מערכת החינוך מבעבעת. לא היה קל לתלמידים ולמורים גם לפני הקורונה. עם השיבה ללימודים אחרי שנה וחצי של למידה לא רציפה בגלל סגרים, דווח על עלייה חדה ברף האלימות בקרב תלמידים. במקביל מורות ומורים רבים מתלוננים על עומס על גבול הבלתי אפשרי ומחפשים דרכים לעזוב את המקצוע. אחת הדרכים לשחרר מעט לחץ הייתה ההכרזה הפתאומית על "יום ללא אלימות" במוסדות החינוך ביום ה'- 11.11.2011. ביום זה הונחו מורים ובתי הספר לעצור את הפעילות הרגילה ולדבר עם התלמידים על אלימות ודרכים להתמודד איתה. במקביל יצאה תוכנית שבאה להסדיר את הטיפול במגוון התנהגויות אלימות (ביניהן חרמות) בבתי הספר.
האמת היא שטוב לעצור, להכיר בבעיה ולהתחיל לטפל בה. נשאלת השאלה האם משרד החינוך מתכוון לבדוק את בעיות מערכת החינוך לעומק ולהתניע מהלך רציני לטיפול בבעיות המערכת שאחד הסימפטומים שלה הוא האלימות הגואה בבתי הספר. ברור לכולם שהאלימות היא בעיה שלא תיפתר באחת. הבעיה בעיניי עם ההחלטה האחרונה, להודיע ביום ג' בערב שביום ה' יתקיים במערכת "יום ללא אלימות", מעבר לכך שהמהלך לא תואם עם דרגי השדה, ולא נבנתה תוכנית ארוכת טווח, היא שמטפלים באלימות כתופעה נפרדת , מבודדת ולא כבעיה שקשורה לדרכי הלימוד בבתי הספר.
כדי לתקן את הכשלים שמובילים בין היתר לחוסר יכולת להכיל את מצוקות התלמידים במסגרות החינוך, חשוב להתעמק פער בין מה שנחוץ לשגשוג רגשי-חברתי ולימודי של תלמידים לבין המענים הניתנים על ידי משרד החינוך.
אחת הבעיות הגדולות בכלל ובהתנהלות של מערכת החינוך לאחרונה בפרט, היא פער בלתי נסבל בין דיבורים על טיפוח רגשי חברתי (SEL) לבין הלחץ שהופעל על בתי הספר ועל המורות והמורים להשלים את החומר שהתלמידים הפסידו במהלך השנה וחצי האחרונות. הבעיה היא שעניין הרווחה הרגשית או ה-SEL (תמיד באנגלית זה נשמע יותר טוב, סמכותי ומקצועי!!!) נועד להיות מטופל בשיחות ושיעורים על רגשות במקביל למרדף אחרי "הדבקת החומר"-מרדף שמעמיס על המורים ועל התלמידים ורק מגביר את הלחץ על כולם. הטכנולוגיה הכניסה הרבה דברים טובים וחשובים לחיינו ולמערכת החינוך, אך גם מנגנונים של שימוש בטכנולוגיה מתוך עקיפת הקשר הבין אשי בין המורה לתלמיד. לדוגמה, ברבים מבתי הספר הוכנסו אפליקציות וטכנולוגיות שנועדו לעקוב אחרי ההתנהגות של התלמידים, האיחורים והחיסורים שלהם (אחת הפלטפורמות האלו נקראת Smart School). זאת ועוד, העידן הדיגיטלי מאפשר מעקב צמוד הרבה יותר אחרי פעולות המורים והציונים של התלמידים. כך מוצאים עצמם מורים עוסקים ב"עבודה פקידותית", במילוי "אקסלים" ודו"חות. כך הם מגיעים לעתים סחוטים ועצבניים למפגש עם התלמידים שמגיעים בחלקם לבית הספר לא ממש "מפוקסים" בלמידה.
אשם נוסף שבו תולים את הבעיות הוא המספרם הגדול של התלמידים בגנים ובכיתות הלימוד. מספר הילדים מקשה על יצירת קשר בין מורים לתלמידים ועל תיווך איכותי של נושאים וסוגיות שמתכוונים ללמד.
בדרישה המקבילה לעסוק בהיבטים רגשיים וחברתיים (SEL) ו"להספיק הרבה חומר" לא חשוב מה, יש מלכוד. אי אפשר לעשות את שני הדברים במקביל. יש בתביעה הזו חוסר הבנה עמוקה לגבי נפש האדם (יהיה הוא תלמיד או מורה) מצד אחד, ולגבי תהליכי למידה מלווי הבנה שנחוצים לפיתוח כישורים של חשיבה אנליטית, יצירתית וביקורתית לצד גיבוש ידע משמעותי על העולם, מצד שני.
לשם פתרון שורש יש להכיר בכך שמחויבות עמוקה לתלמידים שהפסידו הרבה "חומר" לימוד בשנתיים האחרונות מחייבת קודם כל להתחבר אליהם כאל בני אדם. מי שאמור להתחבר אליהם כבני אדם ולהבין היכן הם בחיים (מבחינה רגשית ולימודית) הם המורות והמורים. כדי שהמורים והמורות יתחברו לתלמידיהם כבני אדם, ייצרו קשרים משמעותיים איתם ויתניעו תהליכי למידה משמעותיים בכיתות, הם זקוקים ידע, לביטחון עצמי ולאמונה בדרך הזו, וכן לתמיכה ולגיבוי מצד המערכת. מורות ומורים הם בני אדם. הלחץ שמופעל עליהם ומטלות הדיווח האין סופיות למערכת החינוך מותירים מעט מדי מקום לקשב לתלמידים. זה נכון שלא תמיד מורות ומורים שולטים בחומר ומצוידים בכלים של הוראה שמובילה להבנה, לניהול של תהליכי למידה משמעותיים. לחץ נוסף נובע מבעיות המשמעת והאלימות בכיתות. משרד החינוך מנחה את המורות והמורים לטפל באלימות בנפרד מניהול תהליכי הלמידה. פתרון שורש הוא פתרון שרואה בזיקה בין למידה משמעותית לרווחה רגשית וחברתית דבר הכרחי ולא תהליכים מקבילים.
בכיתות שבהן מורות ומורים קשובים לתלמידים, מוכנים ללמד אותם בדרכים שמתאימות להם, מציתים ומתחזקים סקרנות – יש גם פחות אלימות. בכיתות שבהן מבינים שהקניית הרגלי התנהגות ולמידה קודמים ל"להספיק את החומר", יש פחות בעיות התנהגות כי מצוקות התלמידים מקבלות מענה בקשר טוב עם מורות ומורים ועם תלמידים אחרים. במקומות שבהם כיתות ובתי ספר מתנהלים כסירי לחץ אין זמן אמיתי ופנאי רגשי להיות קשוב לתלמידים ולתת מענה למצוקות- בין אם היועצת מקיימת עם התלמידים שיעורי SEL ובין אם לא. בבסיס חינוך טוב שמקדם רווחה רגשית ולמידה מצויים קשרים טובים בין מורים לתלמידים. קשרים מעין אלה עוזרים גם ליצירה ושמירה על קשרים טובים בין התלמידים לבין עצמם. קשרים טובים אינם נבנים במהלך שיעורים חד פעמיים בנושא האלימות. קשרים טובים הולכים ונרקמים בתהליך איטי שבמהלכו תלמידים נוכחים שלמורות ולמורים אכפת מהם. שהם קשובים למה שמעניין אותם. שהמורים שם בשביל להציב גבולות חד משמעי להתנהגויות פוגעניות בכיתה.
אני לא טוענת שאין לצפות ללמידה. נהפוך הוא. נחטא לתלמידים אם שהותם הממושכת בבתי הספר לא תוציא אותם עם כישורי למידה וידע מגובש על העולם. הוויכוח שלי היא עם הדרך שנבחרת שוב ושוב על ידי משרד החינוך.
כדי לבנות קהילות לומדות ותומכות בבתי הספר יש לשנות כיוון. יש להתייחס למורים כאנשים תבוניים ולתת בהם אמון. אין להתייחס אליהם כאל פקידים שתפקידם המרכזי הוא לדווח למשרד החינוך על כל צעד ושעל שהם עושים. יש להכשיר את המורים, בין אם בהכשרה הראשונית טרום-תואר ובין בפיתוח הפרופסיונלי, לנהל תהליכי למידה משמעותיים. לעבוד באמצעות פרויקטים שמתמקדים בבעיות שהתלמידים מעוניינים לחקור. ללמוד לתווך את ידע העולם לילדים בצורה איטית ומעמיקה. לשאוף לכך שהילדים יבינו את ה"חומר" ולא ילמדו למלא משימות טכניות ולעסוק במבחנים. תלמידים שמתעניינים במה שהם לומדים יפריעו פחות. במקביל הם צריכים ערוץ פתוח למורים כדי להשמיע את רעיונותיהם, דאגותיהם מצוקותיהם.
זה אכן נכון שמספר התלמידים בכיתות הלימוד בישראל גבוה ומקשה על יצירת קשיים בין אישיים. מנגד מחקרים שנערכו בעולם הראו שבהפחתת מספר התלמידים בכיתה אין די. חובה ואף הכרחי לחלק את התלמידים לקבוצות, חלקן מונחות וחלקן בלמידה עצמאית. במהלך ההנחיה של קבוצות הלמידה בנושאים השונים יכולים מורות ומורים לטפל באינטראקציות בין התלמידים, להביא להקשבה, לשמירה על תורות דיבור, לפניה מכבדת אחד לשני, מבלי שנושא השיעור יהיה SEL. אם הדבר נעשה שוב ושוב במהלך כל השיעורים והקבוצות הדבר יביא להפחתת האלימות בכיתה. מספר התלמידים הרב בכל כיתה עשוי להביא לכך שכמות המפגשים הקבוצתיים יהיה נמוך יותר אבל עדיין, דרך עבודה זו עדיפה על הוראה פרונטלית לצד מילוי טכני של משימות ומבחנים שמטרתם העיקרית היא לדווח לממונים ולא להביא ללמידה משמעותית.
השינוי שאני מדברת עליו הוא שינוי דרסטי אבל לא חדשני ברמה של הצהרות. מערכת החינוך מדברת אל המורים והתלמידים בצורה אמביוולנטית. מדברת על חקר וגילוי ו-SEL מצד אחד, ולהספיק את החומר ולדווח מצד שני. נדרשת כאן הכרעה: מדובר בקווים מקבילים. לכן חשוב שמשרד החינוך יחליט אם ממשיכים להתנהל בדרך שמתנהלים או שעוצרים באמת (לא ליום בלי אלימות אחד אלא להתגייסות של גיבוש תוכנית מוסכמת שייקח די הרבה זמן להתוות ולהטמיע אותה במערכת). ההתנהלות הקיימת עלולה להביא למגה משבר שימוטט א המערכת.
בפוסט זה הצגתי בעיקר את הבעיה כפי שאני רואה אותה: דיבור אמביוולנטי אל המורים כך שמדברים על למידה משמעותית ועל SEL מצד אחד ויוצרים תנאים של עומס וחוסר אמון באנשים מצד שני כדי להשיג תוצאות מהירות. הפתרון כולל מודעות שלמידה משמעותית היא אטית. שלמדיה משמעותית מתחשבת במצבי התודעה של תלמידים ומורים. שלמידה משמעותית מחייבת עומק וזמן. שלמידה משמעותית שכוללת קשרים טובים עם הורים עשויה להפחית אלימות. שאין פתרונות קסם של זבנג וגמרנו כמו להכריז מהיום למחרתיים על יום ללא אלימות במערכת החינוך. בפוסטים קודמים שכתבתי בבלוג זה הרחבתי על אסטרטגיות הוראה שמתמקדות בקשרים בין אישיים, עבודה בקבוצות ופרויקטים. אני מזכירה בהמשך פוסטים אלה כדי להצביע על כך שהפתרונות קיימים. נדרש לשם כך להאמין שבלב החינוך נמצאים קשרים בין אישיים טובים, מחויבות חברתית ותשוקה אמיתית ללמוד של מורים ותלמידים. מורים שאוהבים ללמוד ידעו להעריך את אהבת הלמידה של התלמידים ולעתים להצית עניין בתלמידים. אי אפשר לקדם את המערכת מתוך התבססות על טרנדים וסיסמאות. לכן יש להשלים עם העובדה שלמידה משמעותית וגיבוש הרגלי התנהגות ולמידה לוקחים זמן. חשוב לשם כך לבנות ערוצי תקשורת עם מורות, מורים והנהלת בתי ספר ועם תלמידים והורים. חשוב לגבש מנגנוני תיעוד ומעקב אחרי הלמידה כדי להשביח את הלמידה ולא רק כדי לאסוף נתונים שלם הנתונים.
פוסטים קודמים בנושאים האלו:
זיקות בין SEL, עב ודה בקבוצות קטנות ותיווך
קשרים בין אישיים
קשרים טובים מורים-הורים-תלמידים חשובים יור מהשקעה כספית: ממצאי מחקר
קשרים בין אישיים טובים בין צוותי החינוך לתלמידים חשובים תמיד ובמשבר הקורונה במיוחד
דרושות מנהיגות ופרואקטיביות לטפל בתלישות אחרי הקורונה
הכי שחוב בסגר ובכלל לקשור על קשרים טובים עם ובין התלמידים
מורים וגננות צריכים להיות מנטורים לתלמידיהם כמתווכים טובים
עבודה בקבוצות קטנות וקבועות ופרויקטים של חקר
בניית תשית של עבודה בקבוצה קטנה תמיד ובמיוחד בתקופת הקורונה
דגשים לשנת תשפ"ב: עבודה על שכנות ועבודה בקבוצות קטנות
לעשות סדר בקבוצות בגן ובבית הספר: קבוצות קבועות לעומת קבוצות מזדמנות
עבודה בקבוצות קטנות והטרוגניות חשובה תמיד כולל בתקופת משבר הקורונה
לבנות תשתית לעבודה בקבוצות קטנות בימי שגרה ובתקופת משבר הקורונה
זיקות הכרחיות בין עבודה בקבוצות קטנות, תיווך וניהול כיתה
אתגר היישום של העבודה בקבוצות קטנות
פרויקטים של קשר חשובים ואפשריים בגן הילדים
תיווך כבסיס לטיפוח רגשי-חברתי ולימודי
מורים וגננות צריכים להיות מנטורים לתלמידיהם-כמתווכים טובים
זיקות בין הנגשה לתיווך ועל ההכרח להפוך אותם לנושאי ליבה בהכשרת מורים
תיווך ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד
זיקות הכרחיות בין תיווך, למידה בקבוצות וניהול כיתה
ילדים מיטיבים באמצעות חקר פעיל של ספרי לימוד והמבוגרים לא מפסיקים לשפר את התיווך שלהם
SEL
לריכוז פוסטים בנושא טיפוח למידה רגשית חברתית(SEL) בבלוג: באזור זה פוסטים רבים מאוד בנושא
טיפוח SEL באמצעות אינטראקציות בין אישיות אינטנסיביות יומיומיות בתחילת השנה ובמהלכה