פוסט זה מתמקד כקודמו בשימוש בשפה על ידי פעוטות. הפעם נתבונן בחלק המתמקד בהבנת השפה, בקשר בין שפה וחשיבה זהו פוסט קצרצר שמציג אינטראקציה ביני לבין נכדי ניצן (בן שנתיים וחודש) בדרכנו חזרה מהגן. באחד מימי השבוע שעבר לקחתי את ניצן מהגן וכהרגלו הוא יצא עם השמיכי והמוצץ ועם כריך של ארוחת ארבע שעליו הוא לא מוותר אף פעם. גם ביום זה, כמו בימים אחרים, הניח ניצן את המוצץ בעגלה על ידו על מנת שיוכל לאכול את הכריך. הוא מעדיף שתהיה לו שליטה על המוצץ ולעתים קרובות הוא אינו מקבל את הצעתי שאשמור לו עליו. אחרי הליכה של כ- 100-150 מטר ואחרי שהשלים את אכילת הכריך הבחין ניצן שהמוצץ שלו איננו ואמר "מוצץ איבוד" או "מוצץ אין". אזכיר גם שכמה ימים לפני זה קרה בדיוק אותו הדבר ואיבדנו בדרך הביתה מוצץ נוסף. על כן, הפעם הייתי נחושה למרות החום, לחזור לכיוון הגן ולחפש את המוצץ. ניצן שיתף ברצון פעולה בחיפוש. הסתכלנו על המדרכה, מתחת לשיחים, מתחת לספסל. אבל לצערנו הגדול לא מצאנו את המוצץ. עייפה ומאוכזבת אמרתי יותר לעצמי מאשר לניצן "אוף! כאילו האדמה בלעה את המוצץ!". עד מהרה ניצן הבחין באמירה שלי וגילה בה עניין. כל הדרך הביתה אמר מוצץ אדמה, אין. עשה בידיו הקטנות תנועה שהתפרשה אצלי כסוג של חפירה באדמה. אחרי כמה פעמים שאמר זאת בכמחצית הדרך הביתה, אמר ניצן מוצץ אדמה צריך לשטוף- תוך שמלווה את אמירתו במחווה שמדגימה שטיפה. ואחר בהמשך הדרך חזר שוב ושוב ניצן על אמירותיו המתמקדות באדמה, במוצץ שאבד ובצורך לשטוף אותו. בעקבות ההתייחסות של ניצן לביטוי "בלעה אותו האדמה", שכחתי בעצמי מהצער על אובדן המוצץ והתמוגגתי מהטיפול שהוא נתן לביטוי הלשוני המסקרן, המעורר חשש מסוים והלא מוכר. יתרה מזו התלבטתי ביני לבין עצמי אם היה נכון להשתמש בביטוי כזה שמא השימוש שלי בו עורר חשש מיותר אצל ניצן. אכן ניצן הרצין כשדיבר שוב ושוב על המוצץ והאדמה. במקביל לחקר הפעיל של הביטוי "בלעה אותו האדמה", הסברתי לניצן שהתכוונתי שהמוצץ הלך לאיבוד ושאין לנו מושג איפה הוא ושיש ביטוי כזה ש"בלעה אותו האדמה" אבל שלא התכוונתי שהמוצץ באמת באדמה. למרות הסבריי אלה, נראה לי שניצן התעניין יותר בממשות הביטוי מאשר בהסברים שלי.
מה ניתן ללמוד מהאירוע הזה? לדעתי ניתן ללמוד ממנו על כך שפעוטות חוקרים את השפה וחושבים על מילים וביטויים חדשים שבהם הם נתקלים. פעוטות אינם מיכלים סבילים המאחסנים בזכרונם מידע שהם חשופים לו. ביטוי סימבולי מהסוג שהשתמשתי בו בהקשר של שימוש יומיומי מוכר ושגור במוצץ הצית את דימיונו ואת העניין של ניצן. ניצן, כמו פעוטות אחרים בגיל שלו שואף להבין את העולם סביבו ולתת לו משמעות. היתקלות בביטוי דרמטי (אכן דרמטי עבור פעוט בן שנתיים שעשוי לדמיין לעצמו אדמה הפוערת את פיה ובולעת דברים) גורמת לפעוטות להתעכב על משמעות הביטוי ולטפל בו, לחקור אותו. הפעולה שניצן עשה היא פעולה אקטיבית של חקר השפה בדומה לפעולה אקטיבית של חקר חפצים לא מוכרים. כך שהאירוע מבליט את יכולות החשיבה של הפעוטות. בדיעבד נראה לי שהשיחה הזו לא גרמה לניצן לנזק כלשהו, למרות התלבטותי הראשונית לגבי השימוש בביטוי זה.
דבר נוסף שניתן להסיק מהאירוע הוא שטוב שפעוטות נתקלים בביטויים מסקרנים שאותם הם אינם מכירים בדרך טבעית של שיחה עם ילדים אחרים, מחנכות, בני משפחה. אין להימנע משימוש טבעי ורלוונטי בביטויים לא מוכרים. חשוב לתווך אותם לילד ולהיות ערים לפרשנותם את "חומרי השפה".
ולמי שסקרן לדעת- בסוף מצאנו את המוצץ באחד משיפולי העגלה של ניצן אחרי שהגענו הביתה! האדמה בוודאות לא בלעה את המוצץ הזה. אבל אולי היא כן בלעה את המוצץ האחר שלא מצאנו? אין לדעת!
תודה על השיתוף המרגש!.
אכן ניצן המקסים מוכיח בהתנהגותו ובתפיסתו את המושגים החדשים המעניינים, שבהם הוא פוגש באפן יזום או "מקרי" ובכך הוא ממש "מכין את עצמו לחיים" כבר בגיל הרך! ועל כולנו נדרש רק לעודד ילדים נפלאים אלה ולהשביע את סקרנותם היצירתית.
תודה רבה על ההתייחסות האוהדת את ניצן שהוא אכן חמוד מאוד ואת הפוסט.קלודי