוצרים כתוצאה מחזרה קבועה על אירוע (רצף פעולות). עם זאת, החזרה כשלעצמה אינה התנאי היחיד להיווצרות ההרגל. כדי שהרגל יתקבע, האורגניזם צריך להיות מוכן לכך, צריך שיהיה בשל לקבלו: הילד אינו יכול ללמוד ללכת או לכתוב לפני שהוא מגיע לרמה מסוימת של מוכנות. תפקידו של ההרגל הוא לחסוך ב"משאבי מוח": הוא משחרר את המחשבה מפעולות שיכולות להתבצע באופן מוכני (הליכה, נהיגה במכונית וכו'). עם זאת, יש בהרגל משום סכנה, סכנה שידלדל את האדם, ימקד אותו במערך של אוטומטיזם, יביא את שכלו ואת רגשותיו לכלל ניוון". דהיינו הרגלים הם הכרחיים אבל הם אמורים להתלוות לפעילויות המיועדות למידת עומק, למידת חקר. אין זה מספיק להסתפק בהרגלים אלא יש לנצל את "משאבי המוח" המתפנים ליצירה, חשיבה, חקר פעילים.
מעיון באתר של הדסטארט (Headstart) בארה"ב ניתן ללמוד על הבדלים בין סדר יום לבין הרגלים . לדידם סדר היום מייצג את ה"תמונה הגדולה" של התבוננות בהתנהלות היומיומית הכוללת את הפעילויות החשובות ביותר המתרחשות במהלך היום, כל יום. הרגלים הם הצעדים הנחוצים ליישם את התוכנית של כל חלק וחלק בסדר יום.
באתר של הדסטארט מוסבר גם שפעילויות וסדר יום קבועים ומוכרים יכולים לספק שלווה המאפשרת רווחה רגשית ותנאי למידה למבוגרים וגם לילדים במהלך תקופות מאתגרות שמאופיינות על ידי אי-וודאות. כמו המבוגרים, גם הילדים מרגישים יותר בטוחים כשפעילויות היומיום שלהם הן צפויות ומוכרות. סדר יום קבוע ורוטינות יומיומיות המתבצעות שלב אחרי שלב מאפשרים לילדים אפוא לצפות את המתרחש.
לסיכום, על בסיס העיון בכתוב באתר של הדסטארט ניתן להסיק שסדר יום קבוע והרגלים בגן ובבית תורמים לשיפור התפקודים הבאים אצל הילדים:
- להרגיש שהם בשליטה על סביבתם;
- להרגיש בטוחים ומוגנים;
- לדעת מה קורה כעת ומה יקרה לאחר מכן;
- לדעת איך לבצע פעולה או משימה;
- להשתתף בלמידה;
במצב אי הוודאות המתלווה למלחמה "חרבות הברזל" המתמשכת, בבתים רבים ובחלק ממסגרות החינוך עלולים לחשוב שגמישות מקסימלית וזרימה מוחלטת עם רצונותיהם הרגעיים של הילדים מיטיבים איתם. יתרה מזו, בתקופה זו גם המבוגרים מתוחים ומודאגים. הנהגת סדר יום קבוע וגיבוש ושמירה על הרגלים מחייבים השקעת אנרגיות בשלבים ההתחלתיים מצד המבוגרים והתמודדות עם התנגדויות של ילדים, שדרישות סדר היום עלולות להתנגש עם רצונותיהם הרגעיים. עם זאת, גם בעתות משבר אלה חשוב להתעלות על עצמנו ולטובת הילדים ולטובתנו כדאי לשמור על סדר יום והרגלים קבועים. אבל כמו שכבר נאמר, אין להסתפק בקיום רוטינות אלא יש לאפשר ולעודד ילדים לשחק, ליצור, לחשוב, לחקור, לקרוא ולכתוב (כתיבה ילדית כמובן). סביבה צפויה ומאורגנת מפנה משאבים רבים יותר לפעילות חשיבה מקדמת ויצירתית. סביבה מבולגנת ובלתי צפויה איננה מאפשרת סוג זה של פעילויות.